יש מצוה לניות את הסוכה בנוי סוכה, קישוטים, נורות, שרשראות ופירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל משום שנאמר "זה אלי ואנווהו – התנאה לפניו במצוות" (גמרא).
הסוכה, כפי שביארנו במאמר על ענני הכבוד השניים לפי הסברו של הגר"א (הגאון מווילנא), היא זכר כל שנה מחדש של ענני הכבוד שהם המשכן והשראת השכינה ובה מתקיימת הדבקות של הרעיה בדודה, עם ישראל בה', וה' בעם ישראל כקשר של ברית כרותה, והיא ההשגחה הפרטית המיוחדת בה ה' משגיח הוא בעצמו (לא על ידי מלאך) על עם בחיר ליבו, עם ה', ואת השכינה הזו, הסוכה, ענני הכבוד, ההשגחה המיוחדת של ה' בעצמו, שבאה מתוך תשובה מאהבה של עם ישראל (יום הכיפורים) אנו מקשטים בכל מיני עדי ועדי עדיים עם כל התבוססותנו בדם, ותבואי בעדי עדיים ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך – בדמייך חיי!
חיי! מתוך האהבה שאת אוהבת אותי.
ולכן אנו מקשטים את הסוכה, כמו קישוט הכלה לפני החתן, דודה.
בנוסף, חז"ל אומרים בגמרא, שתלמידי חכמים יש להם מידות טובות והם מרבים שלום בעולם, וזאת למדים גם כן מהפסוק הנ"ל, "זה אלי ואנווהו", 'ואנווהו' נוטריקון הוי דומה לו, לקב"ה, היה דומה לו במידותיו הטובות. כמו שלה' יש מידות טובות כך גם אתה, הבן שלו, פתח את האישיות שלך שיהיו לך מידות טובות – מאור פנים, חסד, עזרה לזולת, ענווה, צניעות, נוחות, אסרטיביות, זולתניות וכו'.
דתניא: "זה אלי, ואנוהו" – התנאה לפניו במצות; עשה לפניו סוכה נאה, ולולב נאה, ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין.
אבא שאול אומר: "ואנוהו" – הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום – אף אתה היה חנון ורחום.
(שבת קלג, ב)
אין כאן שתי דעות בגמרא שבת, אלא הנוי של המצוות, ובכללם נוי הסוכה, הם הנוי גם של המידות טובות של האדם.
כשאנו נמצאים תחת כנפי השכינה, בצילו חמדתי וישבתי, הביאני המלך חדריו, בסוכה, אנו מסתכלים על הנוי שלה, על הקישוטים והעדי, ויודעים ששתיהם הם אנווהו, אנווהו בנוי סוכה ואנווהו בנוי של מידות טובות.
השראת השכינה מכוחה של הסוכה, שורה על אדם עם מידות טובות, שזהו נויו של אדם והיא השראת השכינה כי במידותיו הטובות, האדם דבק בה' דבקות עילאה, כי הוא נעשה דומה לה', מתאים את הצלם אלוקים שלו, את צורתו – ליוצרו, והאור של ה', ה' אורו של עולם, כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, מזריח עליו מאורו ובכך היהודי נעשה דבק בה'.
הסוכה אם כן, היא המביאה על האדם, הפועל לפתח את אישיותו לשכללה לתקנה וליפותה במידות טובות, את הדבקות, שהיא השראת השכינה שהיא ההשגחה העצמית של ה' המיוחדת, ובליבו הוא בונה משכן לה', בלבבי משכן אבנה להדר כבודו (ר"י הוטנר).
ובכך שאדם בונה את אישיותו ומידותיו הטובות, הוא משכין בליבו את משכן וזאת ה' באמצעות משכן הסוכה, אבל זהו אינו רק מצב חד סטרי, אלא בשל ישיבתו בסוכה, עם התבוננותו בנויה של הסוכה, שהם המידות הטובות, בכך הוא מפתח בליבו את הדבקות בה' וההיזכרות בענני הכבוד, זכר לענני הכבוד, בהוציאו אותם מארץ מצרים, שבכך הוא יוצא מהמצרים של המידות הקלוקלות עמם הוא נולד או רכש (מידות מולדות ו/או נרכשות) ועל ידי הסוכה הוא מפתח את אישיותו, ואז במקביל באופן דו סטרי ליבו נפתח כאולם לקבל השראת השכינה נוספת מכוח המידות טובות שהוא עובד עליהם מכוחה של הסוכה וחוזר חלילה, דו סטרי – הסוכה מביאה מידות טובות, נוי, דבר שמביא להשראת השכינה של משכן הסוכה, ועצם זה שיש מידות טובות ישנה השראת השכינה יותר, וחוזר חלילה כמו במחול ובעיגול. חלילה מלשון מחול.
ואינו סתם שחוזר כבמחול דו סטרי, כי מחול זה הוא שירה, כמו הללוהו בתוף ומחול כי השראת השכינה והדבקות בה' שמכח המידות הטובות מביאים שמחה של שלמות, כי השמחה היא שלמות, בלב האדם, ולכן סוכות הוא "זמן שמחתנו".
ומחול הוא גם מלשון "חולי ארץ", מחולל ארץ, יוצר ארץ, כי המידות של האדם טבועות בארצו בגופו ובעפרו, וכשהוא מתקנם מכוח הסוכה, הוא בורא את עצמו, ממציא את עצמו מחדש כל הזמן, ויוצא תדיר מגולם לפרפר, מתחדש ומתקדם ומשתנה והופך תדיר לבריה חדשה, חופשי מרעבון תאווני, חופשי מעבדות ליצר, חופשי מעבדות לעבדים, כי עבד ה' הוא לבד חופשי (רבי יהודה הלוי בשירו), והחופש הזה נותן לאדם את מרחב היצירה של העצמיות שלו, את המרחב הפוטנציאלי (ד. ויניקוט, משחק ומציאות) התמידי של הפרחת אישיותו ויצירת עצמו.
ומחול הוא גם מלשון "חיל ורעדה" "חיל אחז יושבי פלשת", פחד מהדר גאון ה' כמו שכתוב "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי) שאם אדם רוצה להיתנתק מחרדות רעות ופחדים שיש לו הוא צריך להתמיר את החרדה השלילית בחרדה אקטיבית וחיובית של יראת ה', שהיא ההיפך של שאר הפחדים והחרדות של האדם, כי הם מקצרים את ימיו של האדם בכל מיני מחלות אוטואימוניות מחמת היחלשות המערכת החיסונית, אבל יראת ה' היא מוסיפה ימים, וכך אדם יכול לבחון אם יש בו יראת שמים או לו, זאת על ידי בחינת השמחה והמאור פנים שהוא מאיר לזולת, ולבן שיניים מחלב, כך שלובן שיניו של חברו נראים על ידי חיוכו החוזר וחיזוק 'נוירוני המראה' של סביבתו לאפקטיביות חיובית משיבת נפש כל, שהלא הסוכה היא צל כנפי השכינה בה אנו רואים את גדולת ה' ויראים ממנו יראה מהדר כבוד גאון עוזו ויכולות בריאתו השגחתו ומידותיו, דבר המביא לליבנו יראה המוסיפה לנו ימים, אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי.
וכשאנו תולים נוי סוכה, קישוטים מקישוטים שונים, וכשאנו יושבים בסוכה ומתבוננים בהם, אנו נעשים מודעים יותר לאפשרויות החופש הבלתי מוגבלות של אפשרות פיתוח נפשנו ואישיותנו במידות טובות נויות ויפות שיאירו את כל סביבותינו כנו הכוכבים הנוצצים בלילה הנראים מבעד לסכך הסוכה ומענגים את ליבנו וכמו קרני אור השמש החודרות בנצנוצים מאירים וקלים, מרחפים הולכים ובאים ומרצדים בתוך נפשנו ונפש כל הסובב אותנו, כנשמה אחת, עם ישראל, עם הנצח.