שו”ת על התניה קלאסית באלול

שו”ת על התניה קלאסית באלול

שאלה:

כל שנה כשמגיע חודש אלול אני מתקשה לתפקד ואינני יודע למה. אני פשוט מרגיש רע. אבל יותר מזה, ככל שמתקרב ראש השנה, אז בכלל אני מרגיש רע יותר. מה אני צריך לעשות?

תודה,

יחזקאל פ. אברך ירושלמי

תשובה:

בפסיכולוגיה יש מושג הנקרא התניה קלאסית. ‘התניה קלאסית’ הוא מצב בו גירוי מותנה הבא תכופות לפני גירוי בלתי מותנה – תוצאתו הסופית היא תגובה מותנית.

נשמע מסובך?

ובכן, נכתוב זאת בדוגמה פשוטה: ניקח בחור (תיאורתית, כמובן שאסור לעשות זאת) ונגיש לו גלידה טעימה שהוא אוהב, ובאמצע אכילתו נסכם עם אדם שיבוא ויצרח עליו: “מה אתה אוכל גלידה?!” יבזה אותו ויפחיד אותו קשות וכו’, וכך נעשה מספר פעמים, כל פעם שהוא מקבל גלידה יתלווה לזה רגש קשה של פחד וביזיונות. לאחר מספר פעמים כאלו, הבחור ימאס בגלידה (כל עוד לא ביצענו ‘הכחדה’ של ההתניה).

מה זה אומר? כשלדבר טוב, ואפילו טעים כמו גלידה, מתלווה רגש רע כמה וכמה פעמים, כל פעם שהדבר הזה (הגלידה) יגיע, אפילו שהוא לכשעצמו טעים/טוב, ואין כאן שום אדם רע שצועק, יתלווה אליו רגש רע, פחד, בהלה הרגשה מדכאת וכו’.

‘אלול’ זה דבר טוב לכשעצמו באופן אובייקטיבי אמיתי. ‘ראש השנה’ זה דבר מתוק על פי האמת האובייקטיבית. אבל ניתן לקחת את אלול ולעשות לו התניה קלאסית, וניתן גם לקחת את ראש השנה ולעשות לו התניה קלאסית: כל פעם שמגיע חודש אלול, נצעק על הילדים, נפחיד בחורים, נדכא אברכים וניצור התניה קלאסית בין אלול לבין רגשות קשים, מדכאים ורעים. ואותו הדבר בנוגע לראש השנה, פסח וכו’.

כלומר, יש יכולת לאדם, בבחירתו החופשית, להתנות קשר של רגש רע, פחדים ודיכאונות עם חפצים, אנשים וכן! – גם עם זמנים, חודשי שנה וחגים.

ואם זה דבר שהאדם חווה פעם אחר פעם כל שנה מחדש מנערותו (או אפילו ילדותו) ועד בגרותו, כך שמדובר על עשור ויותר, כדוגמת מוסד ההפחדות של אלול, זו כבר התניה מושרשת וקשה יותר.

אז כיצד יוצאים מזה? על ידי פעולת ‘הכחדה’ שמכחידה את ההתניה הקלאסית.

דבר ראשון יש לברוח ולהתרחק מכל אותם המשווקים את אלול וראש השנה כדבר מפחיד, מדכא, מרתיע ומחריד נפש הגורם לפחדים ותחושות קשות, ולפעמים אפילו לחרדות ודיכאון. אם לא נעשה כן, הרי זה כטובל ושרץ בידו. אי אפשר להכחיד התניה קלאסית של חרדה מאובייקט (ובמקרה שלנו אלול ור”ה) ללא שמפסיקים עם ההתניה הזו, ולגמרי. משווקים אלו גורמים לכך, שאלול ור”ה יהיו אצל נערים, בחורים ומבוגרים ימים שמצפים שלא יגיעו ומייחלים שיסתיימו כבר, וזה ודאי לא אלול ולא רצון ה’, כך שהם בודאי טועים לגמרי, כי הם מרחיקים אנשים מה’ ומתורתו.

לאחר מכן צריך לבצע פעולות שמקשרים את אלול וראש השנה עם אווירה חיובית, מקדמת, מחזקת, מרוממת, אהובה, נעימה, יפה מגדלת ועילאית, של קשר עם הקב”ה, דיבור עימו, תפילה אליו והתקרבות לצידו, אני לדודי ודודי לי (ר”ת אלול) באהבה, עליה כתבתי בארוכה במאמרים המופיעים יחדיו כאן.

אם נתמיד בכך מספר “אלולים” (‘אלול’ בצורת הרבים) וראשי שנה, במקום התניה קלאסית שלילית לאלול ור”ה נחווה התניה חיובית ומעצימה. חוויה של אהבת ה’ ויראה טהורה העומדת לעד.

וכיצד נדע שהצלחנו? – אתם שואלים. פשוט, כשכל שנה נמתין מחדש ומתוכנו תעלה הרגשה רפלקסיבית “מתי כבר יגיע אלול?!” “מתי כבר יבוא ראש השנה?!” וכשיגמר אלול וכשיעבור ראש השנה, נחוש “אוף, חבל, אלול עבר, כמה חבל!” או אז נדע שביצענו חוויה מתקנת לאלול וראש השנה וכעת ה’ מחייך אליך באהבה ואומר: “אהבת עולם אהבתיך!”

בהצלחה!

אשר

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇