יעקב שלום,
יש”כ על ההערות. ובאמת אין מה להקשות על עני בדעת כמוני, אבל בכל אופן כיוון ששאלת אני מוכרח להשיב ואקוה שדברי יוסיפו.
אבוא לפי סדר שאלותיך:

א. ה’ עושה רק טוב, וגם הטוב הנסתר, שלנגד עינינו הוא נראה כרע, באמת בשורשו הוא טוב, אבל כיון שלעינינו הוא רע, ואנו מייחלים לטוב הנגלה והנראה לעינינו עין בעין לכן אנו בוטחים בו ית’ שיביא עלינו את הטוב הזה הנגלה ואף מתפללים על כך וזהו הבטחון הראשון והבסיסי שהכל זה לטובה ואין ממנו ית’ אלא רק טוב כי הוא הטוב השלם האבסולוטי (המוחלט – בלשון רמח”ל), וכשאדם יודע זאת הדבר נותן לו כח בשל הידיעה הזו ויש בכוחו גם לבקש שהטוב לא יהיה רק זה הנסתר אלא גם הטוב הנגלה והנראה ואפשרות ההצלה בלשון החזון איש.

ולמרות שזה טוב נסתר אבל זה סבל, למשל אדם חולה או אדם שנמצא בבית האסורים או שעבר תאונת דרכים ל”ע וכיוצא בזה, ואפילו אם הוא חולה וכדומה אבל הוא יודע שזה טוב ויש לו בטחון בה’ שהוא עושה לו הכל והכל זה לטובה כי ממנו ית’ לא יצא הרע, ועם זאת ה’ נתן רשות לאדם לבקש את הטוב הנגלה והנראה שיבריא ויצא מבית האסורים ויחלים מהתאונה והטראומה וכו’.

ב. השמטת את תחילת הלשון של החזון איש: “כי על הבוטח שורה רוח קודש ומתלווה עמו רוח עוז המבשרו כי אמנם יעזרהו ה’ “. כלומר זו דרגה של רוח הקודש וכעין נבואה, ובזה יתפרש מאמר הלל בברכות שאמר – מובטח אני שאין זה מתוך ביתי, כלומר – רוח הקודש בישרה לו.

ג. הארכתי על זה בספרי אור ההשגחה והיוצא מהדברים הוא שאין דבר היוצא מהשגחתו ית’, וכל האומר לא כן אין לו חלק בתורת משה רבינו כפי שכותב הרמב”ן על פי הרמב”ם במורה, אלא שמי שהוא רשע ה’ מענישו והעונש הוא שה’ שם אותו ביד המקרה כלומר מסתיר את פניו ממנו אבל ההסתרה היא בהשגחה פרטית. ראה בספרי שם. ופשוט מדברי החזון איש כן כמבואר בכל ספרו אמונה ובטחון, בייחוד בפרק א.

יש”כ על הערותיך החשובות ובזכות זה זכינו לבירור הדברים ביתר שאת.