יום כיפור: התחדשות רוחנית שנתית

הרהורים ליום כיפור הבעל”ט.

יום אחד בשנה נתן לנו נותן התורה, כדי להושיע אותנו מהמדמנה בה אנו שקועים במשך כל השנה.

החיים, מעצם טבעם, מזמנים לנו קשיים רבים ושונים: בעיות פרנסה, קשיים בשלום בית, צער גידול בנים, קשיים בחינוך, מריבות וחיכוכים, ניזקי שכנים, חובות מחיתון הילדים, בעיות בריאות וכו’, לא נמנה כאן את הכל. כל אחד יודע.

בתוך כל הקשיים הללו, היצר הרע לא נחבא אל הכלים. הוא מופיע בכל מקום ודורש את שלו במפגיע. ואנחנו, מעצם היותנו אדם, אדם שזקוק להתמודד מול כל הקשיים שהחיים מזמנים שלנו, נופלים לפעמים ברשתו, מי פחות ומי יותר, מי בדבר זה ומי בדבר אחר.

יש שנופלים בכעס ויש שבעצב, יש שבביטול תורה ויש שבעניינים שבקדושה, יש שבגאווה נרקיסיסטית ויש שבענווה מזויפת, יש ויש. שוב, לא נמנה כאן את הכל.

אבל הוא ית’ ידע יצרנו, ושאנו בשר ודם, אדם יסודו מעפר וסופו לעפר, בנפשו יביא לחמו, משול כחרס הנשבר. עשרות עשרות קשיים, דיכאונות, חרדות, פחדים, כעסים, מריבות, קשיי בריאות וכו’ – ובתוך כל זה ההתמודדות עם היצר, וכל אחד עם יצרו שלו.

כיצד נשרוד את כל זה?!

באמצעות כור האנרגיה ההתחדשותית השנתית!

כל חג הוא כור אנרגיה המספק ריכוז רב עצמה של הכח האנרגטי שהוא נושאו.

יום כיפור הוא כור האנרגיה של ההתחדשות המספק לנו את האנרגיה ההתחדשותית למשך כל השנה, מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה.

חזרה בתשובה – היא ההתחדשות.

כל השנה אנו נלחמים, סובלים, קמים, נופלים, עולים, יורדים, מוכים ונחבלים ושוב מתרוממים, כל הקשיים נערמים בדרכנו מימין, והיצר משמאל ואנחנו נאחזים בקרנות המזבח, רוצים להדליק בקרבנו את אש העקדה, לבנות בלבבנו משכן לשכינה, אבל הסבל, הקושי, המרוץ אחרי הפרנסה, הבריאות וכו’ וכו’… לא נעלמים לרגע, והיצר עומד לו מן הצד מחכך את ידיו בהנאה בלתי מוסתרת ומחייך לאידנו בלעג: “שוב הצלחתי להפיל את הבחור!” וליבנו מתמלא שוב בנקודות שחורות, נקודות נקודות. שוב התלכלכנו, שוב אנו לא מצליחים להתרומם, עוד פעם זה קורה לי…

אבל אז מגיעה הישועה ממקום צפוי! צפוי כל שנה מראש:

לְדָוִד ה’ אוֹרִי וְיִשְׁעִי (תהלים כז, א)

‘וישעי’ – ביום הכיפורים.

(ויקרא רבה, פרשת אחרי מות פרשה כא)

מגיע יום הכיפורים שהוא יום הישועה. עד עכשיו התמודדנו קצת לבד אבל כעת ה’ בא להושיע אותנו. הוא מכניס אותנו למבנה הכור הגרעיני ומטעין אותנו בו באנרגיה מתחדשת של התחדשות רוחנית למשך כל השנה.

“כנסו לכור”, מבקש ה’ ב”ה מאיתנו. “הטעינו את הסוללה של הנשמה, מלאו את המצברים הרוחניים והרחיבו את נפשכם לקבל את אור הישע שלי”.

ואנחנו שומעים את בת הקול ונענים לה. מי לא רוצה ישועה?!

מתכוננים ברצינות, נוהגים כפרות, טובלים במקווה טהרה – של מים חיים ושל מי התורה – ולובשים בגדי לבן. הן כמלאכים אנו ביום זה! מתעטפים בכובד ראש, קומצים את אגרוף יד ימיננו, בידיעה שהוא ית’ ישענו ויושענו בישע יד ימינו, ומכים על חטא ואומרים:

“על חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב”!

שחטאנו לפניך בכך, שאנו חיים במצב של תימהון לבב, מבולבלים עם קשיים ומבלי יישוב הדעת. מכים על חטא על כך שלא התפללנו אליך די כדי שתציל אותנו מתימהון הלבב הזה!

“על חטא שחטאנו לפניך”… “ועל חטא שחטאנו לפניך”… אנו נשפכים. מכים על חטא. מתנקים. מזדככים. מיטהרים. מתעלים. בוכים ובוכים.

הבכי שלנו יורד מהעיניים, זולג במורד הנשמה, נשפך על הנפש, נבלע בזרם הדם, נע לקצב פעימות תשובתנו, חודר ללב ומנקה אותו. עוד בכי והכאה על חטא, ועוד ניקיון, וכעת הלב נקי. מבריק.

אנחנו כמלאכים.

מלמעלה – למעלה מן המקום והזמן – ה’ ב”ה מסתכל עלינו בחמלה ואומר: “ראו בריה שבראתי בעולמי, אדם מוכה וחבול, כל ראש לחולי, וכל מעיינו רק בי, בוכה ורוצה לחזור אלי, להזדכך. ישראל אשר בך אתפאר!”

ואנו חשים שחזרנו אל עצמנו. ניצוצי הנשמה שממעל לנו מתנוצצים ביתר הארה בתוך ליבנו המזוכך.

ולבסוף מגיע העת לצאת מהכור הגרעיני, אבל אנחנו לא מוכנים לעזוב. כמה קשה להיפרד! הרי כאן זה גן עדן! כמה טהרה, כמה הזדככות, כמלאכים אנחנו! לא כמלאכים! אל תקרי כמלאכים אלא מלאכים ממש!

אבל כל דבר טוב יש לו סיום, הצום נגמר ואנו חוזרים לשגרה, שיגרת החיים המלאים בקשיים, צרות, יצרים וכו’, אבל כעת הבטרייה שלנו מלאה באנרגיה מתחדשת של התחדשות רוחנית. ה’ הושיע אותנו!

“ישעי ביום הכיפורים!”

ואנו מהרהרים גם השנה בסיום הצום: מתי כבר יגיע יום הכיפורים הבא וניוושע שוב?!

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇