היום יום י”ט תשרי, ד’ דחול המועד סוכות (תשפ”ד) הוא יום פטירת רבינו הגר”א – הגאון מווילנה ז”ל.
על הגר”א ניתן לקרוא במכלול כאן, אבל כאן ברצוני לכתוב כמה מילים על דמותו כפי שהיא מצטיירת אצלי הקטן.
הגר”א דבר ראשון היה אוטודידקט. לא היה אצלו שום דבר מובן מאליו בגלל שהרבה אומרים כן או עושים כן. נר לרגליו היתה האמת ואת האמת, הוא סבר, אין למצוא בעדריות אלא בתורה. ובתורה – היינו שני התלמודים (בבלי וירושלמי) ספרות חז”ל, מדרשים ואגדתא וכו’ וספרי הגאונים והראשונים.
ההיגיון והשכל היו בראש מעיניו, ואם לפי הגיונו, היגיון של תורה ועמלה עשרות בשנים באופן מבהיל, זוהי האמת, אזי זוהי האמת והוא לא זז מחבבה, משל היתה אשת נעוריו, אחזה ולא הרפה ממנה בעד כל הון שבעולם.
הישרות – זו המידה עליה יושב כל בסיס הדעת של האדם – היתה מדריכתו הבלבדית. לא פנה ימין ושמאל, רק חיפש ומצא את הישרות.
ראה את תיקון מידות האדם, והיינו פיתוח אישיותו, להתפתח מ”עיר פרא אדם יולד”, לאדם בר מעלה, נוח לבריות ולמקום, חכם וחברותי, צדיק וישר – זו היתה משאת חייו ואליה הוא הדריך תמיד, עד שהיה שגור על לשונו, שכל מה שהאדם בא לעולם הוא כדי לתקן את המידות שעדיין לא תיקן ואם הוא לא יתקן את מידותיו אלו אזי למה לו חיים?! כך פשוט. וזה משפט שהיה חוזר עליו תדיר ומחנך על פיו.
עם העובדה, שהתורה המסורה עתה בידינו היא ספיחים לעומת וביחס לתורה דבית המקדש וסנהדרין, הוא חי בכל ספריו ומאמריו שאני מכיר, וחידד תמיד שיש לשאוף לתורה שלמה וכוללת, וזה יהיה כשיבנה בית המקדש ולכן הוא תמיד חתר לגאולת ישראל ובנין בית המקדש והיה רגיל על לשונו הפסוק “מלכה ושריה בגויים – אין תורה”, שתורה דגלות ביחס לתורה דגאולה זה יחס של “אין תורה”, ולכן כל מאמציו היו לחזק בידקה של תורה שנותרה בידינו ולרומם את כל הלכותיה ודרשותיה לרמה כזו שתהיה קרובה לתורה דגאולה, אליה הוא חתר תדיר, ולפי זה מובנת גם עליונותה של ארץ ישראל בכתביו, כי מבלי ארץ ישראל גם התורה חסרה, כי תורה דארץ ישראל היא בממד גבוה יותר, מה שהוא מכנה בספריו: שכינה כאן למטה בארץ, והיינו תורה שבעל פה.
חידד את התפיסה לפיה אין לנו שתי תורות ח”ו, תורת התלמודים בבלי וירושלמי ותורת הקבלה, כביכול על פי התלמוד יש לנהוג להלכה כך ואילו לפי הקבלה יש לנהוג אחרת… אלא הבהיר וקבע מסמרות, שהקבלה היא חלק הסוד מהפרד”ס (פשט דרש רמז סוד) והיא הקומה העליונה של הפשט, ואם לפי הפשט, כלומר לפי הסוגייה של התלמוד ומסקנתו, ההלכה היא כך ולא אחרת, אזי על פי סוד זהו גם כך ועוד יותר מכך, כי הסוד הוא הפנימיות של ההלכה והם צועדים שלובי זרוע, תרי רעין דלא מתפרשין כלל. ואם אדם אומר, שעל פי הלכה יש לנהוג אכן כך, אבל על פי סודות וקבלה הדין הוא אחר ולפעמים אפילו כנגד ההלכה כי על פי הקבלה, טוען אדם זה, עמוק עמוק בעומק, הדין שונה, זה בגלל, אומר הגר”א, שהוא עמוק עמוק שאול מי ימצאנו כי אין למוצאו. הוא רק שאול.
לימד את הדרך של התלמודים, לפיו פשט הוא לא דרש ודרש הוא לא פשט ואין לערבב ביניהם, ואפשר שלפי הפשט משמעות הפסוק היא משמעות כפשוטה ואילו הדרש דורש את הפסוק ועוקר אותו וההלכה היא כמו דרש-ההלכה והיה אומר שהוא מפלאות תמים דעים, ומלמד על גודל כוחם של חז”ל בתורה שבעל פה, להם ניתנה הרשות לדרוש את הפסוקים בי”ג מידות שהתורה נדרשת בהם על פי רוח קדשם ותפארתם כי שכינה היתה מדברת מתוך גרונם, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה יחדיו. ולא רק בדרשות הכתובים אלא אפילו במשנה יש פשט וגם כשהתלמוד מעמיד את המשנה באוקימתא מסויימת, חסורי מחסרא והכי קתני וכדומה, אין זה שהתלמוד אתא למימר פשט המשנה אלא דרוש דרש לה, ואנו יכולים ללמוד את המשנה גם כפשוטה אלא שלהלכה למעשה אין לזוז מדברי התלמוד כמלא נימה, וזהי דרך האמת שצעד בה וחינך לה, להיות איש אמת ולקבל את האמת ולא לחיות בשקר ורמאות שאנו מרמים את עצמנו, ולגדל דור של אנשי אמת דורשי צדק יושר ומשפט צדק.
היה מחבב מאוד את כל המצוות וההלכות ופרטיהם והיה מוסר נפש ממש על כל קוץ וקוץ של דברי חז”ל והתלמודים ולא היה מוותר בזה לא לו ולא לאחרים והכל היה עושה מתוך אמונה, ישרות, ועומק של שמחה והבנה, ראיה עתידית וגדלות, יראת ה’ ואהבתו.
ואסיים בזה, כי קטונתי לדבר על הענק שבענקים, אני הננס. יהי זכרו ברוך לעד ובלב כל ישראל ינון שמו, כי הזכרת שמו לבדו היא סגולה גדולה לעורר את הגאולה העתידה בבנין בית מקדשנו ותפארת סנהדרנו בב”א.
נ.ב. לא אוכל שלא להעיר כאן על כך, שרוב הדברים שנכתבו על הגר”א ושיטתו כאן, הם דברי זלזול חמורים וחבל מאוד ואינו מכבד כלל, והמקורות שם – עליהם ממש נאמר ‘ערבא ערבך צריך’ (הערב והעד שלך עצמו זקוק לערב ועד), וגם על שיטתו בנושא ה’צמצום’ (אריז”ל), עליו לא כתבתי כאן, כתבו שם סילופים חמורים וגם על זה חבל מאוד ואינו מכבד, וגם האמירה שלפי הגר”א ועוד מגדולי ישראל הצמצום הוא פשוטו כמשמעו, יחד עם האמירה שהסוברים כן הם טועני טענת קורח שבלעתו האדמה ואילו משה סובר שהצמצום הוא לא כפשוטו, כפי שנכתב כאן באופן מרומז ומניפולטיבי רח”ל, גם זה הוא זלזול חמור, ובדברי אלו אני יוצא ידי חובת מחאה ופגיעה אנושה בכבוד גדולי ישראל ובכבוד התורה ובכבוד רבותינו מאורי הדורות מפיהם אנו חיים. ובספרי קדוש וברוך ביארתי בס”ד בהרחבה את דעת הגר”א בנושאים עמוקים אלו, והרוצה לדעת את דעת הגר”א ותלמידיו מתוך כתביהם שלהם ללא סילופים ומגמתיות, יעיין בציטוטים שהבאתי בספרי ‘קדוש וברוך’ וייווכח מהי שיטת הגר”א ותלמידיו מתוך כתביהם ממש, ללא אמצעי ומתווך לא מכובד כזה או אחר.
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇