האם ‘מאמר הפסיעות’ נכתב ע”י רח”ו?

מאמר בדבר זהותו של כותב מאמר הפסיעות מהאריז”ל

להלן מכתבו של רבי אברהם שמחה מסטיסלאוו זצ”ל, מתלמידי תלמידיו של הגר”א, אשר דודו, הלא הוא רבנו חיים מוואלוזין זצ”ל גדול תלמידיו של הגר”א, מסר לו להדפיס את ספרו ‘נפש החיים’.
וזה לשון המכתב:

ב”ה יום ב’ בטו”ב אייר ל”ד למספר ב”י השלום והברכה לפ”ק פ”ק מסטיסלאוו.
אשר בקשה נפשו במכתבו להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו”ר דודי הגאון האמתי החסיד מורנו הרב חיים ז”ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מורנו משה חיים לוצאטו ז”ל. אודיעו, כי פעם אחת שאלתי ואמרתי לפניו, שכפי הנראה שכתב יד הרב הנ”ל על התחלת האדרא רבה, (וכו’), הם כולם דברי גילויים נוראים מעולם העליון, ובפרט ענין ‘יחוד הגן’ המבואר שם, שאין קץ לנוראות ונפלאות הענין.
והשיב לי בזה הלשון: “פשיטא וודאי”.
אמרתי אליו עוד, כי ירא בעיני מאד על הקטרוגים שהיו על איש אלוקי כזה . והשיב לי: אין לנו להתבונן ולחשוב בזה כלל וכו’. ורבינו הגדול הנורא רבי אליהו ז”ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האריז”ל [כי הגר”א ז”ל אמר שכתבי האר”י ז”ל כולו רק משל]. ואמר עוד, שאיזה משך זמן היה סובר שגם הרב חיים ויטל ז”ל לא הבין עומק כוונת האריז”ל [הוא בנמשל], ואחר כך ראה במקום אחד ניכר שידע הרח”ו ז”ל הנמשל אלא שהסתירו מאד. כך אמר לי דודי ז”ל הנ”ל.
אמרתי לו, כנראה שכיון רבינו ז”ל על דברי האגרת של רח”ו ז”ל הנקרא ‘מאמר הפסיעות’ וכו’. השיב לי בפנים צהובות: “כן הדבר, שכיון על דברי האגרת הלז. ורבינו הגר”א ז”ל אמר על עצמו: ברוך ה’ גם אנכי יודע הנמשל”.

(נדפס בספר ‘דרך תבונות’, הובא בספר ‘דעת תבונות’ מהדורת הרב פרידלנדר, עמ’ רלו, וכן בספר ‘מגנזי הגר”א ובית מדרשו’, ליקווד תשנ”ט, עמ’ רפד)

משמע שהבין ש’מאמר הפסיעות’ נכתב על ידי רח”ו על פי דברים ששמע מהאר”י, אבל בדורנו זה נתגלה, ש’מאמר הפסיעות’ הוא לא לרח”ו, שהרי הוא לא הכניסו ל’שער המאמרים’ ב’עץ חיים’ שבעריכתו (הנדפס לראשונה ע”י אהבת שלום בתשע”ז, והמו”ל שם הביא מאמר זה במדור מיוחד להוספות רש”ו), אך מאמר זה הובא אחר כך ב’שמונה שערים’ של בנו, רבי שמואל ויטאל ב’שער מאמרי רשב”י’ במדור מיוחד, וכותב רש”ו בהקדמתו שם, שמאמר זה עם שאר המאמרים שם, ולא כולם (“מאשר ולא אשר”, כלשון רש”ו שם, והמו”ל של ‘אהבת שלום’ שם לא דק בלשון זו), הוא מכתבי התלמידים שהעתיקו מכת”י האר”י כלשונו “הרב הגדול המשביר”. ושם מכת”י המעתיק, עמ’ ט’ ע”ג, ש’מאמר הפסיעות’ עצמו הוא אכן מכ”י האר”י ולא מהתלמידים שכתבו ממה שאמר האר”י בע”פ, כמו שכותב שם: “אמר המעתיק המאמר מכתב יד האר”י זלה”ה“.

גם נראה שסגנון המאמר הוא לא מאמר שאמר האר”י בע”פ ונכתב על ידי תלמיד שומע, אלא הוא מאמר שנכתב על ידי המחדשו עצמו, הוא האר”י החי, בסגנון כתיבת מאמר עצמי, כמו שמשמע מלשון מאמר זה, וכגון: “והנה אין דרכינו להאריך לשון ולהרחיב פה בענין מציאות הכתר, ודרכנו להכניס במנין העשר ספירות הדעת במקום הכתר, לא כי ח”ו נסתלק הכתר ממנין העשר ספירות, אמנם טעם הדבר לא ניתן לכתוב כעת, כי הדברים ארוכים ואין הדעת סובלתן”, ועוד לשונות כיוצ”ב, שנראה כסגנון כתיבת האר”י, כמו לשונו במקום אחר מכתי”ק: “ואין מדתי בלא חידוש”, או “כי אם באתי להאריך לא תכיל היריעה, ויש על כל קוץ וקוץ ממה שכתבתי תלי תלים אלא שבאתי בקצרה ודי לך עתה ידידי בשני דברים אלו כי הם עיקר שאלותיך” (לשונו באגרת שכתב האר”י בכתי”ק לר”ש פודילה, ראה עץ חיים לרח”ו, שער כתבי מורי, אהבת שלום תשע”ז, עמ’ סז, הערה ת”א) וכיוצ”ב בלשון גוף ראשון, וכמספר על דרכו בקודש בצורת כתיבתו (ומכאן תשובה למה שכותב המו”ל, אהבת שלום, ו, עמ’ לח הערה 23 מדברי הרש”ו). וגם אם אינו מכת”י האר”י עצמו הוא מתלמיד ששמע מהאר”י וכתב בלשון עצמו ובסגנונו, ולזה קורא רש”ו שהוא מכתב יד האר”י, כלומר מתלמידו שכתב לפניו, או אכן הוא מכת”י האר”י ממש וכפי שיתבאר עוד להלן.

והשאלה עולה ומשתרגת – אם המאמר הוא מרח”ו ממה ששמע מהאר”י, וככל כתבי רח”ו, מדוע לא כללו רח”ו ב’שער המאמרים’ ב’עץ חיים’ הנ”ל שכתב מפי האר”י ככל יתר הדברים שהביא ממה שקיבל מהאר”י?

ויש כאן ענין, כי המו”ל (אהבת שלום, עץ חיים לרח”ו, שער המאמרים, תשע”ז, דברי פתיחה מהמו”ל עמ’ 14) כותב בדברי פתיחה למהדורתו, שמהלשונות בכת”י השני (להלן: השני. כי ישנם כמה כת”י למאמר הפסיעות) בו מופיעים בתחילת כמה מהפסקאות שבתוך המאמר, הלשונות “חיוב מורי ז”ל” וכיוצ”ב (מה שלא נכתב בשאר הכת”י מאותם שעמדו לפני רש”ו) מוכח, שמאמר זה הוא לרח”ו ולא לאר”י מכתבי שאר התלמידים, וכותב שם המו”ל שלא ראה רש”ו את הכת”י השני הזה (כנ”ל שיש כמה כת”י), וקשה, שהרי מו”ל זה מביא בעצמו בדברי הפתיחה ל’מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע”ה’ (מאמר הפסיעות) שהוציא על פי כמה כת”י בשנת תשנ”ח, בעמ’ 4, שבתחילת פסקאות אלו שבכתב יד השני, מופיע בכתב יד הקדום להדיא הלשון: “אמר חיים”, כלומר, שכל דרוש זה הוא לא מרח”ו אלא רק המקומות בהם מופיע הלשונות “זולתי חיוב מורי ז”ל” וכיוצא מאלו הלשונות בכמה בריש כמה מהפסקאות שבתוך המאמר עיי”ש (שמהם רצה להוכיח שכל הדרוש הוא מהרח”ו) שבראש פסקאות אלו שבתוך המאמר נכתב “אמר חיים”, הם מרח”ו, והשאר לא. שהרי לא יתכן שמאמר שהוא לרח”ו עצמו, הוא יכתוב בו מדי פעם בפעם בריש כמה מהפסקאות להן אופי וסגנון שונה משאר הדרוש “אמר חיים”, מה שלא עשה בשאר מאמרים, חדשים וישנים שכתב, בהם הוא כותב בעצמו ממה ששמע מהאר”י ואינו כותב מדי כמה פסקאות “אמר חיים”. אלא שכאן זהו לא מאמר ממנו אלא מאמר מזולתו מתלמידי האר”י, והוא, רח”ו, מוסיף בתוך דברי זולתו פסקאות, ולכן הוא מציין בראשם “אמר חיים”, להדגיש למעיין, שלא יטעה, וידע, שכאן אלו הם דבריו שלו, של רח”ו, ולא של דברי תלמיד האר”י זולתו.

ועולה במפורש לכל קורא במאמר, שכל המקומות שנוספו על ידי רח”ו, בהם הוא כותב לפני הוספותיו “אמר חיים” – הם הם! אותן המקומות מהם רצה המו”ל (אהבת שלום) להוכיח, שהמאמר הוא של רח”ו, כי כתוב בהם “מורי ז”ל” כנ”ל, בעוד שהם באמת תוספות של רח”ו שכתב על גוף המאמר שכבר היה כתוב ועומד לפניו והוא רק הוסיף בין השיטין או בגיליון הוספות שבראשם כתב “אמר חיים”.

ויש להעיר עוד, שב’עץ חיים’, שער המאמרים מרח”ו שהוציא המו”ל הנ”ל (תשע”ז) לא ציין המהדיר הנ”ל – אפילו לא בהערות – שבכת”י הקדום השני נכתב “אמר חיים”, אע”פ שהכת”י נמצא ועומד הכן לפניו עוד משנת תשנ”ח, השנה בה הוציא את המאמר הנ”ל בנפרד (ובאמת שהוא עוד משנת תשמ”ח, שהיא שנת ההוצאה הראשונה, ותשנ”ח הוא שנת ההוצאה השלישית). ואם בהוצאת המו”ל הנ”ל של מאמר הפסיעות מתשנ”ח, השמיט המו”ל את התיבות “אמר חיים”, כמו שכתב שם, וטעמו משום שהכתב יד הקדום הנ”ל הגיע עדיו רק כשהספר כבר ירד לדפוס (ולכן לא ציינו זאת כי כנראה טריחא מילתא), אבל מדוע השמיט זאת ב’מאמר הפסיעות’ שבספר ‘עץ חיים’ תשע”ז ולא ציין זאת אפילו לא בהערות שוליים כמו שהעיר על כל שאר הלשונות המחולפים וההוספות שבשאר כתבי היד, ורק זה השמיט?! והלא דבר הוא. ולכאורה זה מפני שידע, שבאם יביא דבר זה, זו ההוכחה הגדולה ביותר, שמאמר זה אינו לרח”ו, והרי בכריכה לספר כתב מו”ל זה באותיות מאירות עיניים, שזה ספר מאמר הפסיעות מאת רח”ו, והנה נפל היסוד, נפל הבנין, ולכן במהדורה הראשונה של שנת תשנ”ח – השמיט את הדבר וכתב, שהספר ירד לדפוס ולא סיפק בידו, וכאשר הוציא שוב את המאמר בתוך ‘עץ חיים’ תשע”ז הנ”ל במדור מיוחד להוספות מרש”ו, התעלם לגמרי מהמילים “אמר חיים”, ואפילו לא הביאם בחילופי נוסחאות כפי שעשה עם שאר כתבי היד, בעוד שכתב יד זה מונח ועומד לפניו, שהרי הגיע כת”י זה עדיו עוד בשנת תשנ”ח כשהספר ירד לדפוס וכנ”ל, ומובן למה השמיט מילים אלו “אמר חיים” במהדורת תשנ”ח וכן מובן למה לא ציין זאת במהדורת תשע”ז בהוספות ל’עץ חיים’ מרש”ו.

ועתה נוכיח שמאמר זה הוא או מהאר”י לפי מה ששמע וכתב אותו אחד מהתלמידים זולת רח”ו, או שהוא אכן העתקה מכת”י האר”י עצמו ממש. והוא מכך שרבי אברהם מונסון (אב”ד מצרים דאז), בקונטרסו ‘דברי אמת’ (נדפס במקבציאל, אהבת שלום, לח, עמ’ עז והערה 137) על הלשון ב’מאמר הפסיעות’ בו כתוב “ולא יחשוב הקורא בבאורי זה כי יוכל להבין כמגע ראש השיבולת” וכו’, כותב, שדברים אלו הם משל “תורת חכם מקור חיים” כשכוונתו לרמוז לרח”ו (מקור חיים = רבי חיים ויטל) ולומר שקטעים אלו הנוספים כתוספות על גוף מאמר האר”י, שנכתב בראשם בכת”י השני הנ”ל “אמר חיים” (ור”א מונסון לא ראה הכת”י ‘השני’ רק העתקה אחרת בה הושמט “אמר חיים”) הם משל הרח”ו [שהרי קטע זה במאמר, עליו כותב ר”א מונסון את דבריו הנ”ל, הוא הוא הקטע מהתוספות שנוספו בפסקאות הנ”ל]. והעורך של ספר ‘מן הגנזים’ (חלק ו, אהבת שלום, העורך הנ”ל, עמ’ לח הערה 23) מתעלם מכך ויצא להוכיח מדברי הר”א מונסון הנ”ל איפכא, שכל המאמר הוא משל רח”ו, בעוד שדברי ר”א מוסבים הם להדיא!! רק על התוספות שנוספו על המאמר, שמופיעים רק בחלק מכתבי היד ובאחרים ליתא בכלל לפסקאות אלו (שבכתב יד השני נכתב בראשם “אמר חיים”), והרי העורך הנ”ל יודע זאת, שהרי הוא בעצמו הביא מהכת”י הקדום בו מופיע לפני התוספות הללו המילים “אמר חיים” כנ”ל במאמר הפסיעות שהדפיס בתשנ”ח (ולפני כן בתשמ”ח). והוא פלא כיצד לא שת ליבו לזאת, כי אין לומר שזה נעשה במכוון כי לכל העם בשגגה. ועוד כותב שם ב’מן הגנזים’ להוכיח מפירוש אבות המיוחס בספק ספיקא לרח”ו (שאלוניקי תרכ”ב) מכך שהוא דומה בסגנון לשונו ל’מאמר הפסיעות’, ש’מאמר הפסיעות’ הוא לרח”ו, וערבך ערבא צריך, שהרי הפירוש לאבות הוא רק מיוחס, תלוי באולי ועומד קאי לרח”ו.

וללא ספק פשר הענין הוא זה:

‘מאמר הפסיעות’ נאמר ע”י האר”י לאחד מהתלמידים זולת הרח”ו והוא כתבו בסגנונו שלו או שהוא העתקה מכת”י האר”י עצמו על ידי אחד מהתלמידים זולת רח”ו. ונראה שהוא מכת”י הר”י סרוג שהעתיק מכת”י האר”י, שהוא ראשון תלמידי האר”י, והוא העתיק מכת”י האר”י מה שנתן לו להעתיק, כי זה היה סגנון הדרושים שלימדו האר”י לפי נר”ן שלו, כפי שנראה מתוך סגנון הדרוש של הר”י סרוג ב’דרוש המלבוש’ שכתב (דרוש המלבוש והצמצום מכת”י, מהדו’ קאמרנא, ירושלים תשע”ט) והוא הכת”י שהיה לפני הרש”ו, שהבין והכיר כי אין זה מכתבי אביו, ממה שלמדו האר”י אלא מכתבי זולתו (מגורי האר”י), ממה שלימדו האר”י, והוא שיבצו במדור מיוחד ב’שמונה שערים’ שלו.

מאמר זה עמד גם לפני רח”ו והוא ידע ממנו, כי היו לפניו כידוע גם העתקות שאר החברים זולתו (וכ”ש אם הוא מר”י סרוג, שעמד לפני רבו לראשונה לפני רח”ו), והוא החליט מה לקרב, מה לרחק ומתי, לפי דעתו הרחבה. וכשביקשו‍ֹ גביר אחד (כפי שעולה מתוך המאמר בהוספות מהרח”ו, ראה שם במאמר) לדעת מדברי האר”י ותורתו, כדי לסתום פיות המקטרגים ומוצאי דיבה עליו (על האר”י) ולהרבות כבוד חז”ל, שלח לו הרח”ו מאמר זה מכת”י זולתו, ובין השיטין או בגליון מן הצד, הוסיף רח”ו הוספות שבראשם כתב “אמר חיים” (שב’ תיבות אלו נשמטו מכמה מהכת”י בהם הובאו ההוספות הנ”ל מהרח”ו, והם [צמד המילים “אמר חיים”] נותרו רק בכת”י הקדום הנ”ל השני), והדגיש רח”ו בהוספות אלו לאותו הגביר, שמתוך מאמר זה יראה (הגביר) את גדולת חז”ל ואת גודל חכמת וקדושת תורת האר”י, וכדמוכח מהוספות אלו, באופן בולט לעין, שהם אינם שייכים כלל וכלל לעצם גוף המאמר אלא הם בגדר תוספות ממש עבור הבנת הגביר וחיזוק הענין להראות מה גדול תוקף דברי האר”י ודברי הקבלה, שתולים בין השיטין (עיי”ש היטב ותיווכח) וגם סגנון הלשון, שימוש המילים וצירופי המשפטים ותוכנם הוא שונה הרבה, ותוכו מוכיח כי הוא משני כותבים שונים.

וגם התוספת המתחילה בלשון “ראשונה ראוי לעורר” (תשע”ז, עמ’ רלח) הוא תוספת שהשלים המהרח”ו בדברי שמועת רבו על ידי העמדת שאלות קודם המשך הדרוש, כדרך שכותב הרמ”ק דרושיו שמעמיד קודם הקושיות (לכה”פ בחלק הראשון של כתביו), אצלו (אצל רמ”ק) למד מהרח”ו לראשונה כידוע, והוא סגנון גולי ספרד כמו האברבנאל, דבר שלא מצינו לו בכתבי יד מהאר”י או ממה שכתב לפניו רח”ו ממנו, וכדמוכח מכך, שבתוך תוספת זו מפנה מהרח”ו לתוספת הקודמת שהוסיף לפני כן, המדברת גם היא על פשט וסוד – גוף ונשמה, הרי ששניהם ממנו, וכן כל שאר התוספות שעל גוף המאמר.

וכשבא רח”ו לסדר את ספרו ‘עץ חיים’ שער המאמרים, שבעריכתו, מה”ק בכתב יד (שנדפס לראשונה ע”י מכון אהבת שלום, תשע”ז, ומ’עץ חיים’ זה ערך בנו רש”ו את ה’שמונה שערים’ שנדפס עוד בחייו וכידוע), החליט, שמכיון שמאמר זה נכתב מזולתו ולא ברירא ליה מילתא שהוא העתקה ממש מכת”י האר”י, וכידוע גודל הקפדתו בזה תמיד, שדבר שהוא מביא ב’עץ חיים’ (מה”ק שערך) לא יהא אלא בדבר הברור למעלה מכל ספק, לכן השמיט אותו, אבל לשלוח מאמר זה כמכתב פרטי לגביר, כדי להראות חייליה דהאר”י כאמור שם, לא חייש כלל, כי רק על מה שידפיס בספרו ‘עץ חיים’ שעליו סמך לדורות שהוא לבטח מהאר”י, חייש (ויש כאן שיקול דעת ודעת נוטה של רח”ו, בגודל חכמתו, מתי ומה ולמי). אבל רש”ו החליט מסיבות השמורות עמו להביא מאמר זה ב’שמונה שערים’ שערך, אבל במדור מיוחד בו ריכז את הכתבים שכתבו או העתיקו גם שאר החברים ולא אביו, והודיע על כך בהקדמתו שאלו המאמרים הם לא מאביו המהרח”ו אלא מזולתו. והוא לך, שוב שהם אינם לרח”ו, גם לפי דברי בנו רש”ו אלו.

והמו”ל שם (שער המאמרים, אהבת שלום תשע”ז) הקשה על דברי עצמו, שאם כמו דבריו הוא, שמאמר זה הוא כן מרח”ו, מדוע לא הביאו רח”ו ב’שער המאמרים’ שלו ב’עץ חיים’ שבעריכתו, וכתב לתרץ בזה הלשון: “והטעם שלא כללו הרח”ו בכתביו, אפשר לומר שאף שכללות ההקדמות המופיעות במאמר הפסיעות של אאע”ה קיבלם מהאר”י אבל לא קיבלם כדרוש מסודר כפי שנכתב באותו מאמר ועל כן לא כללו בספרו ‘עץ חיים’ היות ולא כתב שם אלא דרושים שקבלם מהאר”י ז”ל וכתבם בלשון רבו”…

לפי דבריו אלו של המו”ל הנ”ל נמצא, שמה שלא נכתב בלשון רבו, לא כללם רח”ו אע”פ שכתבם מפי רבו… ומהו דוחק אם לא זה?! זהו רק משפט חסר מובן ותו לא.

אבל לפי מה שביארנו לעיל הכל מיושב טובא. המאמר הוא לא מהרח”ו, אלא מזולתו (כנראה ר”י סרוג, כנ”ל) כפי מה ששמע מהאר”י וכתב בסגנונו שלו, ולכן, לשולחו לגביר – שלחו רח”ו ואף הוסיף בו בפנים תוספות שלו עם הפתיח “אמר חיים” כנ”ל בכת”י הקדום, אבל לצרפו ולכוללו כחלק מספרו הגדול ‘עץ חיים’ לדורות, לא רצה, מחשש פן ואולי הוא אינו מהאר”י כי הוא היה מכת”י התלמידים זולתו, וכידוע זהירותו הרבה בזה, במיוחד במה”ק.

ולדרכנו, ‘מאמר הפסיעות’ הוא מאמר מהאר”י שנכתב על ידי אחד התלמידים זולת רח”ו, או שהוא מאמר מהעתקת אחד מהתלמידים מכת”י האר”י (וכנראה הועתק ע”י הר”י סרוג או ששמע וכתב וכדלעיל) וכפי שכותב ר”ש ויטאל שם, שהוא מכתי”ק של האר”י שהועתק על ידי אחד החברים וכן הוא בלשון מעתיק הכת”י וכנ”ל. ושמא כוונתו איננה שהוא העתק מכת”י האר”י אלא שהוא מה ששמע מהאר”י אבל יש לומר שהוא אכן העתקת אחד מהתלמידים זולת רח”ו, מכת”י האר”י, ובאמת הוא דומה מאוד בלשונו לשאר הכתבים ולסגנון הכתיבה של שאר כתי”ק של האר”י כפי שהם מועתקים ע”י המהרח”ו ב’שער כתבי מורי’, עץ חיים, אהבת שלום תשע”ז.

סוף דבר: יהיה מה שיהיה – אפשר שהמאמר הוא העתקה מכת”י האר”י עצמו שנעתק על ידי אחד מתלמידי האר”י (זולת רח”ו), וכן הדעת נוטה, ואפשר שהוא מאמר ששמע אחד התלמידים (זולת רח”ו) מהאר”י וכתבם, אבל שמאמר זה כתב רח”ו מכת”י האר”י או ממה ששמע מהאר”י – זה ודאי שלא, כדמוכח מכל האמור לעיל. ואתה דע לך.

ולכאורה, האיגרת (מאמר הפסיעות) הזו עם התוספות מהרח”ו בהם נמצאים הלשונות “מורי ז”ל” וכדו’, מהם היה נראה כי מהרח”ו כתבה (ללא הלשון מהכת”י הקדום “אמר חיים”), היא זו שעמדה לפני הגר”א, וממנה היה למד הגר”א, שאת המאמר הזה כתב מהרח”ו על פי דברי רבו האר”י (שהרי נכתב בו “מורי ז”ל” וכנ”ל), ודוק. ויותר נראה שעמד לפני הגר”א המאמר ללא תוספות הרח”ו (כי אז היה מבחין מיד שיש כאן שני כותבים, כידוע עיניו על אפיקי מים בהגהת כתבי היד בביקור אחר ביקור, ודעתו הגדולה), אלא שהיה מפורסם אז לכל, שאין דברים כתובים מהאר”י כמעט, והכל הוא ממה שערך וכתב מפיו הרח”ו, ולכן ייחס הגר”א את המאמר לרח”ו, אך עתה נודע שאינו אלא להאר”י עצמו מכתי”ק שנעתק (כנראה על ידי הרי” סרוג או ששמע וכתב וכנ”ל).

ואגב, נעיר על לשון התוספות בתוך המאמר שהוסיף רח”ו (לגביר) בו כותב רח”ו: “כי אל תחשוב ששלומיאל שהיה שני לנשיאים ממובחרים מדור המדבר בימי משה אדוננו שהיה פרוץ בעריות כפי דעת פתיות בני הכסילים ואלו באתי לבאר כל הפסוקים הצריכים”, והוא על מה שכתב האר”י קודם לכן בסמוך: “ומה גם אחרי שנבעלה לכנעני הוא הנחש עליו נאמר ארור כנען כנודע ולכן יצא ממנה שאול בן הכנענית כמו שאמרו, והוא עצמו שלומיאל בן צורישדי, והוא עצמו זמרי בן סלוא כמ”ש ז”ל במסכת סנהדרין פרק בן סורר ומורה, ומכח אותה הזוהמה נדבק בכזבי ובאולי כי גם כזבי היא שיורי הקליפה אשר לדינה”. שעולה מדברי האר”י כאן, כי זמרי בן סלוא חטא עם כזבי בגלל הזוהמא שהיתה דבוקה בו מחטא הנחש וכן בה משיורי הקליפות וזוהמת הסט”א. וזו היא כוונת התוספת שהוסיף הרח”ו אחר דברי רבו אלו לאמר, שזמרי לא היה סתם קל דעת פרוץ בעריות כפי דעת פתיות בני הכסילים, אלא החטא והזוהמה היו דבוקים בו בשורשו, ולכן חטא חטא גדול ונורא כל כך, וגם בגלל שבכזבי היו שיורי הקליפות אשר לדינה (דין), ואע”פ שהיה לזמרי בחירה גמורה שלא לחטוא, אבל כיון שהיה דבוק בו הזוהמה החטא והקליפות ובה, נמצא שאין חטאו מחמת סתם קלות דעת כיון שהיה פרוץ בעריות אלא בגלל שהיה זה בשורשו, ומכאן ועל פי זה יש לדון ולדבר בזמרי במעט זכות, ולא לחשוב שסתם אדם גדול נכשל בחטא חמור כל כך עד שזכה פנחס בקנאותיה למה שזכה, אלא שהיה כל רוע זה כבר טמון בשורשו, והטענה עליו היתה מדוע לא בחר למרות כל הקושי, בטוב, ובחרת בחיים. ודלא כהמבלבלים דברי האר”י והרח”ו טועים ומטעים ומשיאים דבריהם לענין אחר וסותרים ל”ע דבריהם ואומרים, שהאר”י ורח”ו אמרו וכתבו, כביכול היה כאן לזמרי מעשה טוב ח”ו ולא היה לזמרי בחירה כי בא להידבק בקדושה שהיתה בכזבי ה”י, שהוא שקר וכזב [ולכן נאמר זה דווקא על כזבי, להזכירך שאלו הם דברי כזב], והופכים קודש לחול וחול לקודש ומטילים מום בקודשים, שזה היפך כל דברי האר”י כאן, וכוונת מהרח”ו בביאור דבריו הק’, שכל ענין זמרי וכזבי היה עוון, זוהמה, חטא וקליפות הס”מ, ועוד, שהרי בהמשך המאמר שם [שער המאמרים, אהבת שלום תשע”ז, עמ’ רמז] כותב האר”י, שאין ניצוצות קדושה היוצאים מהטומאה והחטאים אל הקודש, כי הרי הם טומאה, אלא להיפך ממש, שיש עוון להוציא ניצוצות מן הקדושה אל הקליפות! ושמציאות הקליפות היא רק מיניקת הלבוש החיצוני של הקדושה! – וכיצד לא יראו וולא חתו לשבש דברי ק’ האר”י ומהרח”ו לדבריהם הנלוזים המהרסים שתות התורה, היראה, הבחירה ושכר ועונש, והוא רחום יכפר וגו’.

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇