הציבור שלנו החרדי מחונך על חסד והתחשבות בזולת. אין עיר חרדית בארץ שאין בה עשרות סוגי גמחי”ם שונים, מגמ”ח למלכודות עכברים ועד מוצץ לתינוק בוכה 24/7.
יש עזרה רבה בכל דבר וגם מי שחסר לו לפעמים לגמור את החודש מסיבה מיוחדת, יכול להיעזר בקופת הצדקה השכונתית עד שהוא עומד על רגליו וממשיך הלאה.
יש הרבה לימוד מוסר, מידות טובות ורוחניות, הרבה לימוד גמרא והלכה, וכל לימודי התורה בכלל, באווירה ישיבתית נעימה ומקרבת, אהובה ומתקבלת.
יש צניעות, משפחות טובות ושמורות, אחוז גירושין נמוך ומשפחות מורחבות ותומכות.
ב”ה.
בתוך כל זה בחור חרדי נע מישיבה קטנה לגדולה, מגדולה לנישואין ואחרי זה כולל, ומכולל לפעמים לשילוב בין כולל לעבודה תורנית או כללית וכו’, עד שהוא מגיע לתקופת גיל ה40+ ומתחיל לחתן את ילדיו בס”ד.
כשהוא מגיע לתקופה זו, אצל רוב האברכים הליטאים (למעט אותם שמוברגים היטב במערכת, בעלי ממון והשפעה וכו’ ואנשי מפתח וכו’) נוצרת בעיה. האברך, אם כי מעולם לא היה לא כסף מיותר ובקושי גומר את החודש אבל הוא חי על פי דברי חז”ל “איזהו עשיר – השמח בחלקו” כי בית של תורה, צניעות, ענוה ואווירה רוחנית ומידות טובות שווה יותר וכדאי יותר, כי היא חייך ואורך ימיך, וכך האברך גומר כל חודש את החודש באהבה ובשמחה, אבל אצל רבים כל זה עד החתונות של הילדים.
בחתונות של הילדים נוצר מיתוס וכלל חדש והוא – “סגור את העיניים, סגור את הפה ופתח את הכיס (הארנק)”. אברכים שבקושי גמרו את החודש עד עתה מי יותר ומי פחות, ניגשים לשידוכי הבת שלהם, והחברים כבר מלחששים והשדכנים מבהירים, אתה האברך לא תקבל חתן בן ישיבה שומר שבת לבת שלך כל עוד לא תתחייב מינימום של 400,000 ש”ח במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע, שהוא הרוב, תצטרך להתחייב 500,000 ש”ח, כלומר חצי מיליון ש”ח והרבה פעמים גם 600,000 ש”ח וגם 700,000 ש”ח. כן אתם קוראים נכון! חצי מיליון ש”ח ויותר!
אם אתה לא מחפש בחור פגז מישיבה ידועה, אתה תשלם באזור 400,000 ש”ח ואם אתה מחפש את הטוב ביותר מישיבה ידועה, תצטרך לשלם 700,000 ש”ח או 800,000 ש”ח, זה תלוי עם הבחור הוא “עונה חדשה” (היינו רק התחיל והוא צעיר יחסית) או שהוא “סוף עונה” (כבר מתחיל להתבגר קצת ועבר כבר הרבה בנות) כלשון בחורים בישיבות. ובמילים פשוטות ובלתי מצטעצעות: מסחרה בנשמות.
לפני הכל בואו נעשה חשבון. על החתונה עצמה מבלי להתחייב כלום, לא 400,000 ש”ח ולא 700,000 ש”ח. לעשות חתונה ממוצעת היום, קרי אירוסין, אולם חתונות, ביגוד, צלם, תזמורת וכו’ וכו’ עולה לכל צד (לכל מחותן) בין 80,000 ש”ח ל120,000 ש”ח. אם ניקח ממוצע, חתונה עולה 100,000 ש”ח.
כעת, אם יש לאברך זה ממוצע 10 ילדים, זה אומר שהוא צריך, וזאת לפני התחייבויות על דירה, להביא 1000,000 ש”ח, קרי: מיליון ש”ח! מאיפה? אם יש לאברך זה דירה, הוא יכול למכור אותה ועם הכסף שהוא יקבל על הדירה הוא יכול לחתן את הילדים. ושוב, לחתן את הילדים כוונתי חתונה עצמה (אולם, צלם וכו’), לא התחייבויות, ואז האברך נותר ללא קורת גג וצריך להתגלגל בשכירויות או לקנות דירת 2 חדרים קטנה בכסף שאולי נותר לו ולשלם משכנתא.
אבל לא באתי לדבר על ההוצאה עצמה של חתונות ילדים, כי זה דבר שאין הרבה מה לעשות איתו, מלבד צמצום בהוצאות החתונה למינימום, התחזקות בביטחון בה’, השתדלות נוספת לפרנסה, תורנית או כללית, וכו’.
באתי לדבר על ההתחייבויות שמתחייב אבי הבת לחתן שלו. לבחור.
הבחורים היום נמצאים במסלול קבוע בלתי משתנה והוא, חיידר (תלמוד תורה, בית ספר), ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, חתונה, כולל. אלו הם מוסדות החינוך הכלליים לכל הנוער החרדי בארץ ישראל. מוסדות ציבוריים לנוער חרדי.
בחור יודע מראש, וכל החברים שלו בשכבת הגיל שלו יודעים, שעליו להיכנס לישיבה גדולה עם שם טוב. שם בסוף המסלול הוא יוכל לדרוש מהשווער (חמיו) העתידי שלו סכום כסף גבוה של חצי מיליון ש”ח או יותר (כנ”ל) שהרי הוא נמצא בישיבה בעלת שם טוב. וכדאי לו גם לעשות שטייגע’ן והיינו ללמוד היטב ובהתמדה כדי שבבוא העת הוא יוכל לדרוש את הדרישות שלו.
לדרוש הכוונה, שבגלל שהוא לומד תורה אז ‘מגיע לו’. כלומר היפך-חינוך. “מגיע לי”.
סיפרו לי כמה בחורים, וזה ידוע בעולם הישיבות, שאצלם בישיבה, והיא ישיבה בעלת שם טוב, ממריצים אותם ללמוד תורה היטב, להיכנס לסדרים, לכתוב ‘חבורות’ (חידושי תורה שהבחור מחדש) ולעשות שטייגע’ן באמירה “אם תעשו שטייגע’ן רציני, הישיבה שלנו תהיה עם שם טוב וגם לך יהיה שם טוב וכך תוכל לדרוש הרבה כסף”.
אחרים אמרו לי, שאצלם בישיבה בכלל דיברו באופן מסחרי יותר ואמרו להם כך: “זה משתלם לכם ללמוד כאן בישיבה תורה, וללמוד חזק, כי אם תהיו בישיבה פלונית (חלשה יותר) אז תוכלו לדרוש מהשווער (מחמיך) רק 400,000 ש”ח אבל כאן בישיבה בגלל השם טוב שלה מי שנשאר כאן (ולא מועף) ולומד טוב הוא יוכל לדרוש אפילו 600,000 ש”ח, כך שבחישוב כלכלי זה משתלם לכם, כי זה ב200,000 ש”ח יותר מישיבה פלונית בה לומדים פחות טוב…” (שמעתי את זה מבחור בישיבה גדולה שכך היו אומרים להם ה”מחנכים” בישיבה. היום הוא אברך. הוא אמר לי את זה בזעזוע).
בחור ישיבה רוצה להיכנס לישיבה בעלת שם טוב ולהיות שם בחור שלומד תורה טוב כדי שבבוא העת הוא יוכל לדרוש כסף רב מהשווער שלו. לא שכל הבחורים חושבים על זה. יש בחורי חמד שיושבים ולומדים ברצינות ומתוך חיבור לתורה ואהבת תורה, אבל אני מדבר על ההלוך יילך, שבחורים חושבים על תכלס’ ולא על צדקות ותורה לשם שמים, וברגיל על פי רוב, זה מה שהולך להם בראש וזה מה שמדברים, גם אם לא בפורום, אבל בין החברים.
מנהלי הכספים בישיבה אין להם ענין הפוך מזה. הם משלמים טבין ותקילין כסף רב ל’רשמים’ מקצועיים שילחצו, יערבבו, יטרידו וכו’ עד שינכסו לישיבתם נכסים רבים בדמות בחורים למדנים וכישרוניים כדי שהישיבה תהיה בעלת שם טוב ובמעמד חברתי גבוה ומשתלם כלכלית, הן למנהל הכלכלי של הישיבה והן לבחורים, שיוכלו לדרוש בבוא העת כסף רב מהשווער, כך שיש ענין מיוחד למנהל המוסד שהבחורים שלו ידרשו כסף רב מהשווער, כי אז הדבר מוכיח שהישיבה שהוא מנהלה היא ישיבה מצוינת, וכך יבואו עוד בחורים טובים לישיבה והיינו נכסים, והוא יוכל לעשות לו שם בארץ כמו שכותב הזוהר על אותם הבונים להם בית מדרש כמו במה (במות) להאדיר את שמם וכבודם כמו מגדל בבל לכבוד ולכסף.
כששואלים את הבחור מדוע אתה דורש סכומים הזויים כאלו מאברך מצומק שכבר חיתן 2 או 4 ילדים, הוא אומר שהוא “רוצה ללמוד תורה” אחרי החתונה ובלי דירה הוא יצטרך לשלם משכנתא וכו’ ואז הוא לא יוכל ללמוד תורה. השאלה היא כיצד השווער שלך ילמד תורה אם הוא לא צריך לשלם דירה אחת אלא דירה על כל בנותיו…
ומה הבחור משיב “לא רוצה שלא ייקח. אני דורש את זה”. אבל הבעיה היא שהבחור שכח שכל הבחורים דורשים את זה. זהו קרטל, מונופול? לא. זה גרוע יותר מקרטל ומונופול. כי קרטל ומונופול זה בדרך כלל בתעשייה ובשוק, לא בנפשות, וכאן זה קרטל בנפשות. מסחרה בבנות ובאבות של בנות. אמיתי.
ובכלל, רבינו הגר”א כותב בפירושו לספר ‘משלי’, שעיקר נתינת התורה לישראל כדי שישימו ביטחונם בה’ ית’, אם כן עיקר כל הלימוד תורה הוא כדי לבוא לידי מידה זו של – בטחון בה’, שבה תלוי כל התורה וכל קיום המצוות. וכשבחור דורש ממון רב והזוי מהשווער שלו כדי ללמוד תורה, הרי הוא מכריז ואומר: אין לי שייכות לבטחון בה’ ורק יש לי בטחון בכסף שאני דורש מהשווער שלי, וזה לא תורה, זה מסחרה. מסחר בנשמות והפלת אבות הבנות לפח יקוש ויגון של חובות, מחלות, לחצים נפשיים וכל מרעין בישין.
וכל זה הוא רק לבת אחת, אבל בממוצע יש לכל אב 4 או 5 בנות. ולפי החשבון: 5 כפול 500,000 ש”ח הם 2.5 מיליון ש”ח… מלבד הוצאות החתונות לכל הילדים וההתחייבויות גם על הבנים (כמו 150,000 ש”ח מלבד הוצאות החתונה בסך 100,000 ש”ח…). לכתוב הזוי, זו מילה שמחווירה לעומת המציאות הזו. טירוף גמור.
פעם בחור אמר למשגיח ר’ אל’ה לואפיאן שהוא רוצה ללכת ללמוד מקצוע בערב כדי שיהיה לו פרנסה ויוכל לקנות דירה וכו’ אחרי החתונה. שאל אותו ר’ אל’ה, אם תחיה מחר אתה יודע? אם יהיה לך מה לאכול מחר אתה יודע? לא. אם כן אל תדאג לקב”ה והוא יזמן לך פרנסה ודירה ואין לך מה לדאוג, הבחור סבר וקיבל ונותר ללמוד יום שלם בישיבה וגדל לאברך משי מסתפק במועט ושמח הוא ואשתו בתורתו. אבל אם הסיפור היה בדור זה, הבחור היה צריך לומר לר’ אל’ה, “האמת שאין לי מה לדאוג לפרנסה ודירה, אני הרי ידרוש מהשווער חצי מיליון ש”ח ולא תהיה לו ברירה, וכי הוא ימתין לראות את בתו בבית עד שילבינו שערותיה?”
אחרי שהבחור דורש מהשווער הרבה כסף וממון רב והשווער בלית ברירה מתחייב לו, מגיע השלב שאחרי החתונה. אחרי כמה שנים יש בחורים שהיו לאברכים, שמרגישים שקשה להם ללמוד יום שלם בכולל עם כולל ערב או שיש להם קשיי פרנסה וכדומה, והם רוצים להיות גם סופר סת”ם או עושה בתים (בתים מעכ’ר) של תפילין או ללמוד מקצוע כמו חינוך והוראה או טכנאות מחשבים וכדומה, אבל הם תקועים. אסור להם לזוז ימין ושמאל. למה? כי השווער עומד על גבם וטוען ובצדק, אתה חתן “יקר”, “יקר מאוד”, דרשת ממני חצי מיליון ש”ח ומצצת את לשד עצמותי ועד היום אני קורע תחת הנטל, חולה מדאגה, פחד וצער, וכל זה עשיתי כי אמרת לי שתלמד תורה ואתה רוצה ללמוד תורה והנה אתה עוזב את הכולל והולך לעבוד, אז למה לי זה כל החיים הנוראיים הללו?
הוא לא צודק השווער? הוא ודאי צודק, ועוד איך שהוא צודק! והחתן? הוא אומר, מה שאמרתי אמרתי אבל לא התחייבתי לשבת ללמוד כל החיים, אני רוצה לעשות גם משהו, לא מסוגל רק לשבת וללמוד מבלי להשפיע וכו’, ולא התחייבתי לכך…
לכן אני ממליץ לאבות שרוצים להתחייב מעל 180,000 ש”ח, כלומר באזור 300 או 400 א”ש, וכל שכן יותר מכך, להחתים גם את הבחור על התחייבות ב’וורט’ לפיה כשם שהשווער מתחייב להביא כל כך הרבה כסף כפי סחיטת הבחור, כך הבחור צריך להתחייב לשבת ללמוד כל ימי חייו ולפחות עד גיל 45 מבלי רשות לצאת מהכולל לשום דבר אחר. מסתמא שאף בחור לא ירצה להתחייב על כך, ואם כן למה להתחייב לו?…
בכלל, כל השיח הזה שנכתב כאן, שיח בין שווער לבחור שרוצה את הבת שלו, הוא שיח מגעיל ודוחה. מסחרה בנפשות.
ראיתי מישהו שכותב, שלא כדאי לבחור לדרוש מהשווער הרבה כסף כי בסוף הוא (הבחור) גם כן בבוא היום יצטרך להתחייב לחתן שלו הרבה כסף, אז זה לא כדאי, כי גלגל חוזר בעולם. אני חושב שגם זה מגעיל. בחור לא צריך לדרוש כסף, לא בגלל שגם ממנו החתן שלו ידרוש בעתיד כסף, אלא בגלל שלדרוש כסף מהשווער כדי לקחת את הבת שלו לאשה בעוד שלשווער אין את הכסף הזה – זהו סוג של פראות מהסוג הגרוע ביותר, שחיתות וחולי נפשי – היפך כל רצון התורה.
אתה חושב בחור שלא תוכל ללמוד תורה כי לא יהיה לך כסף – אז בבקשה אל תהרוג את השווער שלך אלא פשוט תלמד אחרי החתונה מקצוע תורני כמו עשיית בתים לתפילין או סופר סת”ם או מוהל או מחנך (תעודת הוראה) וכדומה, ותפרנס את עצמך ואת אשתך כמו שאתה מתחייב בחוזה הכתובה שקבעו חז”ל עליו אתה חתום “ואנא אפלח אוקיר איזון ואפרנס ואכלכל”, שמשמעו שאתה מתחייב לפרנס, לא אשתך ולא אבא שלה. כך לא תהדק את ידו של השווער שלך על הצוואר שלך לכל החיים בגין כך שאמרת שתלמד ולכן הוא חנק את עצמו ותלה את עצמו לגלגל עבורך חצי מיליון ש”ח, ואתה תוכל להיות עצמאי לעצמך ולבחור לך דרך חיים מותאמת לרצון ה’ ולעבודת ה’ האישית והפרטית שלך ושל משפחתך – לפי דרישות, זכויות וחובות התורה הק’.
אם אתה לא רוצה לעסוק בכלום מן הצד ורק ללמוד זה מצוין ותבוא עליך ברכה ותגדל להיות תלמיד חכם גדול בס”ד אבל אל תפיל בגלל זה את עצמך על אבות הבנות ותמצוץ את דמם אלא הפל עצמך על ה’ והתחזק בביטחון בה’ באמת, שהוא יכלכלך ויתן לך כל מחסורך תמיד.
יש מנהלי כספים של מוסדות תורניים שמלמדים את הבחורים לדרוש ממון וכסף רב מאבות הבנות. גם זה שחיתות גמורה והם ודאי יתנו את הדין על כך. הם אלו שגורמים לבנות רבות מאוד לשבת בבית ושערותן מלבינות, והם אלו שמפקיעים את השערים של השוק מה שחז”ל הקפידו על כך מאוד, והם אלו הגורמים לבחורים שחיתות המידות שזהו היפך רצון ה’ ורצון התורה, שהרי כל מה שיושבים ולומדים תורה וכל ענין היהדות והתורה כולה זה כדי לתקן את המידות כמו שכותב הגר”א שאם אדם לא מתקן את מידותיו למה לו חיים? וכמו שכותב הרא”ש במסכת פאה, שיותר ממה שהקפידה התורה על מצוות שבין אדם למקום הקפידה התורה על מצוות שבין אדם לחבירו ועל אונאת דברים, והיש לך הונאת דברים גדולה יותר מזו שאברכי משי יקרים קורסים ונאנקים תחת הנטל של חיתון הילדים כידוע לכל?! ואותם מנהלי מוסדות מלמדים את הבחורים להדיא להיות מושחתים ומשחיתים את מידותיהם של הבחורים ועל דא על כל חד וחד מעם ה’ לבכות וליילל.
על הדיבורים שאברכים מחתנים ויש ניסים והכל ניסים וכו’ כבר כתבו גדולי ישראל כולם (ראה בחוברת המצורפת בסוף מאמר זה) שההיפך הוא האמת, כי על זה נאמר וה’ עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים וגם נאמר איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה’ יזעף ליבו, שהוא מתחייב סכומים דמיוניים שאין לו מושג כלשהו מאיפוא ישלם אותם ואחרי זה כשהוא קורס והילדים שלו מתפרחחים ואשתו סובלת בדומיה וכו’ הוא זועף על ה’ ושואל איפוא הניסים שהבטחת כפי שסיפרו לי מספרי הסיפורים חסרי האחריות ואז ה’ משיב לו “איוולת אדם תסלף דרכו” וגדולי ישראל כותבים במפורש, כפי שמובא בחוברת אותה אני מצרף בסוף מאמר זה:
“עול הוצאות הדיור ושאר צרכי הנישואין כבד מנשוא. ההורים עם כל רצונם הטוב אינם יכולים לשאת בעול הכבד. לצערנו הדברים מגיעים קרוב לפקוח נפש, ולעתים לכדי פקוח נפש ממש. כל המתבונן בדברים חרד מלראות עד היכן הדברים מגיעים”.
על המכתב הזה חתומים מרנן הרב אלישיב, הרב שטיינמן ור’ ניסים קרליץ.
ויש שם עוד הרבה מכתבים בניסוחים דומים וחמורים יותר.
אם כשמחתנים ילדים בצורה שכזו, יש ניסים, אז למה גדולי ישראל כותבים שהדברים מגיעים לכדי פיקוח נפש ממש“? אף פעם לא שמעתי על ניסים כאלו…
וגם מי שנעשה לו נס, מנכים לו מזכויותיו, כפי שהגמ’ אומרת בתענית, וודאי שלא מנהלים את החיים לפי הבלתי ידוע, וכבר אמר הרב שטיינמן שלהבטיח כסף לחתן וללוות כסף רב שאינך יודע מאין תחזיר זה ‘לווה רשע ולא ישלם’ וכמו אכילת חזיר.
לאחרונה אני שומע מיותר ויותר אברכים בני 40+ שהזמנים הללו שהתחייבו כסף רב לבחורים עבר ונמוג מהעולם, והיום כבר לא נותנים כי אין מאיפוא לתת, וכבר באו מים עד נפש ממש, רק נותנים משהו קצת ועוזרים קצת בהתחלה בשכירות דירה וזהו. אם הזוג רוצה לקנות דירה, יכול לקחת משכנתא ולקנות דירה קטנה בפריפריה. ואם אין כסף, אז יש תפילה ובטחון בה’ עם ההשתדלות הנכונה והראויה.
בחור שנקרא ‘בחור טוב’ שדורש כסף רב והזוי מהשווער שלו בעוד שהוא יודע שאין לשווער שלו את הכסף הזה בצד והוא צריך ללוות ולהתגלגל, הוא לא ‘בחור טוב’. הוא בחור מושחת! ממש כך. אמיתי. הרי אתה הורג אותו, אז למה אתה לא מושחת?
שווער שמתחייב לחתן שלו כסף רב הוא לא שווער טוב, הוא שווער שנותן יד לשחיתות. לפני עיוור לא תתן מכשול. מסייע בידי עוברי עבירה. והבחורים הם צעירים וטיפשי עשרה שלא מבינים מה המשמעות של הדרישות ההזויות, הדמיוניות והדמוניות שלהם, ואף אתה חבר לאיש משחית להיות מושחת ולהשחית את המידות ואת הנפש שלך ושלהם ולעשות מסחרה מנפשות ולרכוש בחורות בממון רב רח”ל.
אם נסכם בקצרה: חתונות זה לא מסחרה בנפשות, קרי – מאפיה. חתונות זה מידות טובות, אהבה כנה, בטחון בה’, אהבת ה’, אהבת תורה, לב טוב ועשיית רצון ה’.
למאמר נוסף בענין – לחץ כאן
ארבע מדות בדרך ארץ: יש נושא אשה לשם [יצר הרע] ויש נושא אשה לשם ממון ויש נושא אשה לשם גדולה ויש נושא אשה לשם שמים, נשא אשה לשם [יצר הרע] יוצא ממנו בן סורר ומורה שנאמר ‘וראית בשביה’ וסמיך ליה ‘בן סורר ומורה’, נשא אשה לשם ממון לסוף מצריכין אותו לאחרים.
(ילקוט שמעוני תורה פרשת כי תצא רמז תתקכה)
הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר, וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון, אלא כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליחו.
(רמ”א, שולחן ערוך, אבן העזר הלכות פריה ורביה ב, א)
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇
לפי הכותרת במייל (כותרת המייל היתה: “האם המאמר הזה הוא מאמר חריף או שהוא משקף מציאות דמונית דמיונית אמיתית?”) זה נראה ששאלת שאלה האם המאמר הזה הוא מאמר חריף או שהוא משקף מציאות דמיונית אמיתית, אבל לפי תוכן המאמר עצמו זה נראה שלא התכוונת באמת לשאול וזו רק שאלה רטורית. אם אכן כן, ואתה בטוח בעצמך במיליון אחוז בכל מה שנכתב, אז אין טעם להגיב. כי להסכמה – זה לא נראה שאתה זקוק, והערה על הדברים – לא נראה שתרצה לקבל, ואם כן אין טעם להגיב כלל.
רק אם אני טועה ואתה כן מעוניין לשמוע הארות בנושא, אז הרי הם לפניך.
אני נשוי 9 שנים, ולמדתי בישיבה לא הכי אבל די נחשבת, מעולם לא שמעתי את המילים ‘לדרוש מהשווער’ כפי שהצגת, מלבד מאלו שאצלם לא מקובל לתת שהקניטו את הבחורים שמקבלים בכך שהם ‘דורשים’.
ובכוונה אמרתי ‘מקבלים’, כי בתור בחורים היו ששאלו כמה ‘הם’ נותנים, קרי כמה השווער נותן, כדי לדעת אם לגשת להצעה או לא, יש שווערים שיש להם אפשרות לתת, כמו השווער שלי למשל, שכאשר הציעו לי את השידוך ואמרתי לעצמי ‘מה בוער לך כעת להתחתן’ אבל כשראיתי שיש כאן הזדמנות של שווער שמוכן לתת סכום נחמד, 400,000 ש”ח בזמנו זה היה בינוני, אמרתי לעצמי, למה לא תנסה להיפגש ולראות אם זה מתאים, ואכן זה התאים, והשווער נתן בשמחה רבה לבתו וחתנו את האפשרות להתחיל את החיים קצת יותר רגוע.
לדעתי קצת מוגזם לומר שהשיח בישיבות הוא שהבחורים ‘דורשים’. זה אולי קיים, אבל זה ודאי לא הטון.
נכון שיש אברכים שקשה להם לתת, והם לא בסדר שהם נותנים יותר מכפי יכולתם, ואסור לחתנים שלהם לקבל מהם אם הם רואים שזה קשה להם. אבל זה עדיין לא אומר שבחור שעומדות לפניו שתי הצעות, אחת עם כסף ואחת בלי כסף, ודאי שיבחר בהצעה עם כסף, אם אכן מדובר במשודכת שמתאימה לו והוא לא הולך להצעה רק בגלל הכסף.
אין כאן סחר בבנות. יש כאן נושא חשוב שאתה מעלה, ועליו כתבו גדולי ישראל, שאין להתחייב יותר מכפי היכולת, ואין לדרוש סכומים הזויים. נכון. אבל מכאן ועד למצג השווא שאתה מציג, הדרך רחוקה.
180,000 ש”ח אתה כן מבין שאפשר לדרוש? 100,000 ש”ח כפול 8 ילדים לא כולל הוצאות חתונה זה כן הגיוני?
המציאות מראה שרובם מסתדרים ונותנים סכומים יפים, נכון שחלקם עושים טעויות וגוררים את עצמם להרפתקאות מסוכנות, אבל פוק חזי כמה זוגות מתחתנים בשנה ותמצא – שחלקם נותנים מה שחסכו למטרה זו, חלקם נותנים ומסתדרים בהלוואות בצורה די מסודרת, חלקם מסתדרים בקושי אך מתוך שמחה לעזור לילדיהם, שהרבה פעמים במשך השנים עוזרים בחזרה להורים, וחלקם אכן מתאבדים עבור ה’שפיץ’ של הישיבה.
לדעתי, האחרונים, שוטים. השאר – בסדר גמור.
לילה טוב.
מרדכי שלום,
הפתיח לתגובתך הוא טוב, כי כך אכן רוצים לקרוא את דבריך, ועשית בחכמה.
ולעצם הדברים:
כל בחור דורש סכום מסוים או טווח של סכום מסוים. לא נכון מה שכתבת שלא דורשים. והמילה ‘שווער’ או לא ‘שווער’ לא מעלה כאן ולא מורידה דבר. אם הבחור דורש, ממילא זה מהשווער גם אם הבחור לא “דורש מהשווער”… ואני תמה אם אתה מ’עולם הישיבות’, שאם כן, כיצד אתה כותב את ההיפך הידוע לכל בחור ישיבה ומבוגר חרדי, אברך או אפילו עובד?
כתבת שהבחור לא דורש אלא השווער מציע 400,000 ש”ח, שזה “סכום נחמד”, אז למה לא?
תבורך התמימות ותעטוף את הרוצים בה בשמיכות של רוגע, אבל הבן, שאם זהו השוק, שכל הבחורים דורשים סכום של 400,000 או 500,000 ש”ח, זה אומר שהשווער, והיינו אבי הבת, מראש אומר לשדכן שהוא נותן סכום זה, כדי שיציעו לו הצעות לבתו. לא שיש לו את הסכומים הללו, וכל שכן אם יש לו עוד בנים ובנות כ”י, אלא שאין לו כל ברירה אחרת.
תחשוב שאתה כעת עוד יומיים רוצה להתחיל עם שידוכים לבתך (אילו היתה כעת בת 20), אין לך 400 א”ש, גם לא 300, גם לא 200 וגם לא 100. מה היית עושה? יושב עם נוות ביתך ומסכם שאתה מציע לשדכן אליו תפנה מחרתיים את הסכום הבסיסי ביותר כדי לקבל בחור סביר שנמצא בישיבה ולומד פחות או יותר. סכום זה הוא כמו 300 א”ש או יותר (לפי השוק שקבעו הבחורים בשלב זה, תשפ”ד). אתה לא תציע לשדכן [השואל אותך את שאלת המיליון – “כמה אתה נותן”] פחות מסכום זה, כי אתה לא רוצה חתן עובד או חצי פרחח וכו’, ואם אתה רוצה חתן יותר מזה, אתה תבטיח לשדכן, שתתן גם 400 או אפילו חצי מיליון ש”ח, וכי יש לך ברירה אחרת?
הבנת?! (זו שאלה רטורית)
זה לא שיש לך את הכסף. זה השוק. כלומר המאפיה. שוק אכזרי מאוד. שוק של שחיתות וסחר בבנות. כמו השם שנתנו ארגון ‘שהשמחה במעונו’ לחוברת של גדולי ישראל “נישואין או מסחרה” שצירפתי למאמר זה. ‘מסחרה’ פירושה כאן – מסחרה בבנות שרוצות להתחתן עם בחורים שדורשים כסף רב וגדול. תאוות בצע. לא שהם דורשים מהשווער ח”ו, אלא הם ‘דורשים’ סתם, ורק ממילא מדין חלות, זה חל על השווער שמשלם את זה… ויש בזה עוד פלפול ארוך של הבל, עקר ועמוק מאוד.
180 ופחות מכך, זה קשה, אבל במחשבון אצלי 500,000 פחות 180,000 זה שווה 320 א”ש. זה ההפרש. זה כמובן ‘סכום נחמד’ אבל גם משהו. ולעניינינו, מי שלא יכול לתת 180 והוא נותן, גם זה לא טוב בכלל. ותודה על ההערה הזו שחידדה את דברי. אבות! אם אין לכם 180 א”ש, ולא יהיה לכם, ואין לכם איך להחזיר את זה, אסור לכם לתת – זה מסוכן! (הייתי יכול לכתוב ש’יהיה לכם ניסים’ ו’מחתנים בניסים’ וכו’ אבל אני לא רוצה להיות צדיק על חשבונכם וחסר אחריות ואחרי זה אתם תיפלו בפח יקוש ואני ארגיש צדיק וטוב על חשבונכם ואלך לאסוף עבורכם צדקה לקרן קופת העיר, אלא אני מתריע לכם מה שכתבו ואמרו גדולי ישראל: אם אין, אז אסור להבטיח, זה כמו אכילת חזיר – הרב שטיינמן).
בסוף דבריך החלטת שרובם מסתדרים עם הסכומים ההזויים הללו. דברים אלו עומדים בניגוד למה שידוע לכל, ולמה שכל גדולי ישראל כותבים כבר שנים רבות במכתביהם [ואין מי ששומע להם, לצערנו]. אני לא רוצה לחלוק עליהם. ובכלל, בשביל מה לחלוק על המציאות הידוע לכל חרדי מצוי?
ואני מעתיק לכאן שוב, למי שלא ראה כבר למעלה, את דבריהם:
“עול הוצאות הדיור ושאר צרכי הנישואין כבד מנשוא. ההורים עם כל רצונם הטוב אינם יכולים לשאת בעול הכבד. לצערנו הדברים מגיעים קרוב לפקוח נפש, ולעתים לכדי פקוח נפש ממש. כל המתבונן בדברים חרד מלראות עד היכן הדברים מגיעים”.
‘מסתדרים’ או ‘פיקוח נפש ממש’? – תחליט לבד.
כתבת: “לדעתי קצת מוגזם לומר שהשיח בישיבות הוא שהבחורים ‘דורשים’. זה אולי קיים, אבל זה ודאי לא הטון”. על זה אני יכול רק לומר פסוק אחד: “מדבר שקר תרחק” כל שכן שיש כאן טון של שקר תרתי משמע.
מברך אותך, שתשכיל לחתן את ילדיך בס”ד בצורה נכונה בבוא העת ולא יהיה לך עגמת נפש כפי שיש לרבים מן המחתנים היום המבטיחים בלית ברירה סכומים דמוניים, כי זה שוק השידוכים האכזרי, ובתוך עמי אנכי יושבת, רואה, שומע ויודע מקרוב.
וראה עוד בזה כאן, וכאן
בהצלחה!