יעקב מאיר היקר,

השאלה שלך ריגשה אותי מאוד.

תחשוב – בעולם מלא פיתויים, רעש ולחצים, יש בחור שבוער לו בלב דבר אחד בלבד: להתפלל אל ה’ באמת. זה עצמו פלא עצום ונוגע ללב. אשריך!

ובאשר לשאלתך,

חשוב להבין דבר יסודי:
כשאתה משתוקק להתפלל מתוך דבקות ורגש – אך לא מצליח – זה לא מפני שאתה חלש, אלא מפני שאתה מנסה ליצור רגש, ורגש אמיתי לא מופעל בלחיצת כפתור.

אנחנו לא מכונות. וטוב שכך.
הרגש בא לאט, מתוך חיים, מתוך קרבה אמיתית – לא מתוך לחץ.

מה כן אפשר לעשות?

① להירגע לפני התפילה.
כדי להתפלל בכוונה, צריך יישוב הדעת. כשאתה ניגש לתפילה מתוך דרישה "להתרגש", אתה דווקא סוגר את הלב.
אל תנסה לייצר דמעות. תן להן להגיע מעצמן, אם ירצו.
הפוך את התפילה לזמן של שקט, לא של דרמה.

② להתבונן במילים בפשטות.
בחר ברכה אחת, ותחשוב רגע על המשמעות.
לדוגמה – "ה’ הגדול הגיבור והנורא" – מה זה אומר לך?
כשאתה מתבונן כך, אפילו בלי להרגיש הרבה, לאט לאט מתחילה להיפתח הדבקות האמיתית.

③ לדבר עם ה’ בפשטות.
תפילה אינה הצגה. היא שיחה בין בן לאביו.
ספר לה’ שאתה רוצה להתפלל בכוונה, שאתה מתקשה, שאתה מתבייש – ותבקש שיעזור לך.
זה עצמו תפילה אמיתית, זה עצמו חיבור.

ואם תזכור דבר אחד – שהתפילה היא מפגש, לא מבחן – הלב יתחיל לנשום, ועם הזמן גם להרגיש.

בהערכה