נושא רגיש ועמוק מתעורר כאשר מדובר בכיבוד אב ואם במצבים שבהם ההורה מתמודד עם אישיות קשה או הפרעת אישיות מאובחנת. האם גם אז מוטלת על הבן החובה להמשיך לשאת בעול היחס והקירבה, גם כאשר היא כרוכה בנזק נפשי מתמשך?
כבר בגמרא אנו מוצאים התייחסות לכך:
רב אסי הוה ליה היתה לו ההיא אמא זקינה.
אמרה ליה: בעינא אני רוצה תכשיטין! עבד [עשה] לה.
חזרה ואמרה לו: בעינא גברא, אני רוצה איש להנשא לו! אמר לה: נייעין נחפש לך.
חזרה ואמרה לו: בעינא גברא דשפיר כותך, אני רוצה איש כמוך!
שבקה ואזל לארעא דישראל(חברותא קידושין לא, ב)
ומכאן למד בפסקי ריא”ז:
וכן אם רואה אביו ואמו שהם בעלי דיעות רעות ומצערין אותו יותר מדאי, ישמט מלפניהם ויצא, ומעשה בחכם אחד שהיתה אמו זקינה ואמרה לו עשה לי תכשיטין ועשה לה, ואמרה תשיאני בעל, אמ’ לה אני אחזר אחריו, והיתה מצערתו יותר מדאי, והניחה והלך לו לארץ ישראל.
(פסקי ריא”ז מסכת קידושין פרק א הלכה ח)
הביטוי “דעות רעות” בלשון הראשונים מכוון למה שאנו מכנים כיום “מידות רעות”. לא מדובר במידה בודדת שיש בה קושי, אלא במבנה אישיות שלם – מכלול מידות שליליות, המזיקות לסביבה ומטילות צער רב על הקרובים. כאשר מדובר באישיות בעייתית במידה קיצונית, כזו שגורמת לילד סבל קבוע ונזק נפשי מתמשך, לא זו בלבד שאין הכרח שימשיך לשהות בקרבת ההורה, אלא לעיתים זהו הפתרון ההכרחי – להתרחק ולשמור על נפשו.
המהלך הזה אינו נובע מוויתור על מצוות כיבוד אב ואם. להפך – הוא עשוי להיות הדרך היחידה לשמור על המצווה ולא לבוא לידי עבירה. שכן אם הילד יישאר בסיטואציה הרסנית, הוא עלול להגיע לידי ביזוי ההורה בפועל, או לידי פגיעה בעצמו. התורה אמרה “וחי בהם” – המצוות נועדו להוסיף חיים, ולא לגרום לאדם שבר פנימי ונזק מתמשך.
👈 יחד עם זאת, חשוב מאוד להדגיש: אין הכוונה שכל ילד יחליט בעצמו מתי להתרחק. מדובר בסוגיה מורכבת, הדורשת שיקול דעת הלכתי ונפשי כאחד. לכן בכל מקרה כזה חובה לפנות למורה הוראה תלמיד חכם המבין גם במבנה הנפש וגם בהלכה, ולעיתים לשלב ליווי רגשי מקצועי, כדי שההחלטה תיעשה מתוך אחריות הלכתית ותורנית ולא מתוך סערת רגשות.
📣 שתף את המאמר עם חברים כדי שגם הם יוכלו להעמיק בנושא חשוב זה.
✍️ כתוב לי תגובה – כיצד אתה רואה את האיזון שבין כיבוד הורים לשמירה על שלמות הנפש?
🔗 אם אתה מתמודד עם קושי דומה, אני מלווה כ־מטפל רגשי תורני לבחורים בני ישיבות, בשפה ישיבתית חיה ומחוברת, ומתוך הבנה עמוקה של עולם הנפש. לחץ כאן לפרטים על טיפול רגשי לבחורים בני ישיבות
עושה לי רושם אישי, שהמון מטפלים מנסים לאחוז את החבל בשתי קצותיו ולהרוויח גם שהבן יישאר בקשר קרוב עם הוריו הרעילים, וגם שהבן יתרפא נפשית במקביל לכך, מה שכמובן לא ייתכן במציאות.
הרי זה בבחינת “שבור את החבית ושמור את יינה”.
במצבי קצה נפשיים של התעללות ע”י ההורים, עצם אחיזת החבל בשתי קצותיו היא גופא חלק מההתעללות הנפשית.
והאמת חייבת להיאמר, וטוב שנאמרה כאן בידי הרב מורסקי: הריפוי הנפשי של הבן קודם לכל מציאות של כיבוד אב ואם, ובמיוחד במצבי קצה של פיקוח-נפשי של הבן.
לא ייתכן שמצוות כיבוד אב ואם תגבר על פיקוח נפש של הבן. וכבר אמרו חז”ל: כיבוד אב – משל אב.
אם אנו נשתמש במצוות כיבוד אב ואם כטיעון נגד לבריאות נפשו של הבן, אנו עלולים להפסיד את בריאות נפשו של הבן ח”ו וממילא גם את כיבוד הוריו.
כמה כואב לראות בנים להורים רעילים שלא מעיזים לחשוב בכלל על טיפול בנפשם הפצועה רק כי הם מרגישים שבטיפול הם ייאלצו לפתוח את תיבת הפנדורה המשפחתית האפילה שלהם.
אמנם, אותם הורים רעילים ומתעללים יכולים להיות, אם יבחרו, חלק מתהליך הריפוי, אם ישתפו פעולה בכנות עם המטפלים והבן לצורך ריפוי הבן מהפצעים הנפשיים שהם עצמם גרמו לו.
אך אם לא יבחרו באותו שיתוף פעולה מיטיב ומרפא לתועלת הבן, הרי שתהליך ההחלמה והריפוי של הבן צריך להיעשות בלעדיהם ומחוץ לטווח השפעתם, כיון שבריאות נפשו של הבן ועתידו הרוחני והנפשי עומדים על הכף כעת.
נפש הבן חייבת לקבל טיפול ולהירפא. עם ההורים או בלעדיהם.
כל מילה אמת. יש”כ!