אמונה, תפילה ובטחון בשידוכים

דרישת כסף בשידוכים אל מול אמונה, בטחון, תפילה ומידות טובות.

שידוכים – הם הזמן והעת בה נמדד האדם, האב הבת והבן, האם הוא או היא אכן מאמין שמה’ אשה לאיש, והאשה המיועדת לו והאיש המיועד לה הם משמים וכבר ממעי אימם ומפי הגבורה הם נועדו האחד לשני והקב”ה מזווג זיווגים (פרקי דר”א, יז) או שמא זוהי שעת מבחן לאדם בה הוא רואה למעשה, שעדיין רחוק ה’ מכליותיו, ועליו איפוא לראות נכוחה את יד ה’ ולהאמין ולבטוח בו אמונת אומן.

אדם שפונים אליו בהצעת שידוך, ואת הקו הראשון להמשך שמיעת השידוך הוא מעמיד על כסף, הדבר אומר דרשני, שהרי לא יתכן אדם הרוצה להשתדך עם אשה משכלת ויראת אלוקים, והדבר הראשון העולה במוחו הוא: כסף, ועוד פעם כסף.

וכשהוא מדבר על כסף, הוא לא מגשש ושואל ומתענין האם יש לחמיו שלעתיד כסף מן הצד, שהוא יכול להיות לו לעזר בעת הצורך, אלא הוא בא אליו בדרישות.

מילה חדשה בלקסיקון של בני תורה החדשים – דרישות. מילה שלא שערום אבותינו.

לא עדינות, צניעות, הסתפקות במועט, נתינה, חסד, התחשבות, ענווה ואמונה בה’, אלא דרישות. הבחור (ולפעמים גם אב הבחורה) מעמיד ומציב דרישות.

הוא לא ניגש להתחתן עם אשה – אלא עם הכסף של אבא שלה. בחור כזה הוא לא אדם נעים הליכות, ישראל אשר בך אתפאר, אלא הוא עז פנים. מה שיש לו באמת במוחו זה דרישות כספיות. הוא דורש כסף, כסף ועוד פעם כסף.

כששואלים אותו, מדוע אתה מדבר באופן גס כל כך, הב, הב, הבו כסף, ועוד כסף, אבל כסף גדול, הוא משיב לקונית – “אני רוצה ללמוד תורה ואם לא יהיה לי כסף, לא אוכל ללמוד תורה”…

אם כן, הוא בעצם משפיל את התורה, כי התורה בשבילו היא קרדום לחפור בו מטילי זהב. אבל מי אמור להטיל את מטילי הזהב האלו?

האבא של הבת.

אולי שמעת שיש לאבא את הכסף שאתה דורש, בצד, והוא יכול לתת לך את כספו ולספק את תאוות הכסף שלך. אם כן, בבקשה, תוכל לבדוק ולגשש ולשאול בצניעות ובענווה ובאנושיות: א.. א.. סליחה, סליחה שאני מתענין ושואל, אבל האם תוכל להיות לי לעזר משהו, כי… סליחה על העזות… אבל… כדי שנוכל להסתדר בקלות…

לא. אבל הוא לא אנושי. הוא דורש! ועוד איך! הוא אומר “מגיע לי”. אני, אני ואני, ואפסי – אין עוד.

האם זו לא גאווה סרוחה, גסות הלב והרוח ותאווה נבזה לכסף?

תורה ויראה, מידות טובות, תורת האדם ואנושיות – זה בודאי אין לבחור זה, לפחות לפי מה שהתורה שלנו מלמדת.

אך כל זה אם ידוע שיש לאבי הבת. אבל אם אין לו, הוא אברך כולל שבקושי גומר את החודש, ואתה רוצה את בתו, האם תנצל את טוב ליבו של אבא ואת אהבתו לבתו כדי לסחוט אותו? ללחוץ אותו? ולהפעיל אנשים בעמדת מפתח הסובבים אותך, כדי לדחוק באבא שייתן מה שאין לו ויפול לבור של חובות שאת אחריתם אנו רואים בעינינו ושומעים באוזנינו כל יום ויום?

לסחוט אבא של בת אותה אתה אוהב ורוצה בה – זה דבר אנושי או חייתי?

ודאי חייתי. יותר מזה – כלביי. מה כלב נובח: הב, הב, הב, אף בחור ישיבה דנן [ולא בן תורה וישיבה דנן] כן הוא.

אבל ישנם בחורים, שעדינות, לב, שכל ישר ורגש בריא, לא מדבר אליהם. הם אטומי לב, רפי שכל וחסומי רגש אנושי. הם מכירים רק טענת ‘מיגו’ ושאר טענות שטוענים בבית-דין וטענות אלו הם שמתרוצצות במוחם הצעיר, שלא לשם שמים ושלא לשמה.

הוא רוצה את הבת אמנם – הוא אומר, אבל הוא גם רוצה כסף, אבל לא רק כסף אלא גם כסף גדול, מאות אלפים, חצי מיליון ש”ח, ויותר מחצי מיליון ש”ח…

מה הוא יגיד לחברים בישיבה אם הוא יקבל פחות מזה, הרי הוא יפלט מהחברה ויגידו לו, חבוב, אתה לא שווה כלום, שילמו עליך רק 400,000 ש”ח אבל עלי שילמו 600,000 ש”ח, לך תחפש לך חברים אחרים, וחוץ מזה, לא נשכח לך שביזת את שם הישיבה שלנו כי הורדת את הרף וכעת יגידו ויאמרו (‘מה יאמרו’, ‘מה יגידו’…) שהישיבה שלנו ירדה ברמה שלה ומדברים כאן בישיבה על פחות כסף מישיבה פלונית ומישיבה אלמונית…

כבוד וכסף, כסף וכבוד, כבוד וכסף, לעשות להם שם בארץ, מגדל בבל, ‘אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, אֵין אֱלֹהִים, הִשְׁחִיתוּ וְהִתְעִיבוּ עָוֶל, אֵין עֹשֵׂה טוֹב’ (תהלים נג, ב).

ואז קם הבחור וטוען טענה רציונלית לגמרי, בשלווה המחפה על אטימות וטיפשות: שמע ידידי, הוא אומר לאבא בעזות פנים מכוערת, לא נעים, כן נעים, ‘לא נעים מת מזמן’, רוצה לתת את הכסף שאני דורש טוב, לא רוצה לתת כסף גם טוב, אתה לא חייב לקחת אותי ואני לא חייב לקחת את הבת שלך, רוצה תתן כמה כסף שאני דורש, לא רוצה – אל תתן כסף. נשאר ידידים ושלום.

כך יושבות להם מאות ואולי אלפי בנות (לפי השמועה שאנחנו משתדלים להסתיר) מבתים טובים, עם דמעות בעיניים, שכל חטאם הוא, שלאבא שלהם אין כסף כדי לספק את תאוות הממון ויצר הכסף של הבחור. וכל זאת, כי לבחור דידן (לא לבן תורה וישיבה) אין בדל של אמונה בה’, בטחון בה’, יראת שמים, צניעות, טוב לב, תפילה מעומק הלב, ורחמים. מה שמתרוצץ במוחו זה רק ירוקים, מצלצלים וכסף רב וגדול.

אבל באמת – מי רוצה להתחתן עם זוועה כזו בדמות אדם?

טוב שהוא הלך ועזב. האם יש מישהו שרוצה אדם גס רוח ונבל כזה לבת שלו?

הטענה לפיה, אני רוצה כסף בשביל שאני יוכל ללמוד תורה, מלבד שהיא טענה מגוחכת, שהרי אין בחור ישיבה כיום – בכל עולם התורה – שלא חוזר על המשפט הזה. כולם אומרים שהם רוצים ללמוד תורה, וכי יעלה על הדעת בחור ישיבה מכל עשרות אלפי בחורי הישיבה הנחמדים והמתוקים מדבש, שאינו אומר שהוא רוצה להיות אברך כולל וללמוד כל ימי חייו תורה? בודאי כולם רוצים ללמוד תורה. בחיי לא שמעתי בחור שאומר להיפך, וב”ה שכולם אכן רוצים ללמוד תורה. אבל האם זו סיבה לטענה לדרוש כסף מאבי הבת, מה שאין לו?

החלטת שאתה רוצה ללמוד תורה – לא כהחלטה מתוך לחץ חברתי, לא בגלל שכולם אומרים את אותו המשפט, ולא בגלל שחברים שלך אמרו ואומרים גם הם כך, אלא אתה אומר את זה בהן צדקך, מתוך אהבת תורה והרגשת שייכות וחיבור אמת לתורה ולעמל התורה, לה’, למצוותיו ולתפילה – זה אכן מה שאנחנו מחפשים. אבל כיצד רבונו של עולם כל זה קשור לכסף ועוד לכסף רב?

אתה רוצה ללמוד תורה. זה בסדר גמור ומבורך לגמרי, וזה מה שאנחנו מחפשים, אבל מה זה קשור לאבי הבת – מארי דכוליה עלמא?

תתפלל לה’ שיהיה לך כסף, שאשתך לעתיד תוכל לעזור לך לקיים את חובתך בכתובה בה אתה כותב וחותם לה שתפרנס אותה, תעשה קצת השתדלות מה שאפשר לך ונדרש לעשות, תבטח בה’, תתחזק בביטחון ובאמונה בה’, תלמד שער הביטחון לחובות הלבבות, ושוב תתפלל ותדבר עם ה’ ותבקש ברכות מתלמידי חכמים, וברצות ה’ תוכל לחיות את חייך בכבוד, כי לא לחכמים לחם אלא לנסמכים על ה’, בוטחים בו ומתפללים אליו בכל נפשם ומאודם.

אבל להטיל את עצמך על השני שאין לו – בשביל שאתה רוצה ללמוד תורה?? והוא יאלץ לצאת מלימוד התורה? היכן הביטחון, ההשתדלות, האמונה והתפילה? והאנושיות?

נשגב מבינת אנוש ומהרגשת הלב להבין ולקלוט כיצד בחור יכול לשבת בבית, אותו הוא רכש מכספי חמיו, כאשר הדבר גורם לחמיו לחצים נפשיים, חולי, כעסים, יציאה מלימוד התורה שלו עצמו, בעיות בשלום בית ובעיות בחינוך ילדים מתוך שמחה, כדי לגלגל חובות, ערבים-קבלנים, גמחי”ם, הוצאה לפועל, סירוב שיקים, ולהתמודד עם הכתוב ‘לווה רשע ולא ישלם’ ו’עבד לווה לאיש מלווה’, והוא, החתן, יושב רגוע בביתו וטענתו הגסה נישאת על פיו, אילו לא היה רוצה השווער (חמי) לתת, לא היה נותן, לא חייבתי אותו כלום. היכן מוסר רבותינו בעלי המוסר, היכן הלב, היכן האנושיות, היכן השכל הישר, היכן העדינות, היכן אהבה כנה בין איש לאשתו, היכן? למען ה’?

הורים יקרים, שמעו דברים פשוטים והגיוניים מלב רגש ומשכל פשוט והצילו את נפשכם: אם אתם בתקופה של שידוכים, עצתי לכם, אל תקשיבו לדברי האומרים לכם, “ככה כולם עושים”, “יש ניסים”, “אתה מבטיח חצי מיליון ש”ח (במקרה הטוב…) לחתן, וה’ מביא לך את הכסף”. אל תקשיבו לזה! זה שקר, זו ערמה, זה חוסר בטחון בה’ וחוסר אמונה, זה תככנות, זה אבסורד וטמטום הלב, זה לווה רשע ולא ישלם, או מבטיח לחתן הרים וגבעות כפי שדורש, והשיקים שלו חוזרים אחד אחרי השני מסיבת ‘מסורב שיקים’ והוא לא מקיים הבטחתו וכמו נוכל ושקרן. זה רע. כל זה רע מאוד.

אל תצפו שישתנה משהו. לא ישתנה כלום! ‘עוילעם גוילם’. כל אחד צריך להציל את נפשו, נפש בתו, נפש ילדיו ואשתו ונפש משפחתו. זו ספינה שמטרפת בלב ים, והמלחים – קצרה ידם מלהושיע אפילו שהם רוצים מאוד. הם אנוסים. אל תתנו אתם בעצמכם ידכם לפשע ולנוכלות.

אל תדרשו כלום, ואל תתנו שידרשו ממכם. חתנו את ילדכם עם מה שיש לכם, בחתונה פשוטה וצנועה ועזרו לזוג הצעיר בתחילת דרכם. אם יש לכם יותר או שאתם מסוגלים לקחת על עצמכם יותר ולעזור לזוג בראשית דרכם ברכישת דירה במשכנתא, והצד השני לא סוחט ולא דורש אלא מבקש ומתענין ומכבד, תנו לזוג מידכם הפתוחה כפי שחננכם ה’ הטוב וכפי כמה שאתם באמת מסוגלים לשאת על עצמכם (תשלומי משכנתא וכדו’), אבל אם אין לכם ואינכם יכולים, תדעו, כי מה’ אשה לאיש, ו-40 יום קודם יצירת הוולד כבר נגזר בת פלוני לפלוני והיא כבר מיועדת לו ממעי אמה מפי הגבורה (חז”ל, פדר”א), ותסמכו על אבינו שבשמים שיתן ויעזור לבת ולבן הצעירים שכוחם במותנם, מידו הפתוחה והרחבה על ידי השתדלות נורמלית וסבירה.

אל תחפשו שמות נוצצים ועטיפות זוהרות מתוך לחץ חברתי. בקשו רק בחור טוב, שליו, נחמד, שמח וירא ה’, ועל הכל – עניו, שהיא המידה הגדולה ביותר אף יותר מתורה (מהר”ל, נתיבות עולם). אם הבחור לומד טוב, בהתמדה קטנה או גדולה, וזאת מתוך שמחה, שלווה, שייכות וחיבור, ויש לו יראת שמים כפי שרואים בתפילתו שהוא מדבר עם ה’ כדבר איש אל רעהו והוא אוהב תורה ואוהב ה’ ואנושי, והאישיות שלו מפותחת (מידות טובות), והוא חברותי-מה וטוב – לכו על זה, אל תחפשו חיצוניות, חפשו פנימיות! גם אם היא לא נוצצת. ‘ואת דכה ושפל רוח אשכון’ אמר ה’, לא עם עזי פנים הדורשים בפה מלא הב כסף, הב, הב, הב, ואין להם אמונה בה’ ואין להם ביטחון. אשרי האיש אשר לא פנה אל רהבים ורק בה’ שם מבטחו.

אל תפלו בפח יוקשים ובקלישאות חסרי אחריות מינימלית (והם גם אותם שלא יעזרו לכם בעת צרתכם רק ינידו ראש ויפטירו בשפה רפה), שהכל יסתדר ולא יקרה כלום. אסור לאדם להתחייב מה שאין לו! זה גזל גמור כמו אכילת חזיר (הרב שטיינמן). אסור לאדם להכניס את עצמו למקום בו הוא יחלה נפשית ורגשית ולא יהיה לו כח זמן ושלוות הנפש לחנך את ילדיו באהבה, ואת התוצאות יראו אחרי זה אחר כך ל”ע בנשירת ילדיו מהמסגרות וחמור מכך רח”ל… זה אסור.

היו חזקים! בטחו בה’. התפללו. ודעו כי רק אתם יכולים לעזור לעצמכם. אל תעשו מה שכולם עושים אלא עשו מה שה’ רוצה ומבקש, וככל שלימדונו בעלי המחשבה והמוסר וגדולי ישראל תמיד.

היו הגיוניים. אל תאבדו את ההיגיון הבריא והצלול מחמת שכולם עושים ככה. כשתקרסו, אותם ה”כולםםםם” לא יבואו לעזור לכם כלום, רק יניעו ראש ויגידו, מסכנים נדפקו, ועוד יוסיפו חטא על פשע ויתנחמו בכם שאתם קרסתם והם לא ל”ע… והרחמנים שבהם יקימו לכם קרן או כמה קרנות, ציבוריות ומשפחתיות, ואולי תצטרכו גם לקושש כסף כעניים בפתח בגיל העמידה בפתחי נדיבים בארץ ובחו”ל ולהתבייש ולאהוב את המוות מהחיים, וחמור פחות מכך – לקבל התקף לב או דיכאון חרדות וטמטום וטירוף הדעת ל”ע.

אז נהיה חזקים, אנחנו, בלי לחפש לשנות את כולם ואת כל הציבור ולהחתים עצומות ועמותות וארגונים, כי שום דבר לא יעזור אם אנחנו ממש אנחנו כאנשים פרטיים לא נחליט לשנות כיוון ולשנות דעה ולעשות מה שה’ דורש לעשות, מתוך אמונה נכונה ואמיתית בבטחון כנה בה’, וללמד את הילדה והבת, ששידוכים זה לא כסף וכסף אלא שידוכים זה אהבת איש ואשה ואהבת ה’ ואהבת תורה ויראה ותפילה ובטחון ואמונה, כי ‘כוחות השוק’ הם כוחות אדירים, וכיון ששוק זה יצא כבר מזמן מכלל שליטה והוא מתגלגל ככדור שלג מראש ההר לכיוון התהום הפעורה תחתיו, ואין מי שמכוון שוק זה להצילו מקריסה טוטלית, ואין כיום יד כלשהי שיכולה לכפות ולאכוף שוק זה על ידי חוקים ממשלתיים וצווים אותם ניתן לאכוף, השוק ימשיך כך עוד רבות בשנים עד שיקרוס בקול רעש גדול, ואין לזה תקנה, רק כל אחד צריך להציל את נפשו הוא, ואני את נפשי הצלתי.

לקריאת מאמר נוסף בענין זה לחץ כאן

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇