עבודת גמר בהנחיית הורים

סמכות ואהבה – חד הוא

עבודת גמר לצורך קבלת תעודת ‘מנחה הורים מוסמך’

הוגש להנהלת מרכז ‘אילן’ בראשות הרב אייל אונגר שליט”א, כסליו תשפ”ד

–

במאמר זה ברצוני לדון בנושא סמכות ואהבה מתוך פרספקטיבה המדגישה את הסמכות ככלי שהוא לא בא במשולב עם אהבה אלא שהוא תוצר של אהבה, ואם נרצה – הוא האהבה בעצמה, ולהרחיב בנושא הסמכות ודוגמאות לכך.

מהי סמכות הורית?

כשאנו באים לדון בסמכות הורית עלינו לשאול את עצמנו מהי בעצם סמכות הורית, מה המשקל שלה ומאין היא שואבת את כוחה?

ובכן, סמכות שורשו בכבוד כאשר כבוד זה מיוצר על ידינו לצורך מתן מענה למכלול מציאויות חינוכיות ופרקטיות שבמרקם החיים שלנו כבני אדם.

הסמכות הראשונה שלנו, היא הכבוד העליון, ברוך כבוד ה’ מקומו, לו אנו חייבים את חיינו כמי שמחייה אותנו כל רגע נתון ואת כל העולמות – כבני אדם, וכיהודים כמי שבנוסף בחר בנו להיות לו לעבדים ולבנים, ישראל אשר בך אתפאר, “הבן יקיר לי אפרים (עם ישראל) אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'”, אנו מכבדים אותו והוא, ה’ ית’, הסמכות העליונה ביותר שלנו לו אנו מצייתים ככל הכתוב בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה.

התורה, שהיא גילוי של רצון ה’ בעולם, היא הסמכות העליונה שלנו כיהודים ואותו אנו מכבדים ולה אנו מצייתים ומכוחה אנו שואבים את הסמכות שלנו כהורים במשפחתנו. האבא כפוף לציות של התורה ולהבנה מה התורה דורשת בכל עת ממשפחתו וכמי שאמון על הפן הרוחני בבית וההדרכה התורנית שלו והאמא אם כי גם היא כמובן כפופה לתורה וככל איש מישראל אבל את כח הסמכות המגיע ממעל היא יונקת דרך הבעל שהוא מקבל מהתורה (מהרבנים) והיא כאשתו ממנו, ומהסמכות שההורים יונקים מלמעלה הילדים יונקים ושואבים, וסמכות זו היא הכח של ההורים לדרוש ציות סמכותית מהילדים.

סמכות התורה באהבה

הקב”ה ברא את העולם להטיב לנו ובחר בנו עמו ישראל באהבה, אהבת עולם אהבתיך, וכל הפניה של ה’ אלינו תמיד היא פניה הנובעת מאהבה, בנים אתם לה’ אלוהיכם, אהבה רבה אהבתנו ה’ אלוקינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, והאהבה הזו של ה’ ב”ה אלינו מכוחה ניתנה לנו התורה, כי כיון שה’ אוהב אותנו לכן הוא לנו לנו את רצונו, ורצונו היינו התורה המגלה את רצונו, והתורה היא סמכות העל שלנו כיהודים.

מתוכנם של דברים אנו למדים שהאהבה שהקב”ה אוהב אותנו היא זו שיצרה את הסמכות, כי כדי שיהיה ליהודי טוב, שמחוק הטוב להטיב, הוא ית’ נתן לנו תורה שתייצר שלנו סמכות על ולה אנו כפופים, וככל שאנו עושים כפי דרישת התורה וסמכותה אנו צועדים לקראת האושר והטוב.

סמכות האהבה

כשם שסמכות התורה היא מסיבת האהבה שה’ אוהב אותנו, ומכוחה אנו שואבים את הסמכות שלנו כהורים כך גם הסמכות שלנו כהורים מוצאה מהאהבה שלנו כהורים את ילדינו, כך שמלבד מוצא הסמכות שלנו כהורים מהסמכות העליונה של ה’ בתורה שנתן לנו, מוצאה גם מהאהבה שלנו כהורים, כי האהבה שלנו כהורים גם היא מקורה באהבה העליונה, כי כל אהבה תחתונה יש לה שורש באהבה העליונה והרי ה’ נקרא ‘רחמנא’ והיינו האוהב והמרחם.

מהי סמכות למעשה?

כדי להבין כיצד הסמכות נובעת מאהבה עלינו להבין מהי למעשה סמכות הורית.

ילד צריך לחוש ולחוות במהלך גדילתו בבית הוריו כי הוריו הם אנשים חזקים ויציבים, דבר זה מקנה לילד תחושת בטחון עצמה וחוזק ערך עצמי דימוי עצמי ובטחון עצמי.

ילד שגדל בבית בו התחושה וחווית החיים שלו כילד בבית הוריו היא שההורים נעים לכל רוח, ללא עמוד שדרה, חוששים, ספקניים ופחדנים וכו’, הוא כמעט בהכרח יגדל להיות ילד עם דימוי עצמי נמוך וחסר גבולות ובטחון עצמי.

כיצד הורים מייצרים לילדיהם תחושה של חוזק ויציבות? על ידי סמכות. ילד שיודע שההורים שלו אינם כמו קש נידף אלא הן שלהם הן ולאו שלהם לאו, הוא חש מסגור ובטחון.

נעבור רגע לאהבה ונשוב אחר כך לפתח את נושא הסמכות.

שורש הסמכות: אהבה

לאחר שנקטנו שהסמכות טובה לילד, וכפי שיוסבר עוד להלן, ממילא מובן הדבר שככל שההורה אוהב יותר את הילד הוא ייצר לו סמכות נכונה ומיטיבה יותר המותאמת לאופיו של הילד ולתכונות נפשו לפי ההרכב ומקרם החיים הביתי של בית זה.

אם סמכות מתרימה מאוד את הילד מובן איפוא שככל שההורה אוהב את הילד הוא ישקיע בכך שהסמכות תהיה במיטבה כדי לילד יהיה מקום בטוח יותר לחיות בו ובית מקדם נפשית ורוחנית, שייתן לו את הכח ואת הגב לצאת לחיים המזמנים קשיים רבים באופן מחושל ומחוזק יחסית לבני גילו.

מכאן יוצא, שאנו לא מלמדים את ההורה סמכות ואהבה אלא סמכות הנובעת מאהבה, כי כל עניינה של המסכות היא לתועלתו של הילד וככל שהסמכות טובה יותר ומאורגנת יותר לפי הדרישות הנפשיות של הילד כך היא מיטיבה איתו יותר וממילא אם ההורה אוהב את הילד הוא ישקיע בכך רבות עם הידיעה שהדבר עוזר לילד ויעזור לו למשך כל ימי חייו.

הסמכות והאחריות שלנו כהורים

כל ילד נולד עם יצר הרע והיינו כוחות הגוף והנפש המושכים אותו להרס עצמי ולמקומות שאינם טובים לו הן נפשית הן גופנית והן רוחנית.

כשילד למשל עומד על צוק מבלי להבין את הסכנה שבדבר, כשילד עובר כביש בלי זהירות הנדרשת וכדומה, הוא מסכן את עצמו ואנו כהורים צריכים ללמד אותו את הדברים השפוטים הללו של זהירות מסכנות גוף.

גם בפן הנפשי, ילד לא תמיד יודע עם איזה חבר טוב לו להתחבר ומהם הדברים העלולים להזיק למצב הנפשי שלו, אם למשל הוא מתחבר עם חבר שמנצל אותו רגשית או שהוא נכנס להתנהגות לא נכונה מול החברה הסובבת אותו כמו לדוגמה חיפוש תשומת לב על ידי ביצוע מעשים מוזרים וכדומה מה שנקרא ‘צומי שלילי’ עלינו כהורים להזהיר אותו על כך וללמד אותו דבר פשוט שהדרך בה הוא צועד כעת עלולה להביא אותו למצב נפשי לא טוב, לא שאנו אמורים להסביר לו את כל ההסבר הזה אלא שעלינו לומר לו פשוט שזה לא טוב ולהסביר כיצד כן יש לו להתנהג ולעזור לו לפתח הרגלי חברה והתנהגות מול הסובב אותו באופן תקין.

כמו כן בנושאים רוחניים, אם הילד מתחבר עם חברים מקולקלים או רוצה ללכת למקומות מסוימים לא טובים או רוצה לראות דברים שעלולים ליצור מצב של נפילה למקומות לא טובים רוחנית וכו’, אנו כהורים צריכים להזהיר את הילד מראש ולרסן אותו וללמד אותו מה טוב ומה לא  כי ילד לא יודע מה הוא צריך לעשות ומה נכון לעשות כי הכל זה חינוך הן גופני הן נפשי והן רוחני.

כשאנו חושבים דבר כלא נכון שהילד יעשה אותו או חושבים דבר כנכון שהילד יעשה אותו והוא לא עושה אותו עלינו כהורים להזהיר אותו מכך בסמכותיות ולומר לו שלא יעשה או כן יעשה בהתאמה כך או כך.

פעמים רבות אנו לא אומרים לילד את הדבר אותו עלינו להגיד ואפילו אנו רוצים להגיד היות ואנו בליבנו חוששים מתגובת הילד וחושבים מראש הוא לא ישמע לנו ויתנגד וכדומה אבל כל זה הוא בראש שלנו אלו הם המחשבות שלנו ועלינו כהורים לנטר את המחשבות הללו ללכוד אותם ולהבין שאלו רק מחשבות שלנו , ואילו המחשבה הנכונה עימה אנו צריכים לחנך את הילד ולהציב לו גבולות והוראות גרורות ברות ביצוע הם הוראות שהוא ודאי יעשה והוא חייב לעשות אותום ואין לו כל ברירה אחרת אלא לבצעם ואילו הוא לא יבצע זאת אנחנו לא נוותר ונעמוד על שלנו “אין סליחה ואין מחילה”.

דוגמאות לסמכות

בבוקר ילד אומר שהוא לא רוצה ללכת לבית הספר נברר מה הסיבה אם הסיבה היא מחלה וכדומה כמובן שנבקש ממנו להישאר אכן בבית אבל במידה ואנו רואים שאין לו כלום או שידוע שיש היום מבחון או איזה שיעור שהוא לא אוהב לא נסכים שהוא יישאר בבית ולא יילך לבית הספר. עלינו להפנים במקרה כזה שההוראה שלנו כהורים לדרוש ממנו ללכת לבית הספר היא הוראה שאין מממנה אפשרות בריחה והוא חייב לציית לנו.

נאמר לילד בסמכותיות ובדרישה ברורה שאיננה משתמעת לשתי פנים שעליו להתארגן בזריזות וללכת לבית הספר ואין לו כל רשות להישאר בבית.

במידה והילד מתנגד ולא רוצה ללכת לבית הספר נתפוס בידו בלחץ מתון נושיב אותו ונדרוש ממנו שיזדרז במקרה כזה מסתבר שהוא כבר יבין את רצינות כוונותינו ויזדרז להתלבש ולהתארגן וללכת לבית הספר.

במידה ואנו רואים שעדיין הוא מתעכב וממשיך בשלו עלינו להבהיר לו שבמידה והוא לא קם והולך כעת לבית הספר הוא מפסיד דבר זה או אחר.

בכל אופן אין וויתורים. אם החלטנו שעליו ללכת היום לבית הספר ולא להישאר בבית זה מה שהוא צריך לעשות.

צריך לזכור בתוך כל זה את מה שכתבנו קודם שהסמכות שורשה הוא אהבה. אנו ניגשים לילד בסמכות כשבליבנו מחשבה אחת – טובתו של הילד.

כיון שטובתו של הילד היא הסמכות אנחנו לא מוותרים על הסמכות ואנו פועלים ליצור סמכות ולהחדיר סמכות ולאכוף את הסמכות שלנו וכל זה כדי שיהיה לילד גב ברור וסמכותי עליו הוא יכול להישען ודרכו הוא יקבל את היישרת דרכו וחינוכו.

מקרה נוסף:

ילד שיחק עם אחיו במשחקים שהוא הוציא מהארון, ולאחר תום המשחק הוא לא רוצה לאסוף אותם, השאלה היא מה עושים. כשאומרים לו לאסוף הוא אומר לא רוצה, וכשחוזרים ואומרים לו הוא לא מתייחס. מה שצריך לעשות זה, לאחוז בידו ולגשת איתו לחדר בו הוא שיחק ולומר לו בקול סמכותי ונחרץ שעליו לאסוף את המשחקים תכף ומיד. לא להישאר ולהסתכל אם הוא אוסף או לא, כי אז הוא בוחן אותנו וינסה לגלות סימני חולשה מצידנו אלא יש לומר לו זאת ומיד ללכת כאילו הדבר ברור מאליו שהוא בודאי יעשה זאת, כך הדבר4 מגביר את הסיכוי לכך שאכן הוא יבצע את המטלה שהוטלה עליו וייקח אחריות למעשיו, כמובן שעל ההורה לשנן לעצמו במקרה זה ובמקרים אחרים דומים שהילד בודאי יעשה את מה שנאמר לו לעשות ואין מצב שהוא לא יבצע זאת. עם מחשבות אלו צריך לומר לילד את הדברים.

אבל אם ההורה האומר לילד את שעליו לעשות אבל הוא עצמו ההורה חושש ומפחד שמא זה לא יתבצע והוא לא בטוח בעצמו, קרוב לודאי שהילד יחוש בכך והדבר יגרום לכך שהילד לא יבצע את המטלה כי הוא רואה ומרגיש באופן הדיבור ותנוחות ושפת הגוף של ההורה שהוא לא בטוח בעצמו ואז הילד ינצל את הפרצה ויסרב שוב לבצע.

בעצם הילד בודק את הגבולות של ההורה כל הזמן ועל ההורה להיות נחוש בעמדתו ולעשות כל מה שהוא יכול ולשים לב למחשבותיו שלא יגרמו את ההיפך הרצוי.

פלטפורמת האהבה

קודם דיברנו על כך שהסמכות נובעת מתוך אהבה, אך על ההורה להפנים זאת, שלא די בכך שהוא מטיל סמכות בבית הנובעת מתוך אהבה לילד שבגינה הוא סומך אותו בסמכות אלא על ההורה להנכיח את האהבה בבית בפעולות ומחוות שונות כלפי הילד כך שהילד לא רק ידע בעקיפין מהאבא מתוך אמירות בעלמא שהוא אוהב אותו אלא החוויה בבית תהיה חוויה של אהבה.

כיון שהסמכות נובעת מאהבה מוכרח שיש אהבה בבית אלא שיש לחיות אותה. כיצד מחיים את האהבה בבית ומנכיחים אותה?

ראשית יש מדי פעם לתת לילד חיבוקים ונשיקות, ליטופים ומחוות פיזיות, שירגיש באופן מוחשי פיסי שהאבא והאמא אוהבים אותו. בנוסף יש להשרות בבית אווירה רגועה ומבודחת יחד עם מילים של אהבה כמו אני אוהב אותך, או אתה כל כך יקר לי, וכדומה. בנוסף ניתן מדי פעם בפעם לקנות לילד דבר מה קטן כמוט מהכל בשקל וכדומה או איזה ממתק קטן או חטיף וכשהוא שואל למה קנית לי את זה אבא? למה קנית לי את זה אמא? פשוט לומר את האמת, שזה לא בגלל שום סיבה כלשהי אלא רק בגלל שאני אוהב אותך ואתא כזה מתוק וחמוד. כך הילד מתרגל שהוא אהוב ללא קשר וסיבה לכך אם הוא עשה מעשה כזה או אחר או עשה שיעורי בית או לא. יש כאן אמירה מצד ההורה האומרת אני אוהב אותך ללא כל התניה. מה שנקרא אהבה שאיננה תלויה בדבר, שסופה להתקיים.

כשיש בבית אווירה של חום ואהבה, הסמכות מתקבלת אצל הילד כחלק מהמכלול של בית נעים חם ובריא, שמח ואהוב, כך שהסמכות מתברגת בנפשו ומלבד האהבה שהילד זקוק לה והחום הוא גם מקבל אהבה מסוג ומצד שני של המטבע שהיא הסמכות כך שהוא מתחשל לחיים ומקבל מיסגור וגדל ילד מחונך העושה את מה שמצופה לעשות והתנהגות תואמת לבני גילו המחונכים.

חינוך לבגרות באמצעות סמכות

יש טעות נפוצה שילד צריך לקבל כל מה שהוא צריך וכל מה שהוא מבקש ועוד לפני שהוא מבקש דבר מה לתת לו ולהקיף אותו בחבילות פינוק ולסקל לו את הדרך מכל קושי ובעיה וכל דבר שהוא מצייץ שלו הוא זקוק מיד להביא לו וכל הילד חושבים יגדל איתן וחזק כי הוא קיבל את כל מה שהוא צריך. אבל זו טעות נפוצה.

חושבים שאם נגביל את הילד אזי הוא יסבול ויהיה מסכן וחלש אבל ההיפך הוא הנכון. ילד צריך לדעת שיש מושג של מותרות, שיש מושג של לא. שיש מושג שכעת קשה להורים כלכלית והם אינם יכולים כעת לתת לו דבר פלוני וכו’. ילד צריך להתרגל משחק טל ילדותו שלא כל מה שבא לו הוא מקבל ולא על כל מה שהוא חולם זה יגיע אליו. אם מרגילים ילד לכך שכל דבר הוא מקבל ועוטפים אותו בשמיכות של פינוק הוא גדל ילד ללא עמוד שדרה שאינו יודע להתמודד מול החיים האמיתיים. בחיים האמיתיים לא כל מה שרוצים מקבלים ולא לכל מה ששואפים מצליחים להגיע ולא כל דבר מגיע בקלות שכזו.

במידה והילד מתרגל לקבל הכל ומיד ללא מאמץ, כשהוא ייצא לחיים ובחיים זה לא כך אז הוא עלול להישבר מהר. והאמת, שלא צריך להגיע רחוק, כאן מיד ועכשיו בבית הספר שהוא נמצא ובחברת הילדים והחברים שלו הוא כבר עלול להישבר כי יש מטלות בבית הספר ויש חובות כלפי החברה ודרישות של הצוות והמחנכים ואם ילד מתרגל לפינוק ושהכל מגיע מיד הוא כבר כאן ועכשיו לא יכול להסתדר ונשבר מהר וכל שכן אחרי זה בחיים האמיתיים בחוץ בבגרותו.

לכן חלק מהסמכות היא להגביל את הילד ולומר לו – לא. כלומר גם אם ההורה יכול לתת לילד את מה שהוא מבקש ואין לו בעיה לשלם כמה שצריך ולהוציא הוצאות כמה שצירך, אבל טובת הילד היא לומר לו מדי פעם בפעם – לא. אי אפשר לקנות לך את זה, אי אפשר ללכת אתך לשם, אי אפשר לך לקבל את זה.

הסברת יתר

כשאנו אומרים לילד לא, אין לתת הסברים לא קצרים ולא ארוכים. כשהילד למשל מבקש פלאפל שהוא רואה ומריח כשעוברים ברחוב, אפשר לפעמים לקנות לו אבל לפעמים גם אם רוצים ואפשר צריך בשביל החינוך והרגלי ריסון עצמי וכאמור לומר לו – לא, וכשאומרים לא אין להסביר הסברים למה לא.

 למה לא להסביר הסברים, ראשית הדבר גורם לכך שהילד חושב שהאבא לא בטוח בעצמו והוא כאילו מתנצל למה הוא לא קונה לו את הדבר אותו הוא ביקש ואפילו אם אין לאבא כוונה להתנצל אלא הוא סתם מסביר אבל הילד עלול לחשוב שהאבא מתנצל לכן אין לעשות זאת. רק להגיד לא ודי.

כמו כן כשאומרים לילד הסברים הוא מבין שכל דבר צריך הסבר ואם אין הסבר אז הוא לא צריך לקיים. ויש כאן שתי בעיות האחת היא בעיה חינוכית כלפי ההורים, כי הדבר גורום לחוסר סמכות והילד תמיד ירצה לדעת את ההסבר והסיבה ואם הסיבה לא תמצא חן בעיניו הוא יתווכח ואם הוא ילד חכם הוא יתפלל ויבלבל והדבר לא ייגמר, ושנית אי אפשר לחנך ילד לשמירת תורה ומצוות כך, כי תורה ומצוות מקיימים כמו בני ישראל שאמרו נעשה ונשמע קודם נעשה ורק אחר כך נשמע אבל אם יש כל הזמן אופצייה שקודם נבין ואחר כך נעשה לא יהיה לזה סוף וכל עוד לא הבין לא יעשה, ולכן צריך להרגיל את הילד לעשייה ולסמכות גם ללא הבנה והסברים וכך הוא יתרגל לשמור תורה ומצוות גם אם הוא לא מבין.

דבר נוסף שלא טוב בכל ההסברים ההגיוניים הללו הוא, שאם הילד מתרגל לקבל הסברים אזי במקרה שהוא יקבל הסבר והדבר לא ימצא חן בעיניו הוא יתווכח ויביא הסבר יותר טוב משלו וגם אם לבסוף ההורים יהיו עם היד על העליונה אבל הילד כיון שניתנה לו האפשרות להתווכח על ההסבר הוא יתבשל עם זה שההסבר וההיגיון שלו הם טובים יותר משל ההורים ומלבד זאת שאין זה כיבוד אב ואם יד כאן גם בעיה שהדבר יגרום לילד רגשות שליליים כלפי ההורים שהוא לא שמעו לעצתו ולא הבינו את ההגיון שלו והא יתבשל הרבה זמן עם זה שההיגון שלו צודק ושלהם לו והדבר יכול לגרום לחכיכוים בין ההורים לילד או להחריף מתחים קיימים.

לכן אין לתת הסברים אלא להחליט דבר מה שרוצים עבור הילד או שלא רוצים – ולבצע בלי הסברים ואמירות הגיוניות כאלו ואחרים.

רכישת סמכות  – בשלבים

עיקר הבעיה שהורים מגיעים להנחיית הורים היא חוסר סמכות. מציגים בפני המנחה הורים מצב לא תקני בבית שהילד עושה מה שבא לו ואין בבית סמכות ואין להורים מילה.

כדי להגיע לסמכות על ההורים להפנים את האמור במאמר זה עד כה, שיש לעשות זאת מתוך אהבה ושהאווירה בבית תהיה באופן פעיל ומעשי אווירה של אהבה וחיבה וחום, ושלא טוב לילד חינוכית ותורנית ונפשית ורגשית לחיות ללא סמכות ואחר ההבנות האלו אותם אנו מחדירים להורים באופן קצר וקולע אחת על אחת בפגישה אחת או שתיים אנו עוברים לאופן השתת הסמכות בבית באופן מדורג.

אי אפשר להורים שאין להם סמכות או שיש להם סמכות חלקית לקום בוקר אחד ולהשליט סמכות גמורה בבית. הדבר לא יצליח הן בגלל שהם לא רגילים להתנהלות כזו וזה יביא לידי מתח ובלבול מצידם והילד יחוש זאת מיד וינצל את המצב לטובתו והן בגלל שהילד לא מסוגל לשנות בבת אחת 180 מעלות.

לכן מה שצריך לעשות זה לרכוש סמכות באופן הדרגתי בשבלים שלב אחר שלב קצת ועוד קצת.

יש להסביר להורים שיש להם לבחור דבר אחד קטן או שניים שממנו הם יתחילו להחיל את הסמכות בבית. הדבר הקטן הזה הוא אמנם קטן אבל הוא מהווה את אבן הפינה לסמכות השלמה שתגיע במוקדם או במאוחר אבל תגיע לבסוף.

כמו בנין שבונים יש ראשית את אבן הפינה כך גם כאן ואין לזלזל בדבר קטן כי זה הקטן יגדל ויתווסף להרבה פרטים קטנים שייצרו את הסמכות בבית.

יש לדוגמה להחליט שמהיום והלאה כשהילד גמר לשחק עליו לאסוף את המשחקים. ברגע שמחליטים שזה הצעד הראשון בסמכות, יש לקחת את זה ברצינות ולא לסגת. יש להודיע לילד שמהיום והלאה כל משחק שהוא מוציא עליו לסדרו ולהחזירו למקומו. יש לומר לו את זה בסמכותיות, כלומר לא בכעס ולא בצעקה לא ברפיון ידיים וגמגום ולא בכח רב אלא יש לומר זאת באופן החלטי כך שהילד יבין שמצד אחד לא כועסים עליו ומצד שני לא יתכנו כאן חכמות ואכן הוא חייב לאסוף את המשחקים שהוא מוציא ולהחזירם למקומם בתום המשחק מיד.

במשך כמה שבועות יש להקפיד על ביצוע במטלה ולאכוף אותה עם סמכות כפי שהסברנו ובמידת הצורך גם להשתמש בלחץ מתון.

לאחר תקופה קצרה בה הילד התרגל לסמכות החדשה של ההורים והוא מבין שיש לו כאן ענים עם הורים העומדים על שלהם ואינם נעים לכל רוח ואינם חלשים הוא בעצמו יתחזק ויתאגה בהוריו ובמקביל יתחשל ויתחיל לחוש כיצד הוא עומד בדחיית סיפוקים ומתרגל לבצע מטלות ולעשות את המוטל עליו.

לאחר זמן מה יש להוסיף לכך בהדרגה דברים נוספים בהם אנו קובעים לו בסמכותיות את שעליו לעשות או לא לעשות. לדוגמה שעליו לקום בשעה מסוימת בבוקר ואין איחורים וחיסורים וכו’. לאחר שהוא מתרגל גם לכך, יש להוסיף עוד ועוד לאט לאט ובהדרגה עד שאנו חשים שהילד עומד הכן על בסיס איתן של משמעת בעקבות הסמכות שאנו מפעילים בבית.

הדבר לודאי ישפיע על כל ההתנהלות של הילד כלפי עצמו כלפי החברים כלפי המודר החינוכי בו הוא לומד וביותר כלפי ההורים שלפתע יגלו ילד חדש וטוב יותר דבר שיחזק בקרבם את האהבה אליו דבר שיביא עוד סמכות שהרי היא נובעת מאהבה שבתורה תביא עוד אהבה וחוזר חלילה.

מקצועיות יהודית

וצריך לזכור את ענין התפילה ואף על פי שלא מקובל מקצועית לדבר על כך – זה מקצועית מערבית אבל מקצועית יהודית יש להדגיש להורים וגם לנו עצמנו שיש להתפלל להצלחת המהלך החינוכי שהתווינו ולבקש מה’ ית’ שיעזור לנו בכל מה שאנו פועלים בו בחינוך הילדים ובכלל וה’ הטוב יהיה בעזרנו ושנזכה לחנך את ילדינו ולסייע לאחרים לחנך את ילדיהם מתוך סמכות אהבה אושר ושמחה, אמן.

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇