דוד היקר,

אשריך שאתה מרגיש את הירידה וכואב לך עליה – זו כבר מדרגה גדולה מאוד בפני עצמה.

אכן, סוף זמן קיץ הוא שלב מאתגר. אחרי חודשים של מאמץ, טבעי שתרגיש עייפות, ירידת מתח, קצת קושי. אבל דע לך – דווקא עכשיו נמדדת העוצמה הפנימית שלך.

הרב דסלר זצ"ל מספר במכתב מאליהו על תרגיל קטן שעשה לעצמו: כשהחליט להפסיק לעשן, הוא סיפר על כך לכולם – לאשתו, לחבריו ולתלמידיו. כך, בכל פעם שהתאווה חזרה, הוא נזכר שכולם יודעים – וזה עצמו חיזק אותו לעמוד בניסיון.

מה עשה בעצם?
השתמש בכוח הבושה החיובית – לא כדי לברוח, אלא כדי להחזיק.

כך גם אתה.
ספר לכמה חברים טובים, לר"מ או להורים שלך:

“אני מקבל על עצמי להחזיק בלימוד עד סוף הזמן – כאילו זה תחילת הזמן.”

כשאתה מצהיר כך, אתה יוצר מחויבות חיובית לעצמך.
וכשתגיע רגע של חולשה – תיזכר באמירה שלך. היא תיתן לך כוח, כבוד עצמי, ואומץ פנימי להמשיך.

וזכור – כל יום לימוד בסוף הזמן שווה פי כמה.
זה הזמן שבו ה’ נותן סייעתא דשמיא מיוחדת למי שלא מוותר.

תחזיק עוד קצת, עוד יום ועוד דף – והמאמץ הזה יאיר לך הרבה אחרי שהזמן יסתיים.

בהערכה ובחיבה