השגחה פרטית – הגדרת הרמב"ם
האם השגחה פרטית לדעת הרמב"ם משמעותה היא, שה' דואג לכל דבר שהוא ברא בעולם, מחייה אותו ומשגיח עליו כיצד יפעל ומה יעשה?
התשובה היא: לא.
עד הרמב"ם, בכל ספרי הפילוסופיה והמחשבה היהודית, כאשר דיברו על נושא ההשגחה השתמשו רק במילים השגחה סתם או במילים נרדפות לה, כמו עזרה לאדם, שמירה עליו וכיוצא בזה (למשל הכוזרי שאינו משתמש כלל במונח 'השגחה').
מי שחידש לראשונה בתולדות המחשבה היהודית את המונח השגחה פרטית (='השגחה אישית' לפי תרגום אבן תבון) – הוא רבינו הרמב"ם!
כשהרמב"ם חידש לראשונה את המונח השגחה פרטית – כדרכו, הוא הגדיר את המונח ואת המשמעות שהוא יוצק למונח זה מכאן והלאה.
ומהי אכן המשמעות אותה נתן הרמב"ם למונח השגחה פרטית?
השגחה פרטית – מגדיר הרמב"ם בספרו מורה נבוכים – משמעותה היא:
שימת לב ועין של הקב"ה על האדם והתבוננות על מעשיו הטובים או ח"ו הרעים, ובהתאם לכך לתת לו עונש או שכר טוב.
זוהי משמעות המונח שיצר הרמב"ם יש מאין השגחה פרטית, שהקב"ה שם עינו על האדם לראות ההולך הוא בדרך טובים או לא, ובהתאם למעשיו הוא נותן לו גמול טוב או רע, שכר או עונש, גיהנם ל"ע או גן עדן.
להורדת הספר אור ההשגחה חינם לחץ כאן!
'השגחה פרטית מיוחדת' – מהי?
זוהי השגחה פרטית. אבל, אומר הרמב"ם, ישנה השגחה נוספת אותה נכנה מכאן והלאה השגחה פרטית מיוחדת.
מהי השגחה פרטית מיוחדת? – מבאר הרמב"ם, זהו מצב בו הקב"ה משגיח על אדם צדיק יתר מן המידה בה הוא משגיח על שאר בני אדם, והוא מגן על הצדיק באופן מיוחד, שומר עליו מכל צרה ומסייע לו באופן מיוחד מחמת צדקותו.
השגחה פרטית מיוחדת לפי הרמב"ם משמעותה היא, שעל אדם צדיק ישנה השגחה מיוחדת מאת ה' לעזור לו, לסייע בידו, להצילו מכל פגע וצרה ולהביא עליו רק טובה וברכה.
טוב גשמי או רוחני?
מהי הצלה, טובה וברכה? את זה מסביר הרמב"ם בעומק, בדבריו בכמה מקומות, ולא נוכל במסגרת זו להיכנס לכך, אבל ברור עולה מדברי הרמב"ם, שהצלה, טובה וברכה לאדם צדיק – זהו לאו דווקא בממד הפיזי והגשמי הנראה לעין, אלא גם בממד הרוחני וקרבת ה', כדוגמת דברי שלמה המלך ע"ה, 'כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה' (משלי ג, יב), למבין.
השגחה על דומם צומח וחי
ממוצא הדברים אנו למדים, שהשגחה פרטית היא איננה [לפי הגדרת הרמב"ם למונח השגחה פרטית] אלא רק על האדם, היות ורק לאדם יש בחירה חופשית לבחור בין טוב לרע. ממילא מובן, שרק על האדם ניתן להשגיח בהשגחה פרטית ולתגמל אותו בהתאם למעשיו.

פרה למשל, אין עליה השגחה פרטית, היות ואין לה בחירה חופשית, אין לה עבירות, אין לה מצוות, אין לה יצר הרע ויצר הטוב וממילא אין עליה השגחה פרטית שהיא בהתאם למעשים הטובים או הרעים מתוך בחירה חופשית.
מי שבטעות אומר שיש השגחה פרטית על עץ ואבן, על בעלי חיים, על קצוות קש הנעים ברוח וכדומה – לפי הרמב"ם והגדרתו את המושג השגחה פרטית – הוא למעשה אומר שיש לעץ, אבן, פרה וקצוות קש, שכל ובחירה חופשית, וזה דבר שלא עלה על דעת אדם מעולם לומר.
לעיון נוסף הנוגע לאמור בפסקה זו – ראה כאן במכלול, בו כתבתי את הנכון בדעת הרמב"ם (בפסקה המתחילה "יש המפרשים בדעת הרמב"ם").
אם אין על עץ, אבן, פרה וקצוות קש השגחה פרטית במובן זה אותו נתן הרמב"ם, מה אם כן יש עליהם? איזו השגחה יש להם?
'השגחת הכלל' – מהי?
תשובה: יש עליהם השגחת הכלל או בלשון הקדמונים 'השגחה כללית'. מהי השגחת הכלל, זוהי השגחה גמורה על החיים, הטבע, הישרדות המין וכדומה, כזה שאינו נוגע לכל פרט ופרט מתוך המין והכלל לפי מעשיו הטובים או הרעים, אלא לפי הצורך הכללי של המין, אותו קובע ה' כל רגע נתון.
השגחת הכלל משמעותה השגחה גמורה על הכל, שלא לפי מעשיו של כל פרט אלא לפי הצורך של הכלל לפי מה שקובע ה'.
מאורעות טובים ורעים – הכל בהשגחה פרטית
כשקורים לנו מאורעות טובים ואנו ניצלים מבעיות וצרות או כשח"ו יש לנו צרה ואנחנו בתוך תסבוכת – זה הכל השגחה פרטית מאת ה' לפי המצב הרוחני שלנו.
ניסים
אם קרה לנו נס ממש וניצלנו – זו ודאי השגחה פרטית מיוחדת כמו של הצדיקים.
ביטחון בה' והודיה
בכל אופן על האדם לבטוח בה' ולהודות לו על הצלה מצרה ועל כל טוב המושפע עליו.
ספר 'אור ההשגחה' (להורדה חינם)
כל מה שכתבתי כאן, הובהר בס"ד באריכות ועל פי מקורות רבים בספרי אור ההשגחה. אני ממליץ לעיין בספר (ההורדה בחינם) ולעיין בכל המקורות והעיונים שהובאו בו לעומק.
הקיצור שבספר 'אור ההשגחה'
גם מי שאיננו יכול לקרוא את כל הכתוב באור ההשגחה יכול לקרוא רק את הקיצור המובא בראש הספר ולקבל מבט נרחב על הענין באופן קל יותר.
להרחבה נוספת - ראה כאן
להורדת הספר אור ההשגחה חינם לחץ כאן!
תשובות לשאלות נפוצות על 'השגחה פרטית'
האם 'השגחה פרטית' משמעותה שהקב"ה יודע, משגיח ומטפל בכל פרט ופרט של הבריאה?
אז הקב"ה לא משגיח 'בהשגחה פרטית' על כל פרט ופרט של הבריאה? מה למשל עם בעלי חיים או צמחים?
אז על כל הדברים בעולם ה' לא משגיח מלבד האדם?
אבל קודם אמרת, שה' משגיח ב'השגחה פרטית' רק על האדם?
על כל בעלי החיים הקב"ה משגיח בהשגחה גמורה (לא בהשגחה פרטית).
השגחה גמורה זו לא השגחה פרטית?
אז מה זה השגחה כללית?
תמיד חשבתי ש'השגחה כללית' משמעותה היא, שהקב"ה משגיח קצת, פה ושם באופן כללי.
באמת בימינו במקום השם 'השגחה כללית' יש לתרגם 'השגחת הכלל', שזו המשמעות המדויקת יותר למושג השגחה מיניית שבפי הקדמונים. השגחת הכלל היא השגחה על כלל המין שלא בהתאם למעשיו של כל פרט ממין זה.
ראיתי בספר 'אור ההשגחה' את המושג 'השגחה פרטית מיוחדת' – מה משמעותה?
אפוא אפשר לקרוא עוד על השגחה פרטית והשגחת הכלל ולקבל הבהרות נוספות בענין השגחת ה'?
קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇
שלום לכבוד הרב
לפני מס' שבועות פניתי אל הרב בשאלה בנושא ההשגחה, ואכן מאז קראתי בעיון, כמה שיכולתי, את הספר 'אור ההשגחה' שהרב כתב, ולמעשה לא ממש הצלחתי להבין במה אני צריכה להאמין. אשמח מאד שהרב יסביר לי בצורה שיותר תחבר אותי לחיי המעשה.
היו שכתבו דברים שמהם הבנתי שההשגחה היא גמורה ויש גזירה אפילו על כל פרט מתנועותיו ומנוחותיו של האדם כמו הרמח"ל שכתב "הוא לבדו משגיח על כל בריותיו ואין שום דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו ולא במקרה ולא בטבע…"
וכמו 'נפש החיים' שכותב "כי כל ימי עולם דברו ית' נצב בהם להאירם ולקיימם בכל רגע בכל פרטי ענייניהם ושינוייהם וסידור מצבם"
(וכמו הגר"א שכותב שבתורה כתוב על כל בריה בעולם את כל קורות חייה)
ולעומתם הרמב"ם שסובר הפוך, שכותב שעל המציאות והקיום הטבעי ה' משגיח ואילו על תנועות ומצבים של בנ"א ה' לא מתערב כדי לא להרוס את הבחירה של האדם
האם מדובר במחלוקת? או שפשוט לא הבנתי נכון?
(אגב לגבי הנקודה הזו שהרמב"ם כותב שלעומת דעת האיסלאם שסוברת שעל כל דבר יש גזירה קדומה התורה מתנגדת לכך ואומרת שכדי לא להרוס את הבחירה החופשית של האדם על מצבי ותנועות האדם אין בחירה, אני בעבר שמעתי התייחסות אחרת לנקודה הזו [אולי לא נכונה] שאומרת שלאדם יש את יכולת הבחירה בלבד ומכאן ואילך הכל בידי ה'. והוא מקבל שכר או עונש על בחירתו בלבד. האם זה לא נכון? האם כדי כדי לשלול את דעת האיסלאם מוכרחים לומר שהאדם עושה את כל מעשיו ללא התערבות של ה'? )
כמו"כ ראיתי כמה דברים נוספים שהיו נראים לי סתירה, לכאורה –
ב'אור ההשגחה' עמ' צ"ג כתוב שיש השגחה על תולעת עשב אבן וקצוות קש. כמו"כ כתב ה"משך חכמה" ש"ה' משגיח על כל הברואים …. ועל תולעת קטנה" ולעומת זאת ראיתי שהרמב"ם כותב שעל תנועות בע"ח ה' לא גוזר, לדוג' האם הבע"ח יטרוף את הכבש, או האם העלה ינשור על התולעת על זה אין גזירה והחלטה וזה נראה בעיני סתירה לא מובנת. (בנוסף יש לי שאלה על דבריו : עולם הטבע מלא בכל הרבה מקרים רעים שקורים לחיות שונות שסובלות, והתעללויות של חיות בחיות אחרות וכו. האם עולם הטבע הזה מתנהל בסוג של הפקר, כך לפי דברי הרמב"ם? האם אין השגחה על כל הסבל של בע"ח?)
בנוסף ראיתי שכתוב בהרבה מקומות, וזה בעצם יסוד ההשגחה, שכל דבר רע או טוב שקורה לאדם הכל בהשגחה לפי דין שכר ועונש. רציתי לשאול על זה – האם רק דברים מצערים או משמחים שקורים לאדם רק עליהם יש השגחה מאת ה'? מה עם הדברים הסתמיים שלא גורמים לסבל/שמחה לאדם? האם זה גם גזירה משמים או שהגזירה חלה רק על דברים שקשורים לשכר ועונש ואילו שאר הדברים הם ב"מקרה"?
אציין שהדבר משמעותי בשבילי מכיוון שחיי השגרה שלנו מורכבים בעיקר ממקרים סתמיים ואם כך איך נכניס את ה' לתמונה כל רגע בחיי היומיום, אם הוא מתערב רק בדברים מסויימים?
סליחה על הטרחה שאני גורמת לרב, אני מקווה שהרב מבין שהנושא הזה ממש בנפשי כי כל עוד לא קיבלתי תשובה ברורה שתאיר את עיני ותגרום לי לחבר את האמונה לחיי היומיום שלי, אני מרגישה ממש מנותקת מהאמונה ומהקשר עם ה'
אשמח לקבל תשובה חד משמעית כי אני מרגישה ממש מבולבלת וללא ידיעה ברורה במה עלי להאמין.
תודה רבה מאד מאד!!!
שלום רב, ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ חמדה המגדלת בני ובנות אמונים,
טוב שפניתם שוב. צריך לשאול וצריך לקבל תשובות וצריך לחיות מתוך בהירות אמונתית, ואם לא אדע להשיב או שדברי לא מספקים אתכם, אל ייאוש, כי תמיד ניתן לשאול גם אחרים, כי אני הקטן לא יודע הרבה וגם לא מעט. אך אשתדל להשיב להלן לפי מה שלימדוני רבותי ולמדתי מפי סופרים וספרים לפי קט הבנתי.
כדי לא להכביד, לא אציין כמעט מקורות רק אגש ישר לצורת הענין.
1. הרמח"ל שציינתם בראש הדברים הוא יסוד מוסד. למעשה הכל ברצון ה', וגם כשאנו אומרים, מקרה וטבע, גם המקרה והטבע הוא ברצון ה', וגם כשאנו אומרים שה' לא גוזר על תנועות האדם, אבל בסוף שרשרת הסיבות, אמנם ה' לא גזר על האדם מה יהיו תנועותיו אבל הרי ה' מחייה כל רגע נתון את הכל וגם את תנועות האדם כך שאמנם יש בחירה גמורה אבל עצם קיום האדם (וכל הבריאה) הוא לפי שה' מחייה כל רגע נתון את הכל כך שניתן לומר שהכל ברצון ה' אבל לא הכל בגזירת ה' כי לאדם יש בחירה על מעשיו, ולזה כוונת רמח"ל, להדגיש, שאף על פי שיש מושג של השלכה למקרים ושל בחירה ושל השגחה פרטית וכללית, כפי שהוא, רמח"ל, כותב בכמה מקומות בבירור, אבל כל זה הוא ברצון ה' כלומר שה' מחייה את הכל ברצונו תמיד, והוא מקום גבוה עד למאוד בעולמות העליונים הנקרא 'רצון', שאי אפשר לדבר במקום זה, אבל רק אנו יודעים שאין דבר היוצא מרצונו ית' ואין דבר מחוץ לו ית' שהכל ברצונו ועם זאת יש לאדם בחירה וכאמור, והוא דומה למה שאמרו חז"ל באבות, הכל צפוי והרשות נתונה, שהסתירה בין 'הכל צפוי' לבין 'הרשות נתונה' הוא בתוך שכלנו, והבורא לא כפוף לשכל נברא של אדם (כאן יש קצת עומק יתר ואולי ארחיב פעם).
2. וזהו שכותב ה'נפש החיים', שדברו ית' ניצב בשמים, ומקורו בחז"ל כפי שהארכתי בספרי 'קדוש וברוך' כאן שה' מחייה את כל הקוסמוס בכל רגע נתון. ומה שציינתם את הגר"א זו כבר מערכת אחרת, מערכת הידיעה, ידיעת ה', לא מערכת חיות העולמות ולא מערכת ההשגחה, וכתבתי על זה ב'אור ההשגחה' כאן, אם תקראו שם זה יהיה מובן מאוד, ובקצרה – הגר"א מדבר שם על ידיעת ה' את הכל וזה שייך לנושא של הכל צפוי, לא להשגחה, וצריך שימת לב להפריד בין הנפרדים המשתלבים במקומם ובזמנם.
3. לפי האמור, לא רק שהרמב"ם לא סובר כן, אלא דברי רמח"ל ואחריו הנפש החיים וה'משך חכמה' מיוסדים ומבוססים על דברי הרמב"ם, הנשר הגדול (הנפש החיים במפורש בראש שער ג, רמח"ל כדרכו לפי הרמב"ם מורו, והמשך חכמה כל יסודו הוא הרמב"ם). לאמור, לפי הרמב"ם, ה' מחייה בשפעו את הכל כל רגע נתון, ולכן הוא נקרא, 'חי העולמים', שהוא מחייה את כל העולמות תמיד – דברי הרמב"ם. והכל ברצונו כי הוא ית' ורצונו – חד (מושג מורכב בלתי נתפש בהיבט ראשון [וגם לא שני]) והוא משגיח על הכל גם על הדבר הפעוט ביותר, ויש לאדם בחירה ולכן יש על האדם השגחה פרטית מחמת בחירתו, כי יסוד השגחה פרטית משמעה היא להשגיח ולהתבונן במה האדם בוחר, בטוב או ברע, ובהתאם לכך לגמול לו בעונש או שכר.
4. כתבתם "אני בעבר שמעתי התייחסות אחרת לנקודה הזו (אולי לא נכונה) שאומרת שלאדם יש את יכולת הבחירה בלבד ומכאן ואילך הכל בידי ה'. והוא מקבל שכר או עונש על בחירתו בלבד. האם זה לא נכון?" אנתח בס"ד: אם כוונת הדברים היא, שללא מעשה, האדם נידון על עצם בחירתו, זה אינו, כי אם אדם בחר לדבר לשון הרע ולא דיבר לבסוף, לא ייענש, והקב"ה לא מצרף מחשבה רעה למעשה. ואם כוונת הדברים היא, שאכן ביצע את בחירתו ודיבר לשון הרע, אזי הוא נענש על הלשון הרע שדיבר ומה המשמעות של האמירה הנסמכת "ומכאן ואילך הכל בידי שמים"? הרי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים! הלשון הרע שדיבר הוא בידי שמים?
5. לפי המחשבה השלטת בדורו של הרמב"ם במחשבה האנושית הכלל עולמית, במידה וה' גוזר על תנועות האדם מראש (הגזירה הקדומה, 'הכל מַכְּתּוּב') אכן אין לו בחירה במעשיו.
6. בנוגע לבעלי חיים כוונת הרמב"ם היא, שה' משגיח על כל פרט בבריאה כולל בעל חיים והשגחה זו משמעה, לדאוג לכלל מין בעל חיים מסויים שלא ייכחד או שיתרבה וכדומה אבל אין ה' גוזר על תנועות בעלי החיים אלא כל תנועותיהם הם לפי אינסטינקט מובנה שבהם, שגם הוא בהשגחה של הטבע שה' ברא לפי כללים ושאותו הוא מחייה תמיד, וכך גם האדם, שהוא 'בעל חיים מדבר' אין גזירה על תנועותיו, ולכן יש לאדם בחירה.
7. אבל כבר כתבתי ב'אור ההשגחה', כי נראה לי, שהרמב"ם יסכים עימנו כיום, ככל שהדבר איננו מתנגש עם היסוד המוסד של הבחירה החופשית של האדם, שה' אכן גוזר על כל התנועות והמנוחות של בעלי החיים – מלבד האדם, וחושבני שהדבר רמוז בדבריו וכן בהקדמתו ל'מורה נבוכים'. אבל זהו חידוש. חידוש שאני מאמין בו בכל לב ושכל.
8. הארכתי בספר להראות מלשונות הרמב"ם שרחמיו של ה' על כל מעשיו, ויש השגחה גמורה על כל בעלי החיים, מאכלם ומזונם ולכן ה' נקרא 'צדיק' צדיקו של עולם. כל המקרים הרעים של בעלי החיים נלקחים בחשבון ואין דבר נמלט מידו הפתוחה והרחבה ית'. וגם כשכלב טורף חתול, החתול מסכן אבל הכלב שמח, כך שהחתול עשה חסד עם הכלב…
9. אין דבר בעולם שקורה לאדם במקרה וטבע עיוור ח"ו, שזו דעת עמלק כפי שהראיתי בספרי על פי הרמב"ם. לפי רבינו הרמב"ם (בשמונה פרקים), אין דבר בכל תנועותיו ומנוחותיו של האדם הנעשים בבחירתו החופשית, שאינם נכנסים בגדר 'יראת שמיים' שעליהם נאמר הכלל 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', כי גם כשהאדם אוכל ועושה כל צורכיו, הכל מכוון למטרה לא בהמית – אלא אידיאלית, וככל שהמחשבה נתונה בהיבט האידיאלי, לשם שמים, לשם מצוה, בתוך המכלול החי של האדם בחיי קדושתו, אזי זהו בכלל מצוה, ואם הדבר חורג ונוטה למקום העבירה ומוביל לעבירה ונעשה מתוך מידות רעות או סתם תאווה, זה שייך לחלק העבירה. ו"הכל בידי שמים" אומר הרמב"ם הכוונה היא כל דבר שאינו בבחירת האדם כלל, כמו אם יהיה גבוה או נמוך בריא או חולה וכדומה, ככל שאינו בבחירת האדם, אבל כל מה שהוא בבחירת האדם, כל מנוחותיו ותנועותיו, הכל נכלל בכלל "חוץ מיראת שמים" שעל זה נידון האדם בשכר ועונש.
שנזכה לעשות כל מעשינו מתוך אידיאל נעלה. ומהו האידיאל הנעלה ביותר אם לא ההתדבקות בו ית' ובמידותיו? שהוא השכר האמיתי, ושכר מצוה – מצוה.
בהצלחה
אין לי מילים להודות
זה פשוט האיר את עיני, אחרי אינספור חיפושים ושאלות…
מה שהבנתי מעיקר הדברים זה, ואבקש שהרב יתקן אותי אם צריך,
שכל התנועות והמקרים אפילו הסתמיים של היומיום
נעשים ללא גזירה – כדי לאפשר לי את הבחירה החופשית אבל עם זאת הם נעשים ברצון ה'.
ז"א שאני יכולה להרגיש את ד' איתי בפועל בכל תנועה שאני עושה (בד בבד עם זה שאין גזירה)?
אי אפשר היה לכתוב זאת טוב יותר מהנוסח שכתבתם.
אכן, הכל ברצון ה' ובידיעתו המוחלטת ועם זאת אין ה' גוזר על האדם מה יהיו תנועותיו ומנוחותיו זאת כדי לאפשר את הבחירה החופשית המוחלטת שהיא השורש המאפשר את ההשגחה הפרטית על האדם לתגמל אותו לפי מעשיו.
וישנה גם 'השגחה פרטית מיוחדת' ראו בספרי 'אור ההשגחה'.
שלום הרב,
רציתי לשאול עוד שאלה בנושא ההשגחה
האם תחושות ורגשות של האדם, גם הם נעשים ברצון ה', או שהכל במקרה בלי יד מכוונת?
בנוסף רציתי לשאול, אם הרב יכול להפנות אותי למאמר/ספר שמחזק בנושא האמונה שהכל בעולם מושגח וברצון ה'.
תודה מראש!
שלום רב,
אם 'תחושות ורגשות' הכוונה לתנועות פיזיות או נפשיות שמקורם בבסיס האישיות והגנום שלי, כתחושות אינטגרליות שבטבע הראשוני שלי עימם נולדתי (בהנגדה לתכונות נרכשות) – אזי אין על כך בחירה (במידה ואכן אנו מדברים על מזל/טבע מולד) ועל זה נאמר 'הכל בידי שמים'.
אך אם 'תחושות ורגשות' הכוונה למצבים שהכנסתי את עצמי אליהם, מחשבות שאני חושב [ויכול לנטר] המייצרים בי רגשות ותחושות, תכונות ומידות שרכשתי במשך החיים מחמת הסובב לי או מחמת עצמי – אזי אלו הם 'חוץ מיראת שמים', יש בהם בחירה וממילא עליהם נאמר 'הכל צפוי והרשות נתונה', שאף על פי ש'הכל צפוי' וה' יודע הכל אבל 'הרשות נתונה' וה' לא מחליט לאדם אילו תנועות או מנוחות, תחושות והרגשות, הוא יבחר (סתירת ידיעה ובחירה).
אני מודע לטעות ולאמירות שה' עושה הכל – גם את הדברים השליליים שאני עושה ואת כל התנועות והמנוחות שלי, 'עשה עושה ויעשה לכל המעשים', אבל זו רק טעות (אין כזה אני מאמין!). הרמב"ם, שכתב את י"ג העיקרים (בפירושו למשניות), כותב במפורש להיפך. לאני המנהל של האדם, הרוח, יש בחירה ועליו לנהל את חייו כדבעי, ואם אין ביכולתו, עליו לגשת למדריכים רוחניים או מטפלים רוחניים (יהדות) שילמדוהו וידריכוהו באופן שמקדם אותו ומחזק אותו, והעיקר – מנכיח את האני המנהל שלו. האחריות.
ישנם הרבה ספרים מחזקים בנושא, כמו הספר של הרב פרידלנדר שפתי חיים על השגחה ועוד, וממליץ גם על ספרי 'אור ההשגחה' בענין, שהוא כננס על גבי ענק, בו סוכם בפשטות כל מה שנאמר, בדרך סלולה וברורה עם תקציר בראש הספר.
שלום הרב,
האם יש ציטוט של הרמב"ם שכותב בפירוש שהכל ברצון ה'?
או שרק כותב שה' מחיה את כל העולמות ומזה הבינו שכוונתו שהכל ברצון ה'?
שמונה פרקים להרמב"ם, פרק ח, על הנאמר הכל בידי שמים. לעיין שם היטב. הכל משמים מלבד הבחירה של האדם, שלולי זאת, לא היה שכר ועונש, אבל חוץ מבחירה, הכל ברצון ה', וגם הבחירות לפעמים באיזשהו אופן לפעמים ברצון ה' וכמו גזירה כמו שכותב הרמ"ק בפירושו לזוהר.
תודה רבה רבה על התשובה
אשמח מאוד שהרב יצור איתי קשר בדחיפות במספר הטלפון 055674….
תודה רבה
שלום, ניתן להתקשר אלי לנייד: 054-8423649 או לפנות אלי במייל: a0548423649@gmail.com
בהצלחה
אכן קראתי את שמונה פרקים לרמב"ם, ומצאתי שם כמה דברים שבעצם נראים לי סותרים את ההנחה שהכל בעולם נעשה ברצון ה', אני מצטטת:
אֲבָל הַמַּאֲמָר הַמְפֻרְסָם אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, וְגַם יִמָּצְאוּ מִמֶּנוּ בְּדִבְרֵי הַחֲכָמִים וּבְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים גַם כֵּן, וְהוּא: שֶׁיְּשִׁיבַת הָאָדָם וְקִימָתוֹ, וְכָל תְּנוּעוֹתָיו בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וְחֶפְצוֹ – הוּא מַאֲמָר אֲמִתִּי עַל צַד אֶחָד, וְהוּא: כְּמִי שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶבֶן עַל הָאֳוִיר וְיָרְדָה לְמַטָּה, שֶּׁאָמַרְנוּ בָהּ: שֶׁבִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יָרְדָה "לְמַטָּה", וְהוּא מַאֲמָר אֲמִתִּי: שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ רָצָה שֶּׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ כֻּלָּה בַּמֶּרְכָּז; וּמִפְּנֵי זֶה בְּכָל עֵת שֶׁיַּשְׁלִיכוּ חֵלֶק מִמֶּנָּה לְמַעְלָה, יִתְנוֹעֲעוּ אֶל הַמֶּרְכָּז. וְכֵן כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָאֵשׁ מִתְנוֹעֵעַ לְמַעְלָה בָּרָצוֹן שֶׁקָּדַם לִהְיוֹת מִתְנוֹעֵעַ לְמָעְלָה. לֹא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ רָצָה בְּעֵת שֶׁהִתְנוֹעֵעַ זֶה הַחֵלֶק מִן הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ לְמָטָּה. וּבָזֶה חוֹלְקִים הַמְדַּבְּרִים. כִּי שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: שֶׁהָרָצוֹן בְּכָל דָּבָר עֵת אַחַר עֵת תָּמִיד. וְלֹא כֵן נַאֲמִין אֲנָחְנוּ. אַךְ הָרָצוֹן הָיָה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁיִּמָּשְׁכוּ הַדְּבָרִים כֻּלָּם עַל טִבְעָם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׂ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת א ט). וּמִפְּנֵי זֶה הֻצְרְכוּ הַחֲכָמִים לוֹמַר: כִּי כָל הַמּוֹפְתִים הַיּוֹצְאִים חוּץ לַטֶּבַע אֲשֶׁר הָיוּ, וְגַם אֲשֶׁר עֲתִידִים לִהְיוֹת, מֵאֲשֶׂר יָעַד בָּהֶם הַכָּתוּב, כֻּלָּם קָדַם בָּהֶם הָרָצוֹן בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית; וְהוּשַׂם בְּטֶבַע הַדְּבָרִים אָז שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ בָּהֶם מַה שֶּׁיִּתְחַדֵּשׁ. וְכַאֲשֶׁר יִתְחַדֵּשׁ הַדָּבָר בְּעֵת הַצֹּרֶךְ יַחְשְׁבוּ הָרוֹאִים בּוֹ שֶׁעַתָּה נִתְחַדֵּשׁ – וְאֵין הַדָּבָר כֵּן.
מדבריו נשמע יותר, שהרצון שהדברים יתנהלו בדרך הטבע, ולא שיש "רצון" ספציפי על כל דבר שקורה בעולם.
ציטוט נוסף:
שֶׁבִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ קָם וְיָשַׁב, רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁהוּשַׂם בְּטִבְעוֹ בִּתְחִלַּת בְּרִיאָתוֹ שֶׁיָּקוּם וְיֵשֵׁב בִּבְחִירָתוֹ; לֹא שֶׁהוּא רוֹצֶה עַתָּה בְּעֵת קוּמוֹ שֶׁיָּקוּם, אוֹ שֶׁלֹּא יָקוּם, כְּמוֹ שֶׁלֹּא רוֹצֶה עַתָּה בִּנְפִילַת הָאֶבֶן הַזֹּאת שֶׁתִּפֹּל. וּכְלַל הַדָּבָר שֶׁנַּאֲמִין בּוֹ, הוּא: כִּי כְמוֹ שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִצַּב הַקּוֹמָה, רְחַב הֶחָזֶה, בַּעַל אֶצְבָּעוֹת – כֵּן רָצָה שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ וְיָנוּחַ מֵעַצְמוֹ, וְיַעֲשֶׂה פְּעֻלּוֹת בִּבְחִירָתו.
זה לעומתו הרמח"ל הכותב שאין דבר נולד בעולמו אלא מרצונו ומידו… ולא בטבע… וגוזר כל יעשה בעליונים ובתחתונים וכו'
האם הבנתי נכון? ואיך מיישבים את ה"סתירה" הזו?
כל פרק ח' ב'שמונה פרקים להרמב"ם' נא סביב ציר אחד, והוא: יכולת הבחירה החופשית של האדם.
חותך הרמב"ם: במידה וה' גוזר על מעשה ממעשי האדם, אם ינוח או ינוע, למצוה או לעבירה, לעבודת ה' או להתרחקות מה', אזי אין לאדם בחירה, וככל שאין בחירה זה ביטול כל התורה כולה.
מסקנה, אומר הרמב"ם, ה' לא גוזר על מעשה ממעשי האדם כלום, אלא הכל נעשה במקרה גמור, כלומר בבחירה מוחלטת של האדם, וכך מרחיב הרמב"ם בזה גם במורה נבוכים חלק ג בפרקי השגחה.
אפילו אבן, אומר הרמב"ם, איננו סוברים כדעת חכמי הערבים ("המדברים", 'האשעריה' המתואמת עם ההלכה המוסלמית) שה' גוזר כל רגע נתון על מעשי הדומם הצומח החי והמדבר (דצח"מ), אלא כלשון חכמים "עולם כמנהגו נוהג", כפי שמביא הרמב"ם שם, שה' ברא חוקי טבע אותם הוא מחייה ומזרים ומשפיע תדיר כל רגע נתון (מו"נ), וכפי שמבארים המקובלים, שזו הנהגת ה' את העולם בשם 'אלוהים' בגימטריה 'הטבע' ולא בשם 'הויה' או שם 'שדי' ששייכים לעולם הנס (רמב"ן), כי ה' לא מנהיג את העולם בנס אלא בטבע, בגלל הסולידריות שעל האדם לפתח עם הטבע וחובתו לפתח את החוקיות הטבעית שנפש, רוח ונשמה, כדי לאפשר לקדם את העולם באופן רוחני, הן כאדם אינדיבידואלי והן להיות אור לגויים כאומה.
לכן, אבן נופלת למטה על ידי כח המשיכה (הגרביטציה) לא בגלל שה' רוצה ברגע זה שהאבן תיפול (כדעת המוסלמים) אלא בגלל שכך הוא קבע מראש בחוקי הטבע.
מה אכפת לרמב"ם לומר, כמו המוסלמים (האשעריה הנ"ל) שה' גוזר ורוצה כל רגע נתון על כל דבר בטבע? היות וזו כל שיטתם של המוסלמים, שאין בחירה חופשית ו'הכל מכתוב', כיון שהם יוצאים מנקודת הנחה, שהכל בכל מכל כל נגזר וגזור מראש, ואין יכולת לשום דבר, ועל זה הרי בא הרמב"ם לחלוק ואת זה הוא רוצה בפרק זה, ח, להפריך, שלאדם כן יש בחירה חופשית ולכן יש חוקיות לטבע ולא גזירה תמידית של ה' על כל דבר.
וכידוע, אותם שהעלו על נס את הגזירה של ה', באומתנו, הם הקרובים ביותר לומר, שלאדם אין בחירה, ועל זה הם מביאים את הרמב"ם בי"ג עיקרים, שנדפס בסידור, "עשה עושה ויעשה לכל המעשים" כביכול הרמב"ם אומר כאן, שלאדם אין בחירה, אלא כל מעשי האדם – ה' הוא עושה אותם, דבר הנוגד את כל שיטת הרמב"ם מיסודה בכל ספריו. וכבר הסברתי ב'אור ההשגחה' שלשון זו היא לא לשון הרמב"ם אלא לשון אחד ממהדירי הסידורים בעבר הרחוק, ששמו לא ידוע לנו, ודברי הרמב"ם שם ברורים מללו, שה' מחיה את הכל ומרצונו הכל, ואילולי מציאותו לא היה כלום, ולזה המהדיר בסידור שם נתכוון בודאי, שה' מחיה את הכל, ולמה השתמש בלשון 'עשיה', אינני יודע, אבל לשון הרמב"ם בשמונה פרקים משם נלקח בקיצור הי"ג העיקרים, היא הקובעת בודאי, ופשוט.
ובקצרה: רצון ה' נמצא תמיד בכל מקום ובכל טבע, והוא שה' קבע חוקי טבע ומחיה את הכל, ולכן לאדם יש בחירה חופשית, וזו גם דעת רמח"ל, שיש לאדם בחירה חופשית לגמרי עם זאת שה' מחיה את הכל ויודע הכל והכל ברצונו, וברצונו היינו לא נטילת הבחירה של האדם אלא שה' מסדר את כל הענינים בעולם באופן כזה, שלעולם הוא מנהיג את העולם והטבע והאנושות וההיסטוריה באופן בלתי מובן לנו אבל הוא לא מתערב בהחלטות של האדם ולא נוטל את בחירתו ולא גוזר עליו מה יעשה ואיך יעשה, מלבד מקרים מסויימים מאוד, כפי שכותב רמ"ק על הזוהר והבאתיו בספרי 'אור ההשגחה'.
בברכה
אז מה שיוצא מהדברים, שאחרי הכל יש סתירה בין דברי הרמב"ם, שאומר שאין רצון אלוקי ספציפי על כל דבר שקורה בעולם, לבין הרמח"ל שכותב שאין דבר שנולד בעולם במקרה אלא הכל מידו. משתמע מדבריו שכן יש רצון אלוקי כל פרט בבריאה (וכך גם סוברים גדולי החסידות, ועל האמונה הפשוטה הזו גדלנו…)
האם נכון הדבר שהרמבם יש לו שיטה משלו בכל הנושא של ההשגחה ויש ראשונים רבים שסוברים אחרת?
או שכולם סוברים כדעתו ופשוט מנסחים את זה בצורה קצת שונה?
כפי שהבאתי ב'אור ההשגחה', רמח"ל כהרמב"ם, מדגיש את הבחירה החופשית של האדם.
ככל שלאדם יש בחירה חופשית, זה מתנגש עם גזירת ה', לכן ה' לא גוזר על האדם אם יעשה מצוה או עבירה. זה ברור, הן להרמב"ם, הן לרמח"ל, ואין חולק בזה.
הרמב"ם סבור, שיש רצון ספציפי של ה' על כל דבר שקורה בעולם, וללא רצון ה', הבריאה היתה הופכת לתוהו לאלתר. ה' מחיה את הכל וה' מנהל את העולם ויודע את הכל, כל מה שהיה כל מה שהווה וכל מה שיהיה, אבל לאדם יש בחירה חופשית!
יש דברים שאיננו מבינים, ואיננו מבינים לדוגמה, כיצד הכל ברצון ה', כלומר לא בגזירת ה' אלא ברצון ה', ולמרות זאת יש בחירה חופשית. אבל זה כך.
מה ההבדל בין רצון ה' לבין גזירה? בגזירה, ה' קובע באופן חד משמעי לאדם פלוני לעשות עבירה פלונית או מצוה פלונית. את זה דוחה הרמב"ם.
רצון ה', הוא לא גזירה אלא הסיבוב שה' מסבב את הדברים כך, שאפילו שאינו לוקח מהאדם את הבחירה החופשית, אבל לבסוף יגיע ויקרה מה שה' רוצה שיקרה, כי ה' הוא כל יכול ואין בו לאות מסויימת ואיננו מייחסים לא באיזשהו אופן אין-אונים, כפי שמדגיש הרמב"ם תמיד. ולפעמים ה' רוצה שיקרה מה שאנו קוראים – רע, כי בני אדם פעלו שלא ביושר מכח הבחירה החופשית שלהם, ולפעמים מה שאנו קוראים – טוב, בגלל שבני אדם פעלו ביושר מכח הבחירה החופשית שלהם. לזה הרמב"ם מסכים.
הרמב"ם לא מסכים לומר את הסתירה הבאה: אף על פי שה' גוזר על האדם לעשות עבירה – לאדם יש בחירה חופשית האם לעשות את העבירה או לא. לא בגלל שום סיבה רק בגלל שזה פשוט לא הגיוני, רק טמטום ולזה, לטמטום וחוסר הגיון בריא, הרמב"ם לא מסכים, אף פעם.
הרמב"ם כן מסכים לומר, שה' יודע את הכל, גם את זה שהאדם יעשה עבירה, ואף על פי כן לאדם יש בחירה חופשית, האם לעשות את העבירה או לא. הרמב"ם סבור, שכאן זה לא נוגד את ההיגיון היות וניתן להסביר, שידיעתנו וידיעתו ית' זה שם רב-משמעי ושם-משותף, מה שאין כן גזירה – אי אפשר לומר, שגזירה בלשוננו וגזירה בלשון ה' – זה שם רב משמעי ושם משותף… זה הכל. הגיון.
הרמח"ל, לדעתי, רבו הוא הרמב"ם, לא אף אחד אחר בעיקר. כלומר, יסודי מחשבתו העיקריים הוא הרמב"ם במורה נבוכים ועוד מקומות, ואת כל הפרשנות שהוא עושה לקבלה ולזוהר ונמשלים וכו', ראה ריש מאמר הויכוח לרמח"ל (נורא נוראות!), זה בתנאי שהדברים מתאימים לעקרונות האמוניים שהרמב"ם הציב.
גם כאן, הרמח"ל צועד יד ביד עם הרמב"ם, וסובר, שיש לאדם בחירה חופשית גמורה, כפי שרמח"ל מדגיש תמיד בספריו, ועם זאת ה' יודע הכל ומסובב את כל הסיבות ברצונו על פי הנהגת המשפט והנהגת הייחוד (זה חידוש של רמח"ל, חידושי תורה, פירות), כדי להגיע למה שהוא רוצה שיהיה לבסוף, מבלי שהדבר יסתור כהוא זה את בחירת האדם, היות ואין כאן גזירה אלא ידיעה ורצון ה' מסבב כל הסיבות.
דע, כי נושאים אלו הם חקירות עצומות במעשה מרכבה וכבוד ה' הסתר דבר, ולכן איננו יכולים להישען בדברים אלו אלא רק על גדולי עולם ממש, מוסרי התורה שבעל פה, כמו רבנו הרמב"ם, כי ממשה עד משה לא קם כמשה. ואף על פי שיש שלא הבינו את דבריו כראוי, ועקמו את דבריו ומדבררים אותו לא נכון ומשווקים את הדברים שכתב באופן לא ראוי ולא נכון, לא צריך להתרגש מזה, אלא להבין, שמשה אמת ותורתו אמת ומדבריו לא נזוע והוא כתר לראשנו, וכל מי שסטה מדבריו הגיע למחוזות אפלים ולסרך עבודה זרה וביטול הבחירה החופשית של האדם, כדוגמת האשעריה ודומיה.
שמחה ממלאת את לבי
בקוראי את ספרך אור ההשגחה
העמוס וגדוש מתורת חכמת האמת
דברים כהוויתן שמחים ומאירין
איך שאתה מעמיד את דברי הרמב"ם
וכל ענייני ההשגחה
בצורה מדוייקת ואמתית
המסלקת שטותים שנטבעו ונחתמו
בלבות ההמון
אשריך רבי אשר !!!
כל כך כיף לי לקרוא דברי תורה אלו
המבוססים בצורה ברורה וישרה
ומעליהם מתנוססת לה
חכמת האמת בראש חוצות
ככה צריך להיות
ולוואי וילמדו רבים ממך, ותרבה לה הדעת
חזק ואמץ !!!
חיממת את ליבי. יש"כ! היה ברוך!
עדיין אני לא מרגישה שהצלחתי להבין את הנושא עד הסוף.
כתבתם: "הרמב”ם סבור, שיש רצון ספציפי של ה’ על כל דבר שקורה בעולם, וללא רצון ה’, הבריאה היתה הופכת לתוהו לאלתר. ה’ מחיה את הכל וה’ מנהל את העולם ויודע את הכל, כל מה שהיה כל מה שהווה וכל מה שיהיה, אבל לאדם יש בחירה חופשית!" – לא הבנתי איפוא זה כתוב בדברי הרמב"ם, ומה המקור המדוייק לזה? כי אני הבנתי מדבריו ב'שמונה פרקים' שזה לא כך:
כְּמִי שֶׁהִשְׁלִיךְ אֶבֶן עַל הָאֳוִיר וְיָרְדָה לְמַטָּה, שֶּׁאָמַרְנוּ בָהּ: שֶׁבִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ יָרְדָה “לְמַטָּה”, וְהוּא מַאֲמָר אֲמִתִּי: שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ רָצָה שֶּׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ כֻּלָּה בַּמֶּרְכָּז; וּמִפְּנֵי זֶה בְּכָל עֵת שֶׁיַּשְׁלִיכוּ חֵלֶק מִמֶּנָּה לְמַעְלָה, יִתְנוֹעֲעוּ אֶל הַמֶּרְכָּז. וְכֵן כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי הָאֵשׁ מִתְנוֹעֵעַ לְמַעְלָה בָּרָצוֹן שֶׁקָּדַם לִהְיוֹת מִתְנוֹעֵעַ לְמָעְלָה. לֹא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ רָצָה בְּעֵת שֶׁהִתְנוֹעֵעַ זֶה הַחֵלֶק מִן הָאָרֶץ, שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ לְמָטָּה. וּבָזֶה חוֹלְקִים הַמְדַּבְּרִים.
ציטוט נוסף:
שֶׁבִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ קָם וְיָשַׁב, רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁהוּשַׂם בְּטִבְעוֹ בִּתְחִלַּת בְּרִיאָתוֹ שֶׁיָּקוּם וְיֵשֵׁב בִּבְחִירָתוֹ; לֹא שֶׁהוּא רוֹצֶה עַתָּה בְּעֵת קוּמוֹ שֶׁיָּקוּם, אוֹ שֶׁלֹּא יָקוּם, כְּמוֹ שֶׁלֹּא רוֹצֶה עַתָּה בִּנְפִילַת הָאֶבֶן הַזֹּאת שֶׁתִּפֹּל. וּכְלַל הַדָּבָר שֶׁנַּאֲמִין בּוֹ, הוּא: כִּי כְמוֹ שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִצַּב הַקּוֹמָה, רְחַב הֶחָזֶה, בַּעַל אֶצְבָּעוֹת – כֵּן רָצָה שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ וְיָנוּחַ מֵעַצְמוֹ, וְיַעֲשֶׂה פְּעֻלּוֹת בִּבְחִירָתו.
מובן מדבריו שאכן העולם מתנהל בדרך הטבע, לא בדרך של רצון אלוקי ספציפי על כל דבר.
סליחה שאני כבר מגזימה עם השאלות, אני פשוט חייבת להגיע לאמת.
שלום רב לאוהבי תורתך ה', דורשי האמת ומבקשי פניך,
נא התבוננו בדברים הבאים:
מה המשמעות של 'טבע'? חוקי הטבע! החוקיות הקבועה של הטבע. הסטטיסטיקה.
מה המשמעות של 'נס' או 'גזרת השם' כנגד הטבע? שידוד מערכות הטבע. ביטול החוקיות של הטבע.
'טבע' הוא "עולם כמנהגו נוהג" (גמרא). כלומר, יחס אוהד ומכבד לחוקיות של הטבע.
'נס' ו'גזירה' משמעו, ההחלטה החדשה של ה' כעת, שהטבע לא ינהג כמנהגו התמידי אלא יחול בו – כעת, כאן ועכשיו – שינוי. ואם לא החלטה של כאן ועכשיו ממש, אז לפחות בבריאת בראשית הוחלט שביום מן הימים, שהוא הכאן והעכשיו, הטבע ישתנה ויתחולל נס.
לפעמים אנחנו חושבים, שישנה אפשרות לומר, שאין טבע כלל. כלומר, כל תנועה וכל אי-תנועה (מנוחה) נעשית בנס או בגזרת ה'.
המחשבה הזו, קודמת לה הנחה. ההנחה היא, שטבע זה מקרה ולא רצון ה'. זאת אומרת, מחשבה שטבע זה נושא לא דתי ותורני. ואילו נס וגזירת ה', זהו דבר ששייך לרצון ה' והוא נושא דתי ותורני מובהק.
ולא היא! ההנחה פשוט שגויה.
כשזורעים זרע תפוח באדמה וכעבור 10 שנים עומד כאן לפנינו עץ גדול ממדים, עמוס בתפוחים זהובים, זהו טבע. מנהגו של עולם. העץ פעל לפי כל חוקי הטבע שמבראשית.
אבל מהו זה, טבע זה? האם הוא ישות? מהם אלו חוקי הטבע? הם מקרים שרירותיים ללא כל יד מכוונת? לא. כל הטבע, חוקיות הטבע, הכל פועל באמצעות הספירות שהם הכוחות והמידות של ה' המנהיגות את כל העולם באופן טבעי באמצעות שם 'אלוהים'. לכן שם אלוהים הוא בגימטריה 'הטבע'.
לא רק שאין לנו בדל של זלזול בטבע זה, אלא ערכו גדול ביותר בעינינו. היכולת של ה' להנהיג את עולם הטבע יום יום, שעה שעה, בחכמה כזו, שרק הדור הבא כי יבוא, ידע להסביר לנו, עד כמה עדיין לא הבננו כלום, לא אנחנו ולא הם, מהגאונות הטמונה בהנהגת הטבע ובחוקיותו, היא יכולת והנהגה מופלאים ממש.
נתבונן: אם יבואו ויאמרו לאדם, יודע אתה, כאשר אתה זורע את זרע התפוח, מגיע לאחר מכן מלאך בעל כנפיים צחורות כשלג, והוא מזריק במזרק מיוחד חומרים חלבוניים לתוך קליפת הזרע, המסייעים לו לספוח את הנוזלים מהאדמה. לאחר מכן מגיע מלאך גדול יותר, בעל 6 כנפיים, ומפעיל בזרע את אנזימי העיכול שלו, ובעודו מפעילם יוצאת בת קול מהדהדת משמים המצווה: "חומרי התשמורת, התפרקו מחומרי האנדוספרם והפסיגים ומאנזימי הנשימה!" וכן נעשה מיד. מיד לאחר מכן מגיע משמים המלאך מיכאל, עומד לימין הזרע ומתחיל לרבות את התאים של עובר הזרע. משמאלו נוחת המלאך גבריאל ומבצע בהם פעולת 'התמיינות' ומושך מהזרע שורשון וניצרון והנה הזרע מחל לנבוט וכו' וכו' (התיאור ע"פ האמור כאן).
כמה התפעלות תהיה לאדם מסיפור שכזה. אך האם הסיפור הזה דמיוני? לא!
ניקח את המילים 'מלאך' ו'בת קול משמים' ונחליף אותם כעת, במילים 'חוקי הטבע'. נקבל אותו הדבר. מה אכפת לי אם אני אומר 'מלאך' מה אכפת לי אם אני אומר 'חוק טבע'. את הכל ה' עושה, את כולם ה' מחיה, ואת הכל ה' מנהיג תדיר.
למה אנו מתפעלים כל כך מנס? ולמה אנו מייחסים לגזירה ערך מיוחד? כי זה נשמע מדהים. אבל באמת טבע זה מדהים יותר.
נס נעשה על ידי שם 'הויה' [או על ידי שם 'שדי' – רמב"ן], אבל לא תמיד ה' רוצה לשדד את שם 'אלוהים' על ידי שם 'הויה'. יש לנו סולידריות עם הטבע ואנו לא מבזים טבע.
טבע זה פשוט מאוד נס מתמיד. כיון שזה נס מתמיד אזי לא קוראים לזה 'נס' אלא 'טבע', אבל זה לא פחות מנס, ואולי אף יותר. ההתמדה הזו של חוקי הטבע, היא בלתי מובנת לנו. כל רגע ה' רוצה בטבע, מחייה אותו בשם 'אלוהים' (עשר ספירות) ומשגיח עליו בהשגחה גדולה באופן כזה, שבמידה והוא לא יעשה כן, כולנו נתאיין לאלתר.
למה כתבתי את כל זה? כדי לוודא, שאנו מבינים היטב מה זה 'טבע'. "לא לבזות טבע" – זועק ר' ירוחם המשגיח של ישיבת מיר (דח"מ ח"ב). טבע זה הדבר הקרוב לליבנו, שם 'אלוהים'.
מה שהרמב"ם סבור ורוצה שנבין ונאמין בכך הוא, שטבע זה הרצון המתמיד של ה' להחיות כל דבר, ושנדע לכבד את הטבע ולהעריכו. כל החוקיות של הטבע, זה אלוקות – שם אלוהים המחייה את הטבע ומתמיד את הוויתו.
בגלל שהסתדרנו עם הטבע, אומר הרמב"ם, ואנו מכבדים, מערכים ומעריצים את ה' בשל החוקיות הקבועה והמתמידה של הטבע, ואנו מבינים שחוקי טבע כמוהם כמלאכים צחורי כנפיים הפועלים ומבצעים ומנהיגים ועושים תדיר, אנו יכולים לעלות שלב, ולהגיע אל הבחירה החופשית של האדם.
כשמבזים את הטבע, אומר הרמב"ם, וחושבים שדתיות יראת שמים וכו' שייכת רק למקומות של ניסים וגזירות ויציאה מדרכי הטבע, וזה היות ולא מבינים שכל הטבע זה החיות והיצירה המתמידה והעקבית של שם 'אלוהים' המחייה כל טבע, אז מגיעים למצב, אליו הגיעו חכמי האיסלם (האשעריה), שאמרו: כל פעולה, תזוזה, מנוחה, אמירה וכו' – הכל זה גזירה ונס של ה' כל רגע נתון.
ועם זה הרמב"ם לא מסכים וגם לא יכול להסכים. הרי תורנו הק' מבוססת על בחירה חופשית, כי אם אין בחירה חופשית, אפשר לגשת כעת כאן ועכשיו לארון הקודש, לנעול אותו על מנעול ובריח ולבצע ריתוך ברתכת.
ה' לא גוזר, אומר הרמב"ם, ומבצע ניסים כל רגע נתון, כיצד תזוז אבן זו, וכיצד ילך אדם זה ולאן, ואיזו תולעת תיפול על עלה פלוני. מלבד שאין צורך בכך, זה גם נוגד את הבחירה החופשית של האדם. אם שמעון זרק אבן על ראובן והרגו, שמעון לא עשה כלום, כי ה' גזר על האבן כעת בנס כל שניה ושניה שתלך עוד ועוד, ותעוף עוד ועוד, כל זה בגזירה אחר גזירה ונס אחר נס, עד שהיא פגעה בראובן, כך שלא שמעון הרג את ראובן אלא ה' הרג את ראובן. ה' זרק על ראובן את האבן בגזירתו ונסיו.
לכן, אומר הרמב"ם, האבן עפה על ראובן, בגלל שהחוקיות של הטבע אותו ה' ברא ואותו הוא מחייה תמיד היא, שהכח ששמעון צבר באבן לתעופה תעוף ותתנגש בראובן ותהרגהו ולכן שמעון הרגו ולא ה' הרגו, כי ה' לא שינה כאן כלום מהמהלך הרגיל של הטבע, רק שמעון השתמש בחוקי הטבע הקבועים ובזריקת האבן הרג את ראובן.
לפי השיטה שאין טבע, והכל גזירת ה' ונס, שמעון לא הרג את ראובן. ה' הרג את ראובן.
לפי שיטת הרמב"ם, שהיא שיטת התורה הק', יש טבע ויש לטבע חוקיות, ויש טענה על שמעון מדוע הוא השתמש בחוקיות של הטבע, כך שכשזורקים אבן היא אכן נזרקת בכח ההתמדה, ובכך הוא הרג את ראובן.
הציטוטים שציטטתם אלו הם הציטוטים האומרים, שיש לטבע חוקיות ולכן יש לאדם בחירה חופשית ולכן ניתן לגשת כעת לארון הקודש, לחתוך עם משחזת ("דיסק") את הריתוך, לפתוח את המנעול, לחבק את ספר התורה ולצעוק:
"משה אמת ותורתו אמת!"
תודה רבה מאד על ההסבר הבהיר והחד!!
באמת, פעם ראשונה שאני מבינה את זה לעומק.
אז מה שהבנתי מהדברים הנ"ל הוא, שהרמב"ם בדבריו לא התכוון לשלול את רצון ה' על כל פרט בבריאה אלא רק לשלול את הדעה הסוברת שיש גזירת ה' על כל פרט בבריאה, מה שבעצם מתנגש עם הבחירה החופשית.
השאלה שנותרה לי היא, האם יש מקור/ציטוט מהרמב"ם לזה, שכן יש רצון ה' על כל דבר בעולם? או שמעצם זה שהוא כותב שה' מחיה את כל העולמות זה ברור לנו שיש רצון ה'?
ב"ה.
ציטוטים:
"כל הנמצאים, חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ – הכל מכח אמתתו נמצאו, ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו, הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו" (רמב"ם, יסודי התורה ב, ט).
"וה' ית' אינו כוח בגוף העולם אבל (אלא הוא ית') נפרד מכל חלקי העולם, והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור – נעלם ממנו תכליתו (סופו, כלומר, הוא בלתי נתפס בשכלנו), וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו (דעת בני אדם קצרה לדעת את מחשבות ויכולות ה'), כי המופת (ההוכחה) יעמוד על הִבדלוֹ יתעלה מן העולם והִנַקוֹתוֹ ממנוּ, ו(מאידך גיסא) המופת יעמוד על מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו ואפילו הדק הַפָּחוּת, ישתבח מי שנצְחַנו שלמותו" (רמב"ם, מורה נבוכים, חלק א פרק עב).
"ולא תחשוב שזה הדעת יסתור אותו אומרו 'נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו', ואומרו 'הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם', ואומרו 'פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון', ומאמר החכמים 'יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים', והרבה כמו אלו המאמרים הנכתבים הנמצאים, ואין בהם דבר סותר דעתי זה, כי אלו כולם השגחה מינית (השגחה כללית) לא אישית (לא השגחה פרטית), וכאילו (ר"ל וכביכול [שאין לו פה לספר כשל בני אדם]) הוא מספר (על) פעולותיו בהכינו (בכך שהוא מכין) לכל מין מזונו ההכרחי וחומר עמידתו, וזה מבואר נגלה" (מורה נבוכים, חלק ג פרק יז).
הרמב"ם כותב, שהשפע יורד מאת ה' מגבהי מרומים (מורה נבוכים ב, יב; ג, מה) על כל העולמות ועל עולם הדומם, הצומח והחי לקִיומם וחִיוּתם, מהשכלים העליונים בעלי הנפשות העליונות (מו"נ א, עב; ב, ד-ה; ב, י-יא) הנשפעים מהשכלים הנבדלים (מו"נ ב, ד; ב, ו) כלומר, מהמלאכים (מו"נ א, מט; ב, ו; ב, ז; ב, י; ג, מה; פי' ההגדות לרשב"א ברכות י, ב) ומהכרובים (מו"נ ב, ו) המכונים 'פמליה של מעלה' (מו"נ ב, ו. מקביל לספירות ג"ר וחג"ת נה"י), וכן מן 'השכל הפועל' (מו"נ ב, ד; ב, יב; ג, נב; יסודי התורה ד, ו. המקביל למלכות, עי' פי' הגר"א לס' יצירה א, ט אופן א' ד"ה והוא רוה"ק ופי' לתיקונים אחרונים, צ, א ד"ה בריש הורמנותא דמלכא; רמ"מ משקלוב, ביאורים וליקוטים, עמ' נג, מים אדירים עמ' רפד; וכן, אמרי שפר, מהדו' גרוס עמ' 192; רלב"ג משלי א, ח; ואלשיך שמואל ב כב, יא) הנקרא גם 'שׂרו של עולם' (מו"נ ב, ו; ב, י; יבמות טז, ב), ועל ידי 'פמליה של מעלה' ו'שרו של עולם' הוא ית' מנהיג את כל הברואים, להם (למלאכים אלו) יש שליטה וידיעה מאת ה' על כל העולם, וזו הסיבה שישראל מוזהרים לא לעובדם גם לא כאמצעיים (כאמור בדברים ד, יט; ראה מו"נ ב, ה; ב, ו; ב, י), ומלאכים אלו (מו"נ ג, מה) הם בעלי דעה ובחירה מעין כוח הבחירה של האדם אך באופן שונה שאיננו ידוע לנו, כי הרי הם עושים רק טוב (מו"נ ב, ז; יסודי התורה ג, ט), ראה בענין בחירתם לקמן אות כ"ה ואות מ"א.
וכותב הרמב"ם: "הנהגת זה העולם התחתון ר"ל עולם ההוויה וההפסד, אמנם הוא בכוחות השופעות מן הגלגלים (מהמלאכים, כנ"ל), וכבר זכרנו זה (כמה) פעמים. וכן תמצא החכמים ז"ל אומרים 'אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר "הידעת חוקות שמים אם תשים משטרו בארץ"'. ומזל יקראו גם כן הכוכב. תמצא זה מבואר בראש בראשית רבה, אמרו 'יש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים יום, ויש מזל שגומר הילוכו לשלושים שנה', הנה כבר ביארו בזה המאמר שאפילו אישי ההוויה (פרטי כל המציאות) יש להם כוחות (של) כוכבים מיוחדים להם, ואף על פי שכוחות הגלגל מתפשטות בכל הנמצאות, אבל יהיה גם כן כוח כוכב אחד מיוחד במין אחד" (מורה נבוכים, חלק ב פרק י).
מבואר בדברי רבינו הרמב"ם, שלכל עשב ועשב יש כוכב ומזל משפיע ומנהיג מפמליה של מעלה. וכדברי הרמב"ם כן אמרו בזוהר: "ולית לך עשבא זעירא בכל עלמא, דלא שלטא עליה כוכבא ומזלא ברקיעא, ועל ההוא כוכבא ממנא חד, דקא משמש קמיה דקודשא בריך הוא, כל חד וחד כדקא חזי ליה" (זהר, חלק ב, דף קעא, ב. תרגום: ואין לך עשב קטן בכל העולם שלא שולט עליו כוכב ומזל ברקיע, ועל אותו הכוכב ממונה אחד שהוא משמש לפני הקב"ה. כל אחד ואחד כפי הראוי לו).
כותב הרמב"ם בעיקר הי"א מי"ג עיקרים: "והיסוד האחד עשר, שהוא יתעלה משלם גמול טוב למי שמקיים מצוות התורה, ומעניש מי שעובר על אזהרותיה, ושגמולו הגדול הוא העולם הבא, ועונשו החמור (הוא) הכרת. וכבר אמרנו בענין זה מה שיש בו די. והפסוק המורה על היסוד הזה אמרו: 'אם תשא חטאתם, ואם אין, מחיני נא מספרך', והשיבו יתעלה 'מי אשר חטא לי' וכו'. ראיה שידוע לפניו העובד והחוטא לשלם גמול טוב לזה ולענוש את זה" (פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פרק י משנה א).
ו"שלשה הן הנקראים אפיקורסין: וכו' והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם, כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים" (רמב"ם תשובה ג, ח).
"ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, יֵדְעוּ הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב (ירמיהו ה) 'עונותיכם הטו' וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה (ויקרא כו) 'והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי', כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי" (רמב"ם, הל' תעניות א, ב-ג).
כלומר, לומר שהדבר אירע במקרה וללא השגחה, זו דרך אכזריות, ולכן גם 'השגחת המקרה', כפי שיתבאר בסעיף מ"ז, היא השגחה עליה צריך האדם לשוב בתשובה עד שיושגח בהשגחה בדומה לצדיקים.
"ודרך האמת שעליה אנו סומכים ובה אנו הולכים הוא, שאנו אומרים שזה ראובן ושמעון אין שם דבר שמושך זה להיות בַּשָׂם ועשיר, וזה להיות בּוּרסי (מעבד עורות) ועני, ואפשר שישתנה הדבר ויהיה היפך (זה) וכו'. אבל הפילוסוף אומר שזה קרי (מקרה שלא מאת ה' כלל ח"ו), ואנו אומרים שאין זה קרי אלא דבר זה תלוי ברצון מי שאמר והיה העולם, וכל זה דין ומשפט! ואין אנו יודעים סוף חוכמתו של הקב"ה לידע באי זה דין ומשפט גזר על זה להיות כך ועל זה להיות כך, כי לא כדרכינו דרכיו ולא כמחשבותינו מחשבותיו, אבל חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו, שאם יחטא שמעון – ילקה ויֵעָנִי וימותו בניו וכיוצא בזה; ואם שב ראובן ותיקן דרכיו וְחִפֵּשׂ במעשיו והלך בדרך ישרה – יֵעָשֵׁר ויצליח בכל דרכיו, ויראה זרע ויאריך ימים. זה הוא עיקר התורה. ואל יאמר אדם, והרי רבים עשו כן ולא הצליחו, אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר: אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא" (אגרות הרמב"ם, איגרת על גזירת הכוכבים).
"ומפני זה אמרו 'אין מזל לישראל', רצונם לומר, שתיקונם והפסדם (של ישראל) אינם לסיבה טבעית ולא על מנהג המציאות, אלא נתלה בעבודה (תורה ומצוות) ובמרי (עבירות) וזה אות יותר גדול מכל אות" (אגרות הרמב"ם, אגרת תחיית המתים, וכ"כ האבן עזרא, הפירוש הארוך, שמות לג, כא).
"ומכיון שזה מתחייב באשר למציאות האדם, כלומר, שיעשה מעשי טוב ורע כאשר חפץ (בחירה חופשית), מתחייב שֶׁיְּלַמְּדוּהוּ את דרכי הטוב, ושיוטלו עליו ציווים ואיסורים, ושייענש ויקבל שכר, וכל זאת הוא צדק. הוא חייב להרגיל את עצמו לעשות מעשים טובים כדי שיזכה למעלות ולהימנע ממעשים רעים כדי שתסורנה המגרעות, אם יש, ואל יאמר 'הִגיעני מצב שאיני יכול לשנותו', שהרי כל מצב ניתן לשינוי מטוב לרע ומרע לטוב כשהוא בוחר בזה" (רמב"ם, שמונה פרקים, פרק ח, בתרגום החדש, עמ' 46. וראה ספר הברית ב, יב, ג, ויש מש"כ שספר הברית בא להוציא מדעת הרמב"ם. ואינו, דמבואר שם בסה"ב כמו הרמב"ם, שהרי כותב להדיא "אצל בן אדם").