בליל שבת קודש האחרון, י”ח בסיון תשפ”ה, תקפה איראן את ישראל במטח של טילים בליסטיים.
אירוע זה עורר בלב רבים מאיתנו, מי פחות ומי יותר, חרדה עמוקה, בלבול ופחד, אך בו בזמן – גם הזדמנות לאמונה, לעבודה פנימית ולחיזוק עמוק ברובד הנפש וברובד הנשמה.
המן 2 – חוזר, ונופל
העולם אולי רואה בנו אומה קטנה במזרח התיכון, אך מה שהוא לא מבין – הוא שעם ישראל הוא עם ה’, עם הנצח.
איראן של היום אינה אלא גלגול נוסף של המן הרשע – המן 2.
כמו אותו צורר מפרס הקדומה, שביקש “לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד” (אסתר ג, יג) –
וכמו שנאמר עליו: “וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ” (אסתר ט, כה) –
כך גם היום, הרודנות החומייניסטית האיראנית כורה לעצמה את הבור שבו היא תיפול.
“חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל” (קהלת י, ח. גומץ = שוחה, בור).
לא עזר להם דבר – לא הרברבנות המזרחית, לא הכבוד המדומה, לא האיומים על השמדת ישראל.
וכשם שהתבזו בעבר – כך גם עתה: התמנון האיראני הולך ונכחד, ראש אחר ראש,
ובקרוב תבוא אחריתם. ועם ישראל יחזה בזה בעיניו, עין בעין.
אנו מתפללים גם על העם האיראני עצמו – אותו עם קדום שידע ידידות לישראל לפני עליית האייתולות, שישתחרר מעול הדיקטטורה, ויחזור להיות עם חופשי, שלא נתון לשליטת השנאה והשקר.
זרש כבר אמרה – והם לא הקשיבו
וכבר אמרה זרש אשת המן לאישהּ:
“אִם־מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הֵחֵלְתָּ לִנְפֹל לְפָנָיו לֹא־תוּכַל לוֹ כִּי־נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו” (אסתר ו, יג).
אבל ראשי פרס־איראן לא למדו דבר. מוחם בגודל של ביצה ריקה – מלאה רק בכבוד וגאווה מדומה.
הם אינם מבינים שעם ישראל הוא עם הנצח,
ומי שמתחיל עמו – מתחיל למעשה עם ה’ יתברך בעצמו.
“כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי” (ישעיהו נד, יז).
ומפרש הרד”ק שם: הכוונה היא שלא יזיקו לישראל – לא במעשה ולא בדיבור, לא בטילים ולא בטענות – כי תעמוד להם ברכת ה’ כירושה נצחית: “זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי ה'”.
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו – כל פעם בטענה אחרת – אך הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
🧠 חרדה – מבט נפשי ברוח התורה
רבים חשים בימים אלו חרדה – ילדים, נשים, בחורים, מבוגרים.
וחשוב לדעת: עבודת ההרגעה מתחילה מהנפש.
חז”ל אמרו: “דרך ארץ קדמה לתורה”,
וביאר המשגיח הגדול ר’ ירוחם הלוי ממיר (דעת חכמה ומוסר, ח”ב) –
שעבודת ה’ אינה מתחילה מהנשמה, אלא מהטבע הפשוט והישר, מהנפש, מהיציבות האנושית.
ורק על גב זה נבנית הקומה הרוחנית.
השילוב בין הדרך ארץ לתורה, בין הנפש לנשמה, ובין עבודת המידות על מידת הפחד עם העבודה על הביטחון בה’, יוצרת שילוב מנצח שבכוחו להרגיע את האדם, ולהשרות עליו שלווה סטואית, בעזרת ה’.
מודל אפר”ת – החרדה שונה מאדם לאדם
כפי שמלמד מודל אפר”ת –
- אירוע
- פרשנות
- רגש
- תגובה
כולם שומעים על הטילים – אבל כל אחד מפרש אחרת, מרגיש אחרת, מגיב אחרת.
כי כל אחד נושא בקרבו “אדון חרדה” אישי, שמדבר אליו בשפה אחרת.
איך מדברים עם “אדון חרדה”?
יש מי שמצליח לנהל את החרדה, ויש מי שהחרדה מנהלת אותו.
ההבדל טמון ביחס אל הקול הפנימי הזה.
וכאן נכנסת גמרא מופלאה מבבא קמא (צב, ב):
אם מישהו צועק עליך “אתה חמור!” – אל תענה לו בזעם. אמור לו:
“נכון, אני חמור – תביא לי את המרדעת.”
(מרדעת = אוכף של חמור.)
מה קורה אז? – הוא מתבלבל. אין לו יותר עם מי לריב.
הוא לא מצליח להשפיל אותך – כי אתה לא מזדעזע. אתה רגוע.
כך בדיוק נוהגים מול החרדה:
– היא אומרת: “הטיל ייפול עליך!”
אתה משיב: “נכון, אולי כן.”
– היא אומרת: “אתה תמות!”
אתה עונה: “נכון, אם ה’ ירצה.”
– היא מוסיפה: “זה מסוכן!”
אתה משיב: “כן, בהחלט.”
ומה היא שומעת? – שאתה בכלל לא מתעניין בה,
שהיא לא מצליחה להזיז אותך,
ושבעצם אין לה מה למכור כאן.
ואז היא מתרחקת.
ואתה – מתחיל לנהל את האירוע הפנימי שלך.
🔥 הנשמה – הבטחון המרפא
האמונה והבטחון בה’ מרפאים את הנפש. זו הקומה הרוחנית.
יהודי יודע שהכול מה’ והכול לטובה,
גם מה שנראה רע – “גם זו לטובה.”
זו מדרגת הבטחון הראשונה – שהכול לטובה.
אך החזון איש מוסיף – יש גם בטחון של תקווה:
לבטוח שתבוא ישועה נראית לעין.
האמונה הזו משפיעה ישירות על הנפש –
ומולידה שלוות נפש, כפי שכתב בעל חובות הלבבות:
“ותכלית הבטחון – שלוות הנפש של הבוטח בה’.”
📖 ארבע מדרגות הבטחון בה’ – הרחבה חיונית
במאמר ארבע מדרגות הבטחון בה’, ביארתי את דברי החזון איש שישנם ארבע מדרגות בבטחון:
- בטחון בטוב – אמונה בסיסית שהכול לטובה.
- בטחון של תקווה – תקווה ממשית לישועה נראית.
- בטחון נבואי – תחושת ודאות מוחלטת (ולפעמים מדומה).
- בטחון מדומה – בטחון שקרי שנובע מהכחשה.
אנחנו שייכים לשתיים הראשונים, וכדאי לראות שם את כל המאמר.
דיבורי אמונה – יוצרים את האמונה
“הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר” (תהלים קטז, י).
הדיבור מייצר אמונה.
לא צריך לחכות ל”דרגה” –
צריך להתחיל לדבר, ומשם הלב מתרכך ונפתח לאמונה.
⚡ הרעמים, הטילים – והלב
חכמינו אמרו:
“לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמומית שבלב.”
(ברכות נט ע״א)
והטילים?
גם הם – נועדו ליישר את הלב,
לפתוח אותו לאמונה, לחבר, לזולת,
להאיר פנים, לחייך, להקשיב, לאהוב.
כשהלב נפתח –
החרדה נחלשת,
והבטחון צומח.
🎉 פורים שני – במהרה בימינו
כבר עכשיו – אפשר לצפות:
חג חדש. פורים שני.
חג שבו ייזכר הנס, שבו ייעלמו צוררי ישראל,
ונאמר כולנו:
“כֵּן יֹאבְדוּ כָל־אֹיְבֶיךָ ה'”. והימים הללו יהפכו לנו לששון ולשמחה.
ונזכה במהרה –
לראות את הטוב הנגלה והנראה עין בעין, בעזרת הצור תמים פעלו, בב”א.