המאמר עוסק בענין מידות טובות הנדרשות ללימוד הגמרא.
נאמר בגמרא:
ר’ אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה מלמדה תיפלות.
תיפלות סלקא דעתך?
אלא אימא: כאילו למדה תיפלות.
אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי אליעזר? דכתיב: ‘אני חכמה שכנתי ערמה’, כיון שנכנסה חכמה באדם – נכנסה עמו ערמומית.
(סוטה כא, ב)
ופירש בפירוש ‘חברותא’ על פי פירוש רש”י והמהרש”א:
רבי אליעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה – מלמדה תיפלות!
ותמהה הגמרא: וכי לימוד תורה לבתו, לימוד של “תיפלות” סלקא דעתך, יעלה בדעתך לקרוא לה!?
אלא, אימא, אמור כך: הרי זה כאילו למדה תיפלות. והיינו, כיון שיש הרבה ענינים בתורה העוסקים בערמת הרשעים, בתכסיסיהם וברמאויותיהם, והכל כדי שידע הדיין כיצד מסוגלים הבריות לרמות, וכיצד יש להגיע לחקר האמת, יש לחוש שאם אשה תלמד תורה, היא תבוא לנהוג בערמה, ולעשות מעשים מקולקלים בצנעא, כיון שנשים, דעתן קלה, ומתפתות בקלות למעשה עבירה.
אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי אליעזר?
דכתיב [משלי ח] “אני חכמה, שכנתי ערמה”.
כיון שנכנסה חכמה של תורה באדם – נכנסה עמו ערמומית!
(חברותא סוטה כא, ב ע”פ רש”י והמהרש”א)
נשים, אומר רבי אליעזר, במידה ותלמד אותם גמרא, המצב יהיה בכי רע, וזאת למה? כי הגמרא מלאה בעולם של תככנות וערמומיות, תכסיסי רשעים ועסקנות מרושעת. ואת כל זה לומד הדיין כדי שלא יהיה תמים אלא ידע ויבין את כל נוכלותם של בני אדם הסוטים מדרך התורה ויעמיד ארץ במשפט ויציל עשוק מידי עושקו ויהיה שותף לקב”ה במעשה בראשית (טור ריש חו”מ).
אשה, והיינו, שדעתה קלה, שתלמד גמרא, היא תלמד את כל התככנות הזו, ומיגו לשקר, ערמומיות ותכסיסי רשעים, ותשתמש בזה לא כדי להיות שותפה לקב”ה במעשה בראשית אלא כדי לבצע מניפולציות תככניות רשעיות כדי להשיג את מבוקשה הנלוז בלא שיוכלו להעמידה לדין. בקיצור: אשה שתלמד גמרא תשחית את מידותיה. תצא מושחתת. מרשעת.
מגמרא, רש”י ומהרש”א זה עולה, שלימוד גמרא, במידה והוא לא נלמד כדי להרבות שלום וצדק בעולם אלא הוא נלמד באופן של “דעת נשים”, כלומר בקלות הדעת, ולא כדיינים שלומדים גמרא כדי להכיר ללמוד ולדעת את תככנות הרשעים ולהעמיד את הצדק על תילו, הדבר מביא לידי כך, שהאדם לומד תיפלות, כלומר ערמומיות של רשעים.
דברי הגמרא אינם אמורים בנשים דווקא, שהרי הגמרא נותנת טעם לדבריה, והטעם הוא, שמי שלא לומד גמרא כדי להביא שלום לעולם ולהציל עשוק מיד עושקו אלא הוא לומד גמרא כדי לדעת לטעון טענות בבית דין כנגד חבירו ולעשוק אותו באופן ערמומי וכיוצא בזה, הוא הוא זה, שדעתו היא “דעת נשים”. איש, שמותר לו לכתחילה ללמוד גמרא ומצוה קעביד, הלומד את הגמרא כדי לקנטר ולזרוע בלבול ולהצר את צעדי השני בתככנות ובתכסיסי שקר שהוא למד מדברי הגמרא, בעוד שדברי הגמרא נועדו כדי להציל עשוק מיד עושקו (כדיינים וכנ”ל) הוא הוא זה, שדעתו היא “דעת נשים” והלימוד שלו הוא לימוד של תיפלות, הגם שהוא מקיים בזה מצוה. והוי כמו מצוה הבאה בעבירה.
ודבר זה אנו למדים מדברי ר’ ירוחם ממיר, המשגיח הנערץ של ישיבת מיר בליטא. וכך מעיד ר’ דניאל מובשוביץ ראש הישיבה האחרון של בית הת”ת דקלם שנהרג בידי המרצחים בשנות השואה הי”ד, וכך הוא כותב:
כמה טהרה נדרשת מן האדם בגישתו לפתוח את הגמרא. הרמב”ם כותב בהקדמתו למורה נבוכים – בל ייגש מצורע נפש לראות בספרו. כי אם ילמד מי שהוא מצורע נפש במורה נבוכים, בתורתו של הרמב”ם, יצא מקולקל גדול. המשגיח, רבינו ירוחם ממיר זצ”ל, היה רגיל לומר, שהקדמה זו צריכה להיות דבוקה על הדף הקדמי של הש”ס!
(רבי דניאל מובשוביץ זצ”ל הי”ד מקלם, כתבי הסבא מקלם, מהדורת תשס”ט, תלמידיו ב, עמ’ תשכז)
ר’ דניאל מוסר בשם ר’ ירוחם, שכשם שמצורע נפש הלומד ‘מורה נבוכים’ יצא מקולקל גדול, כך ממש מצורע נפש הלומד ש”ס (גמרא) יצא מקולקל גדול! ולכן אומר ר’ ירוחם, ידיעה זו והפנמתה “צריכה להיות דבוקה על הדף הקדמי של הש”ס!” כי בלא זה, נוח לו שלא למד כלום, כי דעתו היא כ”דעת נשים”, והוא לומד גמרא ב”דעת נשים”, שדעתן קלה.
ו”דעת נשים” אין הכוונה למין האדם, אם הוא אשה או איש בדווקא, אלא הכוונה לתוכן הדבר והענין, ויכול להיות אשה שהיא כאיש בזה, וכמו דבורה הנביאה שהיתה שופטת את ישראל ארבעים שנה וידעה כל הגמרא בודאי, ולהיפך, יכול להיות איש, שדעתו “דעת נשים” והוא לומד גמרא כשהוא מצורע נפש, כלשון ר’ ירוחם, שהוא יצא מקולקל גדול!
ודבר זה למד ר’ ירוחם, ללא ספק, מדברי רבינו הגר”א בפירושו למשלי על הפסוק (משלי יט, ט) ‘עֵד שְׁקָרִים לֹא יִנָּקֶה וְיָפִיחַ כְּזָבִים יֹאבֵד’:
עד וגו’. כאמור ‘צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם’ וכמ”ש חז”ל למיימינים סמא דחיי ולמשמאילים סמא דמותא.
והענין כי התורה הוא מן השמים ומעשה המצות מן הארץ כמש”כ לעיל וז”ש ‘אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף’ כלומר כי הארץ מדתה אמת שנותנת באמת כל מה שזורעין בה אם חטין צומחת ג”כ חטין ואם שעורים שעורים וזהו אמת מארץ תצמח ומן השמים יבוא הגשם שהוא צדק שבא בתורת צדקה שהרי לא נתנו לשם הגשם שיקרא אמת בבואו לארץ וזהו צדק משמים נשקף והגשם בא לכל הארץ בשווה וג”כ עושה פעולתו בשווה אך פעולתו לפי המקבל, מקום שזרוע חיטים אזי מחמתו יצמח שם החיטים ומקום הזרוע סם המות תצמיח סם המות מחמתו, אך הגשמים עצמם נקרא לעולם טוב.
וכן הוא בתורה הבאה מן השמים עושה פעולתו שתצמיח מה שבלבו אם לבו טוב תגדיל יראתו ואם ח”ו בלבו פורה שורש ראש ולענה יכשל עוד בהגותו בה ויגדיל הטינא אשר בלבו עד אשר מעלה שרטון.
וזהו צדיקים ילכו בם ויגדל צדקתם ופושעים יכשלו בם שיצמיח פשעם עוד ויכשלו וזהו שאמר למיימינם סמא דחי’ שצומח סם חיים כמו המקום זרוע סם חיים שמצמיח סם חיים בעת שיבא עליו הגשם ולמשמאילים כו’ כמו המקום הזרוע סם המות שצומח סם המות בפעולת הגשם.
מבואר בדברי הגר”א, שהלומד ויש טינא בלבו, והיינו ערמומיות של מצורע נפש, לא די בכך שלימוד הגמרא לא יעזור לו ויקדמו בעבודת ה’, אלא גם יהיה להיפך “ואם ח”ו בלבו פורה שורש ראש ולענה, יכשל עוד בהגותו בה ויגדיל הטינא אשר בלבו עד אשר מעלה שרטון”, ויתקיים בו “לא זכה נעשית לו סם המוות”, כדברי הגר”א כאן.
ולכן כשניגשים ללמוד גמרא, יש לגשת מתוך עמדה נפשית, שהלימוד מטרתו הוא לא עיסוק בתככנות ומיגו לשקר של הרשעים כדי ללמוד מדרכיהם ח”ו, אלא יש לגשת ללימוד הגמרא מתוך עמדה נפשית ברורה, שכל לימוד זה הוא כדי להרבות שלום בעולם.
ולכן תיקנו לנו חז”ל לומר כל בוקר – “תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם”, שאין זו אימרה של מה בכך ח”ו, אלא באו ללמדנו, לחזק ולאמץ את ליבנו, כל יום ויום, שעלינו ללמוד את הגמרא כתלמידי חכמים, מה תלמידי חכמים כל עסקם ומגמתם להרבות שלום בעולם אף אנו, כל לומד גמרא, כן. ועלינו להרבות שלום בעולם, אהבה בין איש לרעהו, דרך ארץ שקדמה לתורה, מידות טובות ויושר פנימי ובזה נקיים בעצמנו, זכה נעשית לו סם חיים, ‘זכה’ היינו שזיכך עצמו כשמן זית זך להעלות את נר הצדק והיושר, מידות טובות ושלום, תמיד.
ועושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ויזכנו למידות טובות ללימוד הגמרא ואימרו אמן.