שלום דוד ושבוע טוב,

לפי הרמב”ן, שהוא מקובל אלוהי (י’ ספירות), ‘שכינה’ היא אמנם האל בעצמו אך ביטוי והופעה שלו עבור עולמנו הנברא.

(ואגב אעיר כאן, שע”ס דא”ק [או דאצילות] הם הופעה וגילוי ולא האצלה ממש, כדבר המשתלשל מדבר ח”ו, כלומר שהספירות משתלשלות מה’, אלא הם ביטוי מופע וגילוי [שהם משלים להגיע לתפיסות מרובדות של השגת התארים הנבדלים רוחניים החיוביים שלו ית’, כמו שכותב ר”מ גבאי ב’עבודת הקודש’ ע”פ רח”ק ב’אור השם’], כמו שכותב ומזהיר על כך הרמ”ק, הגר”א ורמח”ל, וכל שכן שהספירות הם אינם נבראות ח”ו! בשום צורה, מצב או זמן, כפי שחושב בימינו אחד, וגם מדפיס זאת בספריו. ולפי דבריו אלו, מתפללים המקובלים ל”ע לנשמת ז”א הנברא רח”ל, שזו בודאי עבודה זרה באמת, לא של הגשמה שבזה יש לנו מחלוקת הרמב”ם והראב”ד האם הוא מין, אלא עבודה זרה של שְׁנִיוּת, שעל כך לכו”ע זו מינות כהנצרות ל”ע, וכפי שהסכימו לזה כל גדולי המקובלים ראשונים ואחרונים, שהע”ס דאצילות [וכ”ש דא”ק] הם נאצלות במובן דלעיל, ובשום אופן לא נבראות! ואכמ”ל ולהביאם כעת, ועוד חזול”מ בס”ד במקום אחר, וראה על כך עוד גם במאמר בלתי להויה לבדו).

לפי הרמב”ם, שהוא בעל סוד אלוהי (י’ שְׂכָלִים), זו צורה של דבקות, על ידי מלאך השכינה עימה מתאפשר לאדם לדבוק עד לאל ב”ה.

לפעמים, אומר הרמב”ם, השכינה “מאותתת” (או אפשר – “משדרת”) לאדם שהיא נוכחת כאן במקום זה, למשל במשכן (כמו – וכבוד ה’ מלא את המשכן), באופן מטאפיזי רוחני כהשגה שכלית רוחנית דקה, על ידי כך שה’ בורא אור נברא פיסי הנראה במראה העיניים או לחילופין במראה של אור נברא בחיזיון או חלום נבואי כמו ומעין מחזה מדיטטיבי.

לפעמים, אומר הרמב”ם, שכינה היא ביטוי לאל עצמו (כשיטת הרמב”ן) והדבר, אומר הרמב”ם, תלוי כל מקום לגופו, לפרשו כפי דעת המפרשים המוסמכים.

ומוסיף הרמב”ם, שלפעמים שכינה היא ביטוי להשגחה, כי ההשגחה (השגחה פרטית מיוחדת – עיי’ בספרי ‘אור ההשגחה’ בבלוג זה) היא לפי רמת הדבקות, שלפי הרמב”ם יסודה בהכרה ובשכל וסופה אהבה עליונה, ולפי ר’ חסדאי קרשקש, רבו של בעל ספר העיקרים, באהבה, אהבת ה’, בהרגש הדתי הטבעי והפשוט (ללא קשר למילים דתי/חרדי וכו’) של היהודי.

ה’נודע ביהודה’ כותב בשו”ת או”ח תניינא שלו, סימן ק”ז, ששכינה משמעותה – השגחה, כפי הרמב”ם לעיל, אך מוסיף, ולזה לא שמו לב רבים, שהשגחה זו היא ממשית אונטית (יישית, מציאותית), כאור שופע מאיר ונמשך, ולדעתי – בזה הוא כרמח”ל, עיין לו בריש מאמר הויכוח לרמח”ל.

ויש בזה מה להאריך עוד, אך כתבתי בדרך קצרה.