באמת כאב. וככל שהציבור יציף יותר את הנושא הכאוב הזה, יהיה יותר טוב. כך אני מקווה ומייחל בס”ד.
בהצלחה

כול הדרישות הכספיות הללו…

אני בחורת סמינר בשידוכים, שרוצה בחור שרק לומד בס”ד אבל בשום פנים ואופן לא על חשבון אבא שלי.
אז מה, אני אקבל תלמיד חכם שילמד, אך הלימוד של אבא שלי ירד באיכות ובכמות?? מה מול מה???
זה תורה – וזה תורה!!!

אנא, עשו כול מה שאפשר כדי לכתוב על זה ולדבר ואולי זה יהיה תחילתו של שינוי לטובה בעזה”י.

כותבת בכאב,
בת בשידוכים

מרדכי שלום,
הפתיח לתגובתך הוא טוב, כי כך אכן רוצים לקרוא את דבריך, ועשית בחכמה.

ולעצם הדברים:
כל בחור דורש סכום מסוים או טווח של סכום מסוים. לא נכון מה שכתבת שלא דורשים. והמילה ‘שווער’ או לא ‘שווער’ לא מעלה כאן ולא מורידה דבר. אם הבחור דורש, ממילא זה מהשווער גם אם הבחור לא “דורש מהשווער”… ואני תמה אם אתה מ’עולם הישיבות’, שאם כן, כיצד אתה כותב את ההיפך הידוע לכל בחור ישיבה ומבוגר חרדי, אברך או אפילו עובד?

כתבת שהבחור לא דורש אלא השווער מציע 400,000 ש”ח, שזה “סכום נחמד”, אז למה לא?
תבורך התמימות ותעטוף את הרוצים בה בשמיכות של רוגע, אבל הבן, שאם זהו השוק, שכל הבחורים דורשים סכום של 400,000 או 500,000 ש”ח, זה אומר שהשווער, והיינו אבי הבת, מראש אומר לשדכן שהוא נותן סכום זה, כדי שיציעו לו הצעות לבתו. לא שיש לו את הסכומים הללו, וכל שכן אם יש לו עוד בנים ובנות כ”י, אלא שאין לו כל ברירה אחרת.

תחשוב שאתה כעת עוד יומיים רוצה להתחיל עם שידוכים לבתך (אילו היתה כעת בת 20), אין לך 400 א”ש, גם לא 300, גם לא 200 וגם לא 100. מה היית עושה? יושב עם נוות ביתך ומסכם שאתה מציע לשדכן אליו תפנה מחרתיים את הסכום הבסיסי ביותר כדי לקבל בחור סביר שנמצא בישיבה ולומד פחות או יותר. סכום זה הוא כמו 300 א”ש או יותר (לפי השוק שקבעו הבחורים בשלב זה, תשפ”ד). אתה לא תציע לשדכן [השואל אותך את שאלת המיליון – “כמה אתה נותן”] פחות מסכום זה, כי אתה לא רוצה חתן עובד או חצי פרחח וכו’, ואם אתה רוצה חתן יותר מזה, אתה תבטיח לשדכן, שתתן גם 400 או אפילו חצי מיליון ש”ח, וכי יש לך ברירה אחרת?
הבנת?! (זו שאלה רטורית)

זה לא שיש לך את הכסף. זה השוק. כלומר המאפיה. שוק אכזרי מאוד. שוק של שחיתות וסחר בבנות. כמו השם שנתנו ארגון ‘שהשמחה במעונו’ לחוברת של גדולי ישראל “נישואין או מסחרה” שצירפתי למאמר זה. ‘מסחרה’ פירושה כאן – מסחרה בבנות שרוצות להתחתן עם בחורים שדורשים כסף רב וגדול. תאוות בצע. לא שהם דורשים מהשווער ח”ו, אלא הם ‘דורשים’ סתם, ורק ממילא מדין חלות, זה חל על השווער שמשלם את זה… ויש בזה עוד פלפול ארוך של הבל, עקר ועמוק מאוד.

180 ופחות מכך, זה קשה, אבל במחשבון אצלי 500,000 פחות 180,000 זה שווה 320 א”ש. זה ההפרש. זה כמובן ‘סכום נחמד’ אבל גם משהו. ולעניינינו, מי שלא יכול לתת 180 והוא נותן, גם זה לא טוב בכלל. ותודה על ההערה הזו שחידדה את דברי. אבות! אם אין לכם 180 א”ש, ולא יהיה לכם, ואין לכם איך להחזיר את זה, אסור לכם לתת – זה מסוכן! (הייתי יכול לכתוב ש’יהיה לכם ניסים’ ו’מחתנים בניסים’ וכו’ אבל אני לא רוצה להיות צדיק על חשבונכם וחסר אחריות ואחרי זה אתם תיפלו בפח יקוש ואני ארגיש צדיק וטוב על חשבונכם ואלך לאסוף עבורכם צדקה לקרן קופת העיר, אלא אני מתריע לכם מה שכתבו ואמרו גדולי ישראל: אם אין, אז אסור להבטיח, זה כמו אכילת חזיר – הרב שטיינמן).

בסוף דבריך החלטת שרובם מסתדרים עם הסכומים ההזויים הללו. דברים אלו עומדים בניגוד למה שידוע לכל, ולמה שכל גדולי ישראל כותבים כבר שנים רבות במכתביהם [ואין מי ששומע להם, לצערנו]. אני לא רוצה לחלוק עליהם. ובכלל, בשביל מה לחלוק על המציאות הידוע לכל חרדי מצוי?

ואני מעתיק לכאן שוב, למי שלא ראה כבר למעלה, את דבריהם:
“עול הוצאות הדיור ושאר צרכי הנישואין כבד מנשוא. ההורים עם כל רצונם הטוב אינם יכולים לשאת בעול הכבד. לצערנו הדברים מגיעים קרוב לפקוח נפש, ולעתים לכדי פקוח נפש ממש. כל המתבונן בדברים חרד מלראות עד היכן הדברים מגיעים”.
‘מסתדרים’ או ‘פיקוח נפש ממש’? – תחליט לבד.

כתבת: “לדעתי קצת מוגזם לומר שהשיח בישיבות הוא שהבחורים ‘דורשים’. זה אולי קיים, אבל זה ודאי לא הטון”. על זה אני יכול רק לומר פסוק אחד: “מדבר שקר תרחק” כל שכן שיש כאן טון של שקר תרתי משמע.

מברך אותך, שתשכיל לחתן את ילדיך בס”ד בצורה נכונה בבוא העת ולא יהיה לך עגמת נפש כפי שיש לרבים מן המחתנים היום המבטיחים בלית ברירה סכומים דמוניים, כי זה שוק השידוכים האכזרי, ובתוך עמי אנכי יושבת, רואה, שומע ויודע מקרוב.

וראה עוד בזה כאן, וכאן

בהצלחה!