ט”ו בשבט כיום טוב

ט”ו בשבט הוא מעין יום טוב וככזה הוא גם מעין יום דין. ט”ו בשבט כיום דין ויום טוב.

כך אנו למדים מדברי הגר”א (הגאון מווילנה) כפי שנראה בדבריו להלן.

על הנאמר בשולחן ערוך:

נהגו שלא ליפול על פניהם בט”ו באב, ולא בט”ו בשבט.

(שולחן ערוך, אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים קלא, ו)

כותב הגר”א:

“ולא בט”ו בשבט” – שהוא ראש השנה לאילנות, וכמו כל ארבעה ראשי שנים שהן יום טוב.
(באור הגר”א שם)

וכוונתו לדברי המשנה:

ארבעה ראשי שנים הם:

באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים,

באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי,

באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות,

באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים בחמשה עשר בו.

(משנה ראש השנה א, א)

במקום אחר כותב הגר”א:

כל ימי הדין הוא יום טוב, הארבע פרקים בשנה.

(באור הגר”א אורח חיים סימן תרסד סעיף א)

וכוונתו היא לדברי המשנה הבאה:

בארבעה פרקים העולם נידון:

בפסח על התבואה,

בעצרת על פירות האילן,

בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג) “היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם”,

ובחג נידונין על המים.

(משנה ראש השנה א, ב)

הגר”א מלמדנו, שלמעשה ישנם 7 ימים טובים בשנה שככאלה הם ימי דין, כי כל יום טוב הוא יום דין וכל יום דין הוא יום טוב, והם:

ארבעה ראשי שנה (שהאחד מהם הוא א’ תשרי [ר”ה]) וארבעה פרקים בשנה (הכולל את ר”ה א’ תשרי), סה”כ 7 ימים.

ארבעה ראשי שנה – הם ימים טובים וממילא הם ימי דין, וכמו כן ארבעה פרקים בשנה – הן ימי דין (“העולם נידון”) וממילא הם ימים טובים.

מדברי הגר”א עולה לנו חידוש גדול, והוא: ט”ו בשבט הוא יום-טוב שהוא יום דין – ויום דין שהוא יום-טוב.

אמנם ברור, שאין ט”ו בשבט יום טוב ממש, כשאר ימים טובים, כמו יום טוב ראשון ואחרון של פסח וסוכות, האסור במלאכה כשבת (מלבד אוכל נפש) אלא הוא מעין וכמו יום טוב (בחינה של יום טוב).

וכמו כן, אין ט”ו בשבט יום דין ממש, כראש השנה (א’ תשרי), כי ככל שהוא לא ממש יום טוב הוא גם לא יום דין ממש, אלא הוא רק מעין וכמו יום דין (בחינה. שהרי אם נאמר שהוא יום טוב ממש וממילא יום דין ממש – אם כן מדוע הוא לא נמנה כאחד מימים טובים וכאחד מראשי פרקים שהעולם נדון בו, לעיל במשנה?)

ועלינו לעמוד על כך ולהבין, מה סגולתו של יום ט”ו בשבט שהוא מעין יום טוב? וכן עלינו להבין במה ט”ו בשבט הוא מעין יום דין?

קודם ראינו במשנה, שט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילן. לענין מה הוא ראש השנה לאילן? לענין מצוות תרומות ומעשרות, שאין לעשר מפירות אילן ארץ ישראל שחנטו לפני ט”ו בשבט על פירות שחנטו לאחר מכן.

והשאלה הנשאלת היא, אם נאמר שהוא מעין יום טוב ויום דין בנוגע לפירות האילן נשוא ההלכה ביום זה, הרי כבר שנינו במשנה הבאה (ד’ פרקים בשנה) שיום דין על פירות האילן הוא בעצרת, חג השבועות ולא מסתבר לומר, כשם שבעצרת הוא יום טוב על פירות האילן כך גם בט”ו בשבט, במיוחד לפי מה שהוברר לנו קודם, שאין הוא יום דין ממש כמו ד’ פרקים בהם העולם נדון (משנה לעיל) אלא הוא רק כמו ומעין יום דין (בחינה). אם כן במה הוא מעין יום טוב ומעין יום דין?

כדי להשיב על שאלה זו נעיין מעט בתוכנו של יום זה.

מקובל באומה מקדמת דנא שההלכה של ט”ו בשבט בנוגע למעשר פירות האילן וחנטת הפירות הוא איננו אלא כמסגרת זהב לציור תוכן מהותי, מקיף וכולל של יום זה, ט”ו בשבט, כי בו מתתקנים תיקונים גדולים בעולמות העליונים באכילת פירות האילן מאילנות ארץ ישראל, כמו שכותב היעב”ץ בסידורו:

נהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותשבחות, והוא תיקון גדול בעולמות העליונים.

והתקבל באומה, שתוכן מהותי זה הפועל תיקון גדול בעולמות העליונים הוא הוא שבחה של ארץ ישראל, גדלותה ומהותה.

מכאן אנו למדים, שט”ו בשבט הוא מעין יום טוב של ארץ ישראל, שבחה ורוממותה. יום חג בו אנו שמחים עם הארץ האהובה, שרים לה ומרוממים אותה, כמו שכותב החרדים:

וצריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו, כי תחילת עוונינו שנקבעה לנו בכיה לדורות, יען מאסנו בה, שנאמר “וימאסו בארץ חמדה”, ובפדיון נפשנו מהרה יהיה כתיב “כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו”. ושם נאמר “אתה תקום תרחם ציון”, ולפיכך היו האמוראים מנשקים עפרותיה ואבניה בבואם אליה.

ומה טוב ומה נעים לשיר שיר ידידות אשר יסד ר’ יהודה הלוי עליה באהבה רבה.

תחילת השירה: ארץ הקדושה יקרה חמודה וכו’. כן אנו משוררים על ציון רבי יהודה בר אלעאי כל ערב ראש חודש בשמחה רבה, ומתחננים לאל, שאל יגרשנו מאליה, גם הקרובים והרחוקים אשר חוצה לה ראוי להם שיהיו נכספים ותאבים אליה כי כשם שבחר בהם כך בחר בארץ ישראל ויחד אותה להם ואין נקראין גוי אחד אלא עמה, שכך פירש רשב”י על מקרא שכתוב “ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”.

(ספר חרדים מצוות התלויות בארץ ישראל פרק ב)

וככל שהוא מעין יום טוב של ארץ ישראל הוא גם מעין יום דין, יום דין של ארץ ישראל, יום בו ארץ ישראל תובעת את עלבונה מאותם הרחוקים ממנה, וכן מאותם היושבים בה אך היא מקיאתם מחמת עוונותיהם כמו שנאמר “ולא תקיא הארץ אתכם”, והיא גם דנה את הרחוקים ממנה, היושבים בארץ טומאת העמים, מדוע לא הקימוה מעפרה ויחוננוה.

כי ארץ ישראל היא כל ענין המלוכה, לתקן עולם במלכות שדי, מלכות השכינה, ארץ, והיא, אימא תתאה ה’ אחרונה של שם הויה, תובעת מכל אחד מבניה ליישבה בעוז וברוח טובה, ברגשות קודש ובאהבה רבה, והיא דנה בדין מלכות השכינה את עוזביה וכל הרחוקים ממנה. והיא מתענגת עם כל אוהביה שוכניה, מתרפקת, מרננת איתם ועושה עמהם מעין יום טוב ושמחת חג ט”ו בשבט.

וזהו יום ט”ו בשבט – מעין יום דין של ארץ ישראל ומעין יום טוב של ארץ ישראל, שהביטוי המעשי שלו הוא הרבות אכילה מפירותיה 🍎🍋🍇🍐🍊 של המלכה – ארץ ישראל (ר’ ישראל משקלוב), לברך עליהם, ולהתקדש מקדושתם, כמו שכותבים רבותינו, שפירות ארץ ישראל יש בהם קדושה, והאוכל מפירותיה, קדושתם נמסכת בעצמותיו ונהפכת לחלק מגופו והוא הולך ומתקדש ומתהדר בקדושתה של ארץ ישראל, ומתרומם לפסגות-על (ב”ח וחת”ס), ולכן עלינו תמיד לשבח את ארץ ישראל, לפארה, לרוממה, לברכה ולשיר לכבודה, כפי ששר עליה רבי יהודה הלוי כמתרפק על אמו:

אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת
אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ,
לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ
בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ!

(שיר – ציון הלא תשאלי)

ניתן לראות בקצרה גם בפורום כאן

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇