ר' שלמה שלום וברכה,

אין צורך לשתף סתם את הבחור בעניינים כלכליים. בחור ישיבה צריך לגדול בתחושת ביטחון פנימית שההורים עומדים על הרגליים, מתנהלים באחריות ומסוגלים להסתדר בלי להישען עליו.

כאשר משתפים אותו במצוקה כלכלית, עלולה להיווצר תחושה של הורה שנשען על הבן – וזה מצב שאינו בריא רגשית, משום שהוא עלול לפגוע בתחושת היציבות והביטחון של הבחור כלפי הבית.

עם זאת, יש מקום לדבר – לא לשתף אלא לדבר – על ניהול נכון של תקציב.
לא מתוך קושי או פחד כלכלי, אלא מתוך אחריות והבנה שלכל בית יש סדרי עדיפויות.

הבחור צריך לשמוע מהוריו שהבית מתנהל בצורה אחראית: שיש תקציב, שיש סדר עדיפויות, ושיש החלטות על מה מוציאים ועל מה לא.
לא מפני שאין כסף, אלא מפני שכך נכון לנהוג. גם מדינה מתנהלת על פי תקציב – קל וחומר משפחה.

אפשר לומר לדוגמה:
יש לנו תקציב חודשי, ואנחנו מחלקים אותו לפי הצרכים של הבית. עיקר ההוצאות הן למזון, ללבוש ולצרכים בסיסיים, ואת השאר אנחנו מחלקים בהתאם לצורך וליכולת.

כך, אם הבחור מבקש משהו נוסף – לדוגמה בגד מסוים או ציוד לישיבה – אפשר לומר לו בנחת: בחודש הזה התקציב כבר מוקצה, ובעזרת ה’ בחודש הבא נבחן אפשרות.

כך שומרים על תחושת ביטחון אצל הבחור, ובו בזמן מחנכים אותו לחשיבה כלכלית נכונה ומאוזנת – כזו שתעמוד לו בעתיד כשיקים בעזרת ה’ בית משלו.

בהצלחה רבה.