יעקב היקר,

שאלתך חשובה מאוד, במיוחד בתקופה מתוחה כמו זו.
יישר כוח על האומץ לשתף ולבקש עזרה נכונה ובריאה.

המצב שאתה מתאר נקרא בלשון המקצועית OCD – מחשבות כפייתיות ותגובות כפייתיות.
זו תופעה נפוצה מאוד, במיוחד אצל אנשים רגישים ונבונים.
אין כאן שיגעון חלילה, אלא מערכת עצבים דרוכה וחרדה פנימית שמבקשת רגיעה.

כמה עקרונות יסוד שיעזרו לך להבין ולעבוד עם זה:

① אינך אחראי על המחשבות.
המחשבות הללו נכנסות לראש בלי רשותך – לא אתה בוחר בהן,
ולכן גם אין בהן אשמה. הן סימפטום של מתח וחרדה, לא של רוע.

② המאבק במחשבה – מזין אותה.
כשאתה עונה למחשבה (“אני לא רשע!”),
אתה בעצם מחזק אותה, כאילו היא שווה תשובה.
זו טעות אנושית טבעית – אבל היא משמרת את המעגל.

③ הדרך – אי־תגובה רגועה.
כאשר עולה מחשבה כגון “אני רשע”, אמור לעצמך:

“המחשבה הזו לא שלי. היא של החרדה. שתעבור בשלום.”
אל תענה לה, אל תתנגד – רק תתבונן בה ותחזור לענייניך.
כמו ענן שעובר בשמים.

④ גם המעשים – אותו עיקרון.
אם עשית פעולה ואתה רוצה לחזור עליה “ליתר ביטחון” – אל תחזור.
דווקא ההתנגדות לדחף תחזק אותך, והלחץ יחלוף מעצמו.

⑤ זכור: שורש העניין הוא חרדה.
הכפייתיות אינה אלא “צעקה” של מערכת רגשית במצוקה.
וכמו לתינוק שבוכה – כך גם לנפש: לא לכעוס עליה, אלא להירגע איתה.

⑥ עבודה עצמית בלי תרופות – בהחלט אפשרית.
תרגל יום־יום את ההכרה שהמחשבות אינן שלך,
ותן להן לחלוף בלי תגובה. ברוב המקרים רואים שיפור תוך חודש־חודשיים.

⑦ תרגול יומי מומלץ:

• קרא את הדברים הללו בכל בוקר.

• אמור לעצמך בשקט: “המחשבה הזו לא שלי, היא רק מבקרת.”

• ואם היא חוזרת – חייך אליה ואמור: “שלום חרדה, אני עסוק כרגע…” 😊

⑧ אם קשה לבד – קבל ליווי מקצועי.
אין בזה בושה. לפעמים כמה מפגשים עם מטפל רגשי תורני
מספיקים כדי לתת לך כלים מדויקים וביטחון.

כתבתי על כך בהרחבה בספר “טעמו וראו”, עמוד 51 – מומלץ לעיין.

יעקב היקר, דע לך:
אתה לא רשע, ולא משוגע. אתה אדם רגיש עם לב עדין שעובר תהליך.
ובעזרת ה’ – באמונה, סבלנות וכלים נכונים – תוכל להשתחרר לגמרי.

בהערכה ובברכה