הרמב"ם נגד אמונת השדים?
מן המפורסמות הוא, שלדעת הרמב"ם אין ולא היו מעולם שדים, ואין שדים ביהדות. הסיבה לכך היא, משום שהרמב"ם כותב בכמה מקומות כנגד העבודה לשדים, רוחות, כשפים וכו', ומדגיש שהכל הבל ורעות רוח (ראה למשל, מורה נבוכים ג, מו).
אני רוצה להביא כאן את לשון הרמב"ם במורה נבוכים בנוגע לשדים, ממנו נראה כי התמונה העולה בדעת הרמב"ם בענין זה, היא מורכבת יותר, ואפילו הפוכה מהמקובל.
זה לשון הרמב"ם:
מכאן למדת, שכל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת (כוונתו, לצורה הרוחנית של האדם, לצלם אלוהים – א.מ.) אשר ביארנו את משמעותה, אין הוא בן-אדם אלא בעל-חיים שתבניתו ומתארו תבנית בן-אדם ומתארו, אלא שיש לו יכולת – שאין לשאר בעלי-החיים – לגרום מיני פגעים ולעשות מעשים רעים, זאת מכיון שהמחשבה ושיקול הדעת שיש לו, מוכנים להשגת השלמות שלא הושגה. הוא מפעיל אותם במיני תחבולות הגורמות בהכרח למעשים רעים והמולידות פגעים. מכאן, שהוא כביכול דבר הדומה לבן-אדם או המחכה אותו.
וכן היו ילדי אדם (אדם הראשון – א.מ.) אשר קדמו לשת (בנו של אדם – א.מ.). ואמרו במדרש: "כל אותן מאה שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות". והכוונה היא: שדים, וכאשר רצה בו ה', הוליד בדומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר (בראשית ה, ג): "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו".
(מורה נבוכים א, ז, מהדורת מיכאל שורץ. לתרגום אבן תבון ראה כאן)
בן-אדם הוא מי שיש לו צלם אלוהים
הרמב"ם מסביר בדבריו כאן, שבן-אדם הוא מי שיש לו צורת (צורה) אדם, כלומר שיש לו צלם אלוהים, אבל אדם שרק נראה חיצונית כמו בן-אדם במראהו ובתוארו, אין זה בן אדם, כי בן-אדם הוא לא הגוף אלא הצלם אלוהים, ואם אין לו צלם אלוהים אזי מלבד להביא פגעים על אחרים, הוא לא עושה כמעט דבר.
כשכתוב על אדם, אומר הרמב"ם, שהוא הוליד רוחות, עד שהוליד את שת, רוחות אלו הם שדים, כלומר אדם הראשון ילד כל אותם השנים הללו, שדים! ומיהם השדים הללו? הם גוף של בן אדם, בדומה לקוף (שימפנזה למשל), שהוא דומה מאוד לבן אדם אך זה רק במראה החיצוני, בגופו ובתארו, אבל אין לו צלם אלוהים, ומלבד פגעים שהוא פוגע בבני אדם הוא לא מועיל דבר כמעט.
מדברי הרמב"ם אלו עולה, שהוא סובר, שיצורים הנראים חיצונית דומים לבני אדם, שהם בלתי מפותחים ומנוונים מנטלית, כאלו שאין להם כלל צלם אלוהים – הם השדים עליהם דיברו חז"ל. זה מפורש בדבריו.
שדים הם יצורים ללא צלם אלוהים
שדים ורוחות, לדעת הרמב"ם, קיימים אם כן בהחלט, אבל הם אינם יצורים בלתי נראים, אלא הם יצורים נראים, ואפילו נראים מאוד כי הם בדמות אדם, אך רק במראם החיצוני. באמת, אין להם צלם אלוהים והם כמו קופים אכזריים המחוללים פגעים. יצורים הנראים כאנשים אך הם כמו חיות ללא צלם אלוהים. וולדות כאלו הוליד אדם הראשון כל זמן היותו נזוף מפני ה', עד שרצה בו ה' וחיבבו והוליד את שת. עד שת, הוליד אדם הראשון – שדים, ומשת ואילך הוליד ילדים עם צלם אלוהים.
דעת הרמב"ם כדעת התלמוד
הרבה הקשו על הרמב"ם, כיצד הוא אומר וכותב שאין שדים כלל והכל דמיון, הרי בגמרא מוזכרים שדים לרוב, עם סיפורים ומעשים ממשיים, וכי כל דברי הגמרא בענין זה הוא פרי דמיון ח"ו?
יש שדים ביהדות
לפי דברי הרמב"ם אלו שהבאתי קודם, קושיה מעיקרא ליתא (הקושיא מלכתחילה לא קיימת). לפי הרמב"ם אכן יש שדים ביהדות, והם כל אותם יצורים הנראים כאנשים, אבל אין להם צלם אלוהים. יצורים שהם ממש כמו בעלי חיים מזיקים.
נסכם במילים פשוטות: לפי הרמב"ם יש שדים!
לקריאה נוספת ותגובות על רשימה זו – ראה כאן
אשר שלום רב, נהנתי מהרשימה.
צריך לומר, שהיעב"ץ צדק, והמו"נ אינו אותו רמב"ם של המשנה תורה (שכידוע השמיט כל ההלכות הנוגעים לשדים). זה בבדיחותא.
ולעצם העניין, יש להבהיר, לרציונליסטים הנתלים בדעת הרמב"ם, אין כל בעיה להניח שישנם שדים מעין אלו, בני אדם פרימיטיביים שאינם בני תרבות ואין להם צלם אנוש כאדם המוכר לנו.
המחבר תייג את המאמר כעוסק במיסטיקה, אך השדים הרמבמי"ם הם ביולוגיים לגמרי, והם כלל לא יצורים רוחניים כתיאורים הרווחים לגביהם. ולכן, אין כל הוכחה שלפי הרמב"ם יש "שדים" במובנם המקובל, אלא יש יצורים שנקראים בלשונו שדים, ובלשון המאמינים (האמתיים) באמונת השדים אינם קיימים, או אינם מוגדרים ככאלה.
שמעיה שלום. תודה על ההערה. נא ראה את תגובתי לאברהם להלן ונראה לי שהם עונים גם על דבריך שלך.
אשר שלום. מאמר מענין.
ברצוני להעיר, שאין הבדל בין לומר שלרמב"ם אין שדים, לבין לומר שהרמב"ם קרא לאנשים נחותים – שדים.
בחז"ל מבואר שהשד הוא חציו אדם, חציו מלאך ושאר תכונות לא אנושיות טבעיות, וממילא הקושיא על הרמב"ם קיימת וניצבת ללא שינוי מהותי (וכבר תירצו המתרצים ודחו הדוחים וכו' כידוע…).
השינוי הוא רק בניסוח השאלה, שאם מקובל לשאול 'איך אין שדים והרי מבואר שיש?' הרי שהשאלה תהיה: 'איך אפשר לומר שזה שד והרי מבואר אחרת?'
אברהם שלום רב. אין הכרח שחלק מהאמוראים לא סברו כדעת הרמב"ם. כך שנוכל לומר, שהמאמרים בהם כתוב שהשד רואה ואינו נראה וכו', הוא דעת יחידים, ודעת הרוב או קרוב לרוב, הוא כפי שפירש הרמב"ם, שדים בגוף. וזה לשון הגמרא:
"ת"ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת יודעין ס"ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם", חגיגה טז, א.
ה"שלשה כמלאכים" – אלו הם למעשה מלאכים, שבפי חז"ל כאן קרויים שדים, מלאכים-שדים, אך לא עליהם דיבר הרמב"ם. על אלו שהם מלאכים, כבר דיבר הרמב"ם על מלאכים במקום אחר, וידועה דעתו, וגם כאן יפרש באותו ענין.
הרמב"ם מדבר על ה"שלושה כבני אדם", ש"אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם".
אני חותר לומר, שהתמונה שמציגים, כביכול, שדים זה רק משהו רואה ואיננו נראה ולכן הוא איננו עולה בקנה אחד עם הרמב"ם בשום מקום היות והוא אומר שהם אינם קיימים, זה לא נכון.
הנכון הוא, שהתמונה מורכבת יותר.
מצד אחד יש שדים לפי הרמב"ם, והם כל היצורים הנראים בתארם כמו בני אדם, אך הם חיות מזיקות, נחותים ומנוונים (אולי סוג של פסיכופתיים מנוונים של אותה תקופה), ומצד שני בחז"ל מבואר, שהשדים נראים לעין והם נראים אף כבני אדם, וזה ממש כדברי הרמב"ם, ולא כמו שמקובל לחשוב בעולם (כנראה הנוצרי), ששדים זה רק רוחות רפאים ושדים בלתי נראים.
שוב שלום. עיקר מה שאתה מנסה לענות בנוי על כך שאתה מסביר את ה'שלשה שלשה' כאילו זה מיני שדים שונים ועל אלו דיבר בזה, ועל אלו במקום אחר.
אבל האמת פשוטה שהכוונה שם שיש לשדים תכונות אנושיות וגם תכונות לא אנושיות וטבעיות אלא כמלאכים והם שייכים למחלקת העל טבעי ג"כ.
וממילא במשנה מבואר לכאורה דלא כהרמב"ם (וכבר מילתי אמורה שדשו רבים ממאורי הדורות בעניין זה וישבו המיישבים וכו') וא"כ אין אפשרות לומר שזו דעת מיעוט. ובפרט שעדיין לא מצאתי איפה יש בגמ' ובמדרשים רמז לכך שזה סתם אנשים נחותים. תראה בגמ' שרוב דבריהם הם על דברים לא אנושיים ולא טבעיים.
עיקר קושייתך עלי, אמת. כי אין כאן שני סוגים, אלא סוג אחד לו יש שני היבטים – כמלאכים וכבני אדם. זה בנוגע לעיקר דבריך, שזהו אכן פשט דברי הגמ'. ובכל אופן, אפשר גם לומר להיפך ממסקנתך, שהם שייכים דווקא למחלקה העל טבעית, ולומר, שהשדים שייכים דווקא למחלקה הטבעית וכהרמב"ם, אלא שיש להם גם תכונות על אנושיות, ואותם תכונות על אנושיות, כגון כנפיים כמלאכי השרת וכדו', שבדברי הגמ', יבאר הרמב"ם כפי שביאר את כלל ענין כנפיים אצל מלאכים סתם וכידוע בדבריו במורה כי אלו דברים שאינם נראים לעין האדם וניתן לבארם ולפרשם כדעת הרמב"ם ולומר שלדבריו זהו פשט דברי הגמ'.
אני חושב שנעמוד בזה, כי אני חותר לכך, שאותם (לא אתה) שמציגים את הרמב"ם כביכול הוא מוחק גמרות שלמות, זה אינו, כי לדבריו יש שדים אלא שצריך ליישב עם חלק מהגמרות, ואין כאן ניגודיות מוחלטת בין דברי הגמ' לדברי הרמב"ם, כפי שיש שרוצים ומעוניינים מאוד להציג.
שלום, יש לי שאלה: האם קין והבל הינם שדים, כי הרמב"ם כותב שעד שת, אדם הוליד שדים? אשמח לתשובה.
שאלה יפה.
אך עד שאתה שואל על הרמב"ם, שאל על חז"ל במדרש אותו הביא הרמב"ם, האומרים: "ואמרו במדרש: 'כל אותן מאה שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות'. והכוונה היא: שדים, וכאשר רצה בו ה’, הוליד בדומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר (בראשית ה, ג): 'ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו'".
לפי חז"ל, האם קין והבל היו רוחות?
השאלה שלך – לכאורה – מחזקת את דברי הרמב"ם, לפי שלפירושו של הרמב"ם, קין והבל לא היו רוחות אלא בני אדם נחותים הקרויים שדים, אבל חושבני שבאמת כיון שהרמב"ם מסביר ששדים הינם אנשים ללא צלם אלוהים, קשה לומר שהבל, שה' שעה אל מנחתו הוא שד במובן של הרמב"ם, וכמו כן קשה לומר שקין שקיבל את עונשו הוא שד ללא צלם אלוהים, שהרי הוא בא על עונשו כלומר יש לו צלם אלוהים אלא שהוא בחר ברע. שד נענש?
לכן נראה, שלכל כלל יש יוצא מן הכלל והיוצא מן הכלל הם קין והבל, שמוזכרים בתורה בשמם במפורש, וכל כוונת חז"ל הוא על רוחות ושדים כפירוש הרמב"ם שהתורה לא הזכירה את שמם והם אינם ידועים לנו. אבל אותם הידועים לנו – הם יוצאים מן הכלל.
יש"כ
לגבי השאלה אם קין והבל היו שדים: אין צורך לומר שהם יוצאים מן הכלל. הרי המדרש אומר שנולדו הרוחות כשאדם היה נזוף, והרי קין והבל נולדו קודם החטא כמ"ש רש"י [בראשית ד א].
יפה. יש"כ
כל מקום ש'לכאורה' הרמב"ם השמיט הלכות הקשורות בשדים, נושאי הכלים של הרמב"ם [ובכללם הבית יוסף בספרו כסף משנה] מסבירים שהוא לא השמיט זאת בגלל אי אמונתו בשדים אלא מסיבות אחרות.
דוגמאות: א. הבנה אחרת של מסקנת הסוגיא – בגיטין בדין ששמעו קול מבור אומר תנו גט לאשתי. ב. כי מדבר ממש על הדין של שדים אך מפני סיבה ניסח זאת אחרת – הרדב"ז בדין התראה מפי קול שלא רואים את המתרה, ועוד.
אשמח אם מישהו מכיר מקור מסודר שסוקר את כל 'הלכות שדים' שבש"ס ומה כותב או לא כותב הרמב"ם ואיך הסבירו זאת מפרשי הרמב"ם הגדולים.
יש"כ
אשר שלום,
נראה שלדעתך הייתה איזו ייחודיות מסוימת לילדיו הראשונים של אדם הראשון, והם משום מה נולדו שדים.
אך לא היא!
לדעת הרמב"ם כל אדם נולד ללא צלם א-לוהים בפועל.
המושג "צלם א-לוהים" לפי הרמב"ם הוא להשכיל את ידיעת הא-ל.
הרמב"ם מכנה אדם שלא השיג במהלך חייו "צלם א-לוהים" – שד.
מכאן – שביד האדם להחליט אם יישאר שד או ייהפך ל'אדם'.
כפי שהוא מסביר שם, ההבדל בין ילדיו הראשונים של אדם לשת הוא: שאת הראשונים הוא לא חינך ואת שת כן.
תודה.
לא נכון. הוא מדבר על הולדה בדמותו כצלמו, לא על חינוך. לשונו: "והכוונה היא: שדים, וכאשר רצה בו ה', הוליד בדומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר (בראשית ה, ג): "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו".
אדם שלא הגיע לצלם אלוקים במשך חייו לא נקרא בכתבי הרמב"ם 'שד', אלא בהמה או חיה, כך במו"נ.
אבל שת, כיון שלמדו והבינו והגיע לשלמות האנושית, נאמר בו ויולד בדמותו כצלמו.
שלום ר' אשר,
איני סבור שצריך לפלפל כל כך בענין השדים.
שיטת הרמב"ם ידועה והיא שאגדות חז"ל אינן כפשטן, כך שלהקשות על הרמב"ם מפשט אגדות זו קושיא שבכלל לא מתחילה.
כך שלפי הרמב"ם שד במובן של יצור מאגי לא קיים בכלל במציאות.
הוא סך הכל הסביר במורה שהשדים בדברי חז"ל שנאמרו עליהם כל מיני משלים, הם בעצם הרשעים.
זה לא שמדובר ביצור אחר לגמרי מהאדם, אלא כל בני אדם הם "אדם"
אלא שיש כאלה שראויים להקרא אדם ויש כאלה שכל כך רחוקים מלקיים את יעודו של האדם עד שלמרות שהם אדם במובן הביולוגי והרוחני של המילה, הם לא ראויים להקרא אדם, לכן לפי הרמב"ם חז"ל החליטו לרדת על הרשעים ולקרוא להם על דרך המשל בדברי האגדה "שדים" למרות שהיצור הפגאני שמכונה שד לא קיים במציאות בשום צורה, לא בצורה שרגילים להציג וגם לא בצורה שאתה הצגת.
נתי שלום,
הצורה בה הצגתי את דעת הרמב"ם היא, ששדים משמעותם רוחות, ורוחות משמעותם בני אדם הנראים כמו בני אדם אבל הם סוג של בעל חיים הדומה לאדם ואינו אדם אלא משהו מנוון.
הרמב"ם סבור, שדברי חז"ל על שדים משמעם הוא זה, בני אדם מנוונים, שנולדו מנוונים, כמו אצל ילדי אדם הראשון.
הרמב"ם סבור לפי זה שאין 'שד מאגי' אבל יש 'שד' עם גוף הנראה כבן אדם, אדם מנוון, שנולד מנוון והוא פגע רע, וכך יפרש הרמב"ם את חז"ל בכל מקום שדיברו על שדים ובמקומות אחרים, כשצריך בהתאמה, יפרש שלא כפשוטו.
דברינו קרובים.
שלום, עדיין צריך להדגיש את ההבדל והוא שלדעתי כל בני האדם נבראו שווים בגופם ונשמתם וכולם נבראו בצלם, וכאשר הרמב"ם אומר שיש אנשים "שאין להם צלם" הכוונה שיש להם אלא שהם בוחרים בבחירתם הרעה לא להוציא את שכלם מן הכח אל הפועל, ולכן כיוון שהם בני אדם רגילים לכל דבר ולעניין הם יתנו את הדין בעולם הזה ובעולם הבא, ואין להם שום תירוץ שהם נולדו מנוונים.
וכן משמע מהלכות תשובה פרק ה' שאין שום דבר בטבע האדם שגורר אותו להיות צדיק או רשע, וכן משמע מתרגומו של הרב קאפח למורה באותו פרק שהבאת.
לא נראה לי מלשון הרמב"ם
שלום, יש הבדל בין דברינו, אני סבור שכל בני האדם שוים בגופם ונשמתם וכל אדם נברא בצלם, ולאף אדם אין תירוצים והנחות בדין שמים הן בעולם הזה הן בעולם הבא חוץ מן השוטים שאין בהם דעת(ולא אליהם הרמב"ם התכוון אלא לרשעים), ובניו של האדם הראשון זולת שת היו רשעים מבחירה חופשית מלאה והם "השדים" שלפי הרמב"ם נרמזו במדרשים על דרך המשל והחידה, כיוון שהשדים הם יצורים מרושעים במיתולוגיות הפגאניות בחרו חכמי המדרש להמשיל את הרשעים או גם את מחשבת הרשעים שרוחשות במוחו של האדם אל יצור דמיוני ששמו שד.
אבל מצד האמת הפשוטה כאשר לא מדברים במשל וחידה, בני האדם כולל המושחתים ביותר הם בני אדם רגילים בעלי צלם אלהים, וכאשר אומרים על מישהו שהוא "איבד את הצלם" זה ביטוי לזה שהוא לא מתנהג כמו אחד שיש לו צלם אלא התנהגותו דומה לזו של בהמה, כל זה מפני בחירתו הרעה ולא מפני שהוא נברא בלי צלם.
וכך משמע בהלכות תשובה פרק ה' ששום דבר לא יכול לגרור את האדם להיות צדיק או רשע אלא הכל בבחירתו להיות כמשה רבינו או כירבעם בן נבט.
כנ"ל