יש”כ!

בס”ד

עומק הידיעה שהתורה מבטיחה לאדם שהוא תמיד יוכל לעסוק בה, ככל שירצה

התנאי לכך שהסברה תעבוד: מיקום התורה ומושגיה בנפש האדם – בחלק העמוק ביותר. אם התורה לא ממוקמת שם, הדבר עלול לגרום לנפילה.

טיעוני תמך לסברה:

– לולא היינו צריכים לעשות דברים נוספים חוץ מללמוד, היינו רק לומדים (ומקיימים מצוות ומתפללים). כל צורך האדם בדברים אחרים, כגון אכילה, שינה, פעילות גופנית, התרעננות, וכד’ נובע רק מגריעות הקיימת באדם.
טיעון זה מפקיע מהיצה”ר את הזכות לתקוף את האדם. ואם נתמה ונשאל ‘האמנם אכן הופקעה מהיצר הזכות לתקוף?’, נשיב שאילו הייתה לו הזכות לתקוף למרות הטיעון הנ”ל, לא היה נמצא מי שמסוגל להימנע מנפילה.

– הדבר היחיד שיהודי יכול להתייחס אליו ברצינות הוא לימוד תורה. שהרי כל הלימודים האחרים בעולם תלויים בעוה”ז, ואילו התורה והעיסוק בה אינם תלויים בו. כמו”כ, העיסוק בתורה הוא תמיד מוצדק: תמיד יהיה מוצדק לימוד של דבר אחד מן התורה מס’ פעמים, ותמיד יהיה מוצדק לימוד של דברים רבים מן התורה פעם אחת. לעומת זאת, הלימוד של דברים שאינם תורה או העיסוק בדברים אלו תמיד יהיו תלויים בתנאי העוה”ז, ואינם נצחיים.

עניינים נוספים:
– הסברה מועילה למצב של ‘רוח שטות’. מגיעים לכך מדיוק במשפט: דווקא התורה מבטיחה וכו’, ולא מעשי ההתגרות ביצה”ר, שאינם מועילים לאדם לעוה”ב. כך חוזרת ההכרה במעשים, והאדם יוצא מהמצב הנ”ל.
– במצבים קיצוניים שבהם כמעט מגיעים לכישלון מריצים בראש דברים מהגמ’ (יתכן שדווקא דברי מחלוקת).
– הסברה לא נועדה למלחמה ביצר אחר, האומר לאדם ‘חטוא למרות שאתה יודע שמדובר בחטא’ או האומר לו ‘דמיין כאילו הנך עושה דברים בהיתר, שהרי ‘ממה נפשך’, אי”ה תוכל לעשות כן בעתיד’. יש להתרחק מאוד מהתגרות ביצר כזה.
– דרושה, כמובן, סיעתא דשמיא באחיזה התמידית בסברה, ביחוד בעיתים בהן היצר תוקפני במיוחד. במצב רגיל, ההכרעה מתבצעת תוך כ- 15-10 דק’ של ניתוח הסברה במחשבה והתעמקות בה. לאחר זמן זה היצר בד”כ נרגע ואינו תוקף למשך זמן ממושך.

יש”כ

יש”כ

גם בעניין שאין שתי תורות, זה חשוב מאד, אתה חזק בזה ומציב את זה טוב מאד.

כל טוב, תודה רבה

אני שמח שהדברים נכנסים אל הלב. יש”כ על דבריך, הם חיממו את ליבי, והיה זה שכרי מכל עמלי.

איזה כתיבה נכונה ומדהימה! פשוט נוגע ללב ומשכנע אותו.

והתוכן? מרפסין איגרא! איזה כישרון מטורף – לקחת נושא טעון כ”כ, ולהוריד אותו כ”כ ברור וכ”כ עדין!

תודה רבה רבה.

לך בכוחך זה, והושע את ישראל…

יש”כ, לפי דעת רבינו הגר”א ההלכה מוכרעת מסוגיות הגמרא והפוסקים, ומה שנאמר בקבלה לעולם לא סותר לדברי הגמרא והפוסקים, ואם נראה סותר זה בגלל שלא הבנו את הכתוב ולעולם הגמ’ עיקר לקביעת ההלכה ולכן נקרא פרד”ס שהפשט והסוד חרוזים יחד במדרג עולה, וכפי שברור בדברי החזו”א שלאורם צועדים אנו – כל בני הישיבות הק’ ולכן כתבתי כן. הרבה הצלחה!

שלום וברכה לרב אשר וישר כחכם הגדול,
מן הראוי לכאורה להעיר, שבדיוק כדברי הגר”א ז”ל אוחזים גם ג”ע החיד”א ור”ח אבועלפיא ור”ח פלאג’י ורבינו הרש”ש הקדוש והבא”ח שאין שתי תורות והכוונה האמיתית של הפשט לא תמיד מובנת וברורה וההסכמה להבנת הפשט בצורה הנכונה היא הכרעת הנזכר בקבלה.
אלא שלא ברור לנו מה שנזכר בדברי הקבלה כלל ולכן הולכים ע”פ דברי הרש”ש ז”ל גם אם הפוכים הם מדברי האר”י ז”ל כי סימן הוא שלא הבנו את דברי האר”י ז”ל ובסיום עניין זה אכן נראה שיוצא הבדל מסברת רבינו הגדול הגר”א ז”ל שהזכיר כבודו וצ”ע למעשה.
המון סיעתא דשמיא!