כשהגוף מרגיש – שיחה פנימית לבן ישיבה

מה קורה כשבן ישיבה מרגיש פתאום בגוף משהו לא צפוי – דווקא מתוך לימוד גמרא מעמיק, תפילה נרגשת או כל מצוה אחרת, או רגע של קשר לבבי עם חבר?

האם הגוף מקלקל את הרוח? האם ההתעוררות היא חטא?
או שאולי… יש כאן קריאה פנימית עדינה, לבירור עמוק יותר?

במאמר הבא תמצא תהליך פשוט, רגיש, צנוע ועמוק – שיעזור לך לזהות, לקבל, ולכוון את מה שאתה מרגיש.
מבלי להיבהל. מבלי לברוח. מתוך חיבור לעצמך – ומתוך שאיפה לקרבה אל ה'.

בנוסף על כך וכהשלמה למאמר זה מומלץ לקרוא גם את המאמר קדושת הבחורים

הקדמה

לפעמים דווקא ברגעים הכי גבוהים – לימוד גמרא בעיון, הנחת תפילין או כל מצוה אחרת מתוך דיוק ואהבה, תפילה שמגיעה ממעמקים, או קשר לבבי עם חבר קרוב –
דווקא שם הגוף מגיב. לפעמים בעוצמה. ולפעמים באופן שמבלבל.

התגובה הזו, שכמהים לטהר ולכוון אותה – אינה חטא.
זו תגובה של חיים.
או בלשון חז"ל:
"והנה טוב מאוד – זה יצר הרע."

מה שהקב"ה נתן – הוא טוב מאוד. והטוב הזה פעמים שהוא דורש עיבוד, בירור, והכוונה.
בתוך הגוף שוכן כוח חיים. לפעמים הוא מתעורר מתוך שמחה, התרגשות, עומק – והוא מבקש הכרה.
אם נדע להקשיב לו בעדינות, לדבר איתו, ולכוון אותו – הוא לא יפיל אותנו. הוא ירים אותנו.

כאן מובא מדריך עדין, שנכתב מתוך הקשבה לנפש של בני ישיבה.
אפשר לקרוא אותו לבד, להעביר אותו הלאה, או פשוט לשמור לעת הצורך.

📘  מדריך מעשי: שיחה עם הגוף

שלב 1 – לזהות

עצור. נשום.
שים לב: מה עובר עליי עכשיו?
תן שם לחוויה:

–  התרגשות
–  מתח
–  דריכות
–  חוויה רוחנית עמוקה
–  יראה
–  כמיהה
–  קשר עמוק עם חבר
–  תחושת רצון להיות נאהב, מובן, מוחזק
–  סערת חיים שמבקשת פורקן

מה שמקבל שם – מתמתן.
שם = הכרה = שליטה רכה.

שלב 2 – לפנות אל הגוף מתוך חמלה

אמור בשקט לעצמך:

"גוף שלי, אני רואה שאתה מגיב. זה טבעי."
"אתה מתרגש, אולי לא מבין. אני כאן."
"תודה שאתה מזכיר לי שיש בי חיים."
"אני מבין שאתה זקוק למילה – כי מילה (הברית) צריכה מילה (דיבור)."
"אני לא בורח ממך, אבל גם לא מוּבל על ידך. אני מוביל."

זה רגע של חמלה עצמית – לא של מלחמה.

שלב 3 – נשימה מחברת

עצום עיניים.
נשום שלוש נשימות עמוקות דרך האף. ובכל נשיפה דרך הפה – הרפה עוד קצת מתח.

דמיין שקט. הגוף נרגע.
אתה חוזר לעצמך.

שלב 4 – המשך מתוך ריכוז רגוע

אם חזרת לאיזון – המשך בלימוד, בתפילה, במה שהיית, מתוך שקט.
אם לא – קום, טייל שתי דקות, שטוף פנים במים קרים. וחזור בנחת.

אתה לא בורח – אתה מכוון. מנהיג.

שלב 5 – תפילה

כשהלב פועם והאנרגיה גואה – זו העת לדבר עם הקב"ה.

שא תפילה חרישית:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, בּוֹרֵא עוֹלָם, ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי,
שֶׁרֶגֶשׁ הַחַיִּים הַפּוֹעֵם בִּי כָּעֵת בְּעָצְמָה – יִתְעַדֵּן, יִטָּהֵר, וְיוֹבִיל אוֹתִי לְקִרְבָה אֶל עַצְמִי וְקִרְבָה אֵלֶיךָ – בְּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה.

💡 זכור:

זו תגובה טבעית ונורמלית של גוף חי ונפש עמוקה.
אתה לא חלש, לא מקולקל. אתה פשוט אדם אמיתי.
וכשאתה מדבר עם גופך, נושם, מתפלל – אתה מחזיר לעצמך את השליטה.
וכשאתה מתפלל – אתה מחבר את הגוף לשורש נשמתך.
קודש קודשים.

בנימה אישית:

אני כותב את הדברים האלה לא כמישהו שמביט מבחוץ, אלא כמי שמלווה מבפנים.
כבן תורה, כאדם רגיש בעצמו, וכמטפל – אני פוגש שוב ושוב בני ישיבה שמתמודדים עם סערות עדינות, שלפעמים לא מדברים עליהן.
והדבר הזה עצמו – השתיקה, הבלבול, התחושה שאי־אפשר לשתף –
היא שמובילה לעיתים לנפילות או להתמודדות מיותרת לגמרי.

המדריך הזה נכתב כדי שיהיה לך מענה.
שתדע: אתה לא לבד. אתה לא רחוק. אתה עמוק, וכמה לרוחניות וקדושה.

שנזכה שגופנו לא יסתיר את נשמתנו –
אלא יהיה לה משכן של כבוד ה',
וכבוד ה' עליך יזרח.

בהצלחה ובאהבה רבה!