במאמר זה נעסוק במשמעות תיקון המידות וכיצד שבים עליהם בתשובה, וכן בהקשר שבין תיקון המידות לבין טיפול רגשי-נפשי ופיתוח האישיות. ובקצרה: על חזרה בתשובה וטיפול רגשי.
כותב מאור עינינו הרמב”ם בפתיחה להקדמתו למסכת אבות, המכונה גם ‘שמונה פרקים להרמב”ם’:
וראיתי להקדים, קודם שאתחיל בפירוש הלכה הלכה, פרקים מועילים, יושגו לאדם מהם הקדמות, ויהיו לו גם כן כמפתח למה שאנו עתידים לפרש.
ודע, כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים, ובמה שיבוא מן הפירוש, אינם עניינים שחידשתים אני מעצמי, ולא פירושים שבדיתים, אלא הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים, במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם, ומדברי הפילוסופים גם כן, הקדומים והחדשים, ומחיבורי הרבה בני אדם. ושמע האמת ממי שאמרה. ואפשר שאביא לפעמים מימרה שלימה שהיא לשון ספר מפורסם, ואין בכל זה רע, ואיני מתפאר במה שאמרו מי שקדם, לפי שאני כבר הודיתי בזה, ואף על פי שלא אזכור: אמר פלוני, אמר פלוני, שזו אריכות אין תועלת בה; ואפשר, לפעמים, ששם האיש ההוא יכניס בלב מי שאין תבונה בו – שזה הדבר נפסד, ויש בו תוך רע שלא ידעהו. ומפני זה ראיתי שלא לזכור האומר, הואיל וכוונתי שתושג התועלת לקורא, ושנבאר לו העניינים הצפונים בזאת המסכתא.
(פירוש המשנה לרמב”ם מסכת אבות – שמונה פרקים הקדמה)
הרמב”ם מקדים בדבריו אלו, שבהקדמתו לפרושו למסכת אבות, הוא יכתוב הנחות, יתן הדרכות ויחכים אותנו בנושאים של תיקון חוליי הנפש, המידות והדעות – גם על פי דברי רבותינו החכמים בגמרא ומדרשים (חז”ל) וגם על פי דברי הפילוסופים שקדמוהו.
אבל, כותב הרמב”ם, אינני מעונין לכתוב את שם הפילוסוף (או הפילוסופים) ממנו למדתי כמה דברים חשובים בנושאים אלו של תיקון המידות ורפואת חוליי הנפש, היות שאם אזכיר את שמו (אריסטו ע”פ אלפאראבי) אזי כמה מהקוראים שהם חסרי תבונה ושיפוט נכון ידחו את הדברים מפני האומר, ולא ישכילו לקבל את האמת ממי שאמרה, בהתאם לכלל שניסח “קבל את האמת ממי שאמרה”, יהיה מי שיהיה, כי האמת היא אמת ולא משנה מי אומר אותה, היא עומדת כישות בפני עצמה. ישות האמת.
ואכן בהמשך הדברים (פרק ד) מביא הרמב”ם בשם הפילוסופים את אופן תיקון המידות באמצעות האיזון לדרך האמצע הממוצעת והממוזגת (מיזוג נכון בין המידות והמרכיבים, זאת ע”פ אתיקה ניקומאכית, ספר ב, פרקים 6-9); את נושא “חלקי הנפש” (פרק א) ואת ההסכמה בענין הבחירה החופשית (פרק ח).
ובפרק ג’ משמונה פרקים שם כותב הרמב”ם:
אמרו הקדמונים: לנפש בריאות וחולי, כמו שלגוף בריאות וחולי. ובריאות הנפש היא, שיהיו תכונותיה ותכונות חלקיה תכונות שתעשה בהם תמיד הטובות והחסדים והפעולות הנאות. וחוליה הוא, שיהיו תכונותיה ותכונות חלקיה תכונות שתעשה בהם תמיד הרעות ו…. והפעולות המגונות. אמנם בריאות הגוף וחוליו – מלאכת הרפואה תחקור על זה.
וכמו שחולי הגופות ידמו, להפסד הרגשתם, במה שהוא מתוק שהוא מר, ובמה שהוא מר שהוא מתוק, ויציירו הנאות בצורת בלתי נאות, ותחזק תאוותם ותגדל הנאתם בדברים שאין הנאה בהם כלל לבריאים, אלא אפשר שיהיה בהם צער, כאכילת הטיט והפחם והעפר, והדברים העפוצים מאד והחמוצים מאד, וכיוצא באלו מן המזונות אשר לא יתאוו להם הבריאים אלא ימאסו אותם – כן חולי הנפשות, רצוני לומר: הרעים ובעלי החסרונות, ידמה להם במה שהן רעות שהן טובות, ובמה שהן טובות שהן רעות. והרע יתאווה תמיד להפלגות, אשר הן באמת רעות, וידמה בגלל חולי נפשו שהן טובות.
וכמו שהחולים, כאשר ידעו חוליים ולא ידעו מלאכת הרפואה, ישאלו הרופאים, ויודיעום מה ראוי שיעשו, ויזהירום ממה שידמוהו ערב, ויכריחום לקחת הדברים המאוסים והמרים, עד שיבריאו גופותיהם וישובו לבחור בטוב ולמאוס במאוס – כן חולי הנפשות, ראוי להם שישאלו החכמים, אשר הם רופאי הנפשות, ויזהירום מאותן הרעות אשר יחשבון טובות, וירפאום במלאכה אשר ירופאו בה מידות הנפש, אשר נבארה בפרק שאחרי זה.
(פירוש המשנה לרמב”ם מסכת אבות – שמונה פרקים פרק ג)
הקדמונים (אלפאראבי, פרקי המדינאי, פרק א) הציגו אנלוגיה (הֶקֵּשׁ) הקושרת בין חוליי הגוף ורפואתם לבין חוליי הנפש ורפואתה, ואמרו, כשם שלגוף יש חוליים ורפואות, כך גם לנפש יש חוליים ורפואות, וכשם שאדם החולה בגופו עליו ללכת לרופא הגוף שירפאהו ממחלתו כך גם האדם החולה בנפשו, כלומר שמידותיו אינם מאוזנות ומתוקנות – ומי מידותיו מתוקנות?! – עליו ללכת לרופאי הנפש שיטפלו במחלות נפשו, והוא יבוא על תיקונו. וכפי שכותב הרמב”ם גם במקום אחר:
חולי הגוף טועמים המר מתוק ומתוק מר, ויש מן החולים מי שמתאוה ותאב למאכלות שאינן ראויין לאכילה כגון העפר והפחם ושונא המאכלות הטובים כגון הפת והבשר הכל לפי רוב החולי, כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה והיא כבידה עליהם למאד לפי חליים, וכן ישעיהו אומר באנשים הללו הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר, ועליהם נאמר העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך, ומה היא תקנת חולי הנפשות, ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה, והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו.
(רמב”ם דעות ב, א-ב)
מדברי הרמב”ם עולה, שנושא חוליי הנפש ומידות רעות וטובות, מכונה אצל הקדמונים והחכמים, הן בעם ישראל והן בעולם בכלל: תיקון המידות, או תיקון הדעות.
מה שאני רוצה להאיר כאן הוא, שכיום אנו לא משתמשים בחיי היום יום בצמד המילים ‘תיקון המידות’ (וכל שכן לא ‘תיקון הדעות’ הרעות) כפי שאנו משתמשים במילים ‘פיתוח האישיות’, ‘טיפול רגשי’ ‘טיפול נפשי’ וכדומה.
כשאדם נמצא בדיכאון, חרדות, כעסים, קנאה וכדומה, המביאים אותו לידי התנהגות עצבנית עם עצמו עם משפחתו ועם החברה הסובבת אותו (עבודה, כולל וכו’), וכשהוא הולך לטיפול רגשי תורני, הוא חוזר אל עצמו, מתחבר ומכיל ומקבל את עצמו, נירגע ונעשה מבין, אדיב, אמפתי, חברותי, ידידותי וכו’ עם עצמו, משפחתו, אשתו והחברה הסובבת לו, אזי מהו זה אם לא מה שקראוהו החכמים הקדמונים וחז”ל: תיקון המידות? הרי זהו עצמו תיקון המידות, שמידותיו של אדם מאוזנות והוא לא כועס, מקנא וכו’.
אם אדם מתנהל בחייו האישיים והמשפחתיים שלא בהומור דק ושמחה, אלא הוא מתהלך עצב, כועס ומכעיס וכו’, והוא לא רגוע, הוא עם מידות לא מתוקנות. אבל אם הוא הולך לחכמים רופאי הנפשות, מה שקרוי היום מטפל רגשי – תורני כמובן – והוא מתקן את מידותיו, כלומר חוזר לשמחה, לרוגע, לאהבת חברים, לאהבת ילדיו וכו’, הוא עושה למעשה את מה שהרמב”ם מלמד – הולך לרופאי הנפשות שירפאוהו מחולי נפשו והוא מתקן את מידותיו.
כעת אנחנו לפני ראש השנה תשפ”ג, היום בו מתחילים עשרת ימי תשובה, מראש השנה ועד יום הכיפורים, ימים בהם עלינו לעסוק בפשפוש במעשינו ובחזרה בתשובה. מה הרמב”ם כותב על חזרה בתשובה? נעיין:
אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון וכו’ וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן, מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם, וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו’.
(רמב”ם תשובה ז, ג)
מה כתוב כאן ברמב”ם?!
שמידות רעות (דעות רעות) הם עוונות קשים יותר מגזל!
מגזל קל לחזור בתשובה – יחסית למידות רעות שכשהם הופכים להיות טבע שני קשה לשוב בתשובה עליהם כי האדם רגיל בדינמיקה השלילית בה הוא מתנהל, וקשה לו להשתנות ולבצע מהפך ולצאת מאזור הנוחות שבו הוא רגיל להתנהל עם מידותיו השליליות.
ובכן, כדי לתקן את המידות, או בלשון הרמב”ם כדי לרפא את חוליי הנפש, או בלשוננו כיום כדי לפתח את האישיות ולטפל בפגיעות הרגשיות והנפשיות שלנו, נדרש מאיתנו לגשת לרופאי הנפשות שירפאו את חוליי נפשנו כפי שכותב הרמב”ם, וזוהי החזרה בתשובה מהמידות הרעות – הן ההחלטה לגשת לטיפול נפשי ורגשי או למדריך יר”ש לפיתוח האישיות כדי לחזור בתשובה מהקשיים הנפשיים, הטראומות, החרדות, הדיכאונות, הכעסים, הקנאות, התאוות וכו’, בהם אנו לקויים, והן השיעורי בית והעבודה הנפשית, הרגשית והמידותית (עבודת המידות) שאנו עושים בעצמנו ומשפרים ומפתחים את עצמנו בהדרכת המטפל שלנו.
כי כשם שכשיש לאדם חולי גופני עליו לפנות לרופאי הגוף, כך גם כדי לרפאות את חוליי הנפש ולתקן את המידות ולפתח את האישיות להיות אישיות בריאה, רעננה ושמחה, על האדם לפנות אל חכמי ורופאי הנפשות ולמטפלים רגשיים, וזוהי החזרה בתשובה עליה מדבר הרמב”ם, שעל האדם לחזור בתשובה ממידות ודעות לא מתוקנות שיש לו על ידי הפניה לרופאי הנפשות (כמובן שאין הכוונה לפסיכיאטר אלא לחכמי הנפש, מטפלים רגשיים והחכמים הבקיאים בעבודת המידות ותיקונם).
ברם, אם אדם פונה לטיפול רגשי רק כדי שהחיים שלו יהיה איכותיים יותר, מה שקרוי ‘שיפור איכות החיים’, זה טוב וגם בזה ה’ שמח (שטוב ליהודי) אבל זה לא עבודת ה’. עבודת ה’ בה יש מצוות חזרה בתשובה, היא כשהאדם פונה לטיפול רגשי ולמדריך לפיתוח האישיות, ירא שמים ותורני, לא רק כדי שיהיה לו איכות חיים ללא מטרה כוללת כחלק מעבודת ה’, אלא כדי שיהיה לו איכות חיים שתהיה חלק מהקונטקסט של עבודת ה’ שלו, וכשהוא ניגש לטיפול רגשי או נפשי, כדי לתקן את מידותיו ולפתח את אישיותו, הוא צריך להתבונן בכך, שהוא בעצם הולך לבצע חזרה בתשובה ולתקן את מידותיו וחוליי נפשו וריגשותיו, כחלק מעבודת ה’ הכללית בה הוא צועד ולאורה חי. טיפול נפשי או רגשי שכזה הוא ממש חזרה בתשובה וחלק אינטגרלי מעבודת ה’ ויראת ה’ טהורה עומדת לעד.
נקבל על עצמנו, ערב עשרת ימי תשובה, לגשת לחכמים, יראי ה’, התורניים, תלמיד חכמים, חכמי הנפשות, כדי שיסייעו לנו על ידי הטיפול בנו לחזור בתשובה מחוליי נפשנו ומידותינו, מהדיכאונות, החרדות, הכעסים, הקנאות, הקמצנות, התאוות וכו’ שיש לנו, וזאת כחלק מעבודת ה’ הכללית שלנו. כך נוכל להיכנס לראש השנה, ולאחריו ליום הכיפורים ולומר לפני ה’ ב”ה, עשינו מה שאנו כבני אדם יכולים, אתה ה’ עשה גם אתה למען שמך הגדול וגאול אותנו מכל מכאובינו, קשיינו וצרותינו, ופקח את עינינו לראות בטובך הגדול ולראות בנחמת ישראל ובנחמת ציון עירך ובמלכותך מלכות כל עולמים ביום ראש השנה – יום המלכתך – בביאת משיח צדקך שיבוא בב”א.
לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם, וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא יָאִיר לָךְ, וְהָיָה לָךְ ה’ לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ
(ישעיהו ס, יט)
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר
(תהלים לו, י)
תפילה על ❤️🩹
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי בּוֹרֵא כָּל הָעוֹלָמִים, שֶׁתְּזַמֵּן לִי חָכָם יְרֵא שָׁמַיִם שֶׁיְּיֵדָע לְטַפֵּל בִּי בְּחָכְמָה וּלְהָבִיא אוֹתִי לְמָקוֹם טוֹב יוֹתֵר וּבָרִיא יוֹתֵר, שֶׁאֵצֵא מֵהַדִּכְאוֹנוֹת שֶׁלִּי, שֶׁאֲרַגַּע מֵהַחֲרָדוֹת שֶׁלִּי, שֶׁאֶחְיֶה בְּשִׂמְחָה פְּנִימִית, שֶׁאֹהַב אֶת אִשְׁתִּי, אֶת יְלָדַי וְאֶת הַסּוֹבֵב אוֹתִי וְאָבִיא לָהֶם אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה בְּחַיִּים, וְאֶזְכֶּה לְתַקֵּן אֶת מִדּוֹתַי וּלְפַתַּח אֶת אִישִׁיּוּתִי וּלְהָבִין וְלָדַעַת שֶׁכָּל פְּעֻלָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה – בַּמִּדָּה וַאֲנִי מְכַוֵּן לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁיִּתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ בָּעוֹלָם – זוֹ עֲבוֹדַת ה’, וְזַכֵּנִי לַעֲבֹד אוֹתְךָ תָּמִיד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְרֹגַע, וְשֶׁהַמְּטַפֵּל הָרִגְשִׁי שֶׁלִּי יִהְיֶה אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם וְאוֹהֵב תּוֹרָה וְאוֹהֵב אוֹתְךָ, וַאֲנִי אֲתַקֵּן אֶת מִדּוֹתַי וַאֲפַתַּח אֶת אִישִׁיּוּתִי וְכָל רוֹאַי יִשְׂמְחוּ בִּי וְיֹאהֲבוּ אוֹתִי וּדְבָרַי יִהְיוּ נִשְׁמָעִים, אֲנָא ה’ אֱלוֹהַי שְׁמַע אֶת תְּפִלָּתִי בְּעֵת הַזֹּאת וַעֲשֵׂה לְמַעַן שִׁמְךָ, מַלְכִּי וֶאֱלֹהַי, כִּי אַתָּה מִשְׂגַּבִּי וּמָגִנִּי וּמֵרִים קֶרֶן יִשְׁעִי, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגֹאֲלִי.
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇
ישר כוח!! מאמר נכון מאוד ומחכים
יש”כ