עת מלחמה

בעקבות דברים שונים שמתפרסמים כביכול על פי תורה בנושא עת מלחמה ומלחמת חרבות ברזל, אני מעתיק להלן את דברי הרמב”ם, רבנו בחיי והגר”א (הגאון מווילנא) בענין מלחמה, ואבקש מאת ה’ שיהיו הדברים לתועלת ויאירו את מחשכי הדעת.

מתוך אור ההשגחה סעיף מ”ג:

מלחמה, כיוון שהיא נערכת על ידי בעל בחירה, קשה יותר להינצל ממנה וצריך זכויות מיוחדות, שעל כן צריך לעשות עבור כך השתדלות מרובה ביותר על פי כל הנדרש, כמו שעושים השתדלות להינצל ממקום סכנה, שנאמר ‘סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה – ולה’ הַתְּשׁוּעָה’.

מקורות (שם אות ק”ב):

ראה באות הקודמת (ק”א, שם), שעל הפסוק באיוב, בו אליפז מבטיח בשם ה’ לאיוב שבזכות ייסוריו ינצל מצרות, ואומר לו: “ברעב פדך ממוות, ובמלחמה מידי חרב” (איוב ה, כ) כותב הגר”א: “רעב ומלחמה, ב’ מיני פורעניות, בידי שמים ובידי אדם, ‘רעב’ – בידי שמים, ו’מלחמה’ – בידי אדם. וזה שאמר ‘ברעב פדך ממות ובמלחמה’ כו’. והב’ קשה מן הראשונה מפני שהיא הצלה מיד בעל בחירה, ואמר, כי הגם שכולם יהיו בסכנת רעב ובמלחמה, אתה תנצל”.

לאמור, צריך ברכה מיוחדת והבטחה מה’ כדי להינצל ממלחמה, כי מלחמה נעשית על ידי בעל בחירה, ולא בידי שמים כמו רָעָב שאינו על ידי בעל בחירה, אף על פי שהכל משמים ואין דבר שאינו ברצונו ית’. וכיוון שכן, קשה מאוד להינצל ממעשי בעל בחירה.

ומן הטעם הזה מובן מה שכתב הרמב”ם באגרתו (לחכמי צפון צרפת על גזרת הכוכבים) וזה לשונו: “וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה היכלנו והגיעתנו עד הלום, שאבותינו חטאו ואינם לפי שמצאו ספרים רבים באלו הדברים של דברי החוזים בכוכבים – שדברים אלו הן עיקר עבודה זרה כמו שבארנו בהלכות עבודה זרה – טעו ונהו אחריהם ודימו שהן חכמות מפוארות ושיש בהן תועלת גדולה ולא נתעסקו לא בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות אלא דימו שאותן הדברים יועילו להם ולפיכך קראו אותם הנביאים ‘סכלים ואוילים’, ודאי סכלים היו! ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו” (אגרות הרמב”ם, מהדורת שילת עמ’ תפ, ודומה לזה בתיקוני זוהר [צז, א] “וחובא דא גרים חורבן בי מקדשא” עיי”ש).

וכותב רבנו בחיי: “‘סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה ולה’ הַתְּשׁוּעָה’ (משלי כא, לא). שלמה המלך ע”ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר (את כל מה שאין באפשרותו לעשות) בידי שמים, כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע (הנס נוגד את הטבע ומחסרהו, כלומר שם הויה כביכול מחסר לשם אלוהים), ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע (שם אלוהים), ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות ועניינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו, כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו, שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה, שאם אינו מכין ויסמוך על הנס – ימסר ביד אויביו, או כמי שיש לו חולה שהוא ראוי לתקן לו מסעדים וסמים (תרופות ואוכל בריא) למאכלו, ומאכילו המאכלים המועילים ולמנוע ממנו המאכלים המזיקים, ואחר שעשה לו כל יכולתו והשתדל בכל כוחו ועשה בדרך הטבע כל הכנותיו, אין ראוי לו לבטוח שיגיע אל רצונו רק בשם יתעלה, לא בהכנות האלה, כי יש אדם שיאבד במלחמה עם כל ההכנות, ויש שינצל מבלעדיהן, ויש חולה שימות עם המאכלים המועילים, ויש שתגיע לו רפואה עם המאכלים הרעים המזיקים, ואם כן אין עיקר התשועה בענין המלחמה ולא בענין הרפואה להכנותיהם רק בשם יתעלה שכן כתיב (תהילים קמז, ג) ‘הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם’, וכתיב: (תהלים קמז, י) ‘לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה’, וכתיב (תהלים לג, יז) ‘שקר הסוס לתשועה’, זאת כוונת התורה ורוב הפסוקים מוכיחין כן.

ולכך תצוה התורה לישראל להשתדל בהכנות האלה, שיצאו חלוצים בעלותם למלחמה על אויביהם, ושישימו אורב, ושישלחו מרגלים בערי האויבים, כי כל הענינים האלה הם הכנות לעשות מה שבכח האדם לעשות בדרך המנהג והטבע, ואחר כן יפעול הנס על כל מעשה הטבע, ואף על פי שישראל לא היו צריכין לזאת לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש, ואם היו זכאין מעט מהם ינצחו עמים רבים, ואם היו חייבים מעט מן האויבים ינצחו רבים מהם, מכל מקום באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם.

ומטעם זה צוה הקדוש ברוך הוא לנח מעשה התיבה, כי בידוע שהיה ביכולתו ית’ שיעביר נח ובניו ברגליהם על מי המבול, ולא יצטרך נח להתנהג בזה בדרך הטבע שיעשה תיבה מעץ ידוע, וממדה ידועה באורך וברוחב, אבל התורה תצוה לנו בכך שנשתדל בהכנות בכל הענינים, ועם כל השתדלותנו – שתהיה אמונתנו, שאין עיקר התשועה בהם, רק בשם יתעלה, וזהו שאמר שלמה בכאן ‘סוס מוכן ליום מלחמה ולה’ התשועה’, וכן מצינו בדוד ע”ה כששאל באורים ותומים השיבו הקדוש ברוך הוא (שמואל-ב ה, כג) ‘הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים’, צוה להשתדל בדרך המנהג והטבע, כמנהג שאר האומות הנוצחין בטבע. וכן מצינו במלחמת העי שאמר הש”י ליהושע (יהושע ח, ב) ‘שים לך אורב לעיר מאחריה’. והוא הטעם בעצמו במרגלים ששלח משה רבינו ע”ה במדבר פארן שהקב”ה צוה בכך” (רבינו בחיי, במדבר יג, ב).

וגם מחללים שבת על כך: “אמר רב יהודה אמר רב, נכרים שצרו על עיירות ישראל – אין יוצאין עליהם בכלי זיינן, ואין מחללין עליהן את השבת. תניא נמי הכי: נכרים שצרו וכו’. במה דברים אמורים – כשבאו על עסקי ממון. אבל באו על עסקי נפשות – יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת. ובעיר הסמוכה לַסְּפָר, אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש – יוצאין עליהן בכלי זיינן, ומחללין עליהן את השבת” (עירובין מה, א), וכן הוא להלכה: “גוים שצרו על עיירות ישראל אם באו על עסקי ממון אין מחללין עליהן את השבת ואין עושין עמהן מלחמה, ובעיר הסמוכה לַסְּפָר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ובכל מקום אם באו על עסקי נפשות או שערכו מלחמה או שצרו סתם יוצאין עליהן בכלי זיין ומחללין עליהן את השבת, ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת, ואסור להן להתמהמה למוצאי שבת, וכשיצילו את אחיהן מותר להן לחזור בכלי זיין שלהן למקומם בשבת כדי שלא להכשילן לעתיד לבוא” (רמב”ם שבת ב, כג).

וכשהם נלחמים, צריכים להילחם בעוז ובלי פחד ולהישען עליו ית’ ולהילחם לשם שמים וייחוד ה’, “כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל”, שאם לא כן הוא בכלל “ארור עושה מלאכת ה’ רמיה” כמו שכותב הרמב”ם: “מי האיש הירא ורך הלבב כמשמעו, שאין בלבו כח לעמוד בקשרי המלחמה, ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה, וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר ‘אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם’, ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו, ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו, הרי זה כמי ששפך דמי הכל, שנאמר ‘ולא ימס את לבב אחיו כלבבו’, והרי מפורש בקבלה ‘ארור עושה מלאכת ה’ רמיה’, ו’ארור מונע חרבו מדם’, וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא, שנאמר ‘כי עשה יעשה ה’ לאדוני בית נאמן כי מלחמות ה’ אדוני נלחם ורעה לא תמצא בך וגו’ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה’ אלהיך'” (רמב”ם מלכים ז, טו). ואם ההריגה והמלחמה נערכת כנגד עם ישראל בחו”ל, מקום שליטת הסט”א ואחיזתו כאמור בדברי הגר”א לעיל אות צ”ז, אזי המצב חמור מאוד, כי מלבד הקושי להינצל מבעל בחירה כאמור בדברי הגר”א כאן, מצטרף כאן גם שליטת הסט”א שבחו”ל, לו נתן ה’ שליטה ואחיזה שם, כמבואר בגר”א (ראה לעיל אות צ”ז), ועל כן יש לעשות כל תצדקי כדי להימצא בארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה’ אלוהיך בה המשגיח עלינו בהשגחה פרטית מיוחדת ולהיערך לכך כפי האמור בדברי הרמב”ם, רבנו בחיי והגר”א.

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇