יש שדים ביהדות לפי הרמב"ם? | בלוג רשימות תורניות - אשר מורסקי

האם לדעת הרמב”ם יש שדים?

הרמב”ם נגד אמונת השדים?

מן המפורסמות הוא, שלדעת הרמב”ם אין ולא היו מעולם שדים, ואין שדים ביהדות. הסיבה לכך היא, משום שהרמב”ם כותב בכמה מקומות כנגד העבודה לשדים, רוחות, כשפים וכו’, ומדגיש שהכל הבל ורעות רוח (ראה למשל, מורה נבוכים ג, מו).
אני רוצה להביא כאן את לשון הרמב”ם במורה נבוכים בנוגע לשדים, ממנו נראה כי התמונה העולה בדעת הרמב”ם בענין זה, היא מורכבת יותר, ואפילו הפוכה מהמקובל.

זה לשון הרמב”ם:

מכאן למדת, שכל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת (כוונתו, לצורה הרוחנית של האדם, לצלם אלוהים – א.מ.) אשר ביארנו את משמעותה, אין הוא בן-אדם אלא בעל-חיים שתבניתו ומתארו תבנית בן-אדם ומתארו, אלא שיש לו יכולת – שאין לשאר בעלי-החיים – לגרום מיני פגעים ולעשות מעשים רעים, זאת מכיון שהמחשבה ושיקול הדעת שיש לו, מוכנים להשגת השלמות שלא הושגה. הוא מפעיל אותם במיני תחבולות הגורמות בהכרח למעשים רעים והמולידות פגעים. מכאן, שהוא כביכול דבר הדומה לבן-אדם או המחכה אותו.
וכן היו ילדי אדם (אדם הראשון – א.מ.) אשר קדמו לשת (בנו של אדם – א.מ.). ואמרו במדרש: “כל אותן מאה שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות”. והכוונה היא: שדים, וכאשר רצה בו ה’, הוליד בדומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר (בראשית ה, ג): “ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו”.
(מורה נבוכים א, ז, מהדורת מיכאל שורץ. לתרגום אבן תבון ראה כאן)

בן-אדם הוא מי שיש לו צלם אלוהים

הרמב”ם מסביר בדבריו כאן, שבן-אדם הוא מי שיש לו צורת (צורה) אדם, כלומר שיש לו צלם אלוהים, אבל אדם שרק נראה חיצונית כמו בן-אדם במראהו ובתוארו, אין זה בן אדם, כי בן-אדם הוא לא הגוף אלא הצלם אלוהים, ואם אין לו צלם אלוהים אזי מלבד להביא פגעים על אחרים, הוא לא עושה כמעט דבר.
כשכתוב על אדם, אומר הרמב”ם, שהוא הוליד רוחות, עד שהוליד את שת, רוחות אלו הם שדים, כלומר אדם הראשון ילד כל אותם השנים הללו, שדים! ומיהם השדים הללו? הם גוף של בן אדם, בדומה לקוף (שימפנזה למשל), שהוא דומה מאוד לבן אדם אך זה רק במראה החיצוני, בגופו ובתארו, אבל אין לו צלם אלוהים, ומלבד פגעים שהוא פוגע בבני אדם הוא לא מועיל דבר כמעט.
מדברי הרמב”ם אלו עולה, שהוא סובר, שיצורים הנראים חיצונית דומים לבני אדם, שהם בלתי מפותחים ומנוונים מנטלית, כאלו שאין להם כלל צלם אלוהים – הם השדים עליהם דיברו חז”ל. זה מפורש בדבריו.

שדים הם יצורים ללא צלם אלוהים

שדים ורוחות, לדעת הרמב”ם, קיימים אם כן בהחלט, אבל הם אינם יצורים בלתי נראים, אלא הם יצורים נראים, ואפילו נראים מאוד כי הם בדמות אדם, אך רק במראם החיצוני. באמת, אין להם צלם אלוהים והם כמו קופים אכזריים המחוללים פגעים. יצורים הנראים כאנשים אך הם כמו חיות ללא צלם אלוהים. וולדות כאלו הוליד אדם הראשון כל זמן היותו נזוף מפני ה’, עד שרצה בו ה’ וחיבבו והוליד את שת. עד שת, הוליד אדם הראשון – שדים, ומשת ואילך הוליד ילדים עם צלם אלוהים.

דעת הרמב”ם כדעת התלמוד

הרבה הקשו על הרמב”ם, כיצד הוא אומר וכותב שאין שדים כלל והכל דמיון, הרי בגמרא מוזכרים שדים לרוב, עם סיפורים ומעשים ממשיים, וכי כל דברי הגמרא בענין זה הוא פרי דמיון ח”ו?

יש שדים ביהדות

לפי דברי הרמב”ם אלו שהבאתי קודם, קושיה מעיקרא ליתא (הקושיא מלכתחילה לא קיימת). לפי הרמב”ם אכן יש שדים ביהדות, והם כל אותם יצורים הנראים כאנשים, אבל אין להם צלם אלוהים. יצורים שהם ממש כמו בעלי חיים מזיקים.
נסכם במילים פשוטות: לפי הרמב”ם יש שדים!

לקריאה נוספת ותגובות על רשימה זו – ראה כאן

14 מחשבות על “האם לדעת הרמב”ם יש שדים?”

  1. אשר שלום רב, נהנתי מהרשימה.
    צריך לומר, שהיעב”ץ צדק, והמו”נ אינו אותו רמב”ם של המשנה תורה (שכידוע השמיט כל ההלכות הנוגעים לשדים). זה בבדיחותא.
    ולעצם העניין, יש להבהיר, לרציונליסטים הנתלים בדעת הרמב”ם, אין כל בעיה להניח שישנם שדים מעין אלו, בני אדם פרימיטיביים שאינם בני תרבות ואין להם צלם אנוש כאדם המוכר לנו.
    המחבר תייג את המאמר כעוסק במיסטיקה, אך השדים הרמבמי”ם הם ביולוגיים לגמרי, והם כלל לא יצורים רוחניים כתיאורים הרווחים לגביהם. ולכן, אין כל הוכחה שלפי הרמב”ם יש ”שדים” במובנם המקובל, אלא יש יצורים שנקראים בלשונו שדים, ובלשון המאמינים (האמתיים) באמונת השדים אינם קיימים, או אינם מוגדרים ככאלה.

  2. אשר שלום. מאמר מענין.
    ברצוני להעיר, שאין הבדל בין לומר שלרמב”ם אין שדים, לבין לומר שהרמב”ם קרא לאנשים נחותים – שדים.
    בחז”ל מבואר שהשד הוא חציו אדם, חציו מלאך ושאר תכונות לא אנושיות טבעיות, וממילא הקושיא על הרמב”ם קיימת וניצבת ללא שינוי מהותי (וכבר תירצו המתרצים ודחו הדוחים וכו’ כידוע…).
    השינוי הוא רק בניסוח השאלה, שאם מקובל לשאול ‘איך אין שדים והרי מבואר שיש?’ הרי שהשאלה תהיה: ‘איך אפשר לומר שזה שד והרי מבואר אחרת?’

    1. אברהם שלום רב. אין הכרח שחלק מהאמוראים לא סברו כדעת הרמב”ם. כך שנוכל לומר, שהמאמרים בהם כתוב שהשד רואה ואינו נראה וכו’, הוא דעת יחידים, ודעת הרוב או קרוב לרוב, הוא כפי שפירש הרמב”ם, שדים בגוף. וזה לשון הגמרא:
      “ת”ר ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם שלשה כמלאכי השרת יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת יודעין ס”ד אלא שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם”, חגיגה טז, א.
      ה”שלשה כמלאכים” – אלו הם למעשה מלאכים, שבפי חז”ל כאן קרויים שדים, מלאכים-שדים, אך לא עליהם דיבר הרמב”ם. על אלו שהם מלאכים, כבר דיבר הרמב”ם על מלאכים במקום אחר, וידועה דעתו, וגם כאן יפרש באותו ענין.
      הרמב”ם מדבר על ה”שלושה כבני אדם”, ש”אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם”.
      אני חותר לומר, שהתמונה שמציגים, כביכול, שדים זה רק משהו רואה ואיננו נראה ולכן הוא איננו עולה בקנה אחד עם הרמב”ם בשום מקום היות והוא אומר שהם אינם קיימים, זה לא נכון.
      הנכון הוא, שהתמונה מורכבת יותר.
      מצד אחד יש שדים לפי הרמב”ם, והם כל היצורים הנראים בתארם כמו בני אדם, אך הם חיות מזיקות, נחותים ומנוונים (אולי סוג של פסיכופתיים מנוונים של אותה תקופה), ומצד שני בחז”ל מבואר, שהשדים נראים לעין והם נראים אף כבני אדם, וזה ממש כדברי הרמב”ם, ולא כמו שמקובל לחשוב בעולם (כנראה הנוצרי), ששדים זה רק רוחות רפאים ושדים בלתי נראים.

  3. שוב שלום. עיקר מה שאתה מנסה לענות בנוי על כך שאתה מסביר את ה’שלשה שלשה’ כאילו זה מיני שדים שונים ועל אלו דיבר בזה, ועל אלו במקום אחר.
    אבל האמת פשוטה שהכוונה שם שיש לשדים תכונות אנושיות וגם תכונות לא אנושיות וטבעיות אלא כמלאכים והם שייכים למחלקת העל טבעי ג”כ.
    וממילא במשנה מבואר לכאורה דלא כהרמב”ם (וכבר מילתי אמורה שדשו רבים ממאורי הדורות בעניין זה וישבו המיישבים וכו’) וא”כ אין אפשרות לומר שזו דעת מיעוט. ובפרט שעדיין לא מצאתי איפה יש בגמ’ ובמדרשים רמז לכך שזה סתם אנשים נחותים. תראה בגמ’ שרוב דבריהם הם על דברים לא אנושיים ולא טבעיים.

    1. עיקר קושייתך עלי, אמת. כי אין כאן שני סוגים, אלא סוג אחד לו יש שני היבטים – כמלאכים וכבני אדם. זה בנוגע לעיקר דבריך, שזהו אכן פשט דברי הגמ’. ובכל אופן, אפשר גם לומר להיפך ממסקנתך, שהם שייכים דווקא למחלקה העל טבעית, ולומר, שהשדים שייכים דווקא למחלקה הטבעית וכהרמב”ם, אלא שיש להם גם תכונות על אנושיות, ואותם תכונות על אנושיות, כגון כנפיים כמלאכי השרת וכדו’, שבדברי הגמ’, יבאר הרמב”ם כפי שביאר את כלל ענין כנפיים אצל מלאכים סתם וכידוע בדבריו במורה כי אלו דברים שאינם נראים לעין האדם וניתן לבארם ולפרשם כדעת הרמב”ם ולומר שלדבריו זהו פשט דברי הגמ’.
      אני חושב שנעמוד בזה, כי אני חותר לכך, שאותם (לא אתה) שמציגים את הרמב”ם כביכול הוא מוחק גמרות שלמות, זה אינו, כי לדבריו יש שדים אלא שצריך ליישב עם חלק מהגמרות, ואין כאן ניגודיות מוחלטת בין דברי הגמ’ לדברי הרמב”ם, כפי שיש שרוצים ומעוניינים מאוד להציג.

    1. שאלה יפה.
      אך עד שאתה שואל על הרמב”ם, שאל על חז”ל במדרש אותו הביא הרמב”ם, האומרים: “ואמרו במדרש: ‘כל אותן מאה שנה שהיה אדם נזוף בהן, היה מוליד רוחות’. והכוונה היא: שדים, וכאשר רצה בו ה’, הוליד בדומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר (בראשית ה, ג): ‘ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו'”.
      לפי חז”ל, האם קין והבל היו רוחות?
      השאלה שלך – לכאורה – מחזקת את דברי הרמב”ם, לפי שלפירושו של הרמב”ם, קין והבל לא היו רוחות אלא בני אדם נחותים הקרויים שדים, אבל חושבני שבאמת כיון שהרמב”ם מסביר ששדים הינם אנשים ללא צלם אלוהים, קשה לומר שהבל, שה’ שעה אל מנחתו הוא שד במובן של הרמב”ם, וכמו כן קשה לומר שקין שקיבל את עונשו הוא שד ללא צלם אלוהים, שהרי הוא בא על עונשו כלומר יש לו צלם אלוהים אלא שהוא בחר ברע. שד נענש?
      לכן נראה, שלכל כלל יש יוצא מן הכלל והיוצא מן הכלל הם קין והבל, שמוזכרים בתורה בשמם במפורש, וכל כוונת חז”ל הוא על רוחות ושדים כפירוש הרמב”ם שהתורה לא הזכירה את שמם והם אינם ידועים לנו. אבל אותם הידועים לנו – הם יוצאים מן הכלל.
      יש”כ

  4. לגבי השאלה אם קין והבל היו שדים: אין צורך לומר שהם יוצאים מן הכלל. הרי המדרש אומר שנולדו הרוחות כשאדם היה נזוף, והרי קין והבל נולדו קודם החטא כמ”ש רש”י [בראשית ד א].

  5. כל מקום ש’לכאורה’ הרמב”ם השמיט הלכות הקשורות בשדים, נושאי הכלים של הרמב”ם [ובכללם הבית יוסף בספרו כסף משנה] מסבירים שהוא לא השמיט זאת בגלל אי אמונתו בשדים אלא מסיבות אחרות.

    דוגמאות: א. הבנה אחרת של מסקנת הסוגיא – בגיטין בדין ששמעו קול מבור אומר תנו גט לאשתי. ב. כי מדבר ממש על הדין של שדים אך מפני סיבה ניסח זאת אחרת – הרדב”ז בדין התראה מפי קול שלא רואים את המתרה, ועוד.

    אשמח אם מישהו מכיר מקור מסודר שסוקר את כל ‘הלכות שדים’ שבש”ס ומה כותב או לא כותב הרמב”ם ואיך הסבירו זאת מפרשי הרמב”ם הגדולים.

  6. אשר שלום,
    נראה שלדעתך הייתה איזו ייחודיות מסוימת לילדיו הראשונים של אדם הראשון, והם משום מה נולדו שדים.
    אך לא היא!
    לדעת הרמב”ם כל אדם נולד ללא צלם א-לוהים בפועל.
    המושג “צלם א-לוהים” לפי הרמב”ם הוא להשכיל את ידיעת הא-ל.
    הרמב”ם מכנה אדם שלא השיג במהלך חייו “צלם א-לוהים” – שד.
    מכאן – שביד האדם להחליט אם יישאר שד או ייהפך ל’אדם’.
    כפי שהוא מסביר שם, ההבדל בין ילדיו הראשונים של אדם לשת הוא: שאת הראשונים הוא לא חינך ואת שת כן.
    תודה.

    1. לא נכון. הוא מדבר על הולדה בדמותו כצלמו, לא על חינוך. לשונו: “והכוונה היא: שדים, וכאשר רצה בו ה’, הוליד בדומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר (בראשית ה, ג): “ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו”.
      אדם שלא הגיע לצלם אלוקים במשך חייו לא נקרא בכתבי הרמב”ם ‘שד’, אלא בהמה או חיה, כך במו”נ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *