טראומה ודיכאון בחיי הרמב”ם

לא מעטים מאתנו עוברים ל”ע בחיים טראומות המובילות לחרדות ודיכאון.
במאמר זה נראה כיצד הרמב”ם התמודד עם טראומה ודיכאון, וננסה ללמוד ממנו כיצד עלינו בעצמנו להתמודד עם טראומות ודיכאונות.

לאחר שירד הרמב”ם מארץ ישראל לחו”ל, הגיע אליו איגרת ששלח לו רעו וידידו מארץ ישראל, הדיין ר’ יפת, הקובל עליו מדוע הרמב”ם לא מתעניין בשלומו.
כתשובה לכך, שלח לו הרמב”ם איגרת בה הוא מתאר לו את כל צרותיו שעברו עליו בחו”ל, שבגינם לא היה באפשרותו לשמור עמו על קשר.
בתוך הדברים מתאר לו הרמב”ם את הטראומה שעברה עליו ואת הדיכאון בו הוא היה שרוי במשך כשנה בעקבות מותו של אחיו הקדוש דוד, שטבע בים הודו.
וכך מתאר הרמב”ם את שאירע:

האסון הנורא ביותר שאירע לי בחיי – גרוע מכל דבר אחר – היה מותו של הקדוש זכרו לברכה שטבע בים הודו.
הוא נשא עמו הרבה כסף וסחורות שנועדו לי, לעצמו ולאחרים.
הוא השאיר עמי אלמנה, וילדה קטנה.
ביום בו הגיעה אלי הידיעה הנוראה ממותו, נפלתי למשכב למשך כשנה.
סבלתי מדלקת, מחום גבוה ומדיכאון, וכמעט שנפחתי את נשמתי.
כשמונה שנים חלפו מאז ואני עדיין אבל וממאן להינחם.
וכי כיצד אנחם? הרי גדל על ברכי. הוא היה אחי ותלמידי. הוא סחר בשווקים והרוויח ונשא ונתן ואני יכולתי לשבת לבטח בביתי, והבין בתלמוד במהרה, והבין בדקדוק הלשון יתר. ולא היה לי שמחה אלא בראותי אותו. ערבה כל שמחה והלך לחיי עולם והנחני נבהל בארץ נוכריה.
בראותי את כתב ידו או את אחד ממכתביו, נהפך ליבי בקרבי וצערי שב וניעור.
כללו של דבר: “כי ארד אל בני אבל שאולה” (בראשית לז, לה) ולולי התורה היא שעשועי ודברי החכמות שאשכח בהן צערי, אז אבדתי בעניי.

(אגרת הרמב”ם אל ר’ יפת הדיין מתוך התרגום שנלקח מכאן. במקומות שלא תורגם שם, השלמתי מתוך אגרות הרמב”ם, מהדורת שילת, עמ’ רכט-רל)

הרמב”ם מתאר כאן מצב בלתי נסבל של טראומה בעקבות מותו הטראגי של אחיו דוד, עמו היתה לו ידידות עמוקה והמון עזרה הדדית.

הכאב וחווית האבדן היתה כה עוצמתית וטראומטית, שכפי שהרמב”ם מתאר כאן, הדבר הפיל אותו לדיכאון מג’ורי שבעקבותיו הוא היה מרותק למיטתו חולה במשך שנה שלמה, וגם אחרי כן, הטראומה לא הניחה לו, כך שאפילו שעברו כבר שמונה שנים מיום הטביעה ועד יום כתיבת האיגרת, עדיין לא נרפא כאבו והוא ממאן להתנחם.

הרמב”ם כותב שהוא שכב חולה במשך שנה! בדיכאון חמור כל כך עד שהוא כמעט ונפח את נשמתו.
זהו באמת מצב קשה מאוד ובלתי נסבל.

מה החזיק את הרמב”ם שלא לשקוע בדיכאונו ולמות?

נשוב לדבריו ונראה: “כללו של דבר: ‘כי ארד אל בני אבל שאולה’ (בראשית לז, לה) ולולי התורה היא שעשועי ודברי החכמות שאשכח בהן צערי, אז עבדתי בעניי”.

התורה והחכמה! היא שנתנה לרמב”ם חיים! היא שאפשרה לו להחזיק מעמד במשך כל שנת הדיכאון המג’ורי שעבר עליו. היא היתה שעשועיו ובה הוא התנחם!

למדים אנו מכך, שאם עבר על אדם טראומה, והוא שרוי בדיכאון, חרדות וכדומה ל”ע, יש לו תרופה:
התורה והחכמה!

אך גם אדם שלא יכול לעיין וללמוד מחמת המצב בו הוא נתון, יכול הוא ללמוד לימוד קל יותר כמו חומש עם פירוש רש”י, ואם גם זה הוא לא יכול, יקרא תהילים, ואם גם זה איננו יכול, יקרא סיפורי צדיקים על גדולי ישראל וכדומה ומעשיות חסידים ואנשי מעשה. ויש תקוה!
ואז יזכה שיתקיימו בו דברי החזון איש באגרותיו:

אין כל עצב בעולם למי שמכיר את אור האורות של האמת

לקריאה נוספת ראה כאן

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇