דרשה לברית מילה

מחילת עוונות בברית

הבני יששכר מביא מדרש מענין. כתוב במדרש, שכל המשתתף בברית מילה מוחלין לו על כל עוונותיו. ולמה? ממשיך המדרש ואומר, שכאשר ציווה הקב”ה לאליהו מלאך הברית שישתתף בכל ברית מילה, טען אליהו הנביא לפני הקב”ה ואמר, הלא כל ישראל מקיימים מצוות ברית מילה ויש בהם גם שהם חוטאים ורשעים המקיימים מצוה זו, וכיצד אוכל לסבול את הריח של העבירות שלהם?

כי כידוע העבירות מולידות ריח רע, כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין דף צ”ג (ע”ב) על הפסוק הנאמר בישעיהו על מלך המשיח “וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה’ ” (ישעיהו יא, ג), שמלך המשיח הוא “מורח ו-דאין”, כלומר מריח את האמת והשקר, ולפי זה דן ויודע מי צדיק ומי רשע, וגם כאן, אליהו מלאך הברית מריח מי צדיק ומי רשע בעל עבירות, ולכן טען אליהו לפני הקב”ה, כיצד אוכל לסבול את הריח רע של העבירות שלהם, ועל כך השיבו הקב”ה ואמר, אליהו, מבטיח אני לך שבכל ברית בה תהיה, אמחל לעוונות המשתתפים בברית.

מכאן, שכל המשתתף בברית מילה נמחלים לו כל עוונותיו.

כששאלו את ר’ חיים קניבסקי היכן מדרש זה מופיע, השיב שהוא לא ראה מדרש כזה אבל יש בתוספות בפסחים דף קי”ד (ע”א), שהמשתתף בסעודת ברית מילה ניצול מדינה של גיהנום.

ונראה שהמדרשים אומרים דבר דומה, שכיון שנמחלים לו כל עוונותיו ממילא הוא ניצול מדינה של גיהנום, והרי כל משתתפי הברית גם אם לא סועדים ממש לכל הפחות טועמים משהו מזונות וזוכים לחיי העולם הבא.

עם תשובה או בלי תשובה

רבה של כרמיאל, הרב מרגלית כותב בספרו בשם ר’ יחזקאל לעווינשטיין, שמחילה זו של המשתתפים בברית איננה תלויה בתשובה אלא זהו ענין סגולי, שכל המשתתף בברית באופן סגולי נמחלין לו כל עוונותיו.

ונראה שאפשר לדמות זאת למחילת יום הכיפורים, שלפי רבי בגמרא יומא דף פ”ה (ע”ב) ‘עיצומו של יום מכפר’ אפילו אם לא עשה תשובה, ואמנם מסקנת הרמב”ם שם כדעת רבנן, שעיצומו של יום מכפר עם התשובה, אבל נראה שסברת ר’ יחזקאל היא, שבנקודה זו של מחילת עוונות, ברית מילה גדול מיום הכיפורים והוא מכפר אף ללא תשובה.

כשאמרו זאת לפני הגרש”ז אויערבאך טען, שלא יתכן לומר כן ומסתמא כוונת ר’ יחזקאל היא, שאפילו אם לא עשה תשובה ממש כפי תנאי התשובה אלא רק הרהר בתשובה יש לו סייעתא דשמיא לשוב בתשובה שלימה, וגם אם לא כעת ממש כשמהרהר בתשובה אלא לאחר זמן קצת גם כן מסייעים אותו מן שמיא לשוב בתשובה שלימה אבל אין הכוונה שלא מהרהר כלל בתשובה.

ונראה שר’ שלמה זלמן סבר, שברית מילה דרגתה היא כשל עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. וכשם שבעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים ישנה סייעתא דשמיא מיוחדת לחזור בתשובה, למי שרוצה לשוב בתשובה ושב, כך גם בברית מילה וכמו שכותב הרמב”ם בהלכות תשובה, וזה לשונו:

“אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה’ בהמצאו” (רמב”ם תשובה ב, ו).

ויש להוסיף על כך, את דברי הרמב”ם שם בהמשך ההלכה הכותב:

“במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין, שנאמר כה’ אלהינו בכל קראנו אליו” (רמב”ם תשובה ב, ו).

ולפי זה, אם כל הציבור מהרהרים בתשובה, יש כאן שתי מעלות. גם מעלה מצד הברית וגם מעלה מצד הציבור, שמצד שניהם יש סייעתא דשמיא של “בכל קראנו אליו” לשוב בתשובה.

בין כה וכה, לפחות לפי ר’ שלמה זלמן אוירבאך, מי שרוצה שאליהו יתענג מריח טוב בברית, שיהרהר בתשובה לכל הפחות מעט…

הרמז מפרשת ויצא

חשבתי לומר, שענין זה רמוז גם בפרשתנו, פרשת ויצא.

כתוב על יעקב אבינו שבדרכו לחרן הציע לעצמו מיטה על אם הדרך, שנאמר “וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו” (בראשית כח, יא).

רש”י כותב על המקום: “עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות” (רש”י בראשית כח, יא).

מה הפשט ברש”י, מה אכפת ליה לרש”י לומר ששם את האבנים ככרית מתחת לראשו? למה הוא מפרש שהניחם בגובה ראשו? ואם תאמר, שלישון על אבנים זה כואב, מסתמא היה יכול לשים אבנים חלקות עם מעט עפר או עלים…

תשובה: למראשותיו הוא כמו בביקור חולים שקראנו לא מזמן בפרשת וירא, שהגמ’ בנדרים דף מ’ (ע”א) אומרת, שהשכינה למראשותיו של חולה, כלומר למעלה מראשו, ולא מתחת לראשו. וגם כאן למד רש”י מלשון הפסוק “מראשותיו” שאין זה יכול להיות מתחת לראשו אלא למעלה מראשו. ששם את האבנים בגובה ראשו.

בכל אופן, תמיד עוד שהייתי ילד, היה קשה לי מה עוזר לשים אבנים בגובה הראש מפני חיות רעות, הרי הם יכולים בקלות לקפוץ מעל האבנים על הראש או לחילופין להגיע מכיוון הרגליים…

ואתמול ראיתי שהסבא מקלם שואל זאת, ומשיב, שזהו דרך האבות הקדושים, כל מה שעשו לא היה עשייה למען עשייה סתם כי עושים, אלא היא היתה עשייה כשותפות עם הקב”ה, וכיוון שהקב”ה אמר שאדם צריך לעשות ולפעול, כמו “וברכתיך בכל אשר תעשה” – אז עושים ופועלים, ובחריצות, וכמו שעשה יעקב עשייה מרובה שפיצל פצלות בשקתות המים כדי להרבות את צאנו, אבל כל זה במסגרת האפשר, אבל אם אי אפשר יותר מכך, או שהעשייה כרוכה ביציאה מן הנורמה באופן חריג, אז לא צריך יותר לפעול ולעשות אלא רק מה שאפשר, וכאן יעקב אבינו ראה שבמסגרת האפשרויות העומדות לפניו זה מה שהוא יכול לעשות כדי להגן על עצמו מפני חיות רעות, להניח אבנים מסביב לראשו, אז הוא עשה זאת, והשאר, אמר יעקב אבינו, זה בידיים של הקב”ה וכיון שהוא עשה מה שהוא יכול לעשות, אפילו מעט ואפילו שעל פי טבע זה לא יעזור, הוא עשה, והקב”ה כבר יציל אותו. מה שהעולם קורא ‘השתדלות’.

על פי זה רציתי לומר, שיש כאן רמז לענינינו.

הראש הוא מקום השכל והבחירה של האדם, והחיות הרעות הם היצרים והעבירות שהם האויבים של האדם, וכל אדם צריך לשוב בתשובה על עבירות שבידו וכפי שראינו הדבר נדרש יותר בזמן הברית, כדי להנעים לאליהו מלאך הברית את האוויר, שיהיה אוויר פסגות.

אלא שגם אם אי אפשר לאדם לשוב בתשובה ממש וגם אם אי אפשר לו עדיין להרהר ממש בתשובה, בכל אופן שיעשה השתדלות מה להרהר מעט בתשובה, והקב”ה יסיר ממנו על ידי השתדלות זו את כל המזיקים והעבירות והוא יזכה לסייעתא דשמיא בגלל השתדלותו זו לשוב בתשובה שלימה ולשמח את הקב”ה וממילא גם את אליהו מלאך הברית שיהיה לו ריח גן עדן.

קריאת השם

קראנו לרך הנולד דוד, על שם דוד המלך ע”ה וכל צדיקי הדורות שנקראו בשם דוד, כפי שאמר לי מו”ח שאמר לו ר’ חיים, שכדאי לכוון בקריאת השם שקוראים בו את הרך הנולד, על כל הצדיקים שנקראו בשם זה במשך הדורות.

ויש כאן גם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כמו שכתוב בספרים, כי הברית היא כנגד היסוד, “צדיק יסוד עולם”, ודוד הוא המלכות, שהקב”ה משפיע על המלכות בהנהגת היסוד, ואז יש שמחה בעולמות ושפע בעולם זה, ותפילתנו ותפילת ההורים משני הצדדים היא שהרך הנולד, הנקרא על שם דוד המלך ע”ה, ישפיע טוב על כל העולם מאת הקב”ה. לתקן עולם במלכות שדי.

סנדקאות

לפני 12 שנה, אצל בני הראשון נ”י היקר, זכינו שהסנדק היה אבי מורי שליט”א, וכעת שזכינו לבן נוסף, דוד נ”י, זכינו ב”ה שהסנדק יהיה מו”ח שליט”א. וכמו שאצל בני הראשון ב”ה הוא גדל ועושה חייל בלימוד התורה הקדושה, ביראת שמים ובמידות טובות, כפי שאני ואשתי רואים וגם שומעים מהרבנים בחיידר ב”ה, שללא ספק הוא בגלל אבי מורי שליט”א שהיה הסנדק והשפיע עליו משמיא שפע טוב, כך גם בטוחני שהרך הנימול, דוד, יהיה צדיק ובעל מידות טובות ויראת שמים שיושפעו עליו מחמת הסנדק מו”ח שליט”א.

הרמ”א ב’דרכי משה’ יורה דעה סימן רס”ה כותב בשם המהרי”ל, שיפה כוח הסנדק מכוח המוהל, כי הסנדק הוא כמי שבנה מזבח לה’ והעלה עליו קטורת, ולכן אומר הרמ”א, כמו שהמקטיר קטורת מעשיר כמו שאומרת הגמ’ ביומא דף כ”ו (ע”א) שהקטורת מעשירה, שנאמר “יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ” ואחר כך כתוב “בָּרֵךְ ה’ חֵילוֹ” (דברים לג, י-יא), כך גם הסנדק מעשיר.

על כך מקשה החתם סופר בשו”ת אורח חיים סימן קנ”ח, שעינינו הרואות שלא כל סנדק מעשיר, ומיישב החתם סופר, שלפעמים מגיע לאדם ייסורים לכפר על עוונותיו, וכשהוא סנדק, פעמים שבמקום העשירות נמנעים ממנו ייסורים.

כששאלו את הסטייפלר זצ”ל הרי הנך סנדק הרבה פעמים ומדוע אינך עשיר כמו שכתוב ברמ”א בשם מהרי”ל, היה משיב על כך, אינכם רואים את עשירותי ב”ה, שכתבתי כמה וכמה ספרים, קהילות יעקב, ועוד, וכך גם היה משיב כששאלו אותו על נטילת ידיים שהיה נוטל בהרבה מים. ונמצא מדבריו, שעשירות יכולה להיות גם עשירות רוחנית, עשירות ברוחניות.

אני רוצה לברך, שיזכה אבי מורי שליט”א שהיה סנדק בברית הראשון ואמי מורתי, ומו”ח הסנדק של ברית זה, וחמותי תחי’, בעשירות כפשוטו וגם בעשירות רוחנית.

טעם מצוות המילה שהיא ביום

בפרשיות אלו אנו קוראים על אברהם אבינו ומצוות המילה. כתוב בפרשת לך לך: “וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ אֱלֹהִים. וְאַבְרָהָם בֶּן תִּשְׁעִים וָתֵשַׁע שָׁנָה בְּהִמֹּלוֹ בְּשַׂר עָרְלָתוֹ” (בראשית יז, כג-כד).

כלומר, אברהם מל את עצמו ואת בני ביתו לאור היום, באמצע היום, כמו שמודגש בפסוק “בעצם היום הזה”.

שואל רבי שמשון רפאל הירש זצ”ל בפירושו על התורה, מדוע התורה מדגישה, ולמה צריך לציין זאת, שאברהם מל את עצמו באור יום כשהשמש באמצע רקיע השמים, מה אכפת לתורה אם המילה היא בעיצומו של יום או בלילה?

הרב הירש כותב, שבזאת טמון הטעם של מצוות המילה. וכיון שהלשון של הרב הירש (זה תרגום מלשון אשכנז) כתובה בלשון זהב, אקריא את דבריו מתוך הכתב, וזה לשונו:

“מילה בלילה פסולה, כי הזמן הראוי לעשייתה היא במשך היום, בשעות האור והעירנות של חיי האדם.

מצוות המילה איננה ח”ו קרבן לכוחות הטבע השולטים בלילה בצד האפל של החיים והיא איננה מתייחסת לבחינות הגופניות של האדם הכבולות בחשיכה עבותה, אלא מצוות המילה מקדישה את האדם לקל שדי המושל בחירות על כל הכוחות האפלים שהוא עצמו בראם.

מצוות המילה קוראת את האדם עם דחפיו האפלים ביותר אל פסגות זוהרות של בחירה חופשית, אל ‘אוקטבה’ אחרת, גבוהה יותר. היא מציינת את יום ההולדת השני של האדם, יום ההולדת העילאי יותר, את כניסת האדם למעלה אלוקית של עשייה חופשית ומוסרית”.

עד כאן דברי הרב הירש, ואין לי מה להוסיף על הדברים.

סיפור על ר’ יחזקאל סרנא

אני רוצה לסיים בסיפור קטן על הכרת הטוב.

ר’ שלום שבדרון היה מספר, שהוא למד פרק בהלכות הכרת הטוב מר’ יחזקאל סרנא, ראש ישיבת חברון.

ר’ יחזקאל סרנא כידוע היה תלמידו של הסבא מסלבודקה ושימש כראש הישיבה של סלבודקה כאן בארץ ישראל כפי שהיא נקראת ישיבת חברון.

כשנערכה ברית מילה לנינו של ר’ אליעזר יהודה פינקל ראש ישיבת מיר, בנו של הסבא מסלבודקה, הגיע אליו ר’ שלום שבדרון כדי לברכו ברכת כהן במזל טוב. במקום נכח גם ר’ יחזקאל סרנא, שביקש ממנו שיברך גם אותו שיזכה גם הוא להיות בברית של הנין שלו, ור’ שלום בירכו.

חלפו להם 13 שנה, ויום אחד, מספר ר’ שלום, אני רואה אברך יורד ממונית ליד ביתי, עולה ודופק בדלת. אני פותח והוא אומר לי “באתי בשליחות של ר’ יחזקאל סרנא, הוא לא שכח את הברכה שלך, וכעת נולד לו נין והוא שלח לכאן מונית להזמינך לברית המתקיימת.

זהו הכרת הטוב, היה מסיים ר’ שלום שבדרון.

תודות

דיברנו כעת על הכרת הטוב:

אני רוצה להודות לבורא עולם שזיכני וכו’ (כאן יש לדרשן להוסיף תודות).

ושנזכה שאליהו זכור לטוב מלאך הברית יבוא ויבשרנו בקרוב על ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇