זה אכן לא יאומן.
וכפי שכתבתי צריך לערוך מחקר סוציולוגי פסיכולוגי על תבניות ההרס העצמי של הפרוגרסיביים וריקנות ליבם ומוחם.
שבת שלום

דברים יפים וחשובים, וכשהם מעוגנים בדברי רבינו הגר”א ערכם לא יסולא. יש”כ

יש כאן ענין דק השייך לשטח המודעות העצמית.

את דברי הרמב”ם “יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם וְתִהְיֶה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ” אתה מבין ככעס של ‘בכאילו’ אבל בפנים האדם לא כועס כלל.

אני לא מבין כך. הרמב”ם כותב שאין לכעוס כעס כזה שאין דעתו מיושבת עליו בינו לבין עצמו, כלומר כעס של אי-חינוך ושל איבוד שליטה כמו שהבאת מהחזון איש (והבאתיו באיזהו מקומן בבלוג כאן), שהוא הכעס הפסול אבל כשיש דבר שיש לכעוס עליו, וכועסים מתוך שליטה ודעה צלולה כמה לכעוס ואיך ומה להגיד ומה לא, והיינו “דעתו מיושבת עליו בינו לבין עצמו”, זהו הכעס שצריך לכעוס ולזה הרמב”ם קורא “יראה עצמו בפניהם שהוא כועס” כלומר, בחוץ הוא נראה כועס עד שהחניך נרתע לאחוריו ומתייסר ואילו בתוכו המחנך שולט בכעס שהוא כועס כמו הרוכב השולט על סוסו.
במידה ויש כאן רק משחק משונה, לא יקרה מה שכתבת שהילד ילמד וכו’, הוא רק ילעג ולא יבין מה המשחק הזה.

ובקיצור, לא כעס אמיתי של איבוד שליטה אלא כעס מכוון לשם חינוך כשבפנים הדעה מיושבת, ודעה היינו יכולת השליטה.
לכן כתבתי שזה דבר דק. צריך להבחין.

דברים כדורבנות.
רובא דרובא דעלמא אין להם אחיזה בחטאים עליהם עוררת, ואמונת אבותיהם בידיהם, אבל על אותם שסטו מן דרך המלך, שעליהם ודאי באו דבריך, עלינו לעוררם, לחזקם ולהחזירם בתשובה בעבותות של אהבה, כמו שכותב החזון איש ביורה דעה סימן ב. במיוחד שרובם מאותם המיעוט הם בגדר – יותר מתינוקות שנשבו עליהם מדבר החזון איש, ומצוה להסביר להם פנים, ולהסביר להם הטעות ולהתפלל בעדם שישובו בתשובה שלימה, בדעת נקיה, נפש חפצה ובאהבה, וזדונות יהפכו לזכויות בב”א, בעזרת הצור תמים פעלו.

לכבוד היקר ונעלה, ברוך מבנים אשר, חכים כולי האי, טובל בקסת עט מקלדתו וממהר להורות נבוכים, ולזכות הרבים, ומדרך עמי להסיר מכשולים, איש יהודי, הרב בעל ‘קדוש וברוך’, יאריך ה’ ימיו בטוב ובנעימים,

הן אחד היה אברהם אבל כל אחד אם יהיה אמיתי יכול להגיד ‘המלך ערום’, אבל צריך אומץ לנתץ את הפסלים של תרח,
מה גם שיש לא מעט החושבים אחרת… אבל דרך העולם, שאומץ צריך לדברים שבקדושה [וכן מאמץ כמש’ הגר”א על רות ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה שאיך אדם יודע אם זה עצת היצר, רואה אם יש לו התלהבות לעניין או כבידות והמאמץ שלה העיד שזה היה חיובי]
אבל לדברי הבל…
בעוונותינו הקונטרס הנורא הנ”ל שהובא בתובנה למעלה אינו יחיד בדורו וכמוהו יש כמה אשר משימים עצמם כמזכי רבים, אך את העולם מחריבים, ולא כולם ליבם שמים, כי תמימים המה או בורים ובעל הקונטרס הנ”ל מנסה להרחיב את מצוות האמונה
עד כדי כך שמבטל את לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, כי אפשר שבשבילו ‘אנוכי’ זה הכל, וכנראה שבפסוק מבשרי אחזה אלוה גרס בבשרי אחזה אנ…
ומטשטש בין בורא לנברא והכל בשם חכמת הקבלה כביכול, ובעצם בשם הבורות, בשם לקחת משפט בצורה עיוורת ולהוציאו מהקשרו. כך שמעתי אדם שמלמד רבים, מדבר על ההבדל בין נוסח אשכנזי וספרדי בעלינו לשבח, שהספרדים אומרים ‘הוא אלוקינו ואין עוד אחר’ והאשכנזים מקצרים ואומרים ‘אין עוד’, אז הוא מפלפל-מבלבל שלפי הספרדים אין אלוה אחר אבל לפי האשכנזים אין עוד כלום… עפרא לפומיה!
הרי פשט הפסוק ‘אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלוק’ אין עוד מלבדו’ פשוט ומובן גם על פי הפסוקים שקדמו לו בדברים ד’, ‘השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים ככל אשר עשה לכם וכו’, אתה הראת לדעת כי ה’ הוא האלהים אין עוד מלבדו’, והרמב”ם ביסודי התורה א’ ד’ ‘הוא שהנביא אומר וה’ אלהים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו’.
והמלבי”ם כתב, ‘ואין עוד מלבדו שלא כדעת עובדי ע”ז שחשבו, שהגם שה’ הוא הסבה הראשונה וקרי לי’ אלהא דאלהיא אינו לבדו המנהיג את העולם כי יש תחתיו אלהים שהם השרים העליונים והכוכבים והמזלות המשפיעים בעולם וע”כ היו עובדים אותם בפסיליהם להפיק מהם רצון’.
וכן הוא בנצי”ב ‘אתה הראת וגו׳ – הוסיף לומר, שמא תחשוב דכל הגדולות האלה עשה כח פרטי, ולא ה׳ פעל כל זאת, על זה הוסיף להוכיח דיש להתבונן שאך ה׳ האלהים העושה כל אלה, וממילא תבין כי אין עוד מלבדו יכול כזה’.
וכן עוד הרבה, ולמשל ברלב”ג ‘אין עוד מלבדו – שלא יחשוב חושב כי יש אלהים בשמים מנהיג השמים ויש אל אחר בארץ מנהיג הארץ כי זה הוא שקר, אך השם יתעלה הוא המנהיג השמים והארץ אין עוד מלבדו’.

אלא שיש מי שלמד למשל ‘נפש החיים’ אבל לא למד בספר ‘קדוש וברוך’, ולא הבין את ה’נפש החיים’ וטעה לתלות בו בוקי סריקי…
ודבר פשוט הוא בלי צורך בשום ראיה, שהרי כך היא המסורת בידינו בלי סוף פסוקים שה’ בשמים ואתה על הארץ והשמים שמים לה’ וכו’, ולא שאנו חושבים שה’ מוגבל לשמים כנאמר הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אבל ה’ נותן לנו כל הזמן את ההרגשה בשפה שלנו, ודיברה תורה כלשון בני אדם, שהוא גבוה ושהוא בשמים ואנו על הארץ אבל הוא זה הוא! ואנחנו זה אנחנו! זה א”ב, הוא הבורא ואנחנו הנבראים, ובלי זה אין יראת ה’ ואין תורה, אין מלך ואין עבדים, וכל אמונתנו ותורתינו עומדת על זה, ואם שמטת את היסוד הזה, נפל כל בנין היהדות.
מכיון שהרי אם אנשים עושים מהכל אלהות במהות ממש וכנ”ל, אז הצעד הבא, שהם מתירים לעצמם הכל, וזה חוץ מעצם הע”ז שבעניין.
ולכן לא פלא שאנשים מסוימים דמתקרין “אנשי תורה” כביכול, נפלו באחד או יותר מג’ החמורות, ומבלי להרחיב מפורסם על אותו האיש דזמנינו, שעשה מעצמו אליל ממש… וכו’ ועדיין יש מסכנים ומעורבבים הכרוכים אחרי אמריו, נעבא’ך. והוא רחום יכפר עוון וגו’.

ושינס מתניו הרב בעל מחבר ‘קדוש וברוך’ ועשה מלאכה ענקית בדור יתום זה – שכל בעל אוב פוצה פה ומצפצף ונוטל עטרות וגלימות ולפעמים גם מעות – לעשות לעם קצת סדר בעניני אלוקות, שבאמת כמאמר חז”ל בחגיגה בכלל לא היינו אמורים להתעסק בזה אלא רק בתנאים מסוימים ואנשים הראויים לכך, אבל באו איזה מחריבים והפיצו דעות זרות בעמנו במסווה של “קבלה” לעם ותחת ויסתר משה פניו מהביט וזכה לותמונת ה’ יביט “זכו” המה לתמונת רבם הביטו…
ולמרות האריכות, מעניין לעניין באותו עניין של פניה זרה, אמרו במסכת ראש השנה וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?
אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין. חזינן דפשיטא להו לחז”ל דאין ידיו עושות מלחמה. ואמרו שכל העניין רק, שגרם להם להסתכל למעלה, וכיו”ב בנחש הנחושת שהסתכלו למעלה וכיוונו ליבם לאביהם שבשמים.
וחז”ל משבחים לחזקיהו שגנז את ספר הרפואות ואת נחש הנחושת, ואילו היום מחזירים אותנו אחורה. ועוד להמצאות וסגולות למיניהם שאין להם מקור בתורתנו [ואולי נעלה כאן הצעה שסה”כ שני אנשים התערבו על סכום גדול אם הם יכולים לגרום לציבור ענק לנהות אחרי… ואחר כך גם להקים מוסדות…]
אבל באמת הקב”ה מנהל את העולם!
ומומלץ לעצום עיניים ולקרוא עם הטעמים את הפסוק: שׁ֚וּבָה יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד ה’ אֱלֹהֶ֑יךָ כִּ֥י כָשַׁ֖לְתָּ בַּעֲוֺנֶֽךָ. זו סגולה נפלאה לחזור אל ה’ בכל לב ובכל נפש.

נהניתי מדבריך. יש”כ!