סכיזופרניה וגנטיקה – התפיסה הרווחת היא שלמחלות נפש קשות, ובעיקר לסכיזופרניה, יש מרכיב גנטי, וכי טריגר מסוים מוציא את המחלה מן הכוח אל הפועל. אך בפועל, כפי שמראה הספר EMDR – הפסיכותרפיה של המאה ה־21 (מיכל שלמה־בר, מודן 2020, עמ’ 230), כל ניסיון לשחזר מחקרית קשר ישיר בין גן מסוים לבין סכיזופרניה או לזהות תקשורת בין גנים שהימצאותם תוביל למחלה, הצביע על קשר חלש ולא עקבי.
במילים פשוטות – במחקרים לא נמצא קשר מובהק בין גנים לבין סכיזופרניה. וזה גם מובן: סכיזופרניה איננה מחלה אורגנית־פיזית, אלא בסך הכל מילה בת עשר אותיות – שם שהגה אמיל קרפלין, מייסד הפסיכיאטריה התרופתית. קרפלין ביקש להבחין בין תסמינים וצורות התנהגות שונות אצל אנשים במצבי פסיכוזה. במקום להשתמש בשם הכללי “פסיכוזה”, הוא קבע שני שמות נפרדים: “מאניה דיפרסיה” ו”סכיזופרניה”. ליתר דיוק, בשנת 1899 קרא קרפלין לתופעה בשם “דמנציה מוקדמת”, ובשנת 1908 טבע הפסיכיאטר אויגן בלוילר את המונח החלופי “סכיזופרניה”.
מאניה דיפרסיה (בי־פולרית): כאשר ניכרים תסמינים בולטים של עליות וירידות קיצוניות במצבי הרוח.
סכיזופרניה: כאשר אין בהכרח תנודות חדות במצב הרוח, אך קיימים תסמינים כמו שמיעת קולות, תחושת נוכחות של מישהו שאינו נראה, או מצבים של בלבול עמוק.
החלוקה הזו, שהתבססה על סימפטומים חיצוניים בלבד, אינה הופכת את הסכיזופרניה למחלה אורגנית. מדובר בביטויים חיצוניים של דפוסים נפשיים שונים, מנגנוני הגנה פסיכוטיים מגוונים, ואופי הטראומות שהובילו להתפרצותם.
סכיזופרניה וגנטיקה – מבט אפיגנטי
כיום השיח המחקרי מתמקד פחות בגנטיקה קלאסית ויותר באפיגנטיקה – מדע הבוחן כיצד אורח חיים, סביבה, חוסן חברתי, תזונה ואף התנהלות רגשית משפיעים על ביטוי הגנים. גם אם קיימת נטייה גנטית מסוימת, האדם יכול להשפיע על ביטוי הגנים: “לכבות” גנים שליליים באמצעות הרגלים בריאים, ולחזק גנים חיוביים על ידי בחירות נכונות.
סכיזופרניה וגנטיקה – עדויות החוקרים
הפסיכיאטר ר. ד. לאינג, מגדולי מבקרי הגישה הביולוגית בפסיכיאטריה, כותב בספרו האני החצוי (מהדורת תשל”ח, עמ’ 16):
“הנפש המעורערת של הסכיזופרני עשויה להיפתח לאור שאינו חודר לנפש השלמה של הרבה אנשים בריאים שעולמם סגור.”
גם ד”ר לורן מושר, ראש היחידה ללימודי סכיזופרניה במכון הלאומי לבריאות הנפש בארה”ב (NIMH), יחד עם עמיתו הפסיכיאטר ג’ון בולה, כותב במחקרו (Journal of Nervous and Mental Disease 191, 2003, עמ’ 219–229):
“בניגוד לדעה הרווחת, שימוש מינימלי בתרופות אנטי־פסיכוטיות, בשילוב התערבות פסיכו־חברתית מותאמת אישית למטופלים חדשים – אינו מזיק, אלא מועיל. יש לבחון מחדש את האיזון בין הסיכונים לתועלת של הטיפולים התרופתיים הניתנים כיום כמעט בכל התקף פסיכוטי ראשוני.”
ד”ר יאיר צבעוני, פסיכיאטר ופסיכולוג קליני, מציין בספר עזרה בדרך (בעריכת איתי אהרון זיו, עמ’ 27):
“הומצאה מחלה שהשם שנקבע לה בסופו של דבר הוא ‘סכיזופרניה’, והתיאוריה שהתבססה לגביה גורסת שהיא זו שעומדת מאחורי מצבי השיגעון החזקים. הבעיה היא שמחלה כזו לא נמצאה מעולם! העדויות המוחיות לקיומה קלושות ביותר, והיא למעשה כותרת תיאורית לתופעות – ולא הסבר שלהן.”
“ניתוח ביקורתי של ההנחות של כל מחקר אימוץ או תאומים, בשילוב עם נסיגות חוזרות ונשנות ממסקנות מחקרי תורשה גנטית, מצביע על כך שהראיות לבסיס גנטי למחלות נפש רחוקות מלהיות מכריעות.”
חיבור להזמנה לטיפול רגשי
המאמר על סכיזופרניה וגנטיקה מדגיש עד כמה הנפש היא עדינה, רגישה ומורכבת. כאשר המציאות הרגשית סוערת, ליווי רגיש ומדויק יכול לפתוח דרך לשקט פנימי ולהתמודדות אמיצה. אם אתה מרגיש צורך בתהליך כזה, אני מזמין אותך לפנות ל־טיפול רגשי לנוער ובחורים בני ישיבות – טיפול מותאם לעולם הישיבתי, הניתן באווירה של חום, הקשבה וכבוד אמיתי לנפש.
קריאה לשיתוף חמה
אם המאמר חיזק אותך או האיר לך נקודות למחשבה – שתף אותו עם חברים ובני משפחה, כדי שגם הם יוכלו להיחשף לתוכן המחזק ולשיח העמוק שמאיר את הנפש 📣
👈 לפניך מאמרים נבחרים לפתיחת נקודות מבט חדשות והעמקת המחשבה:
