מאמר זה הוא שו”ת על ידיעה בחירה וגזירת השם ב”ה
שאלה שנשאלתי היום מידידי דוד פ.
שאלה:
שמעתי בשבת מיהודי ת”ח בעניין זה
שלמשל אדם יכול להרוג מישהו ולעשות זאת מבחירה חופשית שלו וה’ לא גזר שההוא ייהרג
ובתחילה אמרתי לו לבטח אתם מתכוונים דווקא על רשעים והבנתי ממנו שלאו דווקא
והקפנוהו בחבילי קושיות, וללא תשובה
לי אישית ברור שהכל נגזר מה’ יתברך אלא שאין קשר כלל בין זה לבין בחירה מוחלטת שיש לאדם
ויותר מדוייק, האדם בוחר מה לעשות אבל לא בידיו מה ייעשה בפועל
ואיך ה’ עושה זאת לא חסר לו דרכים שתקרה התוצאה כפי שהוא מנהיג אבל אין סתירה לבחירת האדם
וגם המעשה עצמו באותו רגע הקב”ה נותן לו כח לעשות זאת אבל בסוף קורה מה שה’ מחליט
[אמנם ראיתי ברמב”ם בהקדמה למסכת אבות כדבריו ויתירה מכך כתוב שם שרצון ה’ היה בבריאת העולם ואין רצונו מתחדש אלא קבע טבעו של עולם כך לפום ריהטא הבנתי]
ורציתי לבקש ממכם מקורות מרבותינו לנושא זה
תודה רבה
דוד
– – –
תשובה:
מורנו בזה הוא רבינו הרמב”ם.
ישנם כמה מערכות בהתייחסות ה’ ב”ה אלינו: מערכת הידיעה, מערכת ההשגחה, מערכת הגזירה ומערכת שכר ועונש.
לאדם יש בחירה – וזו המערכת שלו. בכל מצב. תמיד.
הרמב”ם כותב, שאילו היה ה’ גוזר דבר מה על האדם – זהו ביטול הבחירה של האדם. לכן, אומר הרמב”ם, ה’ לא גוזר דבר על האדם, מה יהיו תנועותיו ומה יהיה מנוחותיו.
אילו ה’ היה גוזר על האדם שיניע את ידו לכיס חבירו ויכייס אותו, וגזר עליו לעשות תנועה זו, או תנועות אחרות של עבירה, אי אפשר לדון אדם זה ולתת לו עונש על מעשיו היות ולא הוא עשה אלא ה’ עשה, והאדם הוא רק בובת מריונטה, שהרי אין לו כל שליטה על מעשיו, רק הרגשה שהוא שולט כביכול אבל בשכל הוא יודע שהכל ניגזר מלמעלה, גם שהוא יעשה תנועה זו של עבירה.
אדם שבא ל”ע על אשה באיסור – תנועה זו של עבירה זו, אם היא נגזרה, אומר הרמב”ם, האדם לא ייענש עליה, היות וה’ כפה עליו לעשות עבירת ג”ע, ולא האדם עשה.
אם אדם לא הניח תפילין. לא קם ועשה אלא נח ממעשה, אילו ה’ היה גוזר על מנוחה זו, אי אפשר לומר על האדם שהוא ‘קרקפתא דלא מנח תפילין’ ויענש על כך, כי מנוחה זו נגזרה עליו מלמעלה.
מסקנה, אומר הרמב”ם – ה’ לא גוזר על המנוחות והתנועות של האדם כלום, אלא האדם חופשי לגמרי בכל תנועותיו ובכל מנוחותיו, וכל מה שהוא פועל ועושה או נח – הכל הוא בבחירה חופשית ומוחלטת. ולזה הרמב”ם קורה מקרה מוחלט. כלומר, לא בגזירת שמים כלל.
כיון שהאדם עושה את כל מנוחותיו ותנועותיו במקרה מוחלט – היינו בבחירה חופשית מוחלטת, כל תנועה של עבירה וכל מנוחה של עבירה – הוא יענש. ולאידך גיסא, כל תנועה של מצוה וכל מנוחה של מצוה – הוא ישכר (יקבל שכר).
כל זה ביחס שבין מערכת הבחירה של האדם למערכת הגזירה של ה’ ב”ה, אבל בין מערכת הידיעה, היינו ידיעת ה’ את כל מה שיהיה, ובין מערכת הבחירה של האדם – אין כל סתירה.
יכול להיות שה’ יודע שהאדם יעשה עבירה, אבל הבחירה נותרת ביד האדם, היות וה’ לא גזר על כך אלא רק יודע שהאדם יעשה כן.
הגם שה’ ב”ה יודע כל מה שהיה הוה ויהיה לנצח, אין זה סותר את הבחירה של האדם, היות וידיעת ה’ וידיעתנו הוא שם רב-משמעי (שם משותף) לא יותר מכך. לאמור, ידיעת ה’ היא יותר מידיעת האדם ביחס שאי אפשר לנו לשערו. ידיעה נבדלת, עליונה.
זו דעת רבינו הרמב”ם.
אני מקוה שעניתי על שאלתך.
יש”כ
אשר
המשך השאלות, התגובות והתשובות של מאמר זה כאן למטה במדור ‘תגובות’
בנושאי השגחה פרטית והשגחה כללית לחץ כאן
לכבוד רבי אשר שליט”א
אם אדם או חיה יכולים לפגוע באחר ללא גזירת שמיים
לפי זה יוצא :
א ‘,שהאדם זרוק ואף אחד לא שומר עליו כי יש בחירה חופשית לפגוע בו והרי “הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא”
ב’, נעקרה מדת הבטחון כי על מה יבטח? הרי לפי”ז גורלו ח”ו לא מסור בידי ה’ [על שני ראיות אלו לא יעזור לומר שאח”כ ה’ יפצה אותו]
ג’ שומר ה’ את כל אוהביו הכיצד? וקרוי גם שומר ישראל וכי תעלה על דעתך רק שמירה עקיפה מאוד שלא יבוא מזיק
הרי לנו למשל צווארו של משה נעשה שיש ?
דהמע”ה אמר בחרבי לא אבטח וקשתי לא תושיעני ולמה? כיו”ב ויירא יעקב מאוד וייצר לו שלא יהרוג ושלא ייהרג
ומסקינן שמא יגרום החטא
למה פחד הרי ידע שביכולתו להרוג ?
ד’ בגמרא מו”ק י”ח “אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר. … ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! – אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. – אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך – לא אזלא מינך, ואי לא – כפרת בה’. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?”.משמע שהכל נגזר והקידום הוא רק ברחמים
ה’ ובחולין דף ז’ ואמר ר’ חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא א”כ מכריזין עליו מלמעלה שנאמר (תהלים לז, כג) מה’ מצעדי גבר כוננו (משלי כ, כד) ואדם מה יבין דרכו.אם על פציעה באצבע מכריזין
וודאי שמכריזין שייהרג וכמבואר בפירוש בסוכה נ”ג אמר רבי יוחנן רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה הרי שנגזר שייהרג אלא שעדיין יש בחירה להורג
ו’ – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים: איני יודע אם לשון זו מהרמב”ם אבל כך כתוב שם
ז’ וגם ומי בחיה קשה לפי שבפסוק כתוב “ומיד כל חיה אדרשנו” א”כ אם ה’ דורש ממנה דם האדם הרי שאת זה היא מבינה שזה רע ובידה להימנע וא”כ מה המשמעות של הגזירה ומי בחיה?
[ואין לפרש שהחיה תהרג כמו בשור הנרבע שנצטוינו לסוקלה משום כבוד האדם]שלא כן אמר הכתוב אלא מיד כל חיה אדרשנו [דבר זה אמנם איננו מקובל אבל זה פסוק מפורש וגם יש לי הרבה ראיות מציאותיות שיש להם בחירה מסוימת]
ח’ ובתענית דף י”ח :”כשבקש טוריינוס להרוג את לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם – יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו, וראויין היו ליעשות להם נס, ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. ואותו רשע הדיוט הוא, ואינו ראוי לעשות נס על ידו. ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו וכו'”
הרי שהבינו שזו גזירה שייהרגו והרבה הורגים יש לו למקום
ובשמואל ב’ ט”ז כתוב בערך כך ויאמר המלך מה לי ולכם בני צריה כי יקלל וכי ה’ אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן וזו ראיה מפורשת במקרא שאלוקים אמר לו קלל
בגוף העניין אינני רואה כלל קשר בין בחירת האדם לתוצאה
אדם יכול לסחוט את ההדק ויהיה מעצור בנשק ולעומת זאת אדם יכול להיות נהג הכי זהיר בעולם ומאן דהו שזינק לכביש המהיר נהרג [שבכה”ג דלא שכיחי אינשי אנוס הוא ופטור לגמרי] יוצא שהתוצאה מונהגת מלמעלה
אלא ששכר ועונש הם על בחירתו הטובה או הרעה ולא על התוצאה [ואין זה עניין לנאנס ולא עשה ששם מדובר על עונש על מחשבה ללא עשיה וכאן מדובר שעשה אלא שלא הצליח]
בברכה ושבת שלום
דוד
שלום לידידי,
שאלת 8 שאלות ראויות, אך אני מעדיף, לפחות כעת יום שישי, להעלות את שאלתך ואת תשובתי להם באופן שתשובתי לא תהיה ממוקדת בכל שאלה בנפרד אלא אני מעתיק לך מספרי ‘אור ההשגחה’ במקום בו דנתי בנושא, ואם תראה לנכון אחר כך, שאשיב בפירוט, אשיב בס”ד.
בכל אופן הכלל שהוא נר לרגלי, שאני מתבסס בדברים אלו על שקדמוני מהראשונים, גדולי עולם שחקרו בנושאים אלו, ובדרך שהם סללו, במיוחד הרמב”ם והגר”א, אני צועד, ואם יש על דרך זו קושיות, אני לא סר מהדרך שהתוו לנו, אלא מיישב הקושיות ומפרש את המקורות שהובאו בקושיות ומיישב אותם בכך, כי כפי שלימדנו ר’ חיים מבריסק, מקושיות לא מתים אלא מבלבול וחוסר דרך והבנת צורתא דשמעתתא, אבל לאחר שצורת הסוגיה והבנתה נהירה, לא נסור מן הדרך שהותוותה על פי גדולי עולם. וגם דבר זה עצמו למדתי מהרמב”ם.
להלן העתק מתוך ספרי ‘אור ההשגחה’ אות ק”א ב’ביאורים והרחבות’, ואשמח לתגובתך, ושוב אם יש צורך, אשיב במפורט לכל שאלה, אי”ה:
לאדם יש בחירה מוחלטת לעשות טוב או רע, וה’ לא גוזר על האדם מה יהיו מעשיו אם טובים או רעים, ולכן יש לאדם שכר ועונש על פי בחירתו ומעשיו, וזהו יסוד ועיקר כל התורה ומוסכם על כל רבותינו (רס”ג, אמונות ודעות, ד, ד; ראב”ד הראשון, האמונה הרמה, מאמר שני, עיקר ו, פרק ב; רמב”ם, שמונה פרקים פרק ח, הלכות תשובה ה, ד, מורה נבוכים ב, מח, מורה נבוכים ג, יז, העיקר הי’ והעיקר הי”א מי”ג עיקרי אמונה להרמב”ם בהקדמתו לפרק חלק בסנהדרין; ריה”ל, כוזרי ה, כ; אבן עזרא, שמות כג, כו; רמב”ן בראשית ב, ט; ר”י עראמה, עקידת יצחק, שער ח; ר”י אלבו, ספר העיקרים ד, ה; רמ”ק, אלימה, מעין א, עין כל הארץ, תמר א, פרק ז; האריז”ל, ספר ארבע מאות שקל כסף, במכתבו לר’ אברהם מונסון (אב”ד מצרים, תלמיד הרח”ו, וראה ‘מן הגנזים’, מכון אהבת שלום, חלק ו עמ’ מא-מב, סה), דף רפא [ומדבריו שם עולה יותר, שידיעת ה’ – כביכול – תלויה בבחירת האדם, עיי”ש]; הגר”א בפי’ לישעיהו ו, ג, למשלי יב, ב ולמשלי יד, א; רמח”ל, דעת תבונות, סי’ קנח; ריא”ח, פתחי שערים, נתיב עיגולים ויושר, פתח ג. [ועל מש”כ א’ בעלונו למעט הבחירה או לבטלה בכלל (determinism) כי מעשי האדם אינם שום וכלום וכו’ ותולה עצמו באילן גדול האריז”ל ללא ציון מקור, היפך דברי האריז”ל במכתבו הנ”ל – עי’ משלי פ”ה]).
וכשברח דוד משאוּל ורצה להיכנס לעיר קעילה שאל את ה’ “היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אֲנָשַׁי ביד שאול?” נענה על כך: “ויאמר ה’, יסגירו” ואחר כך מעיד הכתוב, שבני קעילה לא הסגירוהו (ראה שמואל א כג, י-יג), וכותב על כך הראב”ד הראשון (האמונה הרמה ב, ו, ב) שתשובת ה’ לדוד ‘יסגירו’ איננה גזירה, היות והדבר הרי נתון לבחירתם של אנשי קעילה האם להסגירו או לא, אלא היא רק נתינת אפשרות האומרת לדוד שעליו לבצע השתדלות שהם לא יסגירוהו, מה שלבסוף אכן אירע והוא ניצל משאוּל (וכ”כ מדיליה רבי זרחיה סלדין, תלמיד ר’ חסדאי קרשקש [תלמיד הר”ן, ורבו של הנימוקי יוסף], דרשות ר’ זרחיה הלוי סלדין, מהדו’ תשע”ב, עמ’ 95).
לכן כותב הראב”ד שם להעיר: “אחר שהבחירה היא אשר יעיד עליה השכל (החכמה), והכתוב (תורה שבכתב), והקבלה (תורה שבעל פה) גם כן, והוא אשר עליה בא הצווי אל האומה, ועליה יצאה השבועה מן האל ית’ באמרו ‘חי אני נאם ה’ אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשובו מדרכו וחיה’ (יחזקאל לג, יא), אלה פסוקים הם אשר ראוי להאמינם כפשטם, ולא יקפוץ לבוא עליהם בפירוש (לתת להם פירוש שונה מפשוטו), ו(אילו את) הפסוקים הסותרים להם, ראוי שיפורשו (צריך לפרשם שלא כפשוטם, ויוצאו מפשוטם), כי האמת לא תהיה קצוות (לא יתכן לאחוז את החבל משני הקצוות כי האמת אחת היא)”.
אם כן, כאשר שמעון מזיק לראובן אין זו גזירה שנגזרה על שמעון וראובן, שהרי ה’ לא גזר על שמעון להזיקו. והשאלה היא, כיצד נעשה דבר שהוא בלתי גזירת ה’? ואם נאמר שה’ כן גזר זאת על ראובן ועל שמעון, הרי בכך ניטלה הבחירה משמעון וזה דבר הסותר את עמוד הבחירה ומבטל את אמונת שכר ועונש?
הרבה נכתב על כך וצריך לקצר. יש מערכה של ראשונים ואחרונים הכותבים כי בעל בחירה לא יכול להזיק אילולי שנגזר על הניזוק להינזק ממנו (מהם, החובות הלבבות, שער הבטחון, ג) ואם שמעון הזיק את ראובן, הוא מכיוון שנגזר על שמעון להזיקו בגלל חטאת ראובן, ותקרא להלן דעה א’. וכנגדם יש מערכה של ראשונים ואחרונים הכותבים, שה’ לא גוזר על בעל בחירה, ואפשר הדבר שבעל בבחירה מזיק לחבירו אפילו שלא נגזר על כך משמים (מהם, רבנו חננאל, חגיגה ה, א “ופתרון יש” וכו’), ותקרא להלן דעה ב’, ודברי ה’אור החיים’ (בראשית לז, כא) בזה מפורסמים למדי.
יש שהציגו את שתי הדעות הללו כביכול הן סותרות – וזה אי אפשר כלל. לפי דעה א’ נמצא, שיש כאן ביטול הבחירה של שמעון, וביטול הבחירה הוא ביטול שכר ועונש וביטול התורה. ולפי דעה ב’ נמצא שיש מציאות הנוגדת את רצון ה’. או בלשון אחר, מציאות שהיא מחוץ לאין סוף, וזה גם כן אי אפשר לומר כלל.
ועל כרחך שיש כאן מַהֲלַךְ. ומהלך זה מבואר, בחסד ה’, בדברי הגר”א. על הפסוק “ברעב פדך ממוות, ובמלחמה מידי חרב” (איוב ה, כ, והוא מכת”י רבי אברהם כפי ששמע מאביו הגר”א בעת למדו ספר איוב, ראה ‘תורת הגר”א’, קמינצקי, עמ’ שנ”ו, ועל בנו זה כותב אביו שהוא “עטרת ראש” [עליות אליהו, קז]) כותב הגר”א: רעב ומלחמה, ב’ מיני פורעניות, בידי שמים ובידי אדם, ‘רעב’ – בידי שמים, ו’מלחמה’ – בידי אדם. וזה שאמר ‘ברעב פדך ממוות ובמלחמה’ כו’. והב’ קשה מן הראשונה מפני שהיא הצלה מיד בעל בחירה, ואמר, כי הגם שכולם יהיו בסכנת רעב ובמלחמה, אתה תנצל”.
ויש לשאול, האם מלחמה היא לא בידי שמים? ולמה מלחמה קשה מרעב, הרי שניהם משמים! תשובה: מלחמה היא מיד בעל בחירה, והיות וה’ נתן כוח לבעל בחירה לבחור, אזי קשה יותר להינצל מבעל בחירה שעושה מלחמה, מאשר מרָעָב, שהוא לא ביד בעל בחירה אלא רק בידי שמים, וכמאמר דוד “נִפלה נא ביד ה’ כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפֹלה” (שמואל-ב כד, יד).
מבואר מדברי הגר”א, שלהינצל מיד בעל בחירה, זה לא דבר פשוט כלל, ולכן איוב היה צריך על כך הבטחה מיוחדת “מפני שהיא הצלה מיד בעל בחירה”, ממנה קשה להינצל ביחס לשאר צרות, כמו רעב, שאינם מיד בעל בחירה. נמצא, שקודם שניזוקים מיד בעל בחירה, יש לעשות השתדלות גדולה להינצל, כי בלא הבטחה מיוחדת מאת ה’ כמו שקיבל איוב מאת ה’, קשה מאוד להינצל מבעל בחירה כי ה’ נתן את כוח הבחירה לאדם, ומאידך נמצא עוד, שאף על פי שהדבר קשה להינצל מבעל בחירה, זהו רק קושי, אבל במציאות כלפי שמיא, ה’ יכול להציל גם מיד בעל בחירה, איננו יודעים כיצד זאת שהאדם המזיק נותר בעל בחירה – ובכל זאת ניתן לשנות זאת מן שמיא, ועל זה נאמר “כי גבהו מחשבותי ממחשבותיכם”.
ועולה אם כן, שאחרי שבעל בחירה הזיק, הדבר אומר שמשמיא רצו והסכימו כן מאיזשהו טעם, אולי מטעם מגלגלין חובה על ידי חייב. ולכן, קודם שבעל בחירה הזיק, צריך לעשות כל תצדקי להינצל ממנו ואין סומכים על הנס אבל אחרי שכבר הזיק, על זה אנו אומרים שכבר נגזרה גזירה ומגלגלים חובה על ידי חייב וכו’, ואין לריב בחינם, אלא שאם אפשר לו להוציא ממנו בדין בבית דין על פי היושר, אז זהו חלק מההשתדלות הנדרשת מהאדם, ויוציא.
ובנוגע למחילה, הכל לפי מה שהוא אדם וכפי המבואר בשו”ע או”ח תרו, א; רמב”ם חובל ומזיק ג, ה; שו”ע חו”מ תכ, לח-לט; תכא, יג, ראה שם. ועל כך כותב החינוך: “אולם לפי הדומה, אין במשמע שאם בא ישראל אחד והתחיל והרשיע לצער חבירו בדברים הרעים שלא יענהו השומע, שאי אפשר להיות האדם כאבן שאין לה הופכים, ועוד, שיהיה בשתיקתו כמודה על החירופין, ובאמת לא תצוה התורה להיות האדם כאבן שותק למחרפיו כמו למברכיו, אבל תצוה אותנו שנתרחק מן המדה הזאת, ושלא נתחיל להתקוטט ולחרף בני אדם, ובכן ינצל אדם מכל זה, כי מי שאינו בעל קטטה לא יחרפוהו בני אדם, זולתי השוטים הגמורים, ואין לתת לב על השוטים. ואם אולי יכריחנו מחרף מבני אדם להשיב על דבריו, ראוי לחכם שישיב לו דרך סלסול ונעימות ולא יכעס הרבה, כי כעס בחיק כסילים ינוח, וינצל עצמו אל השומעים מחירופיו וישליך המשא על המחרף, זהו דרך הטובים שבבני אדם.
ויש לנו ללמוד דבר זה, שמותר לנו לענות כסיל, לפי הדומה, מאשר התירה התורה הבא במחתרת להקדים ולהורגו, שאין ספק שלא נתחייב האדם לסבול הנזקין מיד חבירו, כי יש לו רשות להנצל מידו, וכמו כן מדברי פיהו אשר מלא מרמות ותוך, בכל דבר שהוא יכול להנצל ממנו. ואולם יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין יותר מדי, ועליהם אמרו זכרונם לברכה (שבת פח, ב) ‘הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר (שופטים ה, לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'” (ספר החינוך, פרשת בהר, מצוה שלח).
והנה, ר’ יוסף זונדל מסלנט כותב בכתביו: “שמעתי ממוהרי”ץ מקאוונא ז”ל: אמר הרב הגאון רשבה”ג מוהר”ח זלה”ה מוואלאזין שמעתי מהחסיד ז”ל, וגם אני אמרתי כן אפילו מנעורותי, שזה טעות מה שמורגל בפי העולם [וגם ברמב”ם איתא כן] שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזירת הבורא, רק שבכל דבר נגזר על האדם באיזה אבן ינגף אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמיטב אבל אם לא נגזר לו מן השמים אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה” (ספר רבי יוסף זונדל מסלנט, ירושלים תשנ”ג, עמ’ קלז). שמועה זו ששמע ר’ זונדל מהרי”ץ, ששמע מהגר”ח, ששמע מהגר”א איננה סותרת לדברי הגר”א בפירושו לאיוב שם, כי לפי מה שהתבאר, אחרי שהאדם יצא ניזוק מחבירו ודאי שזה משמים ואין דבר שהיה וקרה והוא לא משמים, והכל משמים, ואם לא – לא היה יכול לעשות לו מאומה כמו שאמור בשמועה מהגר”א, אבל ודאי שקודם שנגזירה הגזירה, כלומר, קודם שבעל הבחירה הזיק לו, עליו להיזהר ממנו ביותר, כי כפי שכותב הגר”א, קשה מאוד להינצל מידי בעל בחירה בגלל כוח הבחירה שנתן ה’ לאדם לגמוּל שכר ועונש, והיינו קודם שאירע.
ודבר זה ביאר גם החזון איש, והוסיף לבאר שזהו כמקום סכנה ששכיח הזיקא, כמו שכותב בספר הזיכרון מכתב מאליהו: “אמנם דברתי עם הגאון החזון איש שליט”א ואמר לי כי יש ברמב”ן [אולי כוונתו למש”כ בפר’ שמות ג, יב] כדברי הר”ח עטר ז”ל (אור החיים שם) ודעתו לפרש כי כשקם נגדו הבוחר, נעשה מקום סכנה ומתגבר הקטרוג של מדת הדין ומשתנה הדין, ואם יתגבר הבוחר על יצרו יתבטל מקום הסכנה ועי”ז יתבטל הקטרוג, וזה שייך רק בבוחר” (ח”א עמ’ יז במכתבים). וכעין זה כותב הנצי”ב מואלוזין, העמק דבר, הרחב דבר, בראשית לז, יג, אות ב.
ודברי הגר”א מבוארים בזוהר: “רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. וכי לא חייש ראובן להאי. דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה, ואיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב למען הציל אותו. אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה ורעותא דלהון לקטלא ליה. אמר ראובן, טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין, ולא יתמסר בידא דשנאוי דלא מרחמי עליה. מכאן אמרו יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין, ולא יתמסר בידא דשנאוי (דזעירין אינון דיכלי (דף קפה ע”ב) לאשתזבא. ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם). בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים. אי איהו צדיקא, קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא. ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו. אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא. ובגין כך אמר, למען הציל אותו מידם. מידם דייקא, ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא. אלא אמר ראובן, ישתזיב מן ידייהו, ואי ימות בגובא ימות. ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם”.
[תרגום: רבי יצחק אמר, אם נחשים ועקרבים היו בו, למה כתוב בראובן ‘למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו’, וכי לא חשש ראובן לזה שהנה אותם נחשים ועקרבים יזיקו אותו, ואיך אמר להשיבו אל אביו, וכתוב ‘למען הציל אותו’? אלא שראה ראובן שהנזק נמצא בידי אחיו, משום שידע כמה הם שונאים אותו ורצונם להרוג אותו. אמר ראובן, טוב להפיל אותו לתוך בור הנחשים והעקרבים ולא ימסר בידי שונאיו שלא מרחמים עליו. מכאן אמרו, יפיל אדם עצמו לאש או לבור של נחשים ועקרבים ולא ימסר בידי שונאיו, שמעטים הם שיכולים להינצל, ומשום כך אמר ‘למען הציל אתו מידם’. משום שכאן במקום הנחשים והעקרבים – אם הוא צדיק, הקדוש ברוך הוא יעשה לו נס, ולפעמים שזכות אבות מסייעים לאדם וינצל מהם. אבל כיון שנמסר בידי שונאיו, מעטים הם שיכולים להינצל. ומשום כך אמר ‘למען הציל אותו מידם’, ‘מידם’ דווקא, ולא כתוב למען הציל אותו ויותר לא. אלא אמר ראובן, ינצל מידם, ואם ימות בבור, ימות. ומשום כך כתוב ‘וישמע ראובן ויצלהו מידם’.]
מבואר כמו שכותב הגר”א, שאף על פי שהכל משמים אבל קשה להינצל מיד בעל בחירה ומעטים הם היכולים להינצל מיד בעל בחירה, והוא פשט דברי ה’אור החיים’ שם. ועל דרך זה מפרש גם הרמ”ק (בפירושו אור יקר על הזוהר שם ד”ה דנזקא אשתכח, עמ’ עא מדפי הספר) וזה לשונו: “הענין, שההשגחה העליונה פועלת לפעמים בחזקה ומבטלת רצון בעלי חיים הממיתים והמזיקים כגון בעלי חיים ואינה מבטלת בחירת בני אדם בעלי בחירה ורצון שהם גויים, ולפעמים יפעל בחזקה ויבטל רצון הגוים מפני שהם חשובים כבהמות ויבטל רצונם וישימם כלבים אִלְּמִים, ולא יבטל רצון ישראל שהם בחיריים בעלי בחירה ורצון לחטאת או לעשות מצוה, ולפעמים יתחזק ההשגחה כל כך, שיבטל לבות בני ישראל לרצון ה’ לכמה דברים, אמנם בהיותם תלמידי חכמים ושכינה מסכמת בדינם והם דנים את הנער למיתה לסבות הנזכרות לעיל סימן ג’ (בפירושו אור יקר שם), לזה ודאי שכיח נזקייהו ורחוק מאד מן ההצלה. ואלו הנחשים והעקרבים היא בחינה ראשונה להשגיח, וינצל בקלות מידם בזכותו וזכות אבותיו”.
עד כאן העתקה מספרי הנ”ל.
שבת שלום
לכבוד רבי אשר שליט”א שבוע טוב
במחילה מכבודכם אבל היתה כאן אי הבנה הדדית
כי שאלתי דבר אחד ועניתם לי על אחר ו8 ההוכחות שכתבתי[באמת זה יותר רק זה חלקתי את זה כך] בעצם אינם מגיבות על תגובתכם
זה ברור לי שיש בחירה לאדם וזה מפורש בתורה וגם ברור שאם נגזר על פלוני שיהרוג זה סותר בחירה שזה בעצם
מה שטענתם בתגובה הראשונה
אלא שחיפשתי מקורות בראשונים ואחרונים לדבר אחר לוויכוח שהיה לנו בשבת עם אותו ת”ח שטען שיכול להיות שפלוני נהרג
ומשמים לא נגזר שייהרג אבל זה ברור גם לי שמשמיים לא גזרו שפלוני יהרוג שאם כן הוא לא הרג אלא ה’
ושמחתי מאוד לראות במקורות ששלחתם לי שבדיוק מה שטענתי אומר הגר”א
“שמעתי ממוהרי”ץ מקאוונא ז”ל: אמר הרב הגאון רשבה”ג מוהר”ח זלה”ה מוואלאזין שמעתי מהחסיד ז”ל, וגם אני אמרתי כן אפילו מנעורותי, שזה טעות מה שמורגל בפי העולם [וגם ברמב”ם איתא כן] שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזירת הבורא, רק שבכל דבר נגזר על האדם באיזה אבן ינגף אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמיטב אבל אם לא נגזר לו מן השמים אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה” (ספר רבי יוסף זונדל מסלנט, ירושלים תשנ”ג, עמ’ קלז). מה שכן מה שכתוב שם שלא נגזר איזה בעל בחירה יעשה וכו’ להבנתי אין הכוונה שכן נגזר שדווקא אחד מבעלי הבחירה [כלומר אחד מקבוצת בעלי הבחירה]יעשה לו דבר בבחירה שא”כ שוב ניטל כח הבחירה אלא שאם נגזר שבעל בחירה יעשה זאת אז נגזר שזה ייעשה ע”י בעל בחירה בכל מקרה בין בבחירה של אדם ובין אפי’ בנטילת כח בחירה כמו שמצינו שיש לפעמים מושג של נטילת כח הבחירה כמופיע בגמרא ע”ז דף ד’
וא”ר יהושע בן לוי לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שנאמר (דברים ה, כה) מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים וגו’ והיינו דא”ר יוחנן משום ר”ש בן יוחאי לא דוד ראוי לאותו מעשה ולא ישראל ראוין לאותו מעשה לא דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב (תהלים קט, כב) ולבי חלל בקרבי ולא ישראל ראוין לאותו מעשה דכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים אלא למה עשו לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד ואם חטאו צבור אומרים (לו כלך) אצל צבור
ופירש”י לא עשו ישראל את העגל – כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא הי’ ראוי להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה:
כמו”כ רציתי לומר
שקושי להינצל מבעל בחירה כמובן אינו קושי כלפי ה’ יתברך וגם לא תעזור יותר השתדלות
אלא שצריך יותר זכויות אבל כמובן שאדם חייב להציל את עצמו אפילו בהשתדלות גשמית ואדרבה להבנתי אסור לו לסמוך על התפילה בלבד שתעזור לו וכמו שרש”י כותב בתענית דף י”ד ולא לצעקה – תפלה שאין אנו בטוחין כל כך שתועיל תפלתנו לצעוק עליהן בשבת ואפילו אם זה לא לכו”ע שם וודאי שאדם מחוייב לתפוס את החרב ולהילחם ואין לו היתר להשתמט וצריך להילחם ועדיין לדעת כפי שכתוב בתהלים מ”ד והבאתי את זה לעיל בטעות בשם דהמע”ה ובאמת זה למנצח לבני קרח משכיל שכתוב שם
כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני” והאמת שכבר לעיל מזה כִּ֤י לֹ֪א בְחַרְבָּ֡ם יָ֥רְשׁוּ אָ֗רֶץ וּזְרוֹעָם֮ לֹא־הוֹשִׁ֢יעָ֫ה לָּ֥מוֹ כִּֽי־יְמִינְךָ֣ וּ֭זְרוֹעֲךָ וְא֥וֹר פָּנֶ֗יךָ כִּ֣י רְצִיתָֽם׃ אַתָּה־ה֣וּא מַלְכִּ֣י אֱלֹהִ֑ים צַ֝וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַעֲקֹֽב׃ בְּ֭ךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֝שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ׃ כִּ֤י לֹ֣א בְקַשְׁתִּ֣י אֶבְטָ֑ח וְ֝חַרְבִּ֗י לֹ֣א תוֹשִׁיעֵֽנִי׃ כִּ֣י ה֭וֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵ֑ינוּ וּמְשַׂנְאֵ֥ינוּ הֱבִישֽׁוֹתָ׃
ב8 ראיות לעיל נשמט לי קטע בהקלדה
באות ז’ לפני “וגם ומי בחיה קשה” חסר שכתוב בונתנה תוקף מי בחרב משמע שנגזר שייהרג בחרב
אגב גם אחרי כל מה שהתבאר קשה מה שדוד המלך אמר לגבי שמעי בן גרא אלוקים אמר לו קלל
וכנראה צריך להסביר שלא שה’ גזר ששמעי יקללהו אבל גזר שדוד ישמע קללה כזו ונתן בליבו של שמעי לעשות זאת ועדיין היה באפשרותו להתגבר אבל אין לדחות ראיה זו שה’ לא גזר כלל שיקרה לדוד רק נתן עצה בלב שמעי דא”כ מה הטענה של דוד שלא לפגוע בו אלא היה נראה לומר שטען שנגזר עליו כה וכה לסבול אבל זה קשה שהרי עדיין הוא מורד במלכות [קדושין ל”ב]אלא כנראה חשש שיתכן שלשמעי במעשה הזה היה אונס למשל פחד מאבשלום אבל עדיין צווה לשלמה ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו וכו’ אבל מצד העלבון האישי…אמר מה לי ולכם בני צרויה… אלוקים אמר לו קלל…..
שבוע טוב ושפע ברכה
דוד
שלום רב,
בכל זאת, ועם דבריך, אני חושב שדברי כן עונים לשאלתך הראשונה.
יצאת מנקודת הנחה שאפשר שה’ יגזור דבר מה על האדם, לדוגמה, שראובן ימות על ידי שמעון, ואעפ”כ יש לשמעון בחירה שלא להרוג את ראובן.
על כך הבאתי את הרמב”ם והגר”א, שדבר זה אינו נכון.
ככל שה’ גוזר דבר מה על האדם לעשותו, אין לאדם בחירה בזה. וכנ”ל.
ובנוגע לנזק מבעל בחירה, כיצד הדבר לא סותר את גזירת ה’, הבאתי את הגר”א והחזו”א, על פי הזוהר הרמ”ק וה’אור החיים’, שאכן להינצל מנזק שמבעל בחירה צריך זכויות מיוחדות וזה כמו מקום סכנה, כך שיכול להיות מצב, שהאדם לא היה צריך למות, באופן הרגיל, ולא נגזר עליו למות, אבל הוא כן מת, היות ובעל בחירה פגע בו, למשל רכב חולף, והוא מת טרם עיתו היות ולא היו לו זכויות מיוחדות שיעמדו לו להינצל מנזק של בעל בחירה, שכדי להינצל מבעל בחירה יש צורך בזכויות מיוחדות, כשם שאדם יכול למות טרם עיתו אפילו שלא נגזר עליו מיתה, כמו בכניסה למקום סכנה, היות וזכויותיו מועטות, וככל הדברים שהבאתי לעיל בתגובתי מתוך ספרי ‘אור ההשגחה’ אות ק”א.
הזכרת פעמיים בנוגע לדוד ושמעי: “ה’ אמר לו קלל”, והתקשית.
בקושיה זו כבר קדמך הרמב”ם במורה נבוכים חלק ב פרק מ”ח באמצע הפרק, ולא אוכל לצטט את דבריו שם כי אני ירא. דברים אלו צריכים לעיין בכובד ראש כי הם מהדברים השייכים ל’מעשה מרכבה’, כפי שלימדנו הרמב”ם בהקדמתו למורה.
יש”כ
לרבי אשר שליט”א שלום וברכה
אני מרגיש חובה לציין שמה שכתבתם שיצאתי מנקודת הנחה שאם נגזר שראובן יהרוג את שמעון
שעדיין יש לראובן בחירה לא להרוג
חס ושלום לא עלתה על דעתי כזאת מעולם בשום שלב ואפילו לרגע קל [אין לי מושג מדוע הובנתי כך]
[אגב בדבריכם כתבתם לדוגמה שראובן ימות על ידי שמעון ולא דק כי במקרה כזה עדיין יתכן שימות על ידו בלא כוונה
אבל פשוט שהתכווונתם שנגזר ששמעון יהרוג את ראובן]
ולמות מי שלא היה צריך למות א”כ העולם מופקר ולשון הגר”א אינה משתמעת לשני פנים שאמר “אבל אם לא נגזר לו מן השמים אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה” [וזה מלבד חובת הלבבות שהבאתם]
ועדיין אפשר להבין דחשיב כמקום סכנה וצריך הרבה זכויות להינצל שהשטן מקטרג במקום סכנה וזה לא סותר כלל
בכבוד רב
דוד
יש”כ