המאמר "קדושת הבחורים" עוסק בנושא שמירת הברית והקדושה בקרב בחורי ישיבות. הוא מהווה המשך למאמר קודם בשם "שובבי"ם וקדושת הנערים", שנכתב עבור נערים בגילאי 12-13. למעבר למאמר "קדושת הבחורים" – לחץ כאן להלן תוכן המאמר הבנת היצר: המאמר מדגיש שהמונח "יצר" נגזר מהמילה "יצירה", ומסביר שהרצון ליצור, לפעול ולהצליח נובע מכוח היצר. תפקיד היצר הרע:

אהובי וחביבי, שלום וברכה! מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי. דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר לך תוכן משפט זה. רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים

פורים ענינו הוא ההתבטלות הגמורה של עם ישראל אל ה' ית'. המן עמלק רצה לבצע בנו ג'נוסייד – הכחדת עם, וזכות לא היתה לנו להינצל מידו, רק הכל היה מצידו ית', כפי שמסביר המהר"ל, היות ובנס פורים התגלה שאין לעם ישראל קיום מצד עצמו אלא רק מצד ה' ית', ולכן מסתיימת המילה 'ישראל' במילה 'אל',

על פי המחקר של ד"ר איליין ארון, בין 15% ל-20% מאוכלוסיית העולם עונים על ההגדרה של אדם רגיש מאוד (איליין ארון, "אדם רגיש מאוד", הוצאת פוקוס, 2011). גם בציבור שלנו (החרדי), כ-20% מהאנשים מאופיינים בתכונה זו. משמעות המונח "אדם רגיש מאוד ועמוק" שם הספר בעברית, "אדם רגיש מאוד", הוא תרגום של המונח האנגלי Highly Sensitive

העתק דרוש הקיווי לרמח"ל לחזק לב המאמינים ודורשי ה': לישועתך קויתי – ראשית הבריאה בתקוה, שכל התחתונים מצפים לשפעת עליונים על ידי תפלה או שיר. כתיב, "בראשית ברא אלקים", אין ראשית אלא תקוה. אין הצמצום עשוי כי אם לצפות שיכנוס בו קו א"ס ב"ה, וזה קו לשון קיווי ותשוקה. בא וראה, כל הבריות נבראו בלא

מאמר זה קדושת הבחורים עוסק בנושא שמירת הברית (שובבי"ם) והוא המשך למאמרי הראשון בנושא – שובבי"ם וקדושת הנערים, אשר נכתב עבור נערים בני שתים עשרה ושלוש עשרה. הורים, רבנים ומחנכים שקראו את המאמר לנערים – שובבי"ם וקדושת הנערים אמרו לי בעל פה או כתבו לי, שהמאמר הועיל להם מאוד וכפי שניתן גם לקרוא בתגובות למאמר

קדושה האדם החי, הוא בעצמו, כלומר, האני-בעצמי (self) המכונה 'רוח', מורכב ברובד התחתון מנפש המחוברת לגוף, כי הדם הוא הנפש, והיא המושכת אותו למטה לרובד הבהמי (נפש), להיות ככל בהמה וחיה אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג, כ). מאידך ברובד העליון שלו, קשור הוא לנשמתו החופפת עליו מלמעלה[1], אדם אית ליה מזלא (ב"ק ב, ב,

כְּבוֹד הַוַּעַד הִתְעוֹרְרוּת לִשְׁמִירָה בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה כְּבוֹד הָרַב הַוָּתִיק וְכוּ' לאוי"ט בָּעִיר הַגְּדוֹלָה אחדשה"ט וש"ת בְּאַהֲבָה זֶה כַּמָּה שֶׁקִּבַּלְתִּי מִכְתַּבְכֶם, וּמֵחֲמַת חֹסֶר זְמַן נִדְחֶה הַדָּבָר עַד הַיּוֹם שֶׁלָּקַחְתִּי אֵיזֶה רְגָעִים לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵיכֶם. הִנֵּה בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לִכְתֹּב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מִמַּעַשׂ, וּבְכָל זֹאת מִצְוָה רַבָּה וּמִצְוָה דְּרַבִּים הוּא לְהַעֲמִיד

במאמר זה תובא סייעתא לדעת רבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ בעל 'אור השם', שהתארים הנאמרים בתורה (תנ"ך וחז"ל) עליו ית' הם תארים כמות שהם על דרך החיוב, ולא כפי שנקט רבינו הרמב"ם שהם על דרך השלילה. ביאור מושגים: כידוע, דעת הרמב"ם במו"נ היא, שהתארים הכתובים והנאמרים עליו ית' הם אינם אלא תארים שליליים, כלומר על דרך השלילה.