ר’ ישראל שלום, מה שהבנתי מדבריך זה, שמלבד שתי הבעיות שציינתי המתקיימים כאשר איננו מחנכים את החניך במעגל בחירתו אלא “מחנכים” (מאלפים) אותו במעגל בחירה שאיננו שלו ובו אין לו בחירה – שישנה בעיה נוספת, שאיננה קשורה למעגלי הבחירה אלא במרחב החינוכי כשלעצמו, והיא, הצורך בכך שהמחנך יבחין במצב של ‘ושוב’ אצל החניך, של ‘ימי השנאה’, ושם ייצור לו רצון מתחדש שממנו הוא יתקדם הלאה.
זו נקודה חשובה ומעניינת. ברשותך אני מציין זאת במאמר שברשימות תורניות.
אני גם מסכים עם מה שכתבת, שאין להצעיד את החניך על ידי דרישות, אלא ליצור אצלו רצון. זה ברור וזהו ‘והעמידו תלמידים הרבה’. דרישות סתם לא מעמידות תלמיד על רגליו. אבל אני מסופק במה שכתבת “והוא כבר יידע את אשר לפניו”, האם אכן החניך יודע תמיד את אשר לפניו. לדעתי זה תלוי גיל, אופי, חכמה וכו’. וצריך מידת איזון נכונה מתי להתערב יותר, מתי פחות ובאיזו מידה וכו’. בכל אופן, יש”כ על ההערה החשובה.

לענ”ד תפקידו של המחנך אינו להצעיד את החניך על ידי דרישות כאלו ואחרות, תפקידו הוא ליצור רצון אצל החניך להתקדם, והוא כבר יידע את אשר לפניו.
כל בן אדם בעולם אינו מעוניין לדרוך במקום, תפקידנו בעיקר הוא לתת לו את האופק ואת המרחב, ואת האמונה שהוא יכול להתקדם מחד, ואת אי הרצון לשקוע באי התקדמותו מאידך (-במקרים יותר חריפים).