על שמחת חג הסוכות נאמר בתורה:
שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה’ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ כִּי יְבָרֶכְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ.
(דברים טז, טו)
‘אך’ משמעו ‘רק’. בסוכות יש להיות רק בשמחה!
השמחה בלב האדם משמחת חג הסוכות
אבל האם אכן אדם יכול להיות במשך שבוע ימים רק בשמחה? הרי מלבד זאת שהשמחה איננה מוזמנת מעצמה ואי אפשר לחייב להיות ברגש של שמחה אם אדם איננו שמח, בנוסף – גם ריקוד ושמחה ושירה כל הזמן במשך שבוע ימים הם מעייפים מאוד ומתישים.
האם התורה מצווה אותנו על דבר בלתי אפשרי לביצוע? כמובן שלא.
אמנם, די ברור שריקוד ושירה הם אינם השמחה בעצמה אלא הם רק ביטוי לשמחה וסימן לה. השמחה בעצמה נמצאת היא בלב האדם פנימה.
אם נדע ממה נובעת השמחה, נדע גם כיצד להביאה אל ליבנו ולעורר את עצמנו לשמחה עד כדי מצב, שהשמחה גם תגיע לביטוייה החיצוני – ריקוד ושירה לה’, כמו שכותב רבי יהודה הלוי:
ואם הגיעה עליצותך עד כדי שתזמר ותרקוד מתוך שמחתך בתורה דווקא, אזי אותה זמרה ואותו ריקוד הם עבודת ה’ וקשר בינך ובין הדבר האלוהי.
(כוזרי ב, נ מהדורת שוורץ)
שלימות השמחה
השמחה נולדת בלב האדם כאשר הוא חש בתחושת שלימות. שלימות והרמוניה פנימית הם היוצרים את השמחה.
שלימות? וכי יש שלמות בעולם הזה, כאן, הגשמי? הרי אדם שלם כבר לא נמצא כאן, הוא כבר שלם ומקומו בגן עדן. כאן בארץ יש רק אנשים משתלמים, אנשים ההולכים וצועדים בדרכי השלמות, אך הם אינם מושלמים.
אכן כן. הענין כאן הוא לא שלמות אובייקטיבית של האדם אלא תחושת שלמות סובייקטיבית.
כשהאדם חווה שלמות, הוא בשמחה וזאת אף על פי שהוא איננו אדם שלם ומושלם. אם כן, החוויה של השלמות מולידה את השמחה. אך מהי השלמות?
השלמות היא כלל, וכלל זה עשוי מפרטים, מפרטי שלמויות, שלמות אחר שלמות, שלמות ועוד שלמות.
כאשר אדם משפר את התנהגותו כלפי הסובבים אותו, כאשר אדם מפתח עוד קצת את אישיותו, כאשר אדם מחזק בעצמו מידה טובה נוספת, כאשר אדם מתפלל לפני ה’ תפלה הפותחת בפניו אפיקים חדשים של מערכת יחסים עם ה’ ית’, כאשר אדם מסיים לברר עוד סוגייה בהלכה או במחשבה (אגדה) וכן בשאר מצוות שבין אדם לחברו ולמקום – כל אלו הם שלמויות רבות, פרטים.
מכל הפרטים הללו, שבהם ומהם האדם מתקדם ומתעלה ונעשה טוב יותר, שמח יותר, רענן יותר ודבק יותר בה’, נעשים פרטי שלמויות רבים. ומכל פרטי השלמויות הללו נעשה כלל אחד גדול של שלמות, בנקודת זמן על רצף חיי האדם, ובכל נקודת זמן כזו של הגעה לשלמות יחסית לשלמות אליה הגיע האדם עד כה, מתמלא ליבו בחוויה של שלמות, בהרגשה טובה של הרמוניה פנימית, ולקול צלילי הרמוניה שלמותית זו, עולה השמחה וממלאת את כל גידי נפשו ועורקי נשמתו עד שהיא פורצת לה כמעיין מים חיים, עולה על גדותיה והוא יוצא בריקוד שמח.
שמחת חג הסוכות
השמחה עליה התחייבנו בסוכות, היא שמחה של שלמות.
על האדם החובה והמצוה למלאות את סדר יומו בהתפתחות אישית רוחנית בכל המדדים, כזו שתביא אותו עד לכדי תחושת שלמות שתביא אותו בתורה לשמחה עד כדי ריקוד. וזו עבודה שלמה.
זוהי הנקודה סביבה סובב כל ציר ענין חג הסוכות – זמן שמחתנו: השמחה.
חג הסוכות הוא הכור הגרעיני של השמחה המייצר חשמל ואנרגיה של שמחה למשך כל השנה.
עבודת חג הסוכות בו האדם למד כנ”ל להביא את עצמו לידי שמחה על ידי תחושת שלמות פנימית שנוצרת מפרטי שלמויות עליהם הוא עובד, היא עבודה מדריכה, שממנה האדם למד כיצד להביא את עצמו לידי שמחה גם בשאר ימות השנה.
הכור הגרעיני של השמחה
סוכות הוא הכור הגרעיני של השמחה, בו על ידי התלמדות והתאמנות אנו למדים כיצד מגיעים לידי שמחה, כך שחשמל ואנרגיית השמחה שיוצר בכור גרעיני זה יאיר לנו את מחשכי החיים של כל השנה באור שמחה של מצוה.
שמחת חג הסוכות: “ושמחת בחגך – והיית אך שמח”!
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇
אשר שלום, נהנתי מהמאמר.
אני חושב שאפשר להוסיף עוד בעניין, שחג הסוכות בא אחרי עבודת הימים הנוראים, ימים של כפרת עוונות, ימים של קרבה לקב”ה, אני לדודי ודודי לי, זמן של סיום לימוד התורה, וכל זה נותן לנו תחושת שלמות פנימית, אתה בחרתנו מכל העמים, זה נותן לנו את תחושת השמחה של חג הסוכות, להמשיך איתה לכל השנה.
יש”כ, דברים נכוחים המתווספים למה שכתבתי במאמר, וזה עצמו יוצר שלמות.