הכוח לחקות דמויות גדולות יכול להוביל אותנו לעלייה, אך אם אינו נעשה נכון – עלול להביא לירידה ולאיבוד העצמיות. במאמר זה מתבאר כיצד לשמור על איזון, ואיך להפוך את החיקוי למנוף לצמיחה אמיתית.

מאמר מעורר השראה על גילוי ה”אני” הפנימי – איך האדם נדרש לעלות דווקא מעצמו, עם כל כוחותיו וחולשותיו, מבלי לוותר על אף חלק מנפשו.

מאמר מרומם על חיות עמוקה ותוססת בעבודת ה’, החושפת כיצד כל כוחות האדם – גם אלו הנראים “רעים” – נועדו לכוון מעלה, ולהפוך לשמחה, יצירה ורוממות הנפש.

יום הדין ראש השנה הוא לא רק זמן של פחד וחשש, אלא גם יום של חיים ותקווה. במאמר נחשף עומק דברי הרמח”ל והגר”א: הדין האמיתי הוא על מהות האדם והשתייכותו לספר החיים, וכל מה שקורה בעולם הזה הוא רק תוצאה. לצד היראה הגדולה – יש גם חדווה עצומה: שמחת התשובה, שמחת המצוות, שמחת ההכתרה. זהו אור ראש השנה – הפחד והחדווה מתלכדים, והאדם עצמו מחזיק בידו את הקולמוס וכותב את ספר חייו.

בחודש אלול הלב מבקש לעצור ולבקש מחילה – סליחה מאחרים, סליחה מעצמי וסליחה מהקב”ה. השיר “מחילה” של שי וינר ודניאל חן מזכיר לנו שהסליחה היא לא רק מילים, אלא התחלה חדשה. מאמר זה עוסק במשמעות המחילה – סליחה בחודש אלול, כמפגש עם עצמנו, עם הזולת ועם הבורא.

כיבוד אב ואם גם במצבים מורכבים – מהי החובה כאשר ההורה בעל אישיות קשה ומצערת, וכיצד לשמור על המצווה ועל שלמות הנפש יחד.

מטפל טוב הוא מי שהפך ניסיון וריפוי אישי לחכמה חיה: אמפתיה שאינה רחמים, הקשבה בין השורות ועוגן יציב למסע המטופל.

ויניקוט הדגיש את שלב הריסת האובייקט כהכרחי ליצירת עצמי יציב. מה קורה כאשר החוויה הזו נחסמת? וכיצד זה קשור לנרקיסיזם פתולוגי?