הרב, בחג הסוכות ניסיתי באמת לשמוח – הלכתי לשמחת בית השאובה עם זמר ותזמורת, קוגל וכו'.
אבל לא הצלחתי, נשארתי עם תחושת דיכאון 😓 . אפשר לקבל עצה או עזרה להתמודד עם זה?
תודה וחג שמח
בחור יקר שלום,
מצב של דיכאון דורש הבנה והכלה. אי אפשר "ללחוץ על כפתור" בנפש, וגם אי אפשר ללחוץ על הנפש ולדחוק אותה להיות בשמחה. זה דווקא גורם את ההפך.
כאשר יש עצבות, והרצון לצאת ממנה גורם לאדם להכריח את עצמו להיות שמח – זה יוצר לחץ פנימי, שמעמיק את הדיכאון.
מה כן? להבין שהדיכאון הוא משהו שצריך להתמודד איתו בהבנה ובהדרגה. לאט־לאט, מתוך הכרה במקורו, ומתוך עבודה פנימית עד שמגיעים לידי שמחה.
הפעולות שעשית – סעודות, שמחת בית השואבה, השתתפות עם ציבור – הן מצוינות. רק שלא תבוא אל עצמך בטענות למה אתה לא שמח "כמו כולם".
עצם הרצון להיות בשמחה, והמאמץ לפעול פעולות של שמחה, הם כבר התקדמות יפה מאוד.
כל פעולה כזו, אפילו קטנה, היא דבר גדול מאוד בעיני הקב"ה.
הקב"ה לא רוצה ממך את מה שהוא רוצה מחבר שלך.
מה שהוא רוצה ממך – זה שעם כל העצבות והכובד, אתה בכל זאת פועל בכיוון של שמחה.
וזה עצמו עבודת ה' אמיתית, יקרה ונקייה.
ודע, שדווקא לנדכאים יש השגחה פרטית מיוחדת, כמו שנאמר:
"ואת דכא אשכון, ואל זה אביט – אל עני ונכה רוח וחרד על דברי" (ישעיהו סו, ב).
ה' שוכן דווקא עם האדם הדכא, זה שמתאמץ חרד על דברו, גם כשקשה לו.
כך גם אמר האר"י הקדוש לרבי חיים ויטאל: שבדורות האחרונים, כל השתדלות קטנה היא חשובה מאוד לפני ה'.
וכל שכן בדור שלנו, שיש בו ריבוי קשיים וטראומות נפשיות מדור לדור – עוד מימי השואה והגלות הארוכה.
לכן צריך הרבה חמלה, אורך רוח, ומילים חומלות כלפי עצמך.
שם הוי"ה הוא שם של רחמים –
וכשאתה שם את ה' לנגד עיניך, דע שתמיד זה רחמים, חמלה, קבלה והבנה.
באהבה רבה והרבה שמחה,
השאירו תגובה