אלול – פלצות של אהבה 2
לקריאת: אלול: פלצות של אהבה (1) לחץ כאן
אל תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש.
לשון הרע, תככנות, שקרים, נגיעות אסורות, משיכות, הסתכלויות, העלבות, נקימה, נטירה, אי-חידוש חידושי תורה והשקייתה, איבוד זמן לריק, שעת תפילה ללא לב ורגש וכו’ וכו’ – כל זה שחרחורת.
פנינו הושחרו והתלכלכו כמו חייל בצבא המלכלך את פניו בפחם כדי שלא יתגלה. אבל כל זה רק לכלוך של שחרוריות.
מי השחיר אותי? ששזפתני השמש. השמש היא ששיזפה אותי והשחירה את פני.
אומות העולם מונים את לוח עתם לשמש. חיקוי הגויים והאומות, השמש, הם ששיזפו אותי. אני רוצה להיות יפה, ברה ונקיה, לבנה וצחה כשלג, לחיות את חיי לפי הקצב הפנימי שביקשת ממני לזרום בו, ואילו אני אוהבת ללכת שבי אחר מאהבי, אומות העולם, ולעזוב את האינדיבידואליות שלי ולהיות “כמו כולם”. מה כולם רודפי בצע, שקר והנאות מזדמנות שלא תורמות דבר לרוח האדם, כך גם אני רוצה לשכשך בבוץ ולהתעפר בעפר.
ולשחרחורת זו מתקרב בורא כל העולמים בחודש אלול, באהבה, ואומר לה, שומע אני את קולך, שאת שחרחורת מפני השמש ולא רוצה בזה, אף אני אומר לך, אכן, התקרבי אלי, דרשו ה’ בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב, התקרבי אלי ואתן לך את דודי, אני לדודי ודודי לי.
קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי תמתי! עזבי את המקומות הנמוכים, הפסיקי לשכשך בבוץ ולחיות במציאות מדומה בה הדימיון מרחיב לך את הפנטזיות על כל דבר לכלוך, בחלקך שמאמצעך ולמטה. דרשי אותי והתקרבי אלי מאמצעך ולמעלה, מהמקום בו מותר האדם מן הבהמה, וספקי לעצמך את הצרכים הרוחניים שמקדמים את החיים, אין חיים אלא תורה, ואת האנושות, והיי אור לגויים ושלמי את נדרך.
הסירי את משקפי המציאות המדומה מעל אפך כמגדל הלבנון והרכיבי משקפיים של שכל, מציאות, אהבה, הגיון בריא, ישרות, אהבת ה’, אהבת הטוב המוחלט האבסולוטי, אהבת האדם וחשיקת הטוב שהוא הוא היפה.
שמעי לי, ואל תלכי שבי אחר הקוצרים את השיבולים הנאות, משליכים את החיטה לאשפה ולועסים ברעבתנות את השחת. צאי ממקום גיעולייך, לכי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיות כוחות נפשך וצרכי רוחך על משכנות הרועים בשושנים, כי כמו שהשושנה גדלה בין החוחים ומפיצה ריח משכר של הרמוניה נפשית ורוחנית ולא פוזלת לחוחים, כך גם את – פרחי כשושנה ופתחי את עלי כותרתך לנוכח האור השופע עליך מהתורה האצילית, נובלות חכמה של מעלה.
השתמשי בקוצי גבעול חייך, לא כדי לדקור את חבריך בני בריתך וגם לא את בני האדם, חביב אדם שנברא בצלם, אלא כדי להגן על עצמך שלא יקטפו את פרח שושנתך ואת גבעולך ואת תישארי מיותמת ולא תמה.
התגדלי! אחזי באור! שאבי אוויר פסגות! דאי על כנפי רוח! כנפי שכל! אחזי בסנסיני הטוב אותם אני שולח לך ממרומים! האצלי! רומי! אורי! כי כבר כבודי עליך זורח!
הזמן כבר התחיל, חודש האהבה כבר החל, אלול! אל תחמקי, אחזי בשולי גלימתי ובואי אחרי לארמוני, שם אחבק את נשמתך ולא יבוזו לי, ואזכור לך לעולם את לכתך אחרי במדבר הגלות, מדבר התוהו והשממה, בארץ לא זרועה מים, אין מים אלא תורה, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה וְיָדַעַתְּ אֶת ה’ (הושע ב, כא-כב).
קול דודי דופק, פתחי לי, רעייתי! תמתי!
פלצות של אהבה!
אלול!
פתחי!!!
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇
חזק מאוד!
יש”כ!
אני ממליץ לכל קוראי להיות מנויים לניוזלטר (מאמרים מחזקים ויפים במייל) של הרב מנס!
יישר כח!
לא התכוונתי לזה…
בכל אופן, הנה המייל של התפוצה שלי: bs0583201525@gmail.com