אלול: לקַיְיטָנִים בלבד!

אלול: לקייטנים בלבד??

כן!

כי מהו קַיְטָן?

הגדרתו המילונאית של ‘קייטן’ היא: אדם הנופֵש בקייטנה או בבית מרגוע.

כיצד קשור נופש, קייטן ובית מרגוע – לאלול?

אלול זה לא פחד, חרדה, פלצות ודיכאון?!

נתבונן בכתוב ב’תיקוני זוהר’ על עומק הנמשל שבתיבת נח, חלון התיבה והאור הזורח בחלון:

וְאִיהִי מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלוֹנוֹת, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל וִיחָנֵּנוּ, לְהַהִיא דְאִתְּמַר בָּהּ (במדבר יב יג) אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ, דְּאַסְוָותָא בִידֵיהּ, דְּאִיהוּ יָד פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, (שמות ב יב) וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וְאִיהִי (שופטים ה כח) בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה, וַתְּיַבֵּב בִּתְרוּעָה דְאִיהִי יְבָבָא, דְּאִתְּמַר בָּהּ (בראשית ח ו) וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה, וְדָא יוֹם הַכִּפּוּרִים דְּתֵיבַת נֹחַ הִיא אִימָּא עִלָּאָה, חַלּוֹן דִּילָהּ הוּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְבֵיהּ אוֹר, וְתוֹרָה אוֹר, וְאִיהוּ אוֹר הַגָּנוּז.

תרגום:
וְהוּא מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ‘חַלּוּ נָא פְנֵי אֵ”ל’ וִיחָנֵּנוּ, לְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ‘אֵ”ל נָא רְפָא נָא לָהּ’, שֶׁהָרְפוּאָה בְיָדוֹ, שֶׁהִיא יָד פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים, ‘וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ’. וְהִיא בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב בִּתְרוּעָה, שֶׁהִיא יְבָבָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ‘וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה’, וְזֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל תֵבַת נֹחַ, הִיא הָאֵם הָעֶלְיוֹנָה, הַחַלּוֹן שֶׁלָּהּ הוּא הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, שֶׁבּוֹ אוֹר, וְתוֹרָה אוֹר, וְהוּא הָאוֹר הַגָּנוּז.

(תיקוני זהר דף כב, א, תיקון ו)

וכותב שם הגר”א (הגאון מווילנה) בפירושו ל’תיקוני זוהר’:

“דאתמר בה ויפתח כו’ ודא יום הכיפורים” – שביום הכיפורים חלונות התיבה, והוא תשובה, אימא עילאה, פתוחים, וזהו שכתוב “מקץ ארבעים יום” שהם ארבעים יום הידועים מראש חודש אלול.

“דביה אור” – רוצה לומר: שבחלון אור, ותורה שהוא עמודא דאמצעיתא נקרא ‘אור’ כמו שכתוב “ותורה אור” לפיכך נקרא ‘חלון’, וזהו שאמר “ותורה אור”. והענין, כי היא מתפשטת עד הוד, ובעמודא דאמצעיתא הוא ‘חלון’ שלה.

נסביר:

ה’תיקוני זוהר’ מסביר (בתקון זה, ו’ ע”פ הגר”א שם) שענין התשובה משולב משתי מידות: בינה + תפארת.

‘בינה’ – היא תשובה, כי התשובה מגיע ממקום בו האדם מבין דבר מתוך דבר (בינה) ומרחם כמידת אם העליונה (בינה, אימא עילאה) על נפשו, כמו שנאמר “יודע צדיק נפש בהמתו”, ושב אל אביו שבשמים, וממנה מגיעה שִׁפְעַת התשובה אליו, והוא בן בינה לקבלה בפתיחות, “פתח פיך ואמלאהו”.

‘תפארת’ – היא חכמת התורה, השלד העיקרי המחזיק את כל קומת האדם, האור הגנוז שמזריח על שכלו של האדם ונשפך כפלג מים אל ליבו. ה’תפארת’ היא החלון דרכו מאיר האור על האדם הַחַל את פני ה’ ב”ה, והוא מביא לו רפואת הנפש ורפואת הנשמה “אל נא רפא נא לה”, שם הויה, רחמים, מדרגת החסד ההרמונית עם הגבורה, כמו הנשר מלך העופות, “כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף” ברחמיו, “קל כנשר” וטורף לכשצריך בגבורה, והיא תפארת ישראל בה מתפאר ה’, וממנה כח התשובה.

על כך, מסביר הגר”א (הגאון מווילנה), אומר ה’תיקוני זוהר’, שמידת הבינה, הכח המתנשא ממעל של הבנת דבר מתוך דבר וקיבוצו אל חיק הלב לחזרה בתשובה אל עצמך, חזרה אל נשמתך שממעל, להתחבר לרוחניות של דבר ה’ ותורה, היא מכח המנוחה והמסגרתיות המשמרת והבונה, הפועלת בתוך עצמה ומייצרת ועושה ומפרה ומקדמת, והיא היא תיבת נח.

תיבת נח היא התשובה, כי תשובה באה מתוך תיבה ומסגרת הלכתית ותורנית ברורה ומעצימה הנותנת פירות ומלכדת לעשייה מקדמת אדם ועולם. והיא התשובה של יום הכיפורים “ושבת עד ה’ אלוהיך”. תיבה.

ותיבה זו היא תיבת נח, כי המנוחה של האדם לא נמדדת במנוחת הגוף בלבד אלא גם ובעיקר! – במנוחת הנפש, שאם בעל נפש אתה ושעתך שעת השקט, חופשי מרעבון תאווני, אתה יכול להתבונן בקרבך פנימה, לנטר את מחשבותיך, להשכיל את רצונותיך, לדעת את רצון ה’ ולשוב לעצמך, לנשמתך, לשוב בתשובה. נח.

וכל זה הוא על ידי חלון התיבה של נח, כי החלון מכניס אור, והאור מגיע מהאור הגנוז, מתפארת, כי כל התפארות היא רק בתורה, שאדם מתפאר בתפארת התורה, “כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי” אמר הויה. השכלת התורה, שהיא היא השכלת רצון ה’ המחובר עם האם התחתונה – שכינה. רצון ה’ מלא על מלא, תורה שבכתב עם תורה שבעל פה דווקא, תורה המושקית על ידי הצדיק, בנים תלמידי חכמים המנהלים לה מכל אפרוחים גוזלים או ביצים, כי הם עם המלך בארמונו ממש, לא רק סובבים סביבו (מורה נבוכים). או אז זוכים לתשובה שלימה, תשובה כללית אומתית, ותשובת הפרט האינדיבידואלית, ושואבים אור ממרומים. רוחניות של תורת ה’. שכינה בעולם התחתון. חלון.

ואת כל זה משיגים על ידי הכנה והכשרה. כי כמו שלטיול יומי לא יוצאים ללא הכנה וכל שכן לנופש שלם לא יוצאים ללא הכנה, כך אי אפשר להגיע לתשובת יום הכיפורים ללא הכנה והכשרה. וההכנה ההכשרתית היא במשך ארבעים יום, שהם ארבעים יום שמראש חודש אלול, אומר הגר”א, ועד יום הכיפורים, יום התשובה.

ארבעים יום אלו הם ארבעים יום של תרגול על יבש-רטוב מהי מנוחה ומהו נופש. התלמדות כיצד להביא אור לנשמה, הכשרה כיצד להביא חופש לרוח וכיצד להנכיח את הנפש במקומה הנכון והרגוע. תיבת נח.

כי הרשעים הם כים נגרש השקט לא יוכלו, אבל הצדיקים ובני הצדיקים וכל בני עולם הבא, הם שׁוֹאֲפֵי חופש, אוהבי רוגע, מחבבי נופש ותאבי מנוחה, וירא מנוחה כי טוב ויט שכמו לשאת על גבו עולה של תורה. קייטנים של הנשמה.

כדי להגיע ליום הכיפורים, שהיא מידת האם העליונה, בינת התשובה, כלומר מידת האהבה העליונה ביותר, כאמא העוטפת את בניה האהובים, יש לעבור את מסלול הקייט של ארבעים יום – מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים.

תיבת נח, המנוחה של האדם בעולם הזה, נמשלת לתשובה. הרגיעה של האדם והחופש שלו לדאות במרחבי הדעת ומרומי השכל. הנופש בחיק אמא, מקור האור ותפארת התורה. ותורה אור.

אז, כשפותחים את חלון התיבה, התיבה של אמא עם האהבה של אמא, מקבלים אור ממרומים מהאור הגנוז בתורה, ותורה אור, הנשפע לתוך האדם ומתמזג בעצמותיו והיו לבשר אחד.

אבל כיצד מקבלים את אור בינת התשובה של יום הכיפורים? על ידי ארבעים יום מראש חודש אלול! כדי להגיע לאור, צריך לעבור מסלול של הכשרה, ואת המסלול הזה אנו מייצרים בחודש אלול, עם עשרת ימי תשובה.

הקייטן נופש, ונופש זה מרגוע. ומרגוע מקבלים מאכילה ושתיה ושאר צרכי הגוף, וכשם שבצרכי הגוף כן, כך בצרכי הנפש, וכשם שבצרכי הנפש כן, כך בצרכי הנשמה.

וכעת נבין את דברי מנהלה הרוחני של ישיבת מיר בליטא, רבי ירוחם הלוי ליבוביץ זצ”ל, המשגיח הנערץ דמיר, הכותב בספרו ‘דעת חכמה ומוסר’:

הנה אמרו חז”ל בפרקי דרבי אליעזר, שימי אלול הם ימי רצון.

ימי אלול הם ימי קייטא ברוחניות, ולא נוכל לקבל שום מושג אפילו מימי הקיץ הכי בהירים איזה “ימי-שמש” ברוחניות הנם ימי אלול.

(דעת חכמה ומוסר חלק א מאמר עא)

ימי אלול הם ימי נופש וקייטנה רוחנית. ימי שמש ברוחניות – אומר רבי ירוחם.

ומה עושים למעשה בימי הכשרה אלו – שואל ר’ ירוחם ומשיב:

חוטפים!

כן. חוטפים. מכל הבא ליד. וזה לשונו:

רק אלה המשתמשים בימים אלה על דרך ניצול, וחוטפים ומנצלים מכל הבא לידם מבלי להבחין ולפלס, הם יזכו ב’אלול’. ועל דרך זה יהיה עסק התפלה, שכשיתפלל לא יפלס בין חלקי התפלה, ורק מי שידקדק וישים נפשו בכפו על כל דבר קטן של תפלה – הוא יזכה באמת בתפלה, ומי שירצה לצאת ידי חובת הדברים המעכבים בתפלה ויפלס – לא יזכה כלל בענין התפלה.

וכן בכל מעשה ומעשה שהוא עושה בימים אלה.

דרק על דרך זה ינצל את ה’אלול’ כראוי, אבל מי שיתחיל לפלס, לדקדק ולהבחין בין מצוה ומצוה, סוף סוף כשיעבור אלול הוא יישאר כלעומת שבא, מבלי שיעלה בידו כלום. דכל עבודת האדם היא רק על דרך של “אי פילוס” כמו שבארנו.

זוהי הקדמה ופתיחה לימי האלול, ויסוד כולל בכל עבודת האדם, ד”אורח חיים” הוא רק “ב”אי פילוס”, השמר לך פן תפלס, אלא הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה (אבות פ”ב, מ”א).

(דעת חכמה ומוסר חלק א מאמר עא)

לחטוף מצוות, מעשים טובים, מילה טובה לחבר, חיוך על הפנים, פירגון כנה, מילה בכוונה בתפילה, משפט בכוונה בתפילה, ברכה שלמה בכוונה בתפילה, כוונה בהנחת תפילין, זהירות מנגיעות אסורות, שמירה על העיניים אפילו פעם אחת, וויתור לזולת, חיוך לאשתי, חיוב לבן, חיוך לבת, הקפדה על הלכה בשבת וכו’ וכו’, הרבה מעשים קטנים. אפילו שלא מושלם אפילו שחלק מהמעשים לא יוצאים טוב וחסרים אבל לחטוף מה שאפשר, כמו שהיה ר’ ישראל סלנטר ממשיל, ממשיך רבי ירוחם וכותב:

מתוך דברים אלו מתבארים לנו דברי רבי ישראל סלנטר זצ”ל שהיה אומר:

עני המחזר על הפתחים לא יוכל לאכול ארוחתו על הסדר, שכשבא אל הבית בעת שאוכלים שם מיני תרגימא לקינוח סעודה, האם יאמר עדיין לא אכלתי בשר ותבשיל?

שאם ינסה לנהוג בדרך זה ישאר רעב לגמרי, דרק העשיר יוכל להתנהג באכילתו בסדר הראוי, אבל העני לא יוכל להרשות זה לעצמו, אלא כל המזדמן לו יחטוף ויאכל.

ומה נפלאו מאד דבריו לפי מה שנתבאר, דכל מצבו של העני אינו מותאם אלא ל”אי-פילוס”, דרק באופן זה יוכל להגיע למה-שהוא, ואם יתחיל לפלס לא יעלה בידו כלום, ורק העשיר הוא שמסוגל לפילוס.

(דעת חכמה ומוסר חלק א מאמר עא)

בעולם הזה כולנו עניים, כלומר מותקפים מכל צד, מתאוות, מאנשים בלתי שלמים, מקשיים כלכליים, מנזקי שכנים, מהיצר וכו’, ועלינו פשוט לחטוף מכל הבא ליד מצוות. בלי חשבונות ופילוס.

כשחוטפים – אין זה מעשים ללא שכל, אלא זהו מצב של הכשרה אליו אנו נכנסים בתודעה מלאה, שאנו מנהלים מצב של חטיפות. נוהל חטיפות.

ואם אנו נוהגים כן באלול, שהוא זמן הנופש של הנשמה, אנו מקבלים תואר של קייטנים. קייטן הוא היודע לנפוש בחיק הרוחניות מבלי חשבונות רבים שביקשו להם בני אדם. ואז אנו מכשירים את עצמנו מתוך מנוחת החטיפות הרוחניות בהכשרה אלולית והתרגלות והתאמנות אלולית ומגיעים עם אור על הפנים ליום הכיפורים, נהורא מעליא ותשובה עילאה, חבוקים באהבה בידי מידת האם העליונה, בבינת השכל ותפארת עוזנו, וה’ ב”ה מציץ עלינו באהבה מבין החרכים ואומר:

“אהבת עולם אהבתיך!”

*

יש מקומות מרפא שונים שמתקבצים שם אנשים מכל הארצות להתרפא על ידי הסגולות הטבעיות של מקומות אלה ומעייני הרפואה אשר שם, המסוגלים להביא ארוכה ותעלה למחלות ומכאובים שונים.

והנה מכל קצוי תבל באים לפינה מיוחדת כזו, שוהים שם איזה שבועות, וזה מספיק להם לכל השנה, ולפעמים גם לשנים הרבה. ונידון מזה לרוחניות – שגם שם יש מקומות קבועים המקודשים ומטוהרים, שאף רק הבטה באותו המקום מספיקה לאדם על כל ימי חייו.

וזהו באמת ענין ה’ראיון’, שהוא מדברים שאין להם שיעור, ובבוא האדם בימי הרגל לבית הבחירה, הרי כניסה זו בבית הבחירה מספיקה לשאוב ולינוק מזה לכל ימי התרחקותו מאותו מקום.

כהיום, אחרי שצמצם הקב”ה כביכול שכינתו, אחרי הצטמצמות השכינה במשכן, משיגים כעת הכל בקיתון זה, שבקיתון זה באמת כלול הכל.

הישיבה הקדושה – הרי היא דוגמת מקום מרפא.

כניסה והבטה אחת בישיבה, מעלה את האדם עד אין שיעור, ויוכל לינוק מזה לכל ימי חייו.

ומה גם בימי אלול שחז”ל קראום “ימי רצון”. “ימי רצון” היינו בגדר “ימי קייטא” ומה לנו “ימי קייטא ברוחניות” יותר מימים אלו!

מה גדול ויקר הוא רגע אחד מימים אלו ועד כמה על האדם לחוס אז על כל שעה קלה שעוברת!

(רבי ירוחם הלוי ליבוביץ, המשגיח דמיר ליטא, דעת תורה, ח”ה עמ’ רו-רז)

קורא יקר! נהנית מהמאמר? ✅ שלח כעת ל-3 מחבריך! 
יש לך דבר כלשהו להוסיף, להעיר, להאיר? אשמח שתכתוב אותו כאן למטה בתגובות! 👇