אחד מהאנשים אותם אהבתי ושנתנו לי את הכוח לצלוח את משברי החיים בתקופות שונות היה גדול בעלי התשובה ד”ר נתן בירנבוים – שהיה ללא ספק גדול החוזרים בתשובה בעם היהודי במאה האחרונה, או כפי שמכנהו הסופר הוותיק משה שנפלד – “בעל תשובה גאון”.
מעט ביוגרפיה על האיש ועל פועלו
“ד”ר נתן בירנבוים איש השלימות לא סבל שניות בנפשו” – כותב משה שנפלד. “משהכיר את בוראו קיבל באהבה את מצוותיו. תשובתו לא נבעה ממקור הייאוש, היא לא באה מאפיסת הכוחות ובריחה מחיי המציאות. בירנבוים חזר ליהדות וכוחותיו עמו. ולא עוד אלא שבשובו השיגה נשמתו את שיא מתחה” (מתוך הקדמתו של משה שנפלד לספרו של ד”ר נתן בירנבוים עַם השם בהוצאת נצח, בני ברק תשל”ז).
מסלול חייו של בירנבוים מרתק כשלעצמו. כמה תחנות משמעותיות ושונות האחת מן השניה הוא עבר בחייו, התלבט בהם, עיין וחכך בנפשו, כשבכולם הוא חותר למצוא את הדרך הנכונה, האמיתית, עד שהוא שב בתשובה שלימה.
בן 11 היה במות עליו אביו מולידו. למד בבתי-ספר גרמניים, וב-1881 הצטרף לתנועת “חיבת ציון”. בשנת תרמ”ח קיבל תואר ד”ר למשפטים מאוניברסיטת וינה, ובקיץ תר”ן התחתן.
באותם שנים עסק בעסקנות ציבורית ועיבד את התיאוריות הציוניות בצורה שהופיעו אחר כך בקונגרס הציוני הראשון בה הוא שימש כמזכירה הראשון.
כפי שהוא מעיד על עצמו: “אני גם הראשון שהשתמשתי במילים ‘ציונות’ ו’ציונות פוליטית’ במשמעות המקובלת” (סקירת המחבר על חייו בראש ספר עם השם, שם) שם אותו אימץ הרצל לתנועתו.
בשנת תרס”ו החל לקדש מלחמה ארוכה להקמת קרנה של שפת היידיש אצל היהודים בהדגישו את חיותה הטבעית לעומת העברית-החדשה שהתרקמה אז.
בתרס”ח נסע לאמריקה ופעל והרצה שם על רעיונו זה ובין היתר הכין וועידה לשפת היידיש שהתכנסה בברנוביץ’ (עירו של ר’ אלחנן וסרמן) באלול של אותה שנה, בה השתתפו משוררים וסופרים חילוניים כשהוא משמש כנשיא הוועידה.
ד”ר נתן בירנבוים – גדול בעלי התשובה בדורות האחרונים
בתקופת מלחמת העולם הראשונה חזר ד”ר נתן בירנבוים בתשובה, ובכך הפך לגדול בעלי התשובה בדורות האחרונים.
על הסיבות שגרמו למהפך בחייו הוא כותב באותם ימים בזיכרונותיו: “…החל הרעיון הציוני להתמוטט בתפיסתי […] מפנה זה בא כאשר הכרתי מקרוב את יהודי מזרח אירופה. מצאתי בהם את כל הסימנים של עם חי, אשר לבדד ישכון, ונתחוור לי, כי אין צורך כלל לכונן מחדש עם שהוא חי וקיים מכבר…”
בחורף תרע”ט הוא הצטרף רישמית לתנועת אגודת ישראל בה שימש כמזכיר הראשי לצידו של מורינו ר’ יעקב רוזנהיים מייסדה ומנהיגה של “אגודת ישראל”.
לאחר חזרתו בתשובה הוא כתב את הספר עַם השם, אותו רכשתי לפני כ-20 שנה ב”ספרייתי” גיטלר, מהדורת “נצח” תשל”ז, והוא תחת ידי.
יש קטע בספר אותו קראתי פעמים רבות, וגם לאשתי הקראתיו, ואהבנו מאוד. שמו “על הים”.
אני רוצה לשתף אתכם בקטע זה (על הים), ואולי יש מי מן הקוראים אניני הטעם, שיאהב את הדברים והם יתנו לו חיזוק – והיה זה שכרי.
הקטע מתאר את רגעי חזרתו בתשובה של בירנבוים מתוך הכרה פנימית אישית ועמוקה ממנה עולה חוויתו ברגעי האור.
הוא הקטע הנושא את הכותרת “על הים”.
על רגעים אלו אותם תיאר ב”על הים” יכתוב ד”ר נתן בירנבוים בסוף ימיו ב”סקירה על חיי” (עם השם, שם עמ’ יח):
עוד לפני שנסעתי לאמריקה נתעוררו בלבי ספקות ביחס להשקפת העולם החומרנית, שזמן רב כל-כך הייתי מחזיק ומאמין בה.
אך הרגשות הדתיים האמתיים הראשונים, כאשר הכרתי לראשונה את בוראי, נתעוררו בי רק בשעה שהפלגתי בים.
לא ידעתי את נפשי, ואחר כך היה הדבר כחלום בעיני. הפקפוקים באמיתותה של התורה-החומרנית הוסיפו לכרסם בנפשי עד שגברתי עליה לחלוטין. התחלתי להבין את הפעולה שפעלה הדת בעולם. הכרתי לדעת, כי היא היא הציר שעליו סובבת ההיסטוריה של האנושות.
וכבר הייתי קרוב להכיר את התוך הנצחי והחי של הדת, אלא שעדיין התעקשתי. עד שהגיעה השעה הברוכה, והוא נתגלה לי בכל עוצמתו היוצרת.
אך עדיין לא הבינותי, כי מהכרה זו מתגלה לי חידוש גדול מזה, ורק ברוסיה, בעת ויכוח בפטרבורג, לאחר הרצאתו של מרצה אחר, נתחוור לי לפתע פתאום כי עלי לקום ולהיות עדותו של בורא עולם!
קמתי ונשאתי נאום נלהב בו אמרתי כל מה שהיה בליבי ואשר רק שמועות בלתי ברורות התפשטו עלי עד כה.
רק אז הבינותי, כי תעודה חדשה וגדולה נכונה לי.
“על הים” מאת ד”ר נתן בירנבוים
להלן זיכרונות “על הים” מתוך ספרו של ד”ר נתן בירנבוים גדול בעלי-התשובה בדורות האחרונים, ‘עַם השם’ הוצאת נצח תשל”ז
אחרי הכנות מרובות הפליגה ספינתנו על-פני האוקיינוס האטלנטי.
מצפון פנתה מערבה. עוד אתמול עגנה היא שעות אחדות בנמל ידוע של אחת מערי סקנדינביה. איש לא ירד. שני יהודים מעיר-הנמל עלו אל האניה: הרב ופרנס העיר.
הרב, עדיין רב יהודי אמיתי, לא מן הרבנים המזויפים, הגיע לא מזמן ממזרח אירופה. הקהילה קטנה וצעירה, מורכבת מפליטים שנמלטו מארץ הפרעות. פרנסתם מצויה להם כאן בכבוד. אך בכל-זאת מתעורר רגש חמלה עליהם ועל יהדותם.
עם כל רוחב-הלב של העם השוכן במדינה הזאת — אין סיכוי שיצמח כאן יישוב יהודי עם חיים יהודיים רחבי-היקף. זו צרתם של היהודים: ככל שהם שוהים יותר בגלות וככל שהם מתרחבים ומתפתחים יותר, כך פוחתת הסתגלותם לגלות.
היה זה לפני למעלה משלוש-עשרה שנה, בליל חורף, גם אז על הים, בדרך מאירופה ליבשת אמריקה.
הנוסעים כבר ישנו מזמן בתאיהם. לבדי עמדתי על הסיפון, השקפתי על-פני הים וגליו הסוערים. נשאתי עיני אל השמים הזרועים ריבואי רבבות כוכבים נוצצים, הסתכלתי בירח המוכסף, הקשבתי לקול המונם של נבכי המים ואנחות האניה. ומתוך ההסתכלות וההקשבה התעורר בלבי רגש של כמיהה למשהו. הרגשתי שמשהו חסר לי.
מסביבי אוויר-ים נפלא, ונִשְׁמָתִי אינה יכולה לנשום. אור ירח נסוך על-פני המים, ונִשְׁמָתִי איננה רואה. פרוותי מחממת את גופי, ונִשְׁמָתִי רועדת מקור…
ומתוך הכיסופים צץ ועלה פחד.
סוף סוף אין זה דבר של מה-בכך.
האנייה מיטלטלת על-פני המים, הרחק הרחק מכל חוף. מתחתיה מזדעזעים תהומות, מעליה מזדעזעים השמים, וקול נגינה נשמע — לא רק שריקת הרוחות, שאון גלי הים וחריקות האנייה — אלא נגינה של ממש, הנגינה החרישית של העולם גופא…
אוי… וכי אין זו מתנגנת מעצמה…אוי, רבונו של עולם…
ושוב: רבונו של עולם…
אך מה היה לו לירח? פניו מביעים לעג וכעס כאחד… הוא מאיים משום-מה, זוקף בי עיניים ריקות, רעבות, הנה יקום ויבלעני חיים… אני מרגיש כיצד אברי קופאים, אני מתחיל לשכוח את עצמי…
שוב אינני יודע כמה זמן נמשך הדבר, אך זכורני כי כאשר התעוררתי היה הירח מחייך אלי בניחותא, כאילו מעולם לא אירע דבר.
שוב לא הסתכלתי ולא הקשבתי עוד, לא חשתי ולא הרהרתי דבר, אלא ירדתי עייף וייגע אל תאי לשכב לישון.
רק למחר נתעוררה בי פליאה גדולה על עצמי, והייתי מנענע בראשי כאומר: מה שעשוי להתרחש בחייו של אדם…
אולם, צחוק לא צחקתי לעצמי.
והנה שוב שרוי אני לבדי על סיפון האנייה, ושוב לילה מסביבי — אך לא בחורף, כי אם אחרי פסח — ושוב אני מסתכל, מקשיב ומהרהר.
אני מהרהר על אז ועל היום. אז פרצו כיסופי מתוך עולם קפוא, כבוי וריק; ואילו היום — נשמתי כבר גומעת לרוויה אוויר אלוהי, טובלת באור אלוהי ואפופה חמימות אלוהית, והריהי משתוקקת ליתר התקרבות אליו יתברך, ליתר דבקות בו, להתעלות במדרגות דעת ה’, לתיקון.
אז, כאשר הצצתי והקשבתי מרחוק אל הבריאה המופלאה, והרגשתי פתאום במציאותו של הבורא עצמו, נבהלתי מאוד. נשמתי לא היתה רגילה לגודל ממדיו. כיום כבר אינני נבהל מפניו, הרי סוף-סוף הוא גם אב רחום. כיום אני ניגש לפניו ביראה: אבא, במחילה ממך…
מאז ועד היום… שבח והודיה לך! ברוך משנה העיתים!
(עַם השם, עמ’ פא-פג)
ניתן לקרוא עוד על ד"ר נתן בירנבוים בפורום כאן
שאלה ותשובה
ד”ר נתן בירנבוים הוא גדול בעלי התשובה בדורות האחרונים. תקופה לאחר חזרתו בתשובה הוא שימש כמזכירה הראשי של “אגודת ישראל” באירופה של טרם השואה. מידע נוסף עליו ועל המניעים שהביאוהו לחזור בתשובה כתבתי כאן בגוף המאמר.
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇