שלום ותודה על הפורום החשוב.
שנה הבאה אני אמור לעלות לישיבה גדולה.
אני מתלבט האם עדיף ללכת לישיבה בעיר שבה אני גר, כדי להישאר קרוב לבית,
או עדיף דווקא ישיבה מחוץ לעיר, רחוק יותר.
אבא שלי אומר לי שדווקא המרחק יעזור לי לפתח עצמאות,
אבל אני חושש מהמרחק הזה. אני מפחד ש"רחוק מהעין – רחוק מהלב".
וגם קשה לי לחשוב על כך שאהיה רחוק מהבית.
תודה
ישראל מאיר היקר, שלום וברכה.
יש כאן באמת שני צדדים, וכפי שציינת – אביך רוצה לחזק בך עצמאות ובגרות, ואתה חושש מהמרחק ומהגעגוע לבית.
ראשית, אני שמח מאוד בשמחתך. עצם השאלה הזו מעידה על קשר טוב ועמוק עם הבית ועם אביך, וזה דבר מבורך ויקר מאוד.
מצד אחד, לימוד קרוב לבית אכן יכול לגרום לכך שפחות מפתחים עצמאות ובשלות, שהן חשובות מאוד לחיים.
מצד שני, הקרבה להורים, הקשר החם והיציב, הם יסוד חשוב להתפתחות, לחוסן נפשי ולשמחה פנימית.
לפי מה שאני מרגיש בין השורות, נראה שטוב לך לשקול לימוד בישיבה מחוץ לעיר, כדי לפתח בגרות ועצמאות – אך לעשות זאת בצורה הדרגתית וחכמה, תוך שמירה על קשר חזק עם הבית.
לכן, הצעתי היא כך:
בשנה הראשונה בישיבה גדולה, תשתדל להגיע הביתה לפחות פעם בשבוע, אפילו לכמה שעות. תוכל ליהנות מהעוגות של אמא, מהמאכלים שאתה אוהב, לשבת ללמוד עם אבא, לשוחח איתו ועם שאר בני המשפחה.
לאחר תקופה, תוכל לעבור בהדרגה לפעם בשבועיים, וכן הלאה – לפי מה שתרגיש שטוב ונכון לך.
בנוסף, אפשר כבר כעת לסכם עם אבא, אם הדבר אינו קשה לו, שהוא יבוא לבקר אותך מדי פעם בישיבה.
כדאי גם לשמור על קשר יומיומי – בשיחה טלפונית בהתעניינות הדדית.
דע לך: אין בעולם מי שדואג לך באמת כמו הוריך, ואין מי שאוהב אותך כמוהם. הקשר איתם הוא מתנה גדולה לכל החיים. תמיד תשמור על הקשר, על האהבה ועל הכבוד כלפיהם.
אני מציע שתראה את המכתב הזה גם לאביך. אם הוא יראה שדבריי נכונים ומתאימים, תהיה לך בכך גם ברכת הדרך. ואם תרצו – אפשר גם להתייעץ עם דמות רוחנית שמכירה אותך, ותוכל להקשיב לשני צדדי הספק – צד הבגרות והעצמאות, וצד הגעגוע והקשר לבית – ולברך ולכוון בדרך הנכונה.
בהערכה רבה ובהצלחה גדולה בדרכך.
אשר
השאירו תגובה
