ב”שיר של פגעים” אותו אנו אומרים בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות לאחר כל תפילה ג’ פעמים ביום כדי להגן מפני המזיקים, האויבים והמחבלים (בבלי שבועות טו, ב; ירושלמי עירובין י, יא), והוא המזמור “יושב בסתר עליון” וגו’ (תהילים צא), אנו אומרים את הפסוק:
כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
(תהלים צא, יא)
הפסוק מלמדנו שישנם מלאכים המלווים את האדם, אותם שולח ה’ להצילו מכל פגע רע ומרעין בישין ולשמרו מכל צר ואויב, ליסטים וחיות רעות בדמות אדם, איש חמס צר ואויב.
כעת שאנחנו בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, אחרי שעיננו כבר יבשו מדמעות באין דמעות בשק דמעותינו, בהירצחם והיטבחם של יותר מ-1300 יהודים, אנשים נשים וטף, בנוסף ללא מעט שאינם יהודים – וחביב אדם שנברא בצלם אלוהים, פסוק זה מקבל משמעות רחבה ביותר.
כל יהודי שנלחם בקרבות, בים, באוויר וביבשה, כנגד הבאים והקמים והמשכימים ב6:00 בבוקר עלינו להורגנו, ומשכים להרוג את אויבינו בכל כוחו, צריך ליווי של מלאכים.
כל חייל בחזית ובעורף וכל מגיש עזרה וסיוע בחזית הלחימה ובעורף: אנשי ההצלה, מתנדבים, אנשי רפואה, איחוד הצלה, זק”א ועוד, חייב לצידו מלאך שלוח מאת ה’ שיגן עליו ועל פעולותיו – שיהיה לו מורל להילחם, שיהיה לו הכח להילחם, שיהיה לו העזרה הדרושה להילחם, שיהיה לו השכל והדעת כיצד להילחם, שיהיה לו התבונה כיצד להשיב לשונאינו ואויבנו מנה אחת אפיים ולהכריעם לבלתי יוכלו קום עוד, לקיים “ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם”, כמו שאנו מתחננים לה’ באומרנו את תפילתו של דוד המלך ע”ה, דוד מלך ישראל חי וקיים!, לפני מלך מלכי המלכים הקב”ה:
הָאֵל הַמְאַזְּרֵנִי חָיִל וַיִּתֵּן תָּמִים דַּרְכִּי.
מְשַׁוֶּה רַגְלַי כָּאַיָּלוֹת וְעַל בָּמֹתַי יַעֲמִידֵנִי.
מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי.
וַתִּתֶּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי וְעַנְוַתְךָ תַרְבֵּנִי.
תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי.
אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם.
אֶמְחָצֵם וְלֹא יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי.
וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה תַּכְרִיעַ קָמַי תַּחְתָּי.
וְאֹיְבַי נָתַתָּה לִּי עֹרֶף וּמְשַׂנְאַי אַצְמִיתֵם.
(תהלים יח, לג-מא)
אך מאיפוא מגיעים המלאכים הללו?!
מזכויות!
כדי שה’ ישלח מלאכים להגן, “כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ”, ויאזרנו חייל במלחמה ואחד מכם ירדוף מאה, צריך זכויות.
מאיפוא יש זכויות לעם ישראל, לחיילים, לכל אנשי הביטחון וההצלה, איחוד הצלה, זק”א ועוד?
מבני הישיבות! מאברכי הכוללים! מתלמידי התתי”ם והחיידרים! מהתורה המתנגנת בפיהם, העולה למעלה אל מתחת לכסא הכבוד ובוראת גדודים גדודים של מלאכי שמירה היורדים בין יעף ונוחתים ליד כל חייל ואיש הצלה ומגינים ושומרים עליו, כמו שאומרים חז”ל:
אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב (=מהו זה שכתוב בפסוק) “עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָים” (תהלים קכב, ב)?
(תשובה לדבר:) מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה?!
שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה!
(גמרא מסכת מכות י, א)
העסק בתורה, הכולל את כל מרחבי התורה: מוסר, הלכה, גמרא, תיקון המידות, עיון התורה, לימוד משניות, קריאת תהילים (וכל שכן קריאתם בכוונה) וכו’, בו עוסקים בני הישיבות ואברכי הכוללים – הם היוצרים זכויות ובוראים מלאכים הנשלחים אחד אחד ומלווים ומגינים כשומרי ראש על כל חייל וחייל ועל כל איש הצלה ועזרה וסיוע, לשמור אותו, לכוון את צעדיו ולתת לו את הדעת והשכל כיצד ואיך להילחם באופן הטוב ביותר והיעיל ביותר ולהישמר ממארבים ומכל פגיעה וסכנות המלחמה.
כל בן ישיבה, תלמיד תלמוד תורה וכל אברך כולל, בורא כל העת מלאכים מלאכים, גדודים של מלאכים, הנשלחים ישירות לחזית הלחימה ומסקלים עצת אויבינו ונותנים כח ביד לוחמינו ומוחצים אויבי עם ישראל שהם אויבי ה’ ב”ה בודאי.
בימים אלו של מלחמה, מלחמת חרבות ברזל, כשבן ישיבה ואברך כולל מתגבר על יצרו הרע, שומר על קדושת עיניו ובריתו להודיעם, דבק בה’ ובאמונה בו, מתפלל, לומד מוסר, לומד גמרא בעיון, עמל בתורה, משנן משניות, קורא תהילים, קורא סיפורי צדיקים, מתקן את מידותיו, נזהר ממחלוקות ולשון הרע, מרבה שלום ועושה שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה – הוא בורא מכל אלה רבבות מלאכים הטסים עפים ושועטים ברצון ה’ ית’ להגן על החיילים ואנשי ההצלה העוסקים במלאכת המלחמה, שהיא מלאכת ה’ (רמב”ם).
כל בן ישיבה ואברך כולל נמצא כעת בגיוס מלא על מלא ואחריותו רבה מאוד. ובמידה והוא עסוק בתורה, מצוות ומידות טובות, הוא מעלה לשמים אנרגיה רוחנית תורנית, שבתורה בוראת מלאכים המגינים עלינו בחזית המלחמה, והאחריות אם כן על כל בן ישיבה ואברך היא רבה מאוד.
נדע את חובנו בשעה זו, נבין את גודל האחריות המוטלת עלינו וניתן כח למלחמה באויבינו, שהם באמת אויבי ה’. ובניצחון המלחמה יתקדש ויתגדל ויתעלה ויתקלס כבוד שמו ית’ ויאמרו כולם, ראו איזה ניסים עשה ה’ אלוהיהם עימהם, “הגדיל ה’ לעשות עם אלה”, ואנו נאמר, כמה ניסים עשה ה’ לנו, “הגדיל ה’ לעשות עימנו”, ואז – היינו שמחים!
אמרנו שני יסודות ואלה המה: האחד – מאמרם ז”ל בבבא בתרא דף י’ דהרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן והוא משום שמסרו נפשם בעד ישראל, וכזה אני אומר על אלה שמוסרים נפשם עבור הצלתנו שאין כל העולם יכול לעמוד במחיצתם, והחיוב שיש עלינו להתפלל עליהם הוא בלי גבול, שהרי רק עבור הפותח פתח לחברו אמרו ז”ל נפשו חייב לו קל וחומר למי שמוסר נפשו בעדנו, החיוב עלינו בלי גבול הוא.
(שיחת רבי חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר, בעת מלחמת יום הכיפורים, בישיבת מיר ערב סוכות תשל”ד, ספר הזיכרון להגר”ח שמואלביץ עמ’ רי”א, הוצאת מוריה תש”ס ירושלים)
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇
ישר כוח
נכון מאד
למרות שחייבים לציין, שכשיש לנו זכויות והתורה והמצוות מגינות עלינו, יתכן ואנו מסתדרים בכל אופן גם מבלי צבא וחיילים והרבה דרכים למקום.
אגב, בנוגע ל’יושב בסתר’ שהוא ‘שיר של פגעים’, להבנתי מדובר במזיקים כשדים ורוחות רעות ולא באויבים ממשיים (וכן מבואר בפרישה סימן רס”ז)
יש”כ
שלום,
אכן בדרך נס ניתן להינצל גם ללא צבא, אבל מבואר ברבנו בחיי, שכל עוד אין לנו הבטחה מפורשת לכך מפי ה’ אל נביא שנינצל בנס, אין סומכין על הנס ועל פי תורה והלכה יש לפעול בדרכי הטבע ‘שם אלוהים’, וכפי שהרחבתי במאמר כאן.
ברמב”ם מבואר שהוא שמירה והגנה מכל הפגעים הגופניים, הכלליים והפרטיים ועוד (מו”נ ג, נא). ומי לנו גדול מרבינו הרמב”ם, הנשר הגדול.
יש”כ
ראה בספר ‘תנא דבי אליהו’ פ”ט שבמלחמות הצליחו ע”י אנשים יראי שמים.
אבל כאן החייילים אינם ‘נטורי קרתא’ אלא ‘חרובי קרתא’.
כשאנו מלמדים, כותבים ואומרים, שיש להרבות זכויות על ידי ריבוי תפילה והתחזקות בעמלה של תורה להצלחת המערכה של עת מלחמה, מלחמת חרבות ברזל, שהחיילים לא יפלו בה אלא ישיבו לשונאינו מנה אחת אפים, ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם, ועד שימחצו לעד, כפי שהתחייבנו כלפי עמלק שבא להורסנו ולהאבידנו מעולם הזה ומעולם הבא, אין זה אומר שאנו מסכימים עם ההתנהגות הרוחנית, תורנית ומוסרית וכו’ שיש בצבא, שהרי היא נוגדת את כל ערכיה של תורה.
צריך להבין, שכל בן ישיבה ואברך כולל, אינו שוטה כל כך לחשוב ולהרגיש, כביכול אם הוא מתפלל לשלום החיילים ועמל בתורה להרבות זכויות ולהגן על החיילים, בזה הוא גם מסכים עם דרכם בחיים, דרך החילוניות הרחוקה מאוד מדרך התורה והיהדות, כי לא בשופטני עסקינן.
ואם יש מי מהצעירים ורפי השכל, קטנים וחסרי הבנה, החושב שבמידה והוא מרבה בתפילה, וקורא תהילים לאחר התפילה עם הציבור, ועסוק בעמל התורה ותיקון המידות וביטול השנאה והמחלוקות, והרבות שלום בין איש לרעהו כאיש אחד בלב אחד, למען יעמדו זכויות אלו לכל אחינו הטועים מדרך התורה, הלוחמים בקרב מול אויבי נפשנו המשותפים, אזי צריך להסביר לו יפה יפה, בשפה ברורה ובנעימה, בשום שכל ודעת, כפי שמסבירים לכל שאינו מבין מיד, שאנו לא מסכימים עם דרכם החילונית, כי דרכם היא דרך שלמדו לא מהתורה אלא מהאומות, אלא שכפי המצב כיום שהצבא היהודי עשוי רובו מהם, מה שנותר לנו, בני הישיבות והתורה, הוא להרבות בזכויות להצלחתם.
ויותר מכך. מבואר ב’חזון איש’ יורה דעה סימן ב’ סעיף קטן ה’, שעל החילונים שבימינו אין “דין מורידין”, ולמה?
כיון שהם שבויים בחינוך שקיבלו. והגם שהם רואים חרדים ויכולים לקרוא תורה בכל בית כנסת, אבל כיון שחינכו אותם לשנוא יהדות, הם שבויים בדעתם זו, ולכן החזון איש פוסק הלכה למעשה, שאין לנו כיום “דין מורידין”, אלא יש להם דין של תינוקות שנשבו לבין הגויים, וכל שעלינו לעשות הוא, “להחזירם”, אומר החזון איש, “בעבותות של אהבה”, ועבותות הוא הרבה חבלים יחד, מהם נוצר עבוט, שהוא חבל עבה מאוד, ובחבל זה של אהבה, אומר החזון איש, עלינו להחזיר את כל אחינו הטועים, בתשובה, כי זוהי חובתנו, ואם כן, על חילוני מצוי, לפי החזון איש, אין כל כך טענה למה הוא לא שומר תורה ומצוות, כי יש לו דין של תינוק שנשבה בין הגויים, וגם החילוני המצוי שבוי בדעות שלימדוהו ואינו יכול לחשוב אחרת, ופוק חזי אם אני או אתה היינו נולדים בבית חילוני, האם היינו כיום חרדים או לא, כי מי שעונה על אתר שהוא היה ודאי חוזר בתשובה ונהיה חרדי, צריך לבדוק את ההבנה שלו בענינים אלו ואת המניעים הפסיכולוגיים שגורמים לו לומר כן (הדחקה וכו’), והחזון איש ידע מכל זה, ולכן פסק מה שפסק, ואם כן, מי שהאחריות רובצת עליו, זה על כל אחד ואחד מאיתנו, להרבות עוד יותר זכויות עבור החייל המצוי שאינו שומר תורה, כי הוא לא יודע יותר ממה שלימדוהו, והחובה והאחריות שלנו היא להרבות עבורו זכויות, כי הוא תינוק שנשבה אבל אנחנו לא תינוקות שנשבו.
לפי זה, לומר על חייל חילוני מצוי, שלפי החזון איש יש לו דין של תינוק שנשבה, שהוא “חרובי קרתא” כלומר מחריב את ארץ ישראל, ובכך להסיר מאיתנו את האחריות ולהרבות דיבורים של שנאת ישראל, זה עצמו חרובי קרתא!
עד כאן על עצם הדברים.
כעת אתייחס למקורות שהבאת.
חיפשתי ב’תנא דבי אליהו’ רבה וזוטא שציינת, ולא מצאתי. אודה שתביא לי את המקור מצוטט, ובינתיים נראה מה כתוב בחז”ל:
בחז”ל מבואר, שחיילים יהודיים עובדי עבודה זרה, שהיא מג’ עברות חמורות, שצריך להיהרג ולא לעבוד עבודה זרה, במידה ואין ביניהם לשון הרע ויש ביניהם אחווה ושלום, והם נלחמים כנגד אויבי ישראל, הם מנצחים, ואילו חיילים צדיקים המדקדקים בקלה כבחמורה חוץ מאיסור לשון הרע ומחלוקת, והם אנשי מחלוקת ולשון הרע, כשהם יוצאים למלחמה הם נופלים ביד האויב, וזה לשון חז”ל:
“אמר רבי אבא בר כהנא דורו של דוד כולם צדיקים היו וע”י שהיה להן דילטורים (לשון הרע) היו יוצאים במלחמה והיו נופלים וכו’ אבל דורו של אחאב עובדי עבודה זרה היו וע”י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין” (גמרא ירושלמי פאה א, א).
ובלשון השל”ה:
“כמו שאמרו רבותינו ז”ל (ויקרא רבה פכ”ו ס”ב; במדבר רבה פי”ט ס”ב; דברים רבה פ”ה ס”י), דורו של אחאב היו מנצחים במלחמותיהן אף שהיו עובדי עבודה זרה, מפני שהיה חיבור ושלום ביניהם, ודורו של שאול היו מנוצחים במלחמה, אף על פי שלא היה בהם חטא, מפני שהיו דילטורין מחרחרי ריב ביניהם. וסוד הענין, כמבואר לעיל (אות ב) בהגה”ה, כי אנחנו כנסת ישראל מיוחדים בסוד האחד האמיתי, וכשיש מחלוקת אז חס ושלום יש חלוקה ופירוד למעלה וקיצוץ בנטיעות” (של”ה שער האותיות אות בי”ת – בריות).
לפי השיטה שהבאת, היה צריך להחביא את דברי חז”ל אלו, כי מה זה יגרום? שהסכלים יחשבו שהנה אם אני בשלום עם חברי, אני יכול ללכת לעבוד עבודה זרה בלי חשש, כי הרי חז”ל אומרים זאת.
ומה כן? יהודים אנחנו, וכיהודים אנו יודעים להבין דברי תורה, ואנו מבינים, שאם בא לידי עבודה זרה, צריך להיהרג ולא לעבוד אותה כנפסק להלכה, ואם בא לידי מחלוקת ולשון הרע, אני יודע להתרחק ממנה כי אני מבין כמה היא חמורה, וזה בדיוק מה שרצו בזה חז”ל.
וגם כאן. אכן אנו מתפללים על החיילים ואנו לומדים תורה להרבות זכויות לחיילים אבל אין זה אומר, כפי שחושבים קטני הדעת ורפי השכל, שיש כאן לגיטימציה לחילוניות, אלא אנו מבינים, שכפי המצב כיום, זהו מה שיש לנו, ולא רק שאנו צריכים להיזהר מעבירות ולהתחזק בתורה ומצוות, אלא האחריות שלנו כבדה יותר כי עלינו להרבות גם את הזכויות כלפי אותם שנפסק לגביהם שהם תינוקות שנשבו, ואם בכל עת רגילה כשאין מלחמה עלינו לעשות את המוטל עלינו, כל שכן בעת מלחמה שאנו צריכים להגביר חיילים לתורה ולמצוות ולהרבות זכויות למען כלל ישראל וכל החיילים שנשלחו לחזית ומחרפים את נפשם להצלת עם ישראל היושב בציון.
אבל מה שקורה זה הוא, שיש שמפחדים ‘פחד חינוכי’, שבמידה ויאמרו שיש להתפלל וכו’ על החיילים, זה יגרום לרפי השכל לחשוב שהרצועה הותרה ומותר להתגייס לצבא ולהתקלקל ולהרבות היפך זכויות לעם ישראל ח”ו, ולכן מלמדים לא את האמת הנדרשת לעם ישראל כעת, אלא מלמדים אמת אחרת לפי דעתם זו, כלומר, ‘אמת-חינוכית’, אבל ‘האמת החינוכית’ הזו לא די לה שהיא לא חינוכית בעליל, כי רובנו שומעים ותמהים וסולדים ממנה באופן טבעי מתוך רגשת אחווה ואהבה של העם היושב בציון אלא היא גם גורמת שלא מרבים זכויות כדבעי כפי האמור לעיל, וזה גורם ריפיון במערכה, שמתהלכים כאילו הדבר לא נוגע לנו רק “זה ענין שלהם” ח”ו, בעוד שהאחריות עלינו היא רבה כי רבה עד למאוד, וכל זה בא לנו כי חלק מאתנו עזבו את דרך רבותינו ראשי הישיבות כדוגמת הרב יחזקאל סרנה והמשגיחים והרב שלמה וולבה ועוד, שבדור הקודם, וחצבו להם בארות חדשים בהם נוזלים מים ממי אותם האומרים “נשובה לנו ארצות הברית ונחיה שמה על מי מנוחות. פה ארצות הברית אשב כי איויתיה”.
ולסיכום, לא די שצריך תמיד להתרחק מחילוניות וגרורותיה אלא בעת מלחמה, מלחמת חרבות ברזל, הדבר נדרש שבעתיים כדי להרבות זכויות ומלאכים שישעטו ללוות כל חייל וחייל הנלחם באויבי ה’ ומחללי שמו, וזכויות אלו יעמדו לכולנו להינצל מכל אויבינו ולהשיב את שכינתו ית’ בתוכנו בביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.
תודה רבה מחזק ומעצים מאוד!! מוסבר ברור וקולע יש”כ!
יש”כ. בזכות הרבים.
מאוד יפה ומחזק. במקום לפחד ולדאוג, לדעת שה’ מנהל אותנו מלמעלה.
יש”כ על האתר הנפלא שמחזק הרבה אנשים ובמיוחד בזמנים האלה של המלחמה, מלחמת חרבות ברזל.
כל מאמר בא בדיוק בזמן ובדיוק במקום.
תודה על כל העידוד, הסיוע והחיזוק.
יש”כ. אני רק דולה ומשקה, והכל בזכות הרבים.
שנשמע ונתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות, אמן.