בברכה ובתודה

יוסף

שנה הבאה אני אמור לעלות לישיבה גדולה.
אני מתלבט האם עדיף ללכת לישיבה בעיר שבה אני גר, כדי להישאר קרוב לבית,
או עדיף דווקא ישיבה מחוץ לעיר, רחוק יותר.
אבא שלי אומר לי שדווקא המרחק יעזור לי לפתח עצמאות,
אבל אני חושש מהמרחק הזה. אני מפחד ש"רחוק מהעין – רחוק מהלב".
וגם קשה לי לחשוב על כך שאהיה רחוק מהבית.

תודה

חיכיתי שבועיים בלי להתקשר. בסוף אבא התקשר ושאל אם אני ברוגז, כי "מפריע להם שאני לא מתקשר".

זה קשה לי מאוד. הוא לא הבין בכלל למה הפסקתי, ולא התייחס לזה שהוא לא התקשר אפילו פעם אחת בשבועיים. זה מרגיש כאילו רק אני צריך לזכור אותם, אבל הם לא אותי. 😥 

תודה רבה על השו"ת החשוב והעמוק, אני נהנה מאוד לקרוא את התשובות המחזקות כאן בפורום.

אני בחור בן ישיבה קלאסי. ברוך ה’ יש לי סדרים, חברותות ומסגרת טובה.
אבל אני מרגיש שבתוכי יש משהו שאני לא מצליח להבין.
יש בי המון רגשות – עצבות, פחד, בלבול, לפעמים גם מועקה בלי סיבה.

אני לא בטוח אם זה נחשב משהו "רגשי" שצריך טיפול,
או שזו פשוט תקופה כזו שצריך לעבור.
אני לא רגיל לדבר על דברים כאלה, תמיד ניסיתי להסתדר לבד,
אבל בזמן האחרון זה נהיה קשה יותר.

אני גם לא מרגיש שאני יכול לשתף בזה מישהו בישיבה,
וקצת מפחד שיגיבו לזה לא נכון.
מצד שני – אני לא רוצה להמשיך ככה.

השאלה שלי:
איך אני יודע אם באמת כדאי לפנות לעזרה, ואם כן – איך עושים את זה בלי לפגוע בעבודת ה’?

תודה רבה,
אבי – ישיבה במרכז הארץ

תודה על כל התשובות המחזקות – אני עוקב בקביעות.

יש לי שאלה:

אני בחור ישיבה, לומד בסדרים, משתדל להיות רציני, וכלפי חוץ אף אחד לא חושד בי,
אבל בפנים אני מרגיש תקופה ארוכה מאוד של ריקנות.
זה לא שאין לי אמונה – יש לי – אבל אני פשוט מרגיש שאני הולך ונכבה.
כאילו אני ממשיך להתנהל, ללמוד, לדבר, לתפקד – אבל בלי נשמה.

ניסיתי לדבר עם כמה אנשים, אבל הרגשתי שלא מבינים אותי.
אני שואל את עצמי לפעמים אם משהו אצלי דפוק בנפש,
או שזה טבעי שיש תקופות כאלה.
אבל זה כבר הרבה זמן ככה.
האם יכול להיות שיש לי משהו עמוק יותר שצריך טיפול?

תודה מאוד!

אברהם – ישיבה גדולה, ירושלים

אני בחור ישיבה, לומד הרבה,
אבל יש לי הרבה חסימות רגשיות. אני רגיש מאוד, עם פחדים פנימיים ולחץ מתמשך.

יש לי מודעות גבוהה מאוד למה שאני מרגיש, אבל בפועל – אני לא מצליח לתת לעצמי מקום אמיתי.
כל פעם שאני מנסה להשתחרר – זה מצליח ליום-יומיים ואז אני חוזר אחורה.
אני יודע בדיוק מה אני עובר, אבל לא מצליח לשנות.

אשמח לתשובה רכה – כי אני מנסה מאוד לעזור לעצמי, וכל פעם שאני נלחץ אני רק ננעל עוד יותר.

תודה רבה,
מני

תודה על הפורום (שו"ת). עוזר מאוד ומעמיק. יש"כ!

אשמח מאד להתייעצות.

הבן שלי בקיבוץ בישיבה מעולה. ראשו ורובו בגמרא בחור צדיק באמת בכל הליכותיו.

שיתף שהרבה מאד זמן מתייסר שרואה הפרשה בשינה.

הוא מרגיש חטא ושנמנע ממנו לגדול בתורה וכו'... דבר המטריד אותו מאד מאד מאד.

הוא כבר מכיר ועשה את כל העצות ולא חש שינוי.

הוא מתביש להתיעץ. אני טוען שלא עושה כלל פעילות גופנית וישן מעט, לומד ביום ובליל בכל רגע אפשרי. גם כשהסברנו שזה לא חטא לא מקבל את זה ואומר כי אין להם פתרון .

האם זה בעיה כלשהי, איך אפשר שהמחשבות לא יטרידו אותו.

יש לציין שהוא בחור טהור לא מתעסק כלל במדיה, דיבורים או משהו לא טוב ממש מוקדש ללימוד.

נשמח מאד להכוונה זו ממש הצלה.

תודה

משפחת דוד

אני מבין שיש בי דחיינות ברמה שלפעמים משבשת לי את החיים.
עד היום חשבתי שזה עניין של סדר מוסר, ואולי גם של גדילה והתבגרות, ושהזמן ומטלות החיים יעשו את שלהם.
אבל מתברר שזה רק מחריף — או לפחות נשאר באותה רמה, רק שהנסיבות הופכות את זה ליותר מציק.

אני מבין שצריך איזו עזרה, אבל לא יודע מאיפה להתחיל — דרך קופת חולים, יועץ, פסיכולוג, מטפל רגשי?
מרגיש ממש נבוך מול עולם שלא נגעתי בו עד היום.

תזכו למצוות ותודה,
דוד

אני בחור ישיבה כבר בן…
אובחנתי ואני לוקח תרופות. יש לי ציקלותימיה (הפרעה במצב הרוח).

יש לי שאלה אחת שמציקה לי במיוחד:
אדם נורמלי יודע מה הקב"ה דורש ממנו – פשוט, את ההלכות שבשולחן ערוך.
אבל איך אחד כמוני, עם מצב רגשי מורכב, יכול לדעת מה הקב"ה באמת דורש ממני ומה לא?

תודה רבה רבה!
משה

תודה רבה על השו"ת המיוחד.
בתקופה כזאת שהידיעות רודפות אותנו, וכל פעם אני נכנס ללחץ אחר, רציתי לשאול איך מתמודדים עם לחץ ומתח בצורה נכונה?

בתודה מראש,

דני