השואה וארץ ישראל

מאמר בענין השואה וארץ ישראל, והיחס שבין חוץ לארץ לארץ ישראל והישיבה בה לעומת הישיבה בחו”ל והשואה.

כותב הגר”א מווילנה ז”ל בפירושו לזוהר:

כמו שהרגליים הם לבר מגופא (מחוץ לעיקר הגוף), כן כל הארצות נקראין חוץ לארץ (שהם מבחוץ), וכמו שכל אחיזת הסטרא אחרא ברגלין (הוא ברגליים) כמו שאמרו באדרא רבא, כן שולטנותם בחוץ לארץ, וזהו שנאמר ‘עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל’, רצה לומר, הגוף (‘ארץ’) והרגלים (‘וחוצות’), וה’ראש’ הוא וילון, ראשו של ארץ, כידוע.

וחוט השדרה של הארץ – הוא הסולם שראה יעקב, וראשו בשמים, והפה – פתח, ולכן היו אוכלין מַן מִן השמים, שהפה בראש ואוכל משם, ואחר כך כשבאו לארץ – ‘וישבות המן’, שנסתם הפה ונפתח הטיבור, נקודת ציון, ואכלו מֵאָרֶץ, וזהו שאמרו ‘מה שאמו אוכלת’, וזהו שנאמר ‘אל חדר הורתי’, ומכל מקום טובה גדולה היא, שהיא אוכלת מן השמים, כמו שאֵם הוולד אוכלת בפיה, ואחר כך הולך אל הוולד ממנה, כן ‘עיני ה’ אלקיך בה כו’ דורש אותה תמיד’, והוא סוד ‘בתר דינקא – מתעברא מינייהו’.

ועל אותן ימים שהיינו שרויים בארץ ישראל הוא אומר ‘ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מהן, ונר דלוק על ראשו ורואה כו’ ומלמדין אותו’ כו’. ולידה השניה שיפתח הפה, הוא לעתיד לבוא, כמו שאמרו חגיגה פ”ב ‘שחקים שבו’ כו’, אבל עכשיו אנחנו כנפל שנשמט מתוך (מעי) אימו קודם זמנו, שהאֵם והוולד מעולפים, והפה והטבור סתומים, עד שיבואו ימי הלידה ‘כי חלה גם ילדה ציון את בניה’.

(ביאור הגר”א על זוהר חדש דף מח ע”ג, יהל אור דף לה עמ’ א, ב)

עוד כותב הגר”א בפירושו לתיקוני זוהר:

‘עניא בגלותא’, כמו שהולך ומבאר. והענין, כי כל האומות פלחי כוכביא (עובדי כוכבים), יש להם מזל כפי הכוכבים, אבל ישראל כשהן מונין ללבנה אין להם מזל, ולכן כשהם יורדין – יורדין עד עפר, וכשעולין – עולין כו’ בהשגחה פרטית, שהוא למעלה מן המזל.

ולכן בגלותא, סיהרא (ירח), כנסת ישראל עניה ומהדקא בין רגלי האומות וכן הסיהרא היא בגלגל התחתון תחת כולם ואין לה אלא מה שמקבלת מהן וכמו אנחנו, התמצית.

(באור הגר”א על תקו”ז, תיקון ו מתיקונים אחרונים ד”ה עניא)

הגר”א מזהיר אותנו כאן, כבר לפני למעלה מ-200 שנה, שהישיבה בגלות בגולה בחוץ לארץ, היא מסוכנת מאוד, לא רק רוחנית אלא גם ביותר – קיומית, היות וה’ קבע בטבע הרוחניים, שאחיזת הסטרא אחרא תהיה לה אחיזה ושלטון מה בחוץ, ברגליים, וכל מה שהוא מחוץ לארץ ישראל הוא חוץ ורגליים, ולכן ישראל כשהם בחוץ לארץ הם עניים ברוחניות ובגשמיות.

לא רק זו אלא אף זו, שעם ישראל כשהוא בחוץ לארץ הוא מהודק בין רגלי האומות כמו בין מלחציים של ברזל הלוחצות ומהדקות את ישראל עד ש”שונאיהם של ישראל” הולכים וכלים ל”ע.

כי ה”רגליים” של האומות, מכח הסטרא אחרא לה נתן ה’ כח בחוץ לארץ, הוא ‘חוץ’, וחוץ לארץ היא מקום שליטת הסטרא אחרא כי כך רצה ה’.

ומזהיר אותנו הגר”א, שאין לשבת בחוץ לארץ, ולכן הגר”א השתוקק כל ימיו לעלות לארץ ישראל, ועודד את כל שומעי לקחו לכך (עליית תלמידי הגר”א) לעלות אל המלכה, ארץ ישראל, כי היא תחת השגחה פרטית מיוחדת של ה’, ‘אֶרֶץ אֲשֶׁר הויה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי הויה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה’ (דברים יא, יב. תפארת דאצילות, הויה), כידוע מהרמב”ן (ויקרא יח, כה) והכוזרי (ב, כג) ושאר רבותינו, והישיבה בה היא המקום הבטוח ביותר לעם ישראל כשהם שומרים בה על הקדושה ועושים רצונו של מקום בפלטין של מלך.

אבל בחו”ל אין השגחה כזו, אלא שליטת הסטרא אחרא לה נתן ה’ כח שליטה בחו”ל וכמו שאמרו גם בגמרא “כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה”, ו’אלוה’ היינו משגיח בהשגחה פרטית, שאף על פי שבכל מקום בעולם יש השגחה פרטית על בני אדם, אבל יש לזה מדרגים מדרגים.

וה’ קבע ברוחניים, שההשגחה הפרטית בחו”ל היא פחותה ביחס להשגחה שיש על יושבי ארץ ישראל כמו היחס שיש, אומר הגר”א, בין הראש לרגליים. שבחוץ לארץ ההשגחה היא בחינת רגליים, וה’ נתן כח רב לסטרא אחרא בחו”ל, רגליים, אבל בארץ ישראל – “ארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה”, ‘אלוקיך’ היינו משגיח עליך בהשגחה פרטית ובהשגחה פרטית מיוחדת.

ואף על פי שהיושב בפלטין של מלך, בארמונו, שהוא ארץ ישראל, צריך להיזהר יותר מפני המלך ולכבדו ביותר מאשר כשהוא רחוק ממנו, אבל זו זהירות מובנת ונדרשת אך אין היא מביאה אותנו לידי מחשבות לשבת בחו”ל ללא אלוה בשביל לא לחלל פלטין של מלך אלא היא מביאה אותנו לידי מחשבות של קדושה ורצון להתקרב אל ה’ וליהנות מזיו שכינתו, כמו שכותב הגר”א על הפסוק “יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ” (הושע יד, ח), ‘בצילו’ – בצלו של ה’, היינו בארץ ישראל (הגר”א), בה שורה השכינה, ובה יש לעם ישראל השגחה פרטית מיוחדת להינצל מפגעים רעים.

ואף אם רואים וחווים אסונות – אבל כל מי שיודע וקרא אי פעם אפילו מעט מההיסטוריה היהודית שלנו יודע, שאין זה אף לערך כטיפה מן הים מהצרות הגדולות שעדו עלינו בחו”ל, מכל הפוגרומים לדורותיהם, פרעה, המן, נבוכדנצר, טיטוס, מסעי הצלב, גזירות ת”ח ות”ת, חלמינצקי, פרעות קישינב, פרעות שונות, מאורעות תר”פ תרפ”א תרפ”ט, ועל כולנה השואה (ג’נוסייד).

ולכן צריך תמיד לשאוף לארץ ישראל בה שורה השכינה ובה היהודי יכול לשבת ולעסוק בתורה ולעסוק בישיבתה של ארץ ישראל שהיא לדברי הרמב”ן והחזון איש ושאר רבותינו מצוה דאורייתא גדולה עד למאוד, מאשיות התורה ויסודותיה ממש, כמבואר בספר ה’כוזרי’ עליו כותב הגר”א שהוא “ספר קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויין בו”.

וישנה נקודה נוספת, והיא נקודה של נזק מבעל בחירה, דהיינו ‘אדם המזיק’, שעל כך כותב הגר”א על הפסוק “ברעב פדך ממוות, ובמלחמה מידי חרב” (איוב ה, כ):

רעב ומלחמה, ב’ מיני פורעניות, בידי שמים ובידי אדם, ‘רעב’ – בידי שמים, ו’מלחמה’ – בידי אדם. וזה שאמר ‘ברעב פדך ממוות ובמלחמה’ כו’. והשניה (מלחמה) קשה מן הראשונה (רעב) מפני שהיא (מלחמה) הצלה מיד בעל בחירה, ואמר, כי הגם שכולם יהיו בסכנת רעב ובמלחמה, אתה תנצל.

ויש לשאול, האם מלחמה היא לא בידי שמים? ולמה מלחמה קשה מרעב, הרי שניהם משמים! אלא התשובה היא:

מלחמה היא מיד בעל בחירה, והיות וה’ נתן כוח לבעל בחירה לבחור, אזי קשה יותר להינצל מבעל בחירה שעושה מלחמה, מאשר מרָעָב, שהוא לא ביד בעל בחירה אלא רק בידי שמים, וכמאמר דוד “נִפלה נא ביד ה’ כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפ‍ֹלה” (פירוש הגר”א, שמואל-ב כד, יד).

מבואר מדברי הגר”א איפוא, שלהינצל מיד בעל בחירה, זה לא דבר פשוט כלל, ולכן איוב היה צריך על כך הבטחה מיוחדת “מפני שהיא הצלה מיד בעל בחירה” (לשון הגר”א), ממנה קשה להינצל ביחס לשאר צרות, כמו רעב, שאינם מיד בעל בחירה.

ודברי הגר”א מבוארים בזוהר:

רבי יצחק אמר, אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. וכי לא חייש ראובן להאי. דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה, ואיך אמר להשיבו אל אביו, וכתיב למען הציל אותו.‏ אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי, בגין דידע כמה שנאין ליה ורעותא דלהון לקטלא ליה. אמר ראובן, טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין, ולא יתמסר בידא דשנאוי דלא מרחמי עליה. מכאן אמרו יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין, ולא יתמסר בידא דשנאוי (דזעירין אינון דיכלי (דף קפה ע”ב) לאשתזבא. ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם).‏ בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים. אי איהו צדיקא, קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא. ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לבר נש וישתזיב מנייהו. אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי, זעירין אינון דיכלין לאשתזבא.‏ ובגין כך אמר, למען הציל אותו מידם. מידם דייקא, ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא. אלא אמר ראובן, ישתזיב מן ידייהו, ואי ימות בגובא ימות. ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם.‏

תרגום הזוהר: רבי יצחק אמר, אם נחשים ועקרבים היו בו, למה כתוב בראובן ‘למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו’, וכי לא חשש ראובן לזה שהנה אותם נחשים ועקרבים יזיקו אותו, ואיך אמר להשיבו אל אביו, וכתוב ‘למען הציל אותו’?

אלא שראה ראובן שהנזק נמצא בידי אחיו, משום שידע כמה הם שונאים אותו ורצונם להרוג אותו. אמר ראובן, טוב להפיל אותו לתוך בור הנחשים והעקרבים ולא ימסר בידי שונאיו שלא מרחמים עליו. מכאן אמרו, יפיל אדם עצמו לאש או לבור של נחשים ועקרבים ולא ימסר בידי שונאיו, שמעטים הם שיכולים להינצל, ומשום כך אמר ‘למען הציל אתו מידם’.‏

משום שכאן במקום הנחשים והעקרבים – אם הוא צדיק, הקדוש ברוך הוא יעשה לו נס, ולפעמים שזכות אבות מסייעים לאדם וינצל מהם.

אבל כיון שנמסר בידי שונאיו, מעטים הם שיכולים להינצל.‏ ומשום כך אמר ‘למען הציל אותו מידם’, ‘מידם’ דווקא, ולא כתוב למען הציל אותו ויותר לא. אלא אמר ראובן, ינצל מידם, ואם ימות בבור, ימות. ומשום כך כתוב ‘וישמע ראובן ויצלהו מידם’. עד כאן תרגום הזוהר.

מבואר בזוהר כמו שכותב הגר”א, שאף על פי שהכל משמים אבל קשה להינצל מיד בעל בחירה, ומעטים הם היכולים להינצל מיד בעל בחירה (והבחן שזהו פשט דברי ה’אור החיים’ על הפסוק שם).

ועל דרך זה מפרש גם הרמ”ק (רבי משה קורדובירו בפירושו ‘אור יקר’ על הזוהר שם, ד”ה דנזקא אשתכח, עמ’ עא מדפי הספר) וזה לשונו:

הענין, שההשגחה העליונה פועלת לפעמים בחזקה ומבטלת רצון בעלי חיים הממיתים והמזיקים כגון בעלי חיים ואינה מבטלת בחירת בני אדם בעלי בחירה ורצון שהם גויים, ולפעמים יפעל בחזקה ויבטל רצון הגוים מפני שהם חשובים כבהמות ויבטל רצונם וישימם כלבים אִלְּמִים, ולא יבטל רצון ישראל שהם בחיריים בעלי בחירה ורצון לחטאת או לעשות מצוה.

ולפעמים יתחזק ההשגחה כל כך, שיבטל לבות בני ישראל לרצון ה’ לכמה דברים, אמנם בהיותם תלמידי חכמים ושכינה מסכמת בדינם והם דנים את הנער למיתה לסבות הנזכרות לעיל סימן ג’ (בפירושו אור יקר שם), לזה ודאי שכיח נזקייהו ורחוק מאד מן ההצלה. ואלו הנחשים והעקרבים היא בחינה ראשונה להשגיח, וינצל בקלות מידם בזכותו וזכות אבותיו.

ונמצא מדברי הגר”א, שאם נערכת הריגה או מלחמה כנגד עם ישראל, כיון שההריגה נעשית על ידי בעל בחירה, קשה יותר להינצל ממנה.

והנה, אם ההריגה או המלחמה נערכת כנגד עם ישראל בחוץ לארץ, מקום שליטת הסט”א ואחיזתו כאמור בדברי הגר”א לעיל, אזי המצב חמור מאוד, כי מלבד הקושי להינצל מבעל בחירה כאמור בדברי הגר”א כאן, מצטרף כאן גם שליטת הסט”א שבחו”ל, לו רוצה ה’ לתת שליטה ואחיזה שם, כמבואר בדברי גר”א, ועל כן יש לעשות כל תצדקי כדי להימצא בארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה’ אלוהיך בה המשגיח עלינו בהשגחה פרטית מיוחדת ולהיערך לכך כפי האמור בדברי הגר”א.

ולפי זה נבין את המצב החמור בו היינו נתונים בשנות השואה, שמלבד המציאות אותה קבע ה’, כמבואר בדברי הגר”א, שבחו”ל יש שליטה גדולה לסטרא אחרא, בשונה מארץ ישראל – נוסף לזה גם שהצרות עדו עלינו מיד בעל בחירה, היטלר ימ”ש וחבר מרעיו, ממנו קשה להינצל כמו שכותב הגר”א על מלחמה. ומהי השואה האיומה אם לא מלחמה כנגד עם ישראל?

וכתבתי זאת כאן על השואה וארץ ישראל, כדי לעורר אותנו לחיבתה של ארץ ישראל, הן בגשמיות להצלה מאסונות והן ברוחניות, שהיא המקום של שער השמים (בראשית כח, יז) והשראת השכינה לעלייה רוחנית, “חמדת כל ישראל וחמדת ה’ ית’, וכל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה” (אגרת הגר”א). ובאמת שגם אסונות עצמם הם הרבה פעמים מביאים או עלולים להביא לידי ירידה רוחנית כמו שכתוב בפסוק “בגויים אין תורה”, כמו שכותב הרמב”ם במורה שלפי פשוטו זהו לפי שהצרות גורמות לשכחת התורה ולקושי בלימודה וביישומה האמיתי, שאין משקים לתורה כמו שכותב הגר”א במקום אחר.

וה’ יזכנו לשבת בארץ ישראל, בצל שדי, לעסוק בתורה ובעבודה מתוך שלווה ונחת, השקט ובטחה ללא צרות ואסונות, ועם דבקות בה’ – התכלית האחרונה, בעצם ובראשונה, אמן ואמן.

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇