ידועים דברי המשגיח המוסרי הרב אליהו אליעזר דסלר בספרו מכתב מאליהו כי לכל אדם יש את נקודת הבחירה שלו, בו באה לידי ביטוי מעשי יכולת הבחירה של האדם.
ברשימה זו אני רוצה להצביע על כך שניתן להרחיב את דברי הרב דסלר ולהשליכם גם על שדה החינוך, ולהאיר שתי נקודות חשובות על כך בחינוך הילדים.
מעגל הבחירה של החניך
כל חניך יש לו את השטח בו הוא יכול לנוע ולבחור, ויש לו את הגבול שבמעמד וזמן חייו הנוכחיים אין לו בחירה מעבר לו. לשטח וגבול זה אני רוצה לקרוא מעגל הבחירה.
לכל חניך יש את מעגל הבחירה שלו, האישי האינדיבידואלי, בתוכו הוא נע ובו הוא יכול לבחור. עד היקף העיגול של מעגל הבחירה הוא יכול לנוע, אך מעבר להיקף המעגל, הוא כבר התחום שאיננו ביכולת בחירתו. התחום שאיננו שייך לו, כפי המתואר באיור 1
המעבר ממעגל למעגל בחינוך הילדים
השאיפה שלנו כמחנכים – אם כהורים ואם כמורים – בחינוך הילדים היא לקדם את החניך במסע חינוכי ותהליכי, מנקודת המרכז של המעגל, אט אט עד להיקפו, כמתואר באיור 2
לאחר הגעת החניך להיקף המעגל, הוא עובר ממעגל א למעגל ב, מהיקף מעגל א לנקודת המרכז של מעגל ב, ומנקודה זו ובהכוונתנו, ושוב במסע תהליכי, הוא מתכוונן להיקף מעגל ב, עד שהוא מגיע להיקפו ומשם למרכז מעגל ג וכך הוא מתקדם שלב אחר שלב, מעגל בחירה אחר מעגל בחירה, עולה ומתבגר, כמתואר באיור 3
המסע החינוכי
ההתקדמות היא תמידית, וככל שמסע החינוך שהעברנו את החניך התנהל באופן זה, אנו יוצרים אצל החניך את ההרגל לחיות בתוך מסע חינוכי בו הוא עובר ממעגל למעגל, עובר שלבים בחיים, הולך ומתקדם, כך שגם כשהוא כבר לא תחת ידינו, והוא כבר הגיע לגיל של בשלות ובגרות עצמאית, הוא עומד על רגליו ומניע את עצמו לעבר המטרות כפי שהרגלנו אותו וחינכנו אותו.
שורש הבעיות החינוכיות בחינוך ילדים
הבעיות החינוכיות בחינוך ילדים מתחילות ולא נגמרות, כאשר החניך במעמדו הנפשי, הרגשי והגופני נמצא במעגל בחירה א ואילו אנו כמחנכים “מחנכים” אותו כביכול הוא נמצא כבר במעגל בחירה ב.
במקרה כזה, שהפנייה שלנו כלפי החניך מעמידה אותו במעגל בחירה ב, בעוד שבמציאות נפשו הוא נמצא במעגל א ושם ורק שם הוא מעגל בחירתו, אנו מפתחים אצלו שתי בעיות, שהאחת קשה מחברתה, ואפרטם מהקל לכבד:
בעיה א: קונפליקט הבחירה והדרישה
הבעיה הראשונה היא, מתח.
אם החניך, כל יכולת בחירתו והתנהלותו היא במעגל בחירה א ואנו דורשים ממנו דרישות של מעגל ב, ומתייחסים אליו כבמצב של מעגל בחירה ב, אנו יוצרים אצלו קונפליקט היוצר אצלו מתח, וככל שהזמן חולף ועובר ואנו לא מרפים, המתח הופך למתח תמידי ומתפתחים אצלו בעיות פסיכולוגיות ורוחניות.
ככל שאנו דורשים ממנו דרישות שאין לו בחירה עליהם ואיננו יכול לבצעם, הוא נכנס למתח. זה כמו שמדריך כושר ידרוש מתלמידו שאתמול הצליח להרים משקולת של 5 ק”ג, להרים מיד למחרת משקולת במשקל 20 ק”ג. הרי התלמיד לא יעמוד בזה, הוא ייפול. זה לא בבחירתו.
זו בעיה ראשונה שאנו מפתחים אצל התלמיד במידה ואנו דורשים ממנו דרישות שלא לפי יכולת מעגל בחירתו בו הוא עומד כעת, אבל ישנה כאן בעיה נוספת, והיא חמורה יותר.
בעיה ב: הניתוק מהעצמי האינדיבידואלי
הבעיה השניה שמתפתחת כאן היא בעיה לכל החיים. היות ואנו נושאים ונותנים עימו במקום שאינו לפי רגשותיו, יכולותיו, יכולותיו המנטליות והרוחניות, נוצר מצב שהחניך לא חי את עולמו הפנימי על חולשותיו ועל חזקותיו, על חסרונותיו ועל מעלותיו, אלא הוא חי כביכול מחוץ לעצמו.
כאשר אנו מחנכים אותו לנוע ולהתקדם בתוך שטח מעגל הבחירה שלו, הוא לומד לנהל ולארגן את עצמו ולומד להכיר את עצמו, את רגשותיו, את אופיו, את יכולותיו, חזקותיו וחולשותיו ולהתקדם בהתאם לעולמו הפנימי ולמצבו האותנטי החי והמרגיש, אבל אם אנו מעמידים אותו אל מעבר לעצמו, במקום בו באמת הוא לא מנהל את עצמו ולא מארגן את חייו שלו הפנימיים היות ואין זה שטח בחירתו, אזי הוא מתרגל לצאת מחוץ לעצמו, לא לחיות את עצמו וממילא לא רק שהוא לא מתקדם באמת שהרי הוא חי שלא לפי כוחותיו העצמיים בנוסף לזה הוא גם לא מתלמד לנהל את עצמו ולארגן את כוחותיו וחייו העצמיים כך שאנו מחסרים ממנו את היכולת להתקדם בחיים ממעגל בחירה אחד למעגל בחירה שני גבוה יותר וכן הלאה ממעגל למעגל היות ולא רק שהוא לא למד כיצד לעשות זאת אלא גם לימדנו אותו הפוך.
לימדנו אותו לחיות מעבר לחיים שלו, מעבר לשטח הבחירה שלו, שהם החיים האינדיבידואלים שלו, וכך הוא חי כל חייו במין ריחוף מעל עצמו ואיננו יודע כיצד לגעת בעצמו ולנהל ולארגן את חייו הפנימיים, וזו בעיה קשה מהראשונה (לחץ).
מטרת העבודה החינוכית בחינוך הילדים
אשרי המחנך המכיר את כוחותיו שלו עצמו ומנהל אותם, ודרך זו הוא מעביר לחניך שלו, ומלמד אותו להתנהל בתוך מעגל הבחירה האישי שלו, ולהתקדם ממעגל למעגל, עד שהוא עומד על רגליו יציב, בטוח, רוגע (ג צרויה), שמח עולה ומתעלה, ובזה המחנך מקיים בעצמו מאמר התנא באבות:
וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה (משנה אבות א, א)
פירוש: חנך את החניך שלך באופן כזה, שגם כאשר הוא לא תחת ידך, הוא ימשיך לחנך את עצמו ולגדל את עצמו בדרך שהתוותה לו. העמד אותו על רגליו, שיעמוד בכוחות עצמו גם כשאתה לא לצידו.
לקריאה נוספת והרחבה ראה כאן
יש”כ על המאמר הנפלא.
בנוסף על הבעיות הנ”ל, יש דבר יסודי מאוד בחסידות, הנקרא ‘רצוא ושוב’, ‘תענוג תמידי אינו תענוג’. בעולם המוסרי קוראים לזה ‘ימי האהבה והשנאה’.
וזהו מצב שהוא כמעט בלתי אפשרי שהמחנך יבחין בו.
לענ”ד תפקידו של המחנך אינו להצעיד את החניך על ידי דרישות כאלו ואחרות, תפקידו הוא ליצור רצון אצל החניך להתקדם, והוא כבר יידע את אשר לפניו.
כל בן אדם בעולם אינו מעוניין לדרוך במקום, תפקידנו בעיקר הוא לתת לו את האופק ואת המרחב, ואת האמונה שהוא יכול להתקדם מחד, ואת אי הרצון לשקוע באי התקדמותו מאידך (-במקרים יותר חריפים).
ר’ ישראל שלום, מה שהבנתי מדבריך זה, שמלבד שתי הבעיות שציינתי המתקיימים כאשר איננו מחנכים את החניך במעגל בחירתו אלא “מחנכים” (מאלפים) אותו במעגל בחירה שאיננו שלו ובו אין לו בחירה – שישנה בעיה נוספת, שאיננה קשורה למעגלי הבחירה אלא במרחב החינוכי כשלעצמו, והיא, הצורך בכך שהמחנך יבחין במצב של ‘ושוב’ אצל החניך, של ‘ימי השנאה’, ושם ייצור לו רצון מתחדש שממנו הוא יתקדם הלאה.
זו נקודה חשובה ומעניינת. ברשותך אני מציין זאת במאמר שברשימות תורניות.
אני גם מסכים עם מה שכתבת, שאין להצעיד את החניך על ידי דרישות, אלא ליצור אצלו רצון. זה ברור וזהו ‘והעמידו תלמידים הרבה’. דרישות סתם לא מעמידות תלמיד על רגליו. אבל אני מסופק במה שכתבת “והוא כבר יידע את אשר לפניו”, האם אכן החניך יודע תמיד את אשר לפניו. לדעתי זה תלוי גיל, אופי, חכמה וכו’. וצריך מידת איזון נכונה מתי להתערב יותר, מתי פחות ובאיזו מידה וכו’. בכל אופן, יש”כ על ההערה החשובה.