על חמלה עצמית.
מחלה, מלחמה, חמלה, מחילה, החלמה – אלו מילים הבנויות מאותם האותיות (מלבד ‘מחילה’ לה נוספה האות י’ ונעמוד על כך בהמשך) בהרכבים שונים המלמדים על תהליכים נפשיים המביאים למחלה, אך גם מביאים להחלמה מהמחלה.
מה מביא את האדם לידי מחלה? ואין כוונתי דווקא למחלת נפש ממש או כמעט, אלא לכל הפרעה נפשית קושי נפשי ורגשי, דכדוך, דיכאון, חרדות, תסכולים וכדומה.
מחלה היא תוצאה של מלחמה. ומהי מלחמה זו? המלחמה שהאדם נלחם בעצמו!
אדם נלחם בעצמו? כן! אך לאו דווקא באשמתו, ולרוב – שלא באשמתו.
במידה וגדלנו בבית-גידול ביקורתי או אפילו ביקורתי מאוד בו חווינו אי הכלה, זלזול, עקיצות, משפטים פוגעניים, התעללות מילולית, אלימות מילולית וכו’, התפתח בנו כילדים חלק ביקורתי שהולך עימנו כמו שתול וגייס חמישי, “חלק של הורה ביקורתי” החי בתוכנו, עימנו ולצידנו, שכל הזמן משאיר אותנו עם טעם מר בפה, שאנחנו לא בסדר, שעדיין לא, שצריך להגיע לאיזשהו מקום בסדר שעדיין לא הגענו אליו, שאנחנו לא אהובים ולא נוכל לאהוב את עצמנו אלא רק בתנאי שנעשה כך וכך או שלא נעשה כך וכך, אהבה שתלויה בדבר, והשתול הזה מייצר בנו עוד ועוד מחשבות איתם אנו תוקפים את עצמנו, ועוד ועוד הרגשות קשות ולא נעימות שאנו מתהלכים איתם בשל חלק תוקפני שתול זה שבנו.
זוהי המלחמה שהאדם נלחם עם עצמו.
אבל שוב, זה לא באשמתנו, זהו חלק שתול בנו עוד מימי ילדותנו או בחרותנו אותו שתלו בנו הורינו או מחנכינו, לרוב שלא במודע. לא היה לנו כילדים ונערים צעירים כל דרך להימלט מכך. זו היתה צורת ההתנהלות למולנו וכך הבין מי שהבין שהוא יכול לשלוט ולהחזיק אותנו במצב חינוכי סביר, בעוד שבאמת אין זה חינוך כלל אלא פיתוח חלק ביקורתי בלתי חינוכי שתוקף אותנו בלא בחירה כמעט כחלק שתול בתוכנו והמייצר בנו מחשבות כמו מלחמה בעצמנו המביאות לידי תחושות קשות, רגשות כואבים ואפילו דכדוך, כפייתיות, חרדות ודיכאון.
זוהי המחלה שנגרמת בשל המלחמה.
מה עושים כדי להחלים מהמחלה הזו הנגרמת בשל מלחמה זו?
חמלה!
חמלה עצמית!
כדי לרפאות את המחלה עלינו לפתח את ההיפך של מלחמה עצמית. אנחנו צריכים לפתח בתוכנו חמלה עצמית.
מהי חמלה בכלל? ומה ההבדל בין חמלה לרחמים או בין חמלה עצמית לרחמים עצמיים?
רחמיים עצמיים זה דבר שלילי. זו התמסכנות והתחפרות בתוך המסכנות ויצירה בלתי פוסקת של רגשות שליליים ובקשת ייחס מהזולת של הכרה במסכנות שלנו. וזה שונה מאוד מחמלה עצמית.
חמלה עצמית – פירושה, אי-תקיפת עצמי, הכלה, ידידות, אהבה, כוח, דיבור אמפתי וסליחה לעצמי, המביא לידי חוזק לעצמי והתייחסות של חמלה גם כלפי הזולת.
חמלה עצמית מתפתחת ברגעי התבוננות על עצמי באופן מוכל ואמפתי, ידידותי ואוהב, סולח ומוחל, מכיר בקשיים שלי ובמה שעברתי ובמוגבלותי מעצם היותי אדם וחומל על עצמי וכך גם חומל על זולתי.
חמלה עצמית היא כלי ריפוי רב עצמה המחליף את הביקורתי הסמוי, המכחיד את הקול הביקורתי השתול ומביא במקומו קול של הורה פנימי אוהב ותומך, מדריך ומכוון מנהיג חכם סולח, מוחל ואמפתי.
החמלה העצמית מחליפה את המלחמה העצמית שהביאה לידי המחלה.
הנקודה העקרונית בחמלה עצמית היא – המחילה.
המחילה לעצמנו כפי שהזכרנו קודם, ההבנה שהוא יודע יצרם כי המה בשר ודם, ההבנה שהעולם הזה הוא ‘נווה התלאות’ (ספר הישר לר”ת) ומעצם היותנו אדם כאן בעולם הזה המלא אפשרות של פגעים וקשיים שונים, קשה לנו ואנו עוברים תלאות קלות או קשות, אנו חומלים על עצמנו על ידי כך שאנו מוחלים לעצמנו ולא תוקפים את עצמנו, ומתרגלים לדבר עם עצמנו בקול רך, נעים, אדיב, אמפתי, חומל, אוהב, טוב ומכיל.
במילה מחילה נוספה אות י’, בשונה מארבעת המילים המקבילות לה, היות והאות י’ מרמזת על האות הראשונה של של שם הויה ב”ה, ועל שם הויה ב”ה נאמר “שיויתי הויה לנגדי תמיד”, שתמיד האדם צריך לשוות לנגד עיניו את רחמי ה’ כי שם הויה הוא שם של רחמים, רחמים של הקב”ה עלינו שהם אינם רחמים שנותנים לנו חוויה של התמסכנות אלא הם הם הרחמים הם הם החמלה, חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו, וכשאנו מתבוננים על החמלה של ה’ עלינו אנו שואבים ממנה כוח ויכולת להשפיע את החמלה הזו גם על עצמינו, והחמלה של ה’ היא היא המחילה “כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה”, הכח של התשובה, עולם התשובה העליון, יום הכיפורים, בינה שהיא למעלה מתפארת, ומכח התשובה והמחילה שבעקבותיה, באה החמלה משם הויה, שם של רחמים ונשפעת עלינו ואנו אוחזים בסנסניה וחווים אותה במלא גדולתה וערכה הרם ומתמלאים מרוחניותה הנשפכת על נפשנו, ליבנו ומוחנו וממלאת את כל ישותנו.
ואז אחרי פיתוח הקול הפנימי של החמלה והמחילה באה ההחלמה.
ההחלמה היא התוצאה הסופית והיא בעצם החמלה העצמית בפעולתה התמידית. הצלחנו בס”ד להחליף את הקול של המלחמה העצמית בקול של חמלה עצמית וכעת הקול הזה של החמלה העצמית הוא הקול המתנגן באוזנינו יום יום שעה שעה רגע רגע באופן תמידי – וזוהי ההחלמה!