‘פסח’ הוא ‘חמלה’ כמו שנאמר בכתוב וברש”י:
וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
(שמות יב, יג)
את המילים “ופסחתי עליכם” מפרש רש”י על אתר:
‘ופסחתי’ – וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא, ה) “פסוח והמליט”.
וכוונת רש”י הוא לפסוק בישעיהו:
כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן ה’ צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם גָּנוֹן וְהִצִּיל פָּסֹחַ וְהִמְלִיט.
(ישעיהו לא, ה)
הוי אומר, ה’ יחמול על ירושלים עיה”ק ת”ב וימלטה מצרותיה.
גם תרגום יהונתן מפרש את הפסוק בשמות כן:
ואראה את זכות הדם ואחוס עליכם.
(כתר יונתן שמות יב, יג)
אם כן, פסח = חמלה. חג פסח אותו אנו חוגגים מדי שנה בימי האביב והפריחה המלבלבת משמעו: חג החמלה.
מכיון שה’ חמל עלינו חמלה רבה באותה שעה של מכת בכורות בה הוא סגר חשבון אחרון עם המצרים שהרעו לנו, הוא קבע לדורות:
וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה’ לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
(שמות יב, יד)
תזכרו את החמלה שלי, ותקראו לחג זה לדורות ‘חג פסח’ – חג החמלה.
כל מה שעברנו אז, עם כל מה שה’ עשה למעננו – עשרת המכות, דצ”ך עד”ש באח”ב, ניסים מיוחדים נוספים ובראשם קריעת ים סוף וכל הניסים שהתחוללו בו, כפי שהאריכו חז”ל לתאר ברוח קדשם והבאתנו לארץ הבחירה – ארץ ישראל, כל זה נקבע בשם חמלה, פסח = חמלה. והחג שבו נזכור את גודל הרגע ההיסטורי המכונן של אומתנו כיהודים נקרא לדורות לעשותו שנה בשנה חג הפסח, חג החמלה.
מדהים.
מה יש בה בחמלה שה’ קבעה לדורות כשם של החג המכונן של אומתנו, האומה היהודית, חג הפסח, שכל תוקפו הוא חמלה?
בשונה מהמילה ‘רחמים’ לה יש קונוטציה המזכירה מסכנות עוני וחולשה, ‘חמלה’ לעומתה איננה כן אלא היא מכילה בקרבה את הצורך הבסיסי האנושי של כל אדם בעולם.
“חמלה היא רגש המבטא תחושה של השתתפות בסבל, המלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר; ביטוי של טוב־לב מיוחד כלפי הסובל. חמלה נובעת מתוך אמפתיה ומאופיינת בדרך כלל במעשים בהם החש חמלה מנסה לסייע לאלה אשר כלפיהם הוא חש רגש זה” (המכלול, בערכו).
אנו זקוקים לחמלה שיחמלו עלינו ויהיו אמפתיים כלפינו, אוהבים אותנו ומשויכים. לחוש שייכות וידידות.
אנו זקוקים לתת חמלה ואמפתיה למעגלים הסובבים אותנו, אשה, ילדים, משפחה מורכבת וכו’.
את כל החמלה הזו אנו מקבלים מידו הפתוחה של מקור החמלה והאמפתיה – הקב”ה.
כל ההיסטוריה המכוננת שלנו אחוזה בנקודה הארכימדית הזו של יציאת מצרים וחג הפסח: החמלה.
ה’ בעצם כמו קורא לנו ואומר, ראו, הכל מתחיל בזה ונגמר בזה, כל הכינון שלכם כאומה מבוסס על החמלה וגם נגמר שם, ולכן תקראו לחג של היום הגדול הזה לדורות – ‘חג החמלה’, כדי שתדעו שעל זה הכל מבוסס, ותלמדו ממני להיות כאלו, בעלי חמלה. מה אני רחום, אף אתם תהיו מרחמים, מה אני חנון אף אתם תהיו חנונים לזולת, מה אני מקור החמלה אף אתם תהיה אנשים שיש להם חמלה בלב המשפיעים חמלה על כל הסובב אותם ותקבלו חמלה מכל הסובב אתכם.
כיצד ניתן להיות אנשי חמלה – לקבל חמלה ולהשפיע חמלה?
זה הסוד: על ידי חמלה עצמית. לא רחמים עצמיים והתמסכנות, לא, אלא על ידי חמלה עצמית. וחמלה עצמית משמעה – כשם שה’ חמל עלינו וחומל עלינו כך גם אנו למדים לחמול על עצמנו:
אם שגינו, נחמול על עצמנו.
אם טעינו, נחמול על עצמנו.
אם סבלנו, נחמול על עצמנו.
אם אנו סובלים, נחמול על עצמנו.
אם אנו בחרדה, נחמול על עצמנו.
אם אנו בפחד, נחמול על עצמנו.
אם מישהו פגע בנו ועלב בנו, נחמול על עצמנו.
אם…
ככל שנפתח בעצמנו את ה’מוד’ של חמלה עצמית, כך נוכל גם להשפיע אותו על המעגלים הסובבים אותנו, מעגל ראשון, שני ושלישי וכו’, להיות אנשי חמלה המשפיעים חמלה, טוב ואמפתיה בעולם ונהיה בכך דבוקים בו ית’, כי הדבקות בו ית’ היא הדבקות במידותיו (גמרא), ונהיה אנשים של פסח.
בפסח הזה ניקח לעצמנו את פסח כ’מוד’ לחיים להיות תמיד במצב רגשי-נפשי של חמלה, על עצמנו, על הסובב לנו ולאפשר לאחרים גם לחמול עלינו, ובכך ניקח את פסח איתנו לכל השנה, ופסח יהווה עבורנו כור גרעיני של חמלה המשפיע אורות של חמלה לכל השנה עלינו ועל כל בית ישראל ונזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים, פסחים = חמלות (צורת הרבים של חמלה) בבנין בית מקדשנו ותפארתנו, השתא.
בחג הפסח אנו למדים להיות ‘יהודים של פסח’, ‘יהודים פסחיים’.
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇