משה היקר,

דבר ראשון – הקב"ה לא דורש ממך.
הוא לא צריך מאיתנו כלום.
מה שהוא כן רוצה – זה שיהיה לך טוב באמת.

ה"טוב" הזה לא תמיד נעים. כמו ניתוח שמכאיב אבל מציל חיים – גם ההתמודדויות שלך הן חלק מתהליך ריפוי של הנפש והנשמה.
הקב"ה לא שואל ממך מה שאין לך.
הוא מבקש רק דבר אחד:
שתעשה מה שביכולתך, מהמקום שבו אתה נמצא עכשיו – מתוך זרימה, קלות ושמחה.

אם היום אתה מצליח לקום, לקחת תרופות, ללמוד מעט, לדבר עם ה’ במילים שלך – זה עבודת ה’ שלך עכשיו.
וזה שווה בעיניו לא פחות מלימוד שלם של אדם בריא.

הקב"ה אוהב גם כלים שבורים. אולי אפילו במיוחד.
כך כתוב:

“כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ, מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן, וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ” (ישעיהו נז, טו).

דווקא הלב הנשבר, הנפש הנאבקת, הפחדים והעליות־ירידות – הם המקום שבו ה’ שוכן.
לא הריחוק – אלא שם, בדיוק שם, הוא קרוב אליך יותר מכולם.

הבאתי על כך דברים בספרי אור ההשגחה (עמוד קנ"ג סעיף כ"ז, והערה נ"ט):

“לב נשבר ונדכא, אלוקים – לא תבזה.”

ה’ לא מבזה את השבור, אלא מנשק את שברו.

דע לך, משה היקר –
המקום שבו אתה נאבק, הוא המקום שבו אתה נוגע באור.
אין לך מושג כמה אתה יקר לו.

באהבה