תודה

אכן כן הוא אחר התפשטות הקבלה, אך בראשונים לא הכירו יום זה כלל, ויותר מאוחר (בשו”ע למשל) כתבו שהוא יום שפסקו מלמות לדעות מסויימות, (איני יודע איך אפשר לעשות חגיגות ביום אחרי ש-24 אלף תלמידי ר”ע מתו). ובכלל עיין בגנזי קדם ח”ג עמ’ 93 \ עמ’ 91 הערות על הכרך הראשון ששם הביאו פיוט לראשי חדשים מתלמידו או רבו (לא הבנתי) של ר’ אלעזר הקליר, שבו בין היתר מפרט הוא מה חל בכל חודש וחודש, ובחודש אייר כתב שביום י”ח בו חלה תענית ששמה ‘צום יהושוע’. ובח”ג שם מעירים שביום זה הרי חל ל”ג בעומר. א”כ ודאי דבר חדש הוא שלא עבר במסורת עמ”י (כלומר הוא עבר אחר שהוא הומצא יש מאין באמצע המסורת), ולא ידעום אבותינו ורבותינו, כמו הקליר, וצריך לבטלו מחמת החשש ע”ז ושאר בעיות שיש שם, וכיון שנפשו של היהודי צמאה לקשר רוחני עם ה’ ב”ה, עליה לרגל וכו’ והרי אין לנו בית מקדש עדיין, אז מוצאים תחליפים ה’ ירחם, אך אני מקווה שבמהרה יבנה בית המקדש ונזכה לעלות אל בית ה’ בשמחה ובטוב לבב ונזכה לעסוק בבנינו בב”א ולא נזדקק לדבר אחר.

ראה בחיי אדם לעיל, שכתב לא כדבריך, וכן הוא בעוד פוסקים.

תיקוני הזוהר:
בגין דא אתמר עד כי יבא שיל”ה, שיל”ה מש”ה, דאיהי מורשה דיליה, ובגין דא בגיניה אתמר ביה עד כי יבא שיל”ה, דיליה (נ”א דילה) ודאי, איהו קטיל לחוייא:
בקדמיתא בימא בההוא חמר, בפורקנא בתרייתא כלא בימא דאורייתא, מטה דיליה דקרע ביה ימא דא קולמוס, בגין דעליה אתגליא זרוע ה’, דאתמר ביה וזרוע ה’ על מי נגלתה:
תלת אצבעין מתייחדין בקולמוס לכתיבה…. וכד איהו חתים בטבעת המלך דאיהו ו’ (נ”א י’) אין להשיב, חותם איהו ו’ חותם אמת, יד כותב ויד חותם ה’ תתאה כותב ה’ עלאה חותם, דאינון ה’ אצבעאן דיד ימינא וה’ אצבעאן דיד שמאלא, ה’ תתאה כותב באת ו’ דאיהו קולמוס, קנה דדרועא ה’ עלאה חותם באת י’ דאיהו כף היד: ש”ם הדורש איהו צדיק, עליה אתמר ה’ אלקי”ם נתן לי לשון למודים, ודא (ז’) י”ו זעירא, לדעת לעות את יעף דבר, אינון ה”ה, דבהון ועוף יעופף על הארץ, ונקודה דשם הכותב, והמכתב מכתב אלקי”ם הוא דא יהוה,

ספר הרימון של רמד”ל:
‘ותופסי התורה היו מתחבאים בדבריהם… ועל סיבה זו נשתכחה התורה הרבה מישראל, עד אשר העיר השם ית’ רוח אחרת ולקחו בני האדם עצה טובה לשוב אחר דעת הבורא ית’ האמתי והבינו דברים בדברי רז”ל בהתעוררות מעט שהתעוררו’

ר’ יצחק מן עכו

וכשמעי הבשורה היטב חרה לי עד מוות. ואצא ואשים לדרך פעמי ואבוא אל אוילה ומצאתי שם חכם גדול וזקן ושמו ר’ דוד די פאנקורבו, ואמצאה חן בעיניו ואשביעהו לאמור: הנתבררו לו סודות ספר הזוהר, שבני אדם נחלקים: זה אומר בכה וזה אומר בכה, ור’ משה עצמו נדר לי ולא הספיק עד שמת ואיני יודע על מי אסמוך ולדברי מי אאמין.
ויאמר: דע באמת כי נתברר לי בלא ספק שמעולם לא בא לידו של ר’ משה זה, ואין בעולם ספר זוהר זה, רק היה ר’ משה בעל שם הכותב, ובכוחו כתב כל מה שכתב בספר הזה, ועתה שמע נא באיזה דרך נתברר לי:
ותען אשת ר’ משה ותישבע לאשת ר’ יוסף לאמור: כה יעשה לי אלקים וכה יוסיף, אם מעולם ספר זה היה עם אישי, אבל מראשו ולבו, מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב. ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר

יוסי שלום,
מענין. ויש חולקים, ועבור ההולכים בשיטת ה’תשובה מאהבה’ שהבאתי, ועוד, כתבתי מה שכתבתי, אך גם ללא ענין קדמות כל ספר הזוהר, ישנם הערות נוספות על האלהת רשב”י, ועוד דברים וכמובא בגוף המאמר, כך שבין כה ובין כה אנו נדרשים להבין, שיום זה הוא יום העבודה על היפך ממצות אנשים מלומדה ותסמונת העדר, ושצריך ללכת אחרי ה’, יראתו ואהבתו באמת, ישראל אשר בך אתפאר: פנימיות.

תודה

דוד שלום,
אתה כותב מלב רגש. אכן צריך זהירות גדולה. בכל אופן, מקובל כבר מאות שנים לשמוח ביום זה, ולא לומר תחנון כי הוא הילולא דרשב”י כאמור בחיי אדם, ועם כי צריך זהירות אבל גם לא לשלול לגמרי, והדרך שמוצעת כאן היא דרך שמקבלים את הנאמר בחיי אדם ושאר ספרים על יום זה, ומצד שני שומרים על שלימות התורה, ההלכה והיראה, מתרחקים מכל סרך ונדנוד של עבודה זרה ואביזרייהו דיליה, וגם מתחזקים בפנימיות התורה, הכוללת את כל חלק האגדתא, המוסר, הרמז והסוד, היפך מצוות אנשים מלומדה.

מה שכתבת הערה בנוגע להד קול החוזר מרשב”י שכתבתי, די בהערתך זו כדי למנוע טעות מאותו שעלול לא להבין כי כתבתי באופן מליצי לגמרי, ומסתפק אני בכך שהדבר הוער על ידך והואר על נכון.
תודה