קדושת הבחורים | מאמר ייחודי לבני הישיבות בנוגע לשמירת קדושתם

מאמר זה קדושת הבחורים עוסק בנושא שמירת הברית (שובבי"ם) והוא המשך למאמרי הראשון בנושא – שובבי"ם וקדושת הנערים, אשר נכתב עבור נערים בני שתים עשרה ושלוש עשרה.

הורים, רבנים ומחנכים שקראו את המאמר לנערים – שובבי"ם וקדושת הנערים אמרו לי בעל פה או כתבו לי, שהמאמר הועיל להם מאוד וכפי שניתן גם לקרוא בתגובות למאמר עצמו.

חלק מהמחנכים וההורים אף העירו את ליבי שכדאי לכתוב מאמר המותאם לבחורים בני הישיבות הקדושות. לאחר שהמתנתי זמן מה לעיון ולשיקול, ניגשתי בס"ד אל המלאכה, והרי המאמר לפניכם.

על המאמר

בחורים יקרים – בני הישיבות הקדושות!

מאמר זה נכתב במיוחד עבורכם – ואף לאברכים – המבקשים להעמיק בחשיבות ובמחשבת שמירת הקדושה, מתוך עיון הדעת ונועם השכל. כמו כן, תמצאו בו עצות מועילות, הן בהיבט ההלכתי והן בהיבט המעשי-הרפואי, אשר יסייעו לכם להתמודד נכונה עם כוחות היצר בתקופת בחרותכם.

המאמר פונה אליך – בחור – מתוך אהבה, באופן ישיר ובלשון יחיד:

יצר – יצירה

בחור יקר!

אתה מלא אנרגיה!

יש בך יצר. אתה משתוקק, חושק, תָּאֵו; מבקש קשר, אהבה, ידידות, יחס, חיבור, שמחה, חדווה, חִיּוּת, שאיפות. רצונך לעשות, לפעול, להשקיע, להצליח, לשודד מערכות, לעלות ולהתעלות, לסיים, להשלים – ובקיצור: לעשות שטייג'ען!

מהיכן נובעת כל האנרגיה הזו?

מן היצר.

מן היצר?!

כן.

הרש"ר הירש מבאר כי "יצר" מלשון "יצירה". הרצון ליצור, לפעול, להצליח, לעלות ולהתגדל לתלמיד חכם – נובע מכוח היצר.

כיצד? הבה נתבונן.

יצר הרע – יוצר החדוותא דשמעתתא

חז"ל אומרים בגמרא:

"בכל לבבך" – בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע.

(ברכות נד, א)

מה פשר הדבר לעבוד את ה' גם ביצר הרע?

ההסבר הפשוט – והוא נכון – הוא שהתגברות על היצר הרע היא עצמה עבודת ה'. כאשר האדם כובש את יצרו, הוא זוכה לשכר.

אך באמת, בדברי חז"ל אלו טמון עומק נוסף, הנוגע לשכר בפועל ממש – בעולם הזה, בחיים הפרטיים שלנו, בסיפור החיים האישי שלנו.

דברי הזוהר: יצר הרע לאדם כמטר לעולם

נפנה כעת לדברי הזוהר הקדוש:

חייך! הכי אצטריך יצר הרע לעולם כמטרא לעולם, דאלמלא יצר הרע, חדוותא דשמעתא לא ליהוי".

(זוהר, חלק א דף קמ, ב)

תרגום: "חייך! לכך צריך יצר הרע לעולם (לעולם הקטן, האדם, מיקרוקוסמוס) כמו שהעולם זקוק למטר, שכן אלמלא יצר הרע – לא היתה חדווה בלימוד התורה".

מה מלמדנו הזוהר?

כדי שתוכל, בחור יקר, לחוש חשק ושמחה בלימוד התורה, אתה זקוק ליצר הרע – ליצר התאווה!

בלעדיו, לא תוכל לחוות את ההתרגשות, את התשוקה הפנימית, את האש שבוערת בך בעת הלימוד. החדווה שבלימוד, ההתלהבות, השטייג'ען, כל אלה מתקיימים מכוח היצר הזה!

זהו הסוד העמוק שבדברי חז"ל "בכל לבבך – בשני יצריך". עבודת ה' ביצר הרע אינה רק בהתגברות עליו, אלא גם בהפנייתו למקומות של קדושה.

תנא דבי רבי ישמעאל: אם פגע בך מנוול זה – משכהו לבית המדרש.

(סוכה נב, ב)

תמשוך אותו עצמו לבית המדרש. חבר אותו לגמרא, להלכה, לאגדתא למוסר למחשבה – הוא ייתן לך בהם את החדוותא דשמעתתא!

יצר הרע – אותו יצר של חמדה, של אהבה, של תשוקה – הוא עצמו האנרגיה הפנימית שלך, הכוח היצירתי שבך, החיות הרוחנית המפעמת בך. "יצר" – מלשון "יצירה".

והיא היא הנותנת לך את הטעם בלימוד, את ההתלהבות, את ה"חדוותא דשמעתתא".

"והערב נא ה"א את דברי תורתך בפינו ובפי עמך בית ישראל…"

(ברכות התורה)

מניין נובעת המתיקות שבתורה ה"והערב נא"?

מכוח היצר הזה, מאותה אנרגיה של תשוקה, חמדה וחשק, אשר כשהיא מופנית כראוי – היא מאירה אור גדול על כל עולמו של האדם.

תיעול היצר לאהבת ה' ותורתו הק'

נמצאנו למדים, שדווקא יצר התאווה – אותו יצר אשר רבים רואים בו מכשול וסכנה – הוא הכוח הפנימי החיוני והעמוק ביותר שנטע הבורא ית' באדם, כדי לקרבו אליו ולעורר בו תשוקה עזה לאהבתו וללימוד תורתו הקדושה.

וכך כותב ה"ראשית חכמה":

כתב ה"ר יצחק דמן עכו ע"ה (-מגדולי המקובלים הראשונים), ב'מעשיות הפרושים', שמי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמורגש (-מחוש התאווה) צריך שיבחין העבודה האלהית, כדפירשנו".

 (ראשית חכמה, שער האהבה, סוף פרק ד)

כדאי לך, בחור יקר, לראות בעיניך את לשונו של ה"ראשית חכמה" במקורו, שם מובא המעשה בשלמותו.

מדבריו עולה דבר מופלא: מי שאין בו את כוח יצר התאווה והתשוקה, את החשק לאשה, הרי הוא פחות מחמור!

תמה אתה על כך? היית ודאי סבור להיפך – שמי שאין לו חשק לאשה, הרי הוא צדיק הדור! וכי ייתכן שהוא פחות מחמור?!

אכן כן, קובע ה"ראשית חכמה". שהרי החשק לאשה, אותו יצר עז של תאווה וההשתוקקות, הוא יסוד עצום שהבורא נטע באדם. וכשהוא קיים בנו, הרי זו ברכה של ממש, כי אז נוכל לקחת את יצר התאווה, להשתמש בו כראוי ולרוממו – להעלותו על מזבח אהבת ה' והדבקות בו! לעבודה האלוהית!

לא לדכא את היצר, אלא לתעלו.

היצר החושני הזה, שמבעבע בנפש האדם, אינו אלא חומר בעירה אדיר לעבודת ה' ולהתקדשות. מי שאין בו כלל את הכוח הזה – לא זו בלבד שהוא דומה לסריס בגופו ובנפשו, אלא שהוא בבחינת "סריס נשמתי"!

כי כפי שמבאר ה"ראשית חכמה", חסר לו יסוד מהותי באישיותו הרוחנית. האנרגיה הזאת – זו התשוקה, החיות וההתלהבות – היא היא הנותנת לאדם את הכוח ללמוד תורה בחדוותא דשמעתתא (כלשון הזוהר), ואת היכולת לעבוד את ה' בחשק, באהבה ודבקות.

יצר הרע – טוב מאוד

וכעת מובנים דברי חז"ל במדרש על הפסוק "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא):

"והנה טוב" – זה יצר טוב, "מאד" – זה יצר הרע.

(קהלת רבה, פרשה ג)

וכי היצר הרע הוא טוב מאוד?

התשובה היא:

כן.

כמו שמבאר רבינו הגר"א:

כל שכר העולם הבא, להפך מרירא למתיקא (-להפוך מר למתוק), כמו שאמרו בזוהר (בראשית ד, א), שזה סוד יצר הרע שניתן באדם לבסמא אותו (-להמתיק ולבסם אותו), שהוא "טוב מאוד", ש"טוב" מתחילתו הוא "טוב", אבל הנעשה טוב מרע הוא "טוב מאוד".

וכמו שאמרו בזוהר (תצוה קפז, א) "ונהורא עמיה שרא, מאן נהורא? דא נהורא דאתגליא מתוך חשוכא!" (-ועימו שרוי אור, ומהו האור? זהו האור המתגלה מתוך החשכה!)

(פירוש הגר"א לזוהר, יהל אור, ח"ב כד, א)

וכמו שכותבים גם תלמידי הגר"א: "ואבן – על ידי מים, שהם התאוות הצריכים לתורה" (משלי עם ביאור הגר"א כה, כב בהערת תלמידו הרמ"מ משקלוב).

שהרי "התאוה הנתונה בלב האדם – שורש כל הפעולות" (רבינו יונה, שערי תשובה, שער א').

הרי לך, יקירי, שתפקיד חשוב יש ליצר הרע בעבודת ה' שלך: להפוך את המר למתוק, ובכך היצר עצמו הופך לטוב מאוד.

יצר גדול – אדם גדול

כך שככל שיש לך יצר יותר חזק וגדול – עתידך הנפשי והרוחני מובטח יותר, כפי שאומרים חז"ל בגמרא:

אביי שמעיה שמע לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים נשכים בבוקר, וניזיל באורחא. ונצא ביחד לדרך.
אמר אביי: איזיל, אלך אני אחריהם ואפרשינהו מאיסורא. שהיה חושש שיבואו לידי עבירה כיון שהולכים לבדם.
אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. הלך אביי אחריהם שלש פרסאות בשדות, ולא אירע דבר.
כי הוו פרשי מהדדי, כאשר נפרדו והלכו כל אחד ואחת לדרך שונה, שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. דרך רחוקה מפרידה מעתה בינינו, ואילו היינו יכולים להמשיך וללכת בצוותא היה נעים לנו.
אמר אביי בלשון סגי נהור: אי מאן דסני לי הוה, אם השונא שלי [יצר הרע, דהיינו, אני עצמי] הייתי שם, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. לא הייתי מסוגל להעמיד עצמי ולהמנע מלחטוא באשה הזאת.
אזל, הלך אביי, תלא נפשיה ונשען בעיבורא דדשא, על בריח הדלת, כשהוא חושב ומצטער על כך שסתם אדם הוא במדריגה גבוהה ממנו.

אתא ההוא סבא (אליהו הנביא), ואמר לו: אין לך להצטער ולחשוב שאתה פחות ממנו. כי הא תנא ליה: כל הגדול מחבירו – יצרו גדול הימנו.

(פירוש חברותא, גמרא סוכה נב, א)

באהבתה תשגה תמיד

אם הבנת, בחור יקר, את התפיסה הזו, תוכל כעת לגשת אל דברי הרמב"ם ולטעום בהם עומק מחודש ומעודן:

גדולה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד.

(רמב"ם איסורי ביאה כב, כא)

כל אותה אהבה, אותה אנרגיה, אותו מרץ וחשק – אותה תאווה עזה ואנרגטית הפועמת בקרבך – אינם אלא כוח אחד ושורש אחד. השאלה היא לאן תכוון אותה.

אם תכוון את האנרגיה הזו אל התורה, תמצא שהחכמה עצמה – התורה הקדושה – הופכת להיות כאשת חיל נאה, חכמה וטובה, שאהבתה ממלאת את לבך ושמחתך, ושבאהבתה תשגה תמיד.

ולכן אומר ה'אור החיים' הק':

אם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוּב-התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה.

(דברים כו, ח)

שורש הטוב המתגלה בתת ההכרה

וזו משמעות דברי חז"ל בגמרא:

הבא על נערה המאורסה בחלום, יצפה לתורה, שנאמר (דברים לג ד): "תורה צווה לנו משה, מורשה קהלת יעקב", אל תיקרי "מורשה" אלא "מאורסה".

(ברכות נז, א)

רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל, המשגיח דפוניבז', מסביר ב'מכתב מאליהו' (חלק ד', עמ' 164) כי חלומות אלו (בגמרא שם) – בהם "מתגלה שורש הטוב שמתחת לתת ההכרה, שהיצר הרע תחליף לו".

חלום זה המוזכר בגמרא מלמד על התגברות שורש הטוב שבאדם – זהו הטוב הגנוז בתת-ההכרה, אלא שהיצר הרע מנסה להטות אותו, ושורש הטוב הוא "אל תקרי מורשה אלא מאורסה", להתארס עם התורה. אהבת תורה ואהבת ה'.

הפריית גוף, נפש ונשמה

נעמיק עוד ונפרט את מהות כוח היצר וכיצד ניתן לנווטו ולהשתמש בו בצורה נכונה בשלושה רבדים. נביט בו ככוח של זריעה והפריה – כשם שזרע הנזרע באדמה נשרש ומניב פירות מתוקים, כך גם יצר החיים שבך נועד להפרות ולהצמיח ברכה בעולם, הן בגוף, הן בנפש והן בנשמה.

היצר והאנרגיה הללו – הם כוחות ההפריה שה' ית' טבע בך:
לתת מעצמך לעצמך, לתת מעצמך לזולתך, להעניק, לברוא, ליצור ולהצמיח חיים. ובבוא העת, לתת מיצרך זה – זרע קודש – לאשה אשר ה' הועיד לך, בקיום המצווה הראשונה בתורה:

"פרו ורבו" (בראשית ט, ז)

בשמחה – "ושימח את אשתו" (דברים כד, ה)
ובקדושה – "עונתה לא יגרע" (שמות כא, י)

כלומר, אתה מבין את גודל המעמד הנשגב ואת היותך חוליית המשך בשרשרת הדורות, ואינך משליך חלילה, בלא דעת, את מרץ עלומיך ואת אנרגיית ההפריה השופעת חיים שבך לבטלה ולאבדון (הוז"ל), אלא מְתַעֵל אותה בתבונה, ברוממות הדעת ובקדושה, אל מקומות נכונים, טובים ומפרים – לנתינה ולעשייה המולידות פירות מתוקים בשלושה רבדים:

ברמת הגוף – הפריה פיזית

⚡ שחרר את האנרגיה שבך, שמור על גופך וספק את צרכיו בצורה מאוזנת ונכונה וסייע לחבירך.
📌 בבין הסדרים ובזמני הפנאי – התעמל, רוץ, קפוץ, טייל סביב הישיבה או הקהילה, היה פעיל.
📌 תרום מעצמך בעשייה גשמית – עזור, תקן, סחוב, סייע.
🌱 הפרה את גופך ואת כוחותיך – כעת כבחור, ובעתיד בקרוב את אשת בריתך, אשתך אשר ייעד לך ה'.

ברמת הנפש – הפריה רגשית וחברתית

💬 ספק את צרכיך ואת צרכי חבריך הנפשיים והחברתיים, כי הנפש זקוקה לקשרים ולחום אנושי.
📌 פתח קשרים חדשים עם בחורים נוספים, היה קשוב, אוהב ומכבד.
📌 שפוך את ליבך לחבר טוב ואפשר גם לו לעשות כן.
📌 צור קשרי ידידות אמיתיים בלב ונפש, הן עם חבריך הקרובים והן עם הצעירים ממך.
📌 אהוב, חייך, זרום, חבק, תרום מעצמך, שמח את השני ועשה חסד.
🌱 הפרה את נפשך ואת נפש חבריך – ותחוש איך היא מצמיחה בך ובזולתך כוחות מחודשים.

ברמת הנשמה – הפריה רוחנית ותורנית

🔥 תן לנשמתך את שהיא זקוקה לו – ותן גם לנשמות חבריך.
📌 חזק את מי שצריך חיזוק רוחני מתוך ידידות ואהבה.
📌 חווה חוויות של קדושה, שירים וריקודים של מצוה, שירי רגש ונשמה.
📌 למד עם חברים שזקוקים לסיוע בלימוד, והבן שהדבר יחזק ממילא גם אותך.
📌 מסור חבורה, מסור שמוע'ס במחשבה ומוסר – ותמצא בכך סיפוק רוחני עמוק.
📌 היה אכפתי כלפי החברותא שלך – דאג שהוא יבין היטב את הסוגיה.
📌 הקשה קושיות בשיעור והיה פעיל בו, שמח את רבך וחדד אותו בקושיותיך.
🌱 הפרה את נשמת רבך, את נשמת חבריך ואת נשמתך, וזכה לקיים בעצמך את דברי חז"ל: "כל המלמד את בן חבירו תורה – כאילו ילדו" (סנהדרין צט, ב), וברבך – "ומתלמידי יותר מכולם".

עבודת ה' מלאה, עליזה, רעננה ותוססת.

התעוררות היצר והשמחה שבכך

כדי שתוכל לקיים את האמור עד כאן בפן הדעתני יחד עם קיום הפן המעשי, הבאים כאחד, הכנתי לך מלב אוהב ובמיוחד בשבילך עצות מועילות, מידע רפואי ועדכני, ועקרונות הלכתיים ותורניים שיועילו לך לבטח מאוד בדרכך העולה למעלה למשכיל לאור באור התורה: "כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים, בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר" (תהלים לו, י).

אבל כמה מילים לפני כן:

בכל פעם, יקירי, שאתה מרגיש לפתע בהתעוררות יצרך – הרגשה, הרהורים וכדומה, אל לך להיבהל כלל.

להיפך! עליך לשמוח בהתעוררות זו, שהרי היא עדות לכך שכוחך במותניך, דבר המעיד על בריאות פיזית ונפשית, און ויכולת, ושבעזרת ה', בבוא העת, תאזור כגבר חלציך ותקים עם אשתך בית נאמן בישראל. כמה שמחה צריכה להיות בך רק ממחשבה זו!

יתרה מזו, כפי שראינו עד כה, יצרך הוא גם הכוח היוצר שבך, הכוח המפרה והמעניק – לך ולזולתך. הוא מקור חדוות הלימוד וחדוות העשייה הפיזית, הנפשית-חברתית והרוחנית. עם כוח היצר אתה יוצר, מפרה, מעניק ומחיה – לעצמך ולזולתך, ועליך רק לנתב את כוח היצר בצורה נכונה, מתוך יצירתיות, מתוך רוגע ומתוך שמחה.

משכהו לבית המדרש!

–

כעת נעבור להדרכה ההלכתית:

הדרכה הלכתית

דברי הנצי"ב מוואלוזין זצ"ל:

לפי שקשה לדבר בעניני זיבה וקרי שהוא באברי הזרע שמתפעלים במחשבה, והיינו סבורים שיותר טוב למעט הדבור והלמוד בהם, ורק משה הוא מוכרח ללמד לישראל הקבלות שיש לו בעל פה, שלא יאבדו מישראל, אבל אחר שכבר למדם שוב אין המצוה להגות בהם כמצות תלמוד תורה, שהמה למצוה אפילו בלי תועלת למעשה ולזכירה, משום הכי כתיב בפרשה זו "ואמרתם אליהם", שגם אהרן ילמוד עם ישראל אחר שכבר למד משה בסדר המשנה כמנהגו, והוא הדין כל רב לתלמידיו, ומשום שבאמת בלמוד התורה אין יוצא רע והיא אילת אהבים ויעלת חן.

(הנצי"ב מוואלוזין, העמק דבר, ויקרא טו, ב)

• זרע האדם הוא כח חי ממש, כפי שניתן לראות את נפלאות ה' בקישור כאן, ויש איסור תורה חמור להוציאו לבטלה במזיד, וגם משוגג צריך להיזהר מאוד (שו"ע אה"ע כג).
• במידה ועברת על כך בשוגג – או אפילו במזיד – ניתן בהחלט לשוב על כך בתשובה! התחרט על מה שעשית, עזוב את החטא וקבל על עצמך על להבא להיזהר מכך בכל כחך ובעיקר להיות עסוק ושקוע בלימוד התורה ('כתר ראש' להגר"ח מוואלוזין, סימנים קל, קלא, קלג, בשם הגר"א, נפש החיים שער ד פרק לא "על כל העוונות", וראה גם רבנו יונה על אבות ג, טו, ודעת החזו"א מעדות הגר"ד יפה, "וטהר ליבנו", מהדורה ה' תשפ"ג, עמ' נ ועמ' ס"ה במוסגר "כמעט", וצדקת הצדיק סי' מג, קט).
• כשהולכים לשירותים לקטנים (שתן) אסור להחזיק את הגיד (האמה) ביד, אך מותר להחזיק את סוף הגיד מהמקום בו מתחילה ה'עטרה' (=סוף הגיד, בו מסתיים הגיד ומתחילה הבליטה המוגבהת ההולכת וצרה) והלאה כלפי חוץ (שו"ע או"ח יג, יד ובמשנ"ב שם).
• אסור להכניס את הידיים לכיסי המכנסיים כדי לגעת או לחכך בבלוטות או בגיד עצמו (כלומר, בכל אותו המקום). דבר ראשון זה מכוער וגם גורם להנאה רגעית שמביאה אחר כך לידי צער. המגע עלול גם להביא לידי פליטה של זרע, שזה דבר חמור מאוד ואסור (שו"ע שם).
• כשמתקלחים, אין להתיז מים – וכל שכן לא מים חמים – ישירות על אותו המקום של הברית. רק להתקלח עם דוש (מזלף) עליון, ואם אין דוש עליון אז עם מה שיש, אבל העיקר לא ישירות על המקום אלא בזהירות מן הצד, ולנקות באותו מקום רק עם ספוג עבה בקלילות ובזמן קצרצר "מלמעלה" כזה שלא מביא לידי חימום והתקשות (קישוי) של האיבר (הגיד) (ע"פ משנ"ב ג, כט).
• אסור לישון על הגב (שכיבת פרקדן). שכיבה כזו מביאה לידי חימום, הרהורים ופליטה של זרע מתוך שינה (הנקרא: קרי). כמו כן, אין לישון על הבטן. רק על הצדדים (שו"ע אבה"ע כג, ג; קיצו"ע עא, ה). זה גם בריא לעיכול (רמב"ם דעות ד, ה).
• אין ללבוש בגד תחתון הנצמד ממש לאיבר (אותו המקום) באופן כזה העלול להביא לידי חימום, הרהורים ופליטה של זרע ח"ו, אלא יש ללבוש בגד תחתון שגזירתו רפויה. אותו הדבר הוא גם בנוגע למכנסיים: אסור ללבוש מכנסיים צמודות ולוחצות ממש – בין שהם לוחצות בהליכה ובין שהם לוחצות ומתהדקות רק בזמן ישיבה (על פי הרמ"א אבה"ע כג, ו).
• אם עולה לך הרהור עבירה, לעשות עבירה או הרהור על נשים/בנות – אל תיבהל כלל! זה טבעי ונורמלי לגמרי. בגמרא כתוב שהם מהדברים שאין אדם ניצול מהם אף יום (ב"ב קסד, ב) וגם התנאים לא ניצלו מכך (הגר"ח מוואלוזין, כתר ראש, סימן קלו, נוסח ריז"ס) וזה בגדר אנוס (עזר מקודש על שו"ע אהע"ז כג, ג). אבל אם אחרי שעלה לך הרהור, אתה לא מסיח את דעתך לדבר אחר, כמו ללמוד תורה, שיחת חברים וכדומה, אלא אתה ממשיך להרהר בעבירה בכוונה תחילה להנאתך – זה עוון וזה אסור (כתר ראש, קלה, נוסח ריז"ס), ועליך לחזור על כך בתשובה ולהיזהר על להבא להסיח דעת לדברים טובים, מותרים וחיוביים (שו"ע אבה"ע כג, ג).
• שמור והשגח על עיניך – האיבר היקר והמשפיע על עולמך הפנימי. הימנע ממראות המעוררים את יצרך באופן טבעי, כגון התבוננות יצרית בנשים או בלבושן (שו"ע אה"ע כא, א). כך לא רק שתימנע מאיסור, אלא גם תטפח טהרה פנימית ועולם רוחני מזוכך. האיסור הוא להאריך בהתבוננות להנאה יצרית (כתר ראש, נוסח ריז"ס, קלה), אך ראייה בעלמא אינה אסורה, אלא אם כן מדובר בלבוש פרוץ. לפיכך, במקום שאין פריצות, אין צורך להסיר את המשקפיים ברחוב (שמעתי מהגרי"י הוניגסברג, ששמע מר' ניסים קרליץ, ע"פ הדרכת ה'כתר ראש', שם).

הסתכלות עריות ושיחתן אמר:

יבקש רחמים תחילה. וזה הכלל – כל שיגדור עצמו יותר ויפרוש מראיה ואחר כך יביט, יבער בו כאש.

ו"הסתכלות" פירושו – מאריך בראייתן להנאתו.

על כן אל יפרוש עצמו יותר מדאי.

(הגר"ח מוואלוזין, כתר ראש, נוסח ריז"ס, סימן קלה)

הדרכה מעשית

לאחר שראינו את ההלכות המעשיות מהגמרא והשולחן ערוך, אני רוצה לכתוב לך כמה הדרכות מעשיות בקצרה שיעזרו לך מאוד בענין זה:

• אם קמת בבוקר משינה ואתה רואה בבגד התחתון הצמוד לגופך שנפלט לך זרע (נוזל צהבהב-לבן [רש"י ויקרא טו, ב], רטוב או שהתייבש כבר) זה נקרא קרי. אל תיבהל! זה נורמלי לחלוטין. אתה רק צריך לשים לב האם יש כאן עבירה. כי הבעיה היא לא הפליטה עצמה של הזרע (קרי), אלא מה הסיבה שגרמה לפליטה. אם הסיבה היא בגלל שהרהרת בלילה בשנתך בעבירה (בנות או בנים) ולכן נפלט לך, זה בדרך כלל בגלל שהרהרת על כך במשך היום שלפני בכוונה תחילה, שהרי אין אדם חולם בלילה אלא מהרהורים שהוא הרהר ביום, ועל כך עליך לשוב בתשובה – על ההרהורים שהרהרת ביום בכוונה תחילה (גמ' ע"ז כ, ב "ונשמרת" וגו' ושו"ע אבה"ע כג, ג). ותאמר לפני אב הרחמן כפי הנוסח שלהלן או בכל נוסח אחר שיוצא מליבך: "סליחה אבי שבשמים, ה' ברוך הוא, שלא נזהרתי והרהרתי בכוונה תחילה בעבירה, אני מצטער על כך ואעשה מאמץ גדול מאוד על להבא שלא אהרהר יותר". ודי בזה. מכאן והלאה תשקיע את עצמך בדברים טובים, בלימוד תורה ועשיית מצוות. ואל תדאג כלל! אם תרצה, טוב במקרה כזה להתקלח עם דוש בכמות מים של 16 ליטר – מינימום (הנקרא: תשעה קַבִּין) וטוב יותר לטבול במקווה.
• אפילו אם הרהרת ביום בעבירה אך שלא בכוונה תחילה, מאותם הרהורים שלמדנו קודם שאין אדם ניצול מהם בכל יום, שהוא בגדר אנוס, ונפלט לך בלילה קרי (במיוחד בעת מחלה – גמ' ברכות נז, ב, "ששה" וכו') זה לא כלום! זה כמו סתם ליחה (נזלת) המופרשת מן האף או הגרון ואין לך להתייחס לזה כלל כעבירה או בעיה! זה טבעי (ר' ישראל סלנטר, חיי המוסר, חוברת י, עמ' נט, וראה כתר ראש להגר"ח, אות קלד). רק תשטוף את המקום באופן שלמדנו קודם בהלכות המעשיות, ואם תרצה טוב להתקלח בתשעה קַבִּין (כבסעיף הקודם), וטוב יותר אם אפשר לך לטבול במקווה. חשוב שתדע, שכמו שלאשה יש מחזור-חודשי בו היא רואה דם נדה, כך גם בחורים – בין אם הם רוצים ובין אם הם לא רוצים – נפלט להם זרע בשינה (קרי) בערך פעם בחודש או חודשיים באופן שהדבר נחשב על פי תורה והלכה שהאדם אנוס גמור (ראה גם קריינא דאגרתא א, קסה), ושוב, זה בתנאי שלא היה זה בגלל הרהור, או שכיבה על הגב/בטן או כל דבר אסור אחר וכפי שלמדנו קודם). אפילו לכהן הגדול ביום הכיפורים אירע פעם אחת קרי לאונסו, וכהן גדול אחר מילא את מקומו (ירושלמי יומא א, א).
• לפעמים קורה בלילה בשעת השינה, שהאיבר (הגיד, האמה) מתקשה (קישוי) גם ללא שום הרהור או כל דבר אחר האסור (פרקדן וכדומה), ולפעמים גם במשך היום מחמת ריגושים והתרגשויות גדולות כמו קבלת מתנה מיוחדת, ריגוש ממצוה או סוגיה חדשה ומענגת וכדומה (מבלי כל הרהור עבירה) – זה טבעי ונורמלי לחלוטין! ואין לך לחשוש מכך, עליך רק להיזהר במקרה כזה ביתר זהירות שלא לחכך או לנגוע כדי שלא תפלוט. ויש לך להסיח את דעתך לדברים טובים. וראה על כך הדרכה מפורטת – כאן.
• שינה עם שמיכות עבות כמו פוך עבה וכדומה עלולה הרבה פעמים לחמם מדי וממילא לגרום להרהורים וקרי מתוך שינה. לכן, בחורף, במקום שמיכת פוך עבה, יש להדליק חימום-קל בחדר ולישון עם שמיכה רגילה ונעימה. אמנם הדבר משתנה בין בחור לבחור ובין אדם לאדם ולכן תתייעץ על כך עם רבך.
• מומלץ לא לשתות סמוך לשינה. שלפוחית-שתן מלאה גורמת לפנות-בוקר לקישוי האיבר, דבר העלול לגרום לפעמים להרהורים ולפליטת זרע. לכן, אם אתה צמא בלילה, כדאי שתתרגל לשתות בערך שעה לפני השינה, וקודם שאתה עולה על המיטה לישון – תלך להתפנות.
• לקראת סוף הלילה שהוא סוף השינה, הגוף נכנס להרפיה והמוח לפעילות גבוהה ולשינה עמוקה. זו גם השעה בה חולמים את החלומות, והיא נקראת "שינת רא"ם" (REM). בשעה זו הגוף מתפקד באופן שמביא לידי קישוי, וזהו מצב טבעי תקין ובריא ואינו בה מחמת שהרהרת וכדומה (אלא אם כן הרהרת, וכנ"ל בסעיפים הקודמים). ולכן, במידה ולאחר שינת לילה קמת בבוקר עם קישוי איבר, אין לך לחשוש מכך לכלום זה תקין לחלוטין אלא רק היזהר שלא לחכך ולא לגעת עד למצב שהאיבר חוזר למצב רפוי. רופאים שואלים פציינטים האם יש להם קישוי לפנות בוקר כשמתעוררים ובמידה וכן, זהו מדד לרופא שבריאות האדם תקינה (מערכת הדם ועוד).
• במידה והרהרת, או לאונסך או בשוגג או במזיד, נוצר קישוי היכול פעמים רבות לגרום לנזילת נוזל סיכה הקרוי בלשון ההלכה – "טיפות" (ובלשון הרופאים "נוזל פרה-סמנוניאלי"). נוזל זה (טיפות אלו) אינו פליטה של זרע ואינו מצריך טבילה אלא הוא חומר נוזלי סיכתי המופרש מ"בלוטות קאופר" טרם שנפלט הזרע במטרה לנקות את הצינור משאריות חומצת השתן וכן כדי לסוך אותו כדי שהזרע לא יפגע ויוכל גם לזרום בצינור בצורה חלקה. טיפות אלו שונות מפליטה של זרע בכך שמקורם מ"בלוטות קאופר" (הנמצאות בתוך הגוף), הם נוזלות בנחת ללא נגיעה וחיכוך האיבר, אינן גורמות להתכווצות והתרגשות, אין להם כמעט ריח, המרקם שלהם כמו של מים וצבען כמעט שקוף – בשונה מפליטה של זרע (1) שמקורו מהבלוטות המייצרות זרע (אשכים), שהוא (2) נפלט בירייה כמו חץ, (3) על ידי חיכוך כלשהו או נגיעה, (4) בהתכווצות הכוללת התרגשות של ממש, (5) יש לו ריח קצת חמצמץ הדומה במעט לריח של אקונומיקה, (6) מרקמו צמיג בדומה לרוק (7) והגוון שלו צהבהב-לבן. האיסור כאן – במידה ואינו לאונסך – הוא עצם ההרהור ועל ההרהור צריך הנך לשוב בתשובה, לא על נזילת הטיפות הללו (קאופר) (חזו"א במכתב שכך ההלכה. ומש"כ על כך בשם האר"י, הרי דבריו אמורים בטיפות שאחרי התשמיש ובכל אופן הוא ע"ד חסידות, לא הלכה).
• מנסיבות חיים שונות – לעיתים מסיבות רגשיות או משפחתיות, לעיתים בשל דומיננטיות יתר או הפחתה זמנית של הורמונים מסוימים (כגון טסטוסטרון), מהשפעות תזונתיות, מהימצאות ממושכת בחברת בנים בלבד במסגרת הישיבה ואיסור הקריבה לבנות ב"ה, וכן מסיבות נוספות – ייתכן שתחוש לעיתים משיכה כזו או אחרת כלפי חבריך בישיבה, בעוצמות משתנות ובזמנים שונים. דע כי מדובר במשיכה פיזית טבעית ונורמלית לחלוטין, ומבחינה גופנית [לולי הנשמה הטהורה שבאדם] משיכה זו קיימת גם, ולהבדיל, אצל בעלי-חיים בטבע. אין צורך לפחד מכך או להגדיר את עצמך בהגדרה מערבית כלשהי. כל המונחים וההגדרות שמקורם בתרבות המערבית הפסיכולוגית או בבת החורגת של הרפואה – הפסיכיאטריה, אינם חלים כלל על בני תורה ובני הישיבות הקדושות, השקועים בעולמה של ישיבה ובעמלה של תורה, בתיבת נח. מה שעליך לדעת ולעשות הוא: א) לדעת שמשכ"ז הוא ערווה ואיסור דאורייתא דעריות (ויקרא יח, כב; כ, יג. וראה גם שו"ע אה"ע כד, א, ב"ש שם וביאור הגר"א יו"ד קנג, ג, ודו"ק), ויש על כך גם איסור הרהור, ב) לקיים את ההלכות וההדרכות שנכתבו כאן, ולהשליך את דרך ההתנהלות הנכונה גם על יחסיך עם חבריך בישיבה – מתוך רוגע, שלווה ושמחה. אם בכל זאת הנושא מטריד אותך ואינך מוצא מנוח, מומלץ להתייעץ עם מטפל או יועץ חרדי בן-ישיבה, בעל תפיסת עולם ישיבתית, המבין ומתמצא בעניינים אלו. אין לפנות לפסיכולוגים וכדומה – ואפילו אם יש להם כיפה לראשם, שכן מחשבתם נטועה ושקועה בתרבות המערבית, דבר העלול להזיק ולא לתקן (ראה כאן). כמו כן, תוכל לפנות למשגיח, משפיע, רב מבין או מחנך חכם לקבלת הדרכה והכוונה. במקרים מסוימים, הכוונתו עשויה להוביל לטיפול אצל יועץ מתאים.

שמעתי מהג"ר ישראל יצחק הוניגסברג שליט"א בוועד שמסר בישיבת פוניבז', ששאלו פעם את הרב שטיינמן לגבי בחור אחד בן ישיבה שהתלונן שאין לו משיכה לבנות אלא לבנים, מה לעשות ואיך הוא יתחתן? 
מיד הגיב הרב שטיינמן ואמר: "נו, אז מה מענין אותו אם כך - חבר יפה? חבר עדין? - אם כן הוא מחפש אשה!!"

מדהים. 
חכמת הנפש של התורה!

ניתן לשמוע את הדברים בקו "דברי מלכים" בטל: 0799102020 שלוחה 3-2-4-1-37 לקראת סוף הוועד, ומומלץ להאזין לכל הוועד החשוב הזה.
וראה גם דבריו כאן.

סיום

אנחנו מסיימים כעת. אני רוצה לברך אותך, בחור יקר, באופן אישי שתצליח להילחם תמיד ביצר, להיאבק בו, לשעבדו ולתעלו מתוך רעננות ושמחה לעבר יצירה, הפרייה וחידושי תורה, ידידות ואהבת חברים.

חיילך לאורייתא!

בהצלחה ובאהבה!

ספר "וטהר ליבנו" מאת הגה"צ רבי דוב יפה זצ"ל

דרשת חיזוק מצויינת מבית 'וימאן' – מומלץ!

אורך 3:15 דקות