דברי תורה והלכה

לפניכם חוברת ייחודית, מיועדת לבני ישיבות ולאברכים המבקשים לעלות באמת, להחיות את נפשם באור הדעת והאמונה, ולזכות לחיות חיי פנימיות, עומק ויישוב הדעת. החוברת מבוססת כולה על דברי רבותינו מנחילי תורת המוסר והמחשבה – גדולי בעלי חכמת הנפש היהודית לדורותיה, ממרן הסבא מסלבודקא ורבי ירוחם ממיר ועד הגר"י הוטנר, הגרי"ל בלוך, ר' צדוק הכהן מלובלין, […]

המאמר "קדושת הבחורים" עוסק בנושא שמירת הברית והקדושה בקרב בחורי ישיבות. הוא מהווה המשך למאמר קודם בשם "שובבי"ם וקדושת הנערים", שנכתב עבור נערים בגילאי 12-13. למעבר למאמר "קדושת הבחורים" – לחץ כאן להלן תוכן המאמר הבנת היצר: המאמר מדגיש שהמונח "יצר" נגזר מהמילה "יצירה", ומסביר שהרצון ליצור, לפעול ולהצליח נובע מכוח היצר. תפקיד היצר הרע:

העתק דרוש הקיווי לרמח"ל לחזק לב המאמינים ודורשי ה': לישועתך קויתי – ראשית הבריאה בתקוה, שכל התחתונים מצפים לשפעת עליונים על ידי תפלה או שיר. כתיב, "בראשית ברא אלקים", אין ראשית אלא תקוה. אין הצמצום עשוי כי אם לצפות שיכנוס בו קו א"ס ב"ה, וזה קו לשון קיווי ותשוקה. בא וראה, כל הבריות נבראו בלא

מאמר זה קדושת הבחורים עוסק בנושא שמירת הברית (שובבי"ם) והוא המשך למאמרי הראשון בנושא – שובבי"ם וקדושת הנערים, אשר נכתב עבור נערים בני שתים עשרה ושלוש עשרה. הורים, רבנים ומחנכים שקראו את המאמר לנערים – שובבי"ם וקדושת הנערים אמרו לי בעל פה או כתבו לי, שהמאמר הועיל להם מאוד וכפי שניתן גם לקרוא בתגובות למאמר

קדושה האדם החי, הוא בעצמו, כלומר, האני-בעצמי (self) המכונה 'רוח', מורכב ברובד התחתון מנפש המחוברת לגוף, כי הדם הוא הנפש, והיא המושכת אותו למטה לרובד הבהמי (נפש), להיות ככל בהמה וחיה אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג, כ). מאידך ברובד העליון שלו, קשור הוא לנשמתו החופפת עליו מלמעלה[1], אדם אית ליה מזלא (ב"ק ב, ב,

כְּבוֹד הַוַּעַד הִתְעוֹרְרוּת לִשְׁמִירָה בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה כְּבוֹד הָרַב הַוָּתִיק וְכוּ' לאוי"ט בָּעִיר הַגְּדוֹלָה אחדשה"ט וש"ת בְּאַהֲבָה זֶה כַּמָּה שֶׁקִּבַּלְתִּי מִכְתַּבְכֶם, וּמֵחֲמַת חֹסֶר זְמַן נִדְחֶה הַדָּבָר עַד הַיּוֹם שֶׁלָּקַחְתִּי אֵיזֶה רְגָעִים לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵיכֶם. הִנֵּה בֶּאֱמֶת קָשֶׁה מְאֹד לִכְתֹּב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי מִי יֹאמַר זִכִּיתִי לִבִּי טָהַרְתִּי מִמַּעַשׂ, וּבְכָל זֹאת מִצְוָה רַבָּה וּמִצְוָה דְּרַבִּים הוּא לְהַעֲמִיד

במאמר זה תובא סייעתא לדעת רבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ בעל 'אור השם', שהתארים הנאמרים בתורה (תנ"ך וחז"ל) עליו ית' הם תארים כמות שהם על דרך החיוב, ולא כפי שנקט רבינו הרמב"ם שהם על דרך השלילה. ביאור מושגים: כידוע, דעת הרמב"ם במו"נ היא, שהתארים הכתובים והנאמרים עליו ית' הם אינם אלא תארים שליליים, כלומר על דרך השלילה.

האדם החי, הוא בעצמו, כלומר, האני העצמי המכונה 'רוח', מורכב ברובד התחתון מנפש המחוברת לגוף, כי הדם הוא הנפש, והיא המושכת אותו למטה לרובד הבהמי (נפש), להיות ככל בהמה וחיה אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג, כ), ומאידך ברובד העליון שלו, קשור הוא לנשמתו החופפת עליו מלמעלה[1], אדם אית ליה מזלא (ב"ק ב, ב), והיא

מאמר בענין השמחה והקדושה והשייכות ביניהם. כותב הגר"א: "דרגא דסטרא אחרא הוא עצבון, ודרגא דקדושה הוא שמחה" (פירוש הגר"א להיכלות, זוהר יהל אור, דף לא טור ב). פירוש: מדרגת ומקום הסטרא אחרא והיצר הוא העצבות והדיכאון ואילו מדרגת הקדושה היא השמחה. במאמר זה של הגר"א טמונים עולמות. אם נתחקה אחר שורש העצבות, מגלה לנו הגר"א,

יש מצוה לניות את הסוכה בנוי סוכה, קישוטים, נורות, שרשראות ופירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל משום שנאמר "זה אלי ואנווהו – התנאה לפניו במצוות" (גמרא). הסוכה, כפי שביארנו במאמר על ענני הכבוד השניים לפי הסברו של הגר"א (הגאון מווילנא), היא זכר כל שנה מחדש של ענני הכבוד שהם המשכן והשראת השכינה ובה מתקיימת הדבקות של