פורים ענינו הוא ההתבטלות הגמורה של עם ישראל אל ה' ית'.
המן עמלק רצה לבצע בנו ג'נוסייד – הכחדת עם, וזכות לא היתה לנו להינצל מידו, רק הכל היה מצידו ית', כפי שמסביר המהר"ל, היות ובנס פורים התגלה שאין לעם ישראל קיום מצד עצמו אלא רק מצד ה' ית', ולכן מסתיימת המילה 'ישראל' במילה 'אל', שכל עצם הישרדותנו וקיומנו הוא מצד ה' ית'.
וכפי שמסביר ה'שפת אמת', כל ההצלה שלנו אז מידיו של המן עמלק היה בגלל חסדיו ית' ורחמיו המרובים ולא בשל צדקתנו וזכותנו, וזוהי תקוות עם ישראל תמיד, שגם בדור שכולו חייב תהיה הגאולה, לא בזכות מעשינו אלא ברחמיו ית', ובפורים מתגלה האור הגדול של הגאולה שתבוא, לא מצדנו אלא מצד מה שקיומנו הוא מצד ה' ית', ישר-אל.
ולכן פורים, בשונה משאר המועדות, לא יתבטל לעולם, כי כל עניינו של פורים הוא השייכות שלנו עם הקב"ה מתוך אהבתו אותנו ללא שום תנאי רק ברחמיו המרובים, כפי שהיה נס פורים ללא כל זכות, שהרי נהנו מסעודתו של אותו רשע.
ולכן בפורים 'הדר קיבלוה באהבה', את התורה, והוא כנגד תורה שבעל פה, בית שני (כמבואר בספרים הק'), שאף על פי שתורה שבעל פה יש בה פרטים וחמורות ויש בה קושי, אבל מכח אהבת ה' אותנו בנס פורים קיבלנו את התורה שבעל פה מחדש באהבה.
וזה כל ענין חייב איניש לבסומי בפוריא, להשתכר עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כפי שמסביר המהר"ל והשפת אמת, כי כל ענין השכרות בפורים הוא איבוד השכל, שהאדם אבוד לגמרי, שהוא כל ענין נס פורים, פי שכותב המהר"ל:
כלומר כי כאשר אדם מגיע למדה זאת (של שכרות, עד דלא ידע) אין לו שום עזר כלל כי לא ידע דבר ואין לו יכולת וכך ישראל באותו שעה לא היה העזר והתשועה דבר מה מצד עצמם, רק מן השם ית' היתה הישועה הזאת לגמרי והיה כאיש אשר לא ידע דבר שאין לו תשועה מצד עצמו כלל.
(מהר"ל אור חדש אסתר ג, ז)
וכשהאדם במצב של עד דלא ידע כלל, אבוד, מתגלה בכך כח הרחמים והאהבה של ה', שמבלי כל זכות של האדם בשל עצמו, ה' עוזר לו, וכך אנו עם ישראל גילינו בפנימיותנו את האהבה הזו, הדר קבלוה מאהבה.
ויום הכיפורים הוא כמו פורים (תיקוני זוהר), ולמאן דאמר אחד גם יום הכיפורים לא יתבטל לעולם, כי גם יום הכיפורים הוא לא מצד זכות ישראל אלא הוא מצד ה' ית', כפי שכותב מהר"ל:
והוא שרמזו רז"ל בגמרא (יומא פה, ב) אשריכם ישראל שאתם מטהרין ולפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם הקדוש ברוך הוא מטהר אתכם שנאמר (ירמיה יז, יג) מקוה ישראל ה', ולכך יום הכיפורים גם כן אינו בטל.
(אור חדש אסתר ג, ז)
וכשם שביום הכיפורים, שהוא יום קבלת תורה שבכתב (לוחות שניות), מגיעים לתשובה על ידי עינוי צום, מצד מידת היראה, כך בפורים, שהוא יום קבלת התורה שבעל פה, מצד מידת האהבה, מגיעים לתשובה על ידי אכילה ושתיה ושמחה, וכמו שכותב ה'שפת אמת':
וביוה"כ באין למעלה מהטבע ע"י ביטול הגוף אכילה ושתיה ועניתם עי"ז באים לעלמא דחירות. ויש בו סליחת עונות. כמו כן בפורים ע"י משתה ושמחה יכולין לבוא ג"כ לזה בעזר עליון שלא מצד מעשינו (שפת אמת שמות לפורים שנה תרלה).
בפורים הוא עת תשובה כמו דאיתא שיוה"כ ופורים הוא ענין אחד ע"ש בתקונים. כי הנה כל הנסים שנעשו לבנ"י. הי' מצד זכות מעשיהם הטובים שהם מוכנים לנסים. אבל בפורים הי' באמת גזירה בשמים כו' רק ע"י תשובה זכו לנס. לכן איתא שכל המועדות בטלין ופורים לא יתבטל. כענין במקום שבעלי תשובה עומדין כו'. ועתה על ידי שמחה יכולין לבוא לבחי' תשובה. מה שבאים ביוהכ"פ על ידי העינוים (שפת אמת שמות לפורים שנה תרלו).
והיא תשובה מאהבה, שכל עוונותיו נהפכים לו לזכויות.
ומתוך התשובה של פורים מאהבה, שהוא ענינו של יום הכיפורים מיראה, מגיעים לקבלת התורה, ולכן פורים הוא כנגד יום הכיפורים, וכפי שכותב הגר"א:
ענין פורים שהוא נגד יום הכפורים, כי י"ח ימים טובים בשנה – שנים שנים, שבעה שבעה. והנה ח' ימים מהם שאין גומרין את הלל, וכנגדן ח' ימי חנוכה. ולכך אין צריך שמחה, כי הימים האלו בכלל שמחה אף בראש השנה כמ"ש הגאונים וכמ"ש בעזרא (נחמיה, ח), רק ביום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה – נגדו פורים. ולכן בו הרבה משתה כי אין לך יום טוב בישראל כיום הכפורים וערב יום הכפורים בשביל שמחה של ה"כ ניתקן ובשביל שמחה של תשובה גם כן שא"א בשעתה, ומרי בריה דרבינא הוה יתיב כו' (פסחים סח, ב).
וכולן קבלת התורה: יה"כ – כמ"ש בסוף תענית, ופורים – כמ"ש (שבת פח, א) הדר קבלוה בימי כו', ולכן הוא נגד יום הכפורים וכנ"ל.(הגר"א, יהל אור שמות לט ע"ג)
שנזכה לקיים עד דלא ידע גמור, בשכרות גדולה עד גילוי פנימיותנו, נכנס יין יצא סוד – פנימיות, ולהפנים שאנו עומדים לא בזכות עצמנו כלל, רק מאהבת ה' ית' אותנו, ומכח זה להגיע לידי אהבת ה' ותשובה מאהבה עד לקבלת התורה, הדר קיבלוה מאהבה, ומכח זה להגיע לגאולה, שאפילו דור שכולו חייו ואין לו זכות, ה' יגאל אותו מצד רחמיו ואהבתו אותו ולא בזכותנו, וזאת מכח נס גאולת פורים שאינו בטל לעולם, במהרה בימינו אמן.